נועם ירושלמי על זרעים קנ

אעפ"כ אי הוי אמרינן דגידולי פטור הם הוה אתי שפיר הא דאכלו מצה דהוה אמינא משום דהותר להם קדלי דחזירי א"כ הותר להם איסור חדש ג"כ אבל כיון דמסיק ר' יוסי דהוה למפרע של ישראל א"כ דידהו לא אשתרי וע"כ היה סבור דלא נאסר למפרע כל התבואות אבל כיון דאמר לו שנאסר למפרע משום חדש כל התבואה שלא היה מה שיתירם ע"כ נאסר למפרע ע"כ הקשה א"כ לא אכלו ישראל מצה בלילי פסח וע"ז משני ממה שתגרי עו"ג מוכרים להם ואפילו חדש נוהג בשל עו"ג אעפ"כ הרי הותר להם קדלי דחזירי בשבע שכיבשו וא"כ איסור חדש הותר להם ג"כ וע"כ אכלו מצה דממה שתגרי עו"ג מוכרים זה הותר להם דהא שלל של כותי' אשתרי וע"ז משני עוד וכר' ישמעאל (פי' שאומר דכל ביאות שנאמרו בתורה לאחר שבע שכיבשו אע"ג דלאחר שבע שכיבשו היה אסור משום חדש אעפ"כ לדידי' ניחא שפיר דהיינו ממה שתגרי עו"ג מוכרים להם והם היו מביאים מח"ל דהא ס"ל דחדש אינו נוהג בח"ל וע"כ כמו דלר' ישמעאל צריך לומר ממה שתגרי עו"ג מוכרים (דהיינו מח"ל) ה"נ לר"א ולר"ע אפי' אם נאמר דירשו למפרע ניחא ממה שתגרי עו"ג מוכרים להם והותר להם אפילו קדלי דחזירי ומכש"כ שהותר להם חדש ולאח"ז ניחא דהא התיר להם העומר (משא"כ לר"י שאומר דלאחר שבע שכיבשו ושבע שחילקו נאסר להם חדש א"כ נאסר כל מה שהיה בתחילה ולא הי' עומר עד לאחר שבע שכיבשו א"כ תקשה הקושי' דאיך אכלו מצה אך כיון שהוא סובר דמושבות הוא לאחר ירושה וישיבה א"כ חדש אינו אסור בח"ל א"כ היו יכולים לאכול ממה שתגרי עו"ג מוכרים דהיינו מח"ל)

וע"כ מקשה דא"כ דלר' יוחנן לא נאסר חדש עד לאחר שבע שכיבשו ושבע שחילקו א"כ איך כתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח לא בששה עשר אבל תחילה לא אכלו משום חדש וא"כ לר' ישמעאל שאומר דלאחר ירושה וישיבה א"כ לא היה אסור תחילה משום חדש ולמה כתיב ויאכלו ב"י מעבור הארץ ממחרת הפסח (והוא כמו דאמרינן בקדושין (ד' ל"א) בשלמא למ"ד מושב כל מקום שאתם יושבים משמע היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול אלמא דאקריבו עומר והדר אכול אלא למ"ד לאחר ירושה וישיבה ניכול לאלתר) וע"ז אומר התיב ר"א ב"ר יוסי קומי ר' יוסי והכתיב ממחרת הפסח יצאו ב"י ביד רמה לעיני כל מצרים לא בחמשה עשר (פי' וא"כ אין זה מטעם שנאסר להם חדש אלא מטעם שלא היו צריכים) (וכמו דאמרינן בקדושין (שם) לא הוי צריכי דכתיב ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת כו' עיין שם ועיין בר"ה (ד' י"ג) בתוספות שם

שם (פ"ב דחלה) אמר ר' יהודא אימתי בזמן שהספינה גוששת אמר ר' חגי ר"י כדעתי' דר' יהודא פוטר במים לפי שאין בהם ממש אמר ר' אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתי' לא היה הספינה גוששת כמו שהיה הספינה גוששת לא היה הספינה גוששת מעשרותיו מהלכה תורמין ממנה על עציץ שאינו נקוב ומעציץ שאינו נקוב עליו כהדא דתני עציץ שאינו נקוב מעשרותיו מהלכה ותרומתו אינה מדמעת ואין חייבים עלי' חומש ר' הילא בשם ר' אליעזר הקונה עציץ נקוב בסורי' אעפ"י שלא קנה עפר שתחתיו וקרקע שעל גביו קנה לחייבו במעשרות ולשביעית אפי' נתן על שתי יתידות אוף ר' יהודא מודה בה ומה בינו לבין הספינה ספינה עולה ויורדת וזה במקומו הוא

והנה המפרש נדחק במה שאומר ר' יהודא כדעתי' דר' יהודא פוטר במים לפי שאין בהם ממש (והפי' הוא דע"כ כיון שאין בהם ממש לא אמרינן דמיא כי ארעא סמיכתא דמי וע"כ כיון דעפר הוא מח"ל ומיא אין בהם ממש ע"כ לא הוי כא"י ע"כ פטור ואמר ר' אבין לא מסתבר' דלא מחלפא שיטתי' והמפרש נדחק שם

והנה בספרי נ"י (ח"ב ד' ז') הארכתי בזה והבאתי הירושלמי (פרק י' דעירובין) רבי יהודא אומר נותן אדם חבית לחברו וחבירו לחבירו אפילו חוץ. לתחום. ואמרינן ר"ל בשם לוי סוכי' ופי' הק"ע שכך שמו ולי נראה דצריך לגרוס לוי סבא וכן הוא בעירובין (דף צ"ז) ר"ל משום לוי סבא הכא במאי עסקינן במערה מחבית לחבית. ורבי יהודא לטעמי' דאמר שם אין בהם ממש במערה מכד לכד הא מתניתא דלא כן ר' יהודא כדעתי' דר"י אומר משקה טופח חיבור. ועיין שם בק"ע שפירש שמוכיח דוודאי אין הטעם של ר' יהודא משום דמים אין בהם ממש דאדרבא הא ר"י אית לי' דמים יש בהם ממש דהא ס"ל משקה טופח חיבור. וע"כ אמר ר' אבין לא מסתברא שר' יהודא לטעמי' דלא מחלפא שיטתי' דהא אדרבה ר"י סובר דמים יש בהם ממש כמו דאיתא בירושלמי דעירובין והא דתנן ביצה (דף ל"ט) ר"י פוטר במים ומלח לפי שאין בהם ממש הוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דביצה) מ"ד מפני שהן נבלעין בעיסה וכמו דמדחה הש"ס דילן בעירובין (דף צ"ט) אימר דשמעת ליה היכן דבליען בעיסה

וכן ביארתי שם על הירושלמי דעירובין (פ"ח) אמר ר"י לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם מחלפא שיטתי' דר' יהודא תמן אמר ר' יהודא פוטר במים לפי שאין בהם ממש ופי' הק"ע דמקשה דאמאי צריך מחיצה הא המים אינם קונים שביתה כמו דקתני ר' יהודא פוטר במים לפי שאין בהם ממש וביארתי שם שהמקשה היה סבור שר' יהודא לא בעי רק שהמחיצה תגיע עד המים אבל לא בעינן שתכניס לתוך המים. וע"כ בעי מחלפא שיטתי' דר' יהודא דפוטר במים לפי שאין בהם ממש וא"כ מיא לא הוי כארעא סמיכתא וא"כ הוי כמו מחיצה תלוי' וכמו שר' חגי רוצה לומר גבי הא דאמר ר' יהודא אימתי בזמן שהספינה גוששת וא"כ לא סגי במה שהמחיצה מגעת עד המים וע"ז אומר מחלפא שיטתי' תמן אמר ר' יהודא פוטר במים לפי שאין בהם ממש וא"כ לא הוי כארעא סמיכתא וא"כ הוי כמו מחיצה תלוי' ע"ש

אך עכ"ז צריך לבאר מה שאומר הירושלמי בחלה (שם) אמר ר' אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתי' לא היה הספינה גוששת כמו שהספינה גוששת וצריך לדחוק ולפרש דאם נאמר דזה תלוי בענין אם מים יש בהם ממש וא"כ כיון שר"י סובר דמים יש בהם ממש וכמו שהבאתי ראיות א"כ אפילו אין הספינ' גוששת נעשה כמו שהספי' גוששת דהא ס"ל לר"י דמים יש בהם ממש

אך אפשר לפרש ולהגיה בירושלמי לא הי' הספינה גושש' (שהוא ט"ס וצ"ל הולכת) פי' דאם לא היה הספינה הולכת נעשה כמו שהספינה גוששת פי' וחייב במעשר. דהטעם דעציץ נקוב המונח ע"ג יתידו' חייב במעשר מן התורה ואמרינן שם מה בינו לבין הספינה ספינה עולה ויורדת וזה במקומו הוא וא"כ אם הספינה אינה הולכת כמו שהספינ' גוששת והיא ברייתא ומביא מזה ראי' דאם היה הטעם משום דמים אין בהם ממש. א"כ לא הוי כמו שהיא בא"י וא"כ פטור אפילו בעומדת נמי אלא ודאי דהטעם הוא משום יניקה. עוד מביא ראיה מהברייתא דלא הית' הספינה גוששת מעשרותיה מהלכה תורמין ממנה על עציץ שאינו נקוב ומעציץ שאינו נקוב עלי'. אלמא דהטעם, משום דדומה לעציץ שאינו נקוב וא"כ הוא מטעם יניקה ולא משום דמים אין בהם ממש: אוכלין עראי פרק שלישי

דף ו' תני מעשר טבל שנתערב בחולין אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו ראב"ע אומר יקרא שם לתרומת מעשר שבו ויעלה בא' ומאה ר' יעקב גבולי' בשם ר' חנינא הלכה כר"א בן ערך אמר ר' יוחנן ממה שלימדו את הכהנת הדא אמרה שאין הלכה כר"א בן ערך

והנה בזה הירושלמי נראה לי לתרץ על הא שהקשה הט"א