נועם ירושלמי על זרעים קכו

וע"כ נראה לי כמו שביארתי על הא דא"ר זעירא מדברי שניהם אפי' חבר ששילח לחבר צריך לעשר פי' החבר הראשון ולא כמו שפירש מהרא"פ (פי' שאומר דמדברי שניהם אפי' חבר ששילח לחבר צריך לעשר דמזה מוכח מדברי שניהם דהא ודאי השני הוא חבר. וכמו דאמרינן בעירובין (דף ל"ב) אילימא דקאמר לע"ה חברי' מעשרין דמאי מי ציית כו' וא"כ ודאי מיירי בחבר. ואפ"ה פליג רשב"ג ואומר דאינו אוכל עד שיעשר מפני שלא נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף. ורבי ס"ל דמוטב שיחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף ולא יאכילו טבלים אבל בזה כ"ע מודו דחבר ששילח לחבר צריך לעשר

וע"ז אומר הירושלמי הוין בעי מימר מ"ד שלא נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף וזה חבר צריך הוא לעשר (פי' החבר השני צריך לעשר דודאי לא עישר החבר הראשון דאיך יעשר שלא מן המוקף והוא לא פשע דהא נתן לחבר. וא"כ אסור לתרום שלא מן המוקף כיון שלא פשע [או שצ"ל] וזה חבר הוא א"צ לעשר. וכיון שא"צ לעשר א"כ אסור לו לעשר דהא אין אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך במקום שלא פשע וכיון שאסור לו לעשר ע"כ השני מעשר ודאי משום שלא נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף במקום שלא פשע. דאין אומרים לאדם כו' דרשב"ג סובר דחבר ששולח לחבר א"צ לעשר. ומ"ד מוטב שיתרומו שלא מן המוקף ולא להאכיל לע"ה טבלים וזה חבר הוא צריך לעשר (פי' שרבי סובר דחבר ששילח לחבר צריך לעשר) וע"כ כיון שפשע ע"כ סובר דמוטב שיחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף ולא להאכיל לע"ה טבלים

וא"כ לפי זה פליגי בזה רבי ורשב"ג אם חבר ששילח לחבר צריך לעשר או לא אבל כיון שאמר ר' זעירא מדברי שניהם נלמד אפי' חבר ששילח לחבר צריך לעשר. וא"כ סובר ר' זירא דבזה תרוייהו מודו דחבר ששילח לחבר צריך לעשר וע"כ סובר רבי דנחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ורשב"ג סובר דאע"ג שפשע שלא עישר. דסובר נמי דחבר ששילח לחבר צריך לעשר לפי מה דאמר ר' זעירא] אעפ"כ לא יעבור איסורא זוטא דניחא לחבר דלעביד ע"ה איסורא רבה ואיהו אפי' איסורא זוטא לא לעביד

עוד שם בירושלמי ר' יונה בעי הכא את עביד לי' חבר והכא את עביד לי' ע"ה אמר ר' יוסי כאן וכאן ע"ה הוא. אלא בשביל א' שהוא מתקן הוא נקרא חבר (ופי' המפרש דהכא את עביד לי' חבר דאלו ע"ה לא ציית לעשר וש"מ דאיירי במקבל חבר והאיך אמר רבי מוטב שיתרומו שלא מן המוקף ולא להאכיל לע"ה טבלים) אמר ר' יוסי כאן וכאן ע"ה הוא אלא בשביל א' שהוא מתקן נקרא חבר (פי' המפרש מהרא"פ הכא והכא ע"ה הוא אלא משום דאיכא ע"ה א' דמעשר שאין כולם נחשדים. מיהו האי חבר הנותן יש לו לחוש שהמקבל נחשד ולכן פליגי רבי ורשב"ל עכ"ל) ודבריו תמוהים ועוד דהא אמרינן דרוב ע"ה מעשרים הם

ע"כ נראה לי לפי מה שביארתי דאמר ר' זעירא מדברי שניהם נלמד. דאפי' חבר ששולח לחבר צריך לעשר וע"ז אמר ר' יונה בעי הכא את עביד לי' חבר. והכא את עביד לי' ע"ה. ופי' דמדר' זעירא דאמר מדברי שניהם נלמד דאפי' חבר ששולח לחבר צריך לעשר א"כ קרי ליה חבר. פי' דאלו ע"ה לא ציית לעשר וכמו דאמרי' בעירובין (ד' ל"ב) והכא את עביד לי' ע"ה. דהא קאמר רבי מוטב שיחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף ולא להאכיל לע"ה טבלים. ע"ז אומר כאן וכאן ע"ה הוא. אלא בשביל א' שהוא מתקן נק' חבר. (פי' שכאן וכאן ע"ה הוא. שאינו יודע הדין דצריך לתרום מן המוקף שאם הי' יודע הדין שצריך לתרום מן המוקף. א"כ לא הוה אמר רבי מוטב שיתרומו שלא מן המוקף כו'. והוא כמו דאמרינן רבי סבר ניחא לי' לחבר דלעביד הוא איסורא קלילא ולא לעביד ע"ה איסורא רבה דהא לא יעשה איסורא רבה. דהא צ"ל שהוא לענין זה חבר דאינו חשוד לאכול שאינו מעושר. דאל"ה מי ציית כמו דפריך בעירובין (דף ל"ב). וא"כ אם היה המקבל ת"ח והיה יודע שצריך לתרום מן המוקף א"כ בודאי יעשר המקבל שידע שהנותן החבר לא יכול לעשר מפני שלא נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף וא"כ אסור לחבר לעשר. כיון שהמקבל יעשר אך זה מיירי שהמקבל ע"ה ואינו יודע הדין [וכמו דאמרינן בב"ק (ד' צ"ה) מאי לאו בע"ה דלא ידע דקרקע אינה נגזלת כו' לא בלוקח ת"ח וידע. וכן בפ' ידיעות הטומאה (ד' י"ח) אילימא בת"ח ולא חדא לא מיחייב כו' ואי בע"ה כו'] ע"ז אומר מוטב שיחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף ולא יאכיל לע"ה טבלים. (פי' שהוא ע"ה ואינו יודע הדין שאסור לתרום שלא מן המוקף. ויסמוך על החבר שעישר ולא יעשר וע"כ צריך החבר לעשר שלא יביא את הע"ה לידי איסורא רבה)

והא דאמר רבי זעירא מדברי שניהם נלמד אפי' חבר ששילח לחבר צריך לעשר וא"כ קרי לי' חבר. ע"ז אמר ר' יוסי כאן וכאן ע"ה הוא אלא בשביל א' שהוא מתקן נק' חבר (פי' בשביל א' היינו דבר א' שהוא מתקן נק' חבר. פי' דלענין זה נק' חבר שהוא אינו חשוד על המעשרות ויציית אם יאמרו לו שיעשר. וא"כ שפיר מוכיח ר' זעירא דחבר ששולח לחבר צריך לעשר. דהיינו לחבר שהוא מעשר דאם חבר ששולח לחבר א"צ לעשר. א"כ לא פשע החבר הראשון ששלח לחבר השני. כיון שלדבר זה החבר השני נק' חבר שהוא מעשר [דאל"ה מי ציית כו'] וא"כ כיון שלא פשע הראשון. א"כ לא יעביד אף איסורא קלילא דלא לעביד ע"ה איסורא רבה. דכיון דהחבר השני צריך לעשר. אלא ודאי דאפילו אם שולח לחבר המעשר צריך הראשון לעשר וע"כ פשע. וע"כ אוכל החבר השני שבוודאי יעשר החבר הראשון בכדי שלא יעשה השני איסורא רבה וכ"ת שהשני ידע שהראשון לא עישר מפני שאסור לתרום שלא מן המוקף. וא"כ ודאי יעשר. ע"ז אומר ולא להאכיל לע"ה טבלים שלזה הוא ע"ה ואינו יודע הדין. ולמה נקרא חבר אלא בשביל א' שהוא מתקן נק' חבר. אבל אינו יודע הדין. וע"כ בודאי יאכל. ע"כ סובר רבי דיתרום אף שלא מן המוקף. ורשב"ג סובר דאפילו במקום דפשע. ואפ"ה ניחא לי' לחבר דלעביד ע"ה איסורא רבה ואיהו אפי' איסורא קלילא לא לעביד. וע"כ אמר רבי זעירא מדברי שניהם נלמד אפי' חבר ששילח לחבר צריך לעשר דהיינו החבר הראשון כמו שביארתי והמפרש מהרא"פ שגה בזה בכל הסוגיא וכמו שביארתי כן נראה לי ודוק

וכן בירושלמי (פ"ה) דמעשרות רשב"ל אומר אפי' חבר ששולח לחבר צריך לעשר ומשמע דהמפרש מפרש נמי שם על המקבל. ובאמת הפי' הוא שהנותן צריך לעשר. חברי' בעי ניחא ע"ה חשוד חבר חשוד. וא"כ למאי צריך הנותן לעשר. אמר ר' יוסי וכי ע"ה גבי תרומה לאו כחבר הוא (פי' והרי טבל הטבול לת"ג נמי אין לשלוח לע"ה. אעפ"י שעל תרומה גדולה לא חשוד. וכמו דאמרין (פ"ה דדמאי) הלוקח טבל מב' מקומות מעשר מזה על זה. אעפ"י שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך כו' אמר ר' יונה כיני מתניתין אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר. מעתה ע"ה שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו. וא"כ אעפ"י שע"ה אינו חשוד על ת"ג אעפ"כ אין למכור לו אלא כיני נהגו בני אדם להיות משלחין לחביריהם טבלים בדברים הללו. (פי' דאמרינן התם ר' יהודא אומר בשם ראב"ע אף השולח לחבירו עסנין ושתילין וחבילי תלתן לא יאכל עד שיעשר שכן דרך בני אדם משלחים לחביריהם טבלים בדברים הללו. והכא ודאי במקבל חבר איירי. דאי בע"ה מי ציית כמו דאמרינן בעירובין (ד' ל"ב) ואפ"ה צריך לעשר, רק בדברים האלו מפני שדרך בני אדם להיות משלחין לחביריהם טבלים בדברים הללו. אבל בלא"ה אפי' חבר ששילח לחבר צריך לעשר ודוק: הכובש פרק רביעי

פרק ד' דמעשרות הכובש השולק כו' חייב כו' ואמרינן בגמרא שם כבש ושלק שלא מדעת בעלים תפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון הממרח כריו של חבירו שלא מדעת ר"י אמר נטבלו ורשב"ל אמר לא נטבלו אמר ר' יודן תמן איפשר לו שלא לכבוש כו' [הנה בכאן