נועם ירושלמי על זרעים קמט

נתתי (פי' דר"א בודאי ס"ל דירשו למפרע וע"כ אמר דאברהם קנה א"י בהילוך וא"כ למפרע ירשו עיין בס' א"ה (דף כ"א) שהארכתי בזה

עוד אמרינן שם בירושלמי ר' יונה בעי קומי ר' ירמי' בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש א"ל למה לא עד כדון לחה ואפי' יבישה א"ל אפי' יבישה אפילו קצירה מעתה אפי' חיטין בעלי' כן אני אומר שלא אכלו ישראל מצה בלילי פסח

והנה בספרי ע"י (ס' ט"ו) הבאתי מה שכתב השיך שפי' בדברי הירושלמי דאפי' יבישה ואפי' חיטין בעליה קאי הכל על תבואה שבשנה ההיא והביא הר"ש שפי' דיבישה היא אפילו משל אשתקד וכתב הש"ך ע"ז ותימא גדולה למה לא התירו עומר משל אשתקד ולא ירדתי לסוף דעתו וזה דבר ברור כדפרישית עכ"ד

וכתבתי שם שלי נראה כמו שכתב הר"ש בעל תוס' דגרסינן רפ"ט דמנחות (דף פ"ד) ריב"י אומר עומר בא מח"ל ומה אני מקיים כי תבואו אל הארץ שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ וקא סבר חדש בח"ל דאוריי' דכתיב ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע ולפי"ז מוכח דאפי' מאן דסבר דנתחייבו מיד בעומר אפי' קודם שבע שכיבשו ושבע שחילקו אפ"ה לא חל עליהם אלא לאחר שנכנסו לארץ והא דחדש בח"ל דאורייתא הוא לאחר שנאסר בארץ מדקאמר וקא סבר חדש בח"ל דאורייתא דכתיב ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע ובפ"ק דקדושין (דף ל"ז) מוכח דמאן דדריש מושב כל מקום שאתם יושבים משמע קא סבר דחדש נוהג מיד שנכנסו לארץ ולא דרש מושב לאחר ירושה וישיבה ואע"ג דאנן קיי"ל במתניתין דאין העומר בא אלא מא"י ודרשינן לקרא דכי תבואו אל הארץ שאין העומר בא אלא מארץ אעפ"כ לא מפקינן קרא מפשטי' ולא מפשינן פלוגתא וגם חכמים מודים לר"י ב"י דלא חל עליהם איסור חדש אלא משנכסו לארץ

והשתא א"ש הא דבעי מיני' ר' יונה קומי ר' ירמי' דמצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש (פי' דכיון שקודם שנכנסו לארץ לא הי' עדיין איסור חדש בעולם וע"כ בעא מיני' לאחר שנכנסו לארץ ונאסר להם החדש אי אינו נאסר להם אלא מכאן ולהבא אבל התבואה שהי' מקודם לא נאסר להם או שהתבואה שהי' מקודם ג"כ נאסר להם והוא ממש כדבעי ר' ירמיה גופא בפ"ק דחולין (דף י"ז) דאמרינן התם בעי ר' ירמי' איברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהם לארץ מהו (פי' דבשר נחירה הי' מותר להם מתחילה ואח"כ משנכנסו לארץ נאסר להם בשר נחירה ומיבעי לי' אם לא נאסר להם משנכנסו לארץ אלא מכאן ולהבא אבל בשר נחירה שהי' להם מכבר לא נאסר או דאפי' מה שהי' בתחילה נאסר להם וכתב הרא"ש דנ"מ בבעיא זו לאדם שאסר על עצמו א' מן המינים מזמן ידוע ואילך וכשהגיע הזמן הי' לו מאותו המין שהי' אוכל והולך עד שהגיע הזמן אם מותר לאכול מה שניתותר בידו)

ועל דרך זה בעי ר' יונה קומי ר' ירמי' (לסברת האיבעי' שלו שאעפ"י שהותר מתחילה חוזר ונאסר) משעה שנכנסו לארץ ומצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש משום דאיכא למימר כיון דבעומר אזלינן בתר השרשה וכל שהשריש קודם העומר העומר מתיר וא"כ ה"נ אם השריש קודם איסור העומר אע"פ שחל עליהם משנכנסו לארץ אעפ"כ אזלינן בתר השרשה כיון דהשרישו קודם העומר והשיבו ר' ירמי' דלא אזלינן בתר השרשה דכיון שחל עליהם איסור חדש בעודם גדילים על הקרקע אסור מחמת שמחובר עדיין לקרקע והגדילו באיסור

וע"ז בעי מיניה ר' יונה מר' ירמי' עד כדון לחה ואפילו יבישה כיון דיבישין הרי הם כתלושין וא"כ לא חל עליהם איסור בעודם גדילים בקרקע א"ל ואפי' יבישה ואפילו ירה ואפי' חיטין בעלי' דהטעם דמכיון שנאסר נאסר להם מה שגדלו בתחילה ולא הי' להם עומר שיתירם והיום ג"כ לא התיר כיון שלא הי' אסור מתחילה ובשעה שנכנסו לארץ נאסר להם אף מה שבתחילה ור' ירמי' לטעמי' בחולין (אך דבש"ס דילן מספקא לר' ירמי' זאת ולהירושלמי פשיטא ליה)

והנה אמרינן בירושלמי שם. מעתה לא אכלו ישראל מצה בלילי פסח א"ר מן דנפקת תהית דלא א"ל שני' היא שמ"ע דוחה ל"ת (פי' ל"ת דחדש וא"כ ניחא שאכלו ישראל מצה) על דעתי' דר' יונה דו אמר מ"ע דוחה ל"ת אעפ"י שאינה כתובה בצדה ניחא על דעתי' דר' יוסי דו אמר אין מ"ע דוחה ל"ת אלא א"כ כתובה בצידה ממה שהיו תגרי עו"ג מוכרים להם וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ירושה וישיבה

ולכאורה משמע מזה דהירושלמי ס"ל דחדש אינו נוהג בשל עו"ג דהא משני ממה שהיו תגרי עו"ג מוכרים להם אך עכ"ז ביארתי שם שהכונה הוא הא דקאמר ממה שהיו תגרי עו"ג מוכרים להם היינו שהביאו מח"ל והשתא ניחא הא דמסיק וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות שבתורה הוא לאחר ירושה וישיבה דאם כונתו ממה שתגרי עו"ג מוכרים להם וחדש אינו נוהג בשל עו"ג א"כ למאי אמר וכר' ישמעאל וליכא למימר שב' תירוצים דהא התירוץ השני אינו מספיק דא"כ בסוף שבע שכיבשו איך אכלו ישראל מצה כמו שמקשה על כניסתם לארץ איך אכלו מצה אלא ודאי שכונתו דממה שתגרי עו"ג מוכרים היינו מח"ל וע"ז אומר וכר' ישמעאל דאמר ר' ישמעאל כל מקום שנאמר מושב לאחר ירושה וישיבה משמע ולא דמושב היינו כל מקום שאתם יושבים וא"כ איפשר לומר דאכלו מח"ל אבל מ"מ איפשר לומר דחדש נוהג בשל עו"ג

ובס' אבי הנחל כתבתי דאכתי אינו מספיק דאכתי תקשה דלר"א ור"ע דאמרו דמושבות כל מקום שאתם יושבים משמע לא אכלו ישראל מצה בלילי פסח ומשמע דפשיטא לי' להירושלמי דאכלו מצה וא"כ תקשי דלר"א ור"ע איך אכלו ישראל מצה דהא אינהו דרשי בכל מושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע ואם כן חדש נוהג בח"ל וא"כ איך אכלו מצה

ע"כ נראה לי לבאר בהקדם תחילה מה שהקשה הט"א על הא דאמרינן בר"ה (ד' י"ג) ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול וקשה דהא אפילו דבר טמא אשתרי להו בז' שכיבשו כ"ש בחדש דהא אמרינן בפ"ק דחולין (ד' י"ז) בעי ר' ירמי' איברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהם לארץ מהו ומתמה אילימא בז' שכבשו השתא דבר טמא אשתרי להו דכתיב בתים מלאים כל טוב ואמר רב קדלי דחזירי בשר נחירה מיבעיא ומשני אלא לאחר מכאן ואי בעית אימא לעולם בשבע שכיבשו כי אשתרי להו שלל של עו"ג דידהו לא אשתרי וכתב דניחא שפיר דאע"ג דאמרינן קצירכם אמר רחמנא ולא קציר עו"ג אעפ"כ יש בזה חלק מישראל ג"כ ודידהו לא אשתרי וא"כ לפי מה שביארתי דהסוגי' דע"ג (ד' נ"ג) סובר דכל הגידולים היו של ישראל וא"כ בודאי דידהו לא אשתרי

וע"כ מותיב ר' יונה קומי ר' ירמי' דבשעה שנכנסו ישראל לארץ ונאסר החדש אם נאסר כל התבואות שלמפרע משום חדש והשיב לו שנאסר מחמת שלא היה עומר שיתירם וע"כ נאסר הכל למפרע וכ"ת דאפילו נאסר משום חדש למפרע הא אפילו קדלי דחזירי נמי אשתרי דהירושלמי לטעמי' דס"ל דידהו לא אשתרי וע"כ כיון שסובר דמחמת שאמר לאברהם ונתתי לזרעך אחריך ולא אמר אתן ע"כ ירשו למפרע א"כ דידהו לא אישתרי וא"כ אי לאו דהי' מסיק דתמה אני איך מותיב ר"ע לר"א והוא מקבל מיני' תמן עד שלא נכנסו למפרע ירשו כו' רק כמו דמקשה ר"ע לר"א דס"ל דחלת ח"ל שנכנסו לארץ פטור דאין אתה מודה לו בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחים וסלתות שהם חייבים בחלה ולא גידולי פטור הם אלמא דס"ל לר"ע ולר"א דלא ירשו למפרע הגידולין וגידולי פטור הם הוה אתי שפיר הא דאכלו מצה אע"ג דר"ע ור"א ס"ל דמושבות כל מקום שאתם יושבים משמע