נועם ירושלמי על זרעים קכ

קאמר אנא דשורפין בתרומה בע"פ דצריך לשורפה. אבל במקום שא"צ לשורפה אסור לשרוף וכן לטמאה. ע"ז אומר לפי שמצינו שר"מ שורף תלוי' בכל מקום. דשורף תלוי' בכל מקום אע"ג שא"צ כלל. אלמא כיון דאזיל לאיבוד. ע"כ מותר לשרוף וא"כ ה"נ אפילו יש בו כדי להעלות. אפ"ה מותר לשרוף. וא"כ אתי הברייתא דלא כר"מ. אמר ר' מנא אזלית לקסרין שמעית חזקי' בשם ר' ירמי' שורף תלוי' בכל מקום. ואמרי' לי' בגין שהיא תלוי' ד"ת. ע"ז אמר שמותר לשרוף. אבל לא בתלוי' דרבנן. וע"ז אמר אף במדור של עו"ג

עוד שם בירושלמי אמר ר' יוחנן ר' יהושע ור' שמעון שניהן אמרו דבר א'. אמר ר' אילא ר"ש דבכורות (פי' ר"ש דבכורות (ד' ל"ג) דר"ש אומר יקיז אעפ"י שעושה בו מום והטעם משום דבלא"ה ימות. אלמא דכיון דאזיל לאיבוד מותר לעשות בו מום. וה"נ סובר ר' יהושע בתרומות בחבית שני'. אמר ר' אילא ר"ש דבכורות ור' יהושע בתרומות לא הדין מודה לדין. ולא הדין מודה לדין (פי' כמו דאמרינן בבכורות א ל"ג) דאי ר"ש דמתניתין איפשר לומר הטעם משום דר"ש לטעמי' דס"ל דבר שאין מתכוין מותר. ולר"ש דברייתא איפשר לומר דמותר להטיל מום בבעל מום וכן ר' יהושע איפשר דלא מודה לר"ש דאם יסבור דאסור להטיל מום בבעל מום וכן אם אינו מתכוין אסור איפשר דאע"ג דר' יהושע ס"ל דמותר לטמא בידים. זהו דווקא בתרומה דכיון דאזיל לאיבוד שרי לטמאותה משא"כ בקדשים דקדשים חמירי טפי)

וע"ז אמר ר' זעירא מסתברא מודה ר' שמעון לר' יהושע (פי' דלר' שמעון דס"ל כיון דאזיל לאיבוד שרי להטיל מום אף בקדשים א"כ מודה לר' יהושע בודאי דמותר לטמא ביד). ור' יהושע לא מודה לר"ש. דר' יהושע לא אמר אלא בתרומה דלא זו היא תרומה שאני מוזהר עלי' מלטמאה ור' יהושע לא מודה לר"ש. דאע"ג דס"ל בתרומה דלא זו היא תרומה שאני מוזהר עלי' כו' זהו דווקא בתרומה אבל לא בקדשים

וע"ז אומר רבי בון ב"ח בעי קומי ר' זעירא על דעתך דתימר ר"ש מודה לר' יהושע והא תנינן מודה ר"א ור"י ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה וישרפו שתיהן כאחת (פי' כיון דר' זעירא אמר מסתברא יודה ר"ש לר' יהושע דכיון דס"ל דאפי' בקדשי' כיון דאזיל לאיבוד מותר להקיז דם. א"כ מכש"כ בתרומה. וא"כ אפי' בתרומה טהורה נמי יהא מותר לשרוף בע"פ. וא"כ אמאי תנן בפסחים (דף ט"ו) ומודים ר"א ור"י ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה ועל מה נחלקו על התלוי' ועל הטמאה כו' ואמרינן לעיל בירושלמי והא אשכחן דאמר ר"ש שורפין דתנינן מודה ר"א ור"י ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה ואר"י ר"ש שנו וכן אמרינן בש"ס דילן בפסחים (דף כ') הא ר' יהושע אליבא דר"ש א"כ כיון שר' זעירא אומר שר' שמעון דבכורות (דף ל"ה) יודה לר' יהושע בתרומות א"כ מותר לשרוף אפי' הטהורה עם הטמאה וע"כ מקשה וישרפו שתיהן כאחת. א"ל תמן טהורה היא ד"ת תרומה בעינה היא אתה הוא שגזרת לשורפה כו' משא"כ אם לא יקיז לו דם בודאי ימות וא"כ הוי כמו דאזיל לאיבוד מיד

וע"ז פריך ולא נפסלה בהיסח הדעת לא כן אמר ר' יוחנן היסח הדעת דבר תורה (פי' ולמה לי טעמא בתלויה משום דאזיל לאיבוד הא כיון שהיא תלוי' שוב אינה משמר' וא"כ נפסלה בהיסח הדעת ואמר ר"י היסח הדעת ד"ת [פי' והוא כמו דאמרינן בפסחים (דף ל"ד) דאיתמר היסח הדעת ר' יוחנן אמר פסול טומאה הוי ורשב"ל אמר פסול הגוף הוי ר' יוחנן אמר פסול טומאה הוי שאם יבוא אלי' ויטהרנה שומעין לו ורשב"ל אמר פסול הגוף הוי שאם יבוא אלי' ויטהרנה אין שומעין לו] אבל הירושלמי ס"ל דר' יוחנן אמר היסח הדעת דבר תורה. וא"כ אמאי אסור לשרוף את התלויה כיון דמ"מ מסיח דעת מלשמור אותה. וע"כ אמר לא כן א"ר יוחנן היסח הדעת ד"ת. (פי' דאי אמרינן דלא הוי רק אלא פסול טומאה וא"כ הוי תלוי' כמו תחילה אבל לר' יוחנן שסובר דהיסח הדעת ד"ת וא"כ הוי פסול הגוף, וא"כ מותר לשרוף את התלויה [ועיין בשקלים (פ"ז ה' ג') אמר ר' אלעזר א"ר אושעי' היסח הדעת טעון צורה כו'. וזהו כמ"ד דהיסח הדעת הוי פסול טומאה וע"ז א"ל שהוא משמרה שלא תגע בטהרות אחרות וע"כ לא נפסלה בהיסח הדעת וע"ז אומר הגע עצמך שהיא נתונה ע"ג גחלים ואז אין צריך לשומרה שלא תגע בטהרות אחרות. וע"ז א"ל לכשיתנה אבל קודם שנתנה אינה פסולה משום היסח הדעת ועל כן פליגי בה תנאי אם מותר לשורפה משום דאזיל לאיבוד

ליטרא בצלים של מ"ר שנטעה והרי היא כעשר ליטרין הרי אלו חייבת במעשרות ואותו מ"ר שלהן הוא מפריש על תרומת מעשר ועל מה שנטע. איפשר לומר שהפי' הוא דקמ"ל דאע"ג דהתוס' חייב מדאורייתא והליטרא בצלים אינו חייב רק מדרבנן. וכמו דאיתא בפ"ז דנדרים (דף נ"ז) ליטרא בצלים שתקנה וזרעה מתעשרת להו כולה אלמא אתי גידולין ומבטלין העיקר ומשני דילמא לחומרא שאני וכן הירושלמי סובר נמי דצריך לעשר לפי כולה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דערלה) דאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן בצל שעקרו ושתלו כיון שהשריש מעשר לפי כולו. ומשמע מהא דהא דגידולין מבטלין העיקר היינו לחומרא וכמו דמסיים (שם) בירושלמי ליטרא בצלים שנטעה והרי בה עשר ליטרין כו' חייבת במעשרות וחוזר ופודה את מ"ש שנטעה אלמא דאזלינן לחומרא וע"כ חייבת במעשרות. ואפ"ה פודה את מ"ש. וא"כ כיון שהוא רק לחומרא א"כ לא יכול לעשר מיני' ובי' וכמו שכתב הר"ן וז"ל ובמה שפירשתי לא קשי' לן הכא דמקשי הכא חומרא דאתי לידי קולא דאי מעשר מינה ובה. דילמא מעשר מהעיקר על הגידולין. והוי מן הפטור על החיוב ואי מעשר עלה ממקום אחר ה"ל מרבה מעשרותיו. דלא קשי' כלל הואיל דאין גידולין מעלין את העיקר ה"ל גידולין כעיקר כיון דמיני' רבו. והך ליטרא עיקרה וגידולי' פטורין מדינא וכי מעשר מינה ובה ליכא למיחש כלל

[ובכה"ג איתא בירושלמי (פ"ק דערלה) ר"ז בשם רבנן אתרוג שחנט בשנת הערלה ויצא בשנת היתר וסיפקו לחבירו אפי' מוסיף כמה אסור ולוקין עליו בכזית א"ר מיישא לר' זירא תרתין מילין אתון אמרין ואינון פליגין חדא על חדא. הכא אתון אמרין שאין גידולי איסור מעלין את האיסור. והכא אתון אמרין לוקין עליו בכזית ולוקה לפי חשבון שיש בו א"ר יונה כאן מחמת עצמו הוא וכאן מחמת הסיפוק הוא (פי' שהקשה לו דבתרתין מילין סותרים זא"ז דהכא את אמרת דאין גידולי איסור מעלין את האיסור פי' דאין גידולין מבטלין את העיקר אבל אעפ"כ אין נחשבין הגידולין להיות כעיקר וא"כ איך אמר דאתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר לוקין עליו בכזית ואמאי אינו לוקה לפי חשבון. וא"כ למאי דמשני דאם מחמת עצמו הוא חי לוקין עליו בכזית א"כ משמע דכיון דאין גידולין מבטלין העיקר. נחשבין הגידולין כמו העיקר גופא וכמו שכתב הר"ן ודוק. אבל הרא"ש כתב שם ונראה דאפי' למ"ד אין בילה בדבר יבש הכא מודה דיש בילה כי היניקה ולחלוחית הקרקע מבלבל יחד ותורם ומעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו]

וע"כ אמר ליטרא בצלים של מ"ר שנטעה והרי בה עשר ליטרין הרי אלו חייב' במעשרות ואותו מ"ר הוא מפריש על תרומת מעשר ועל מה שנטע ואיפשר שצ"ל הוא מפריש עליו ועל מה שנטע. (פי' אע"ג דהוי כמפריש מן הפטור על החיוב ואיפשר לומר דסבר יש בילה או כמו שתירץ הר"ן (וכמו שהבאתי מהירושלמי) דכיון דאין גידולין מבטלין העיקר הוי גידולין כעיקר עצמו וגידולין נמי פטורין מדינא

ובירושלמי (ספ"ז דתרומות) ר' חנינא תורתא בשם ר' ינאי בצל של תרומה שעקרו ושתלו כיון שרבה עליו החדש מותר התיב ר' זעירא והתנינן את שזרעו כלה מותר. ודבר שאין זרעו כלה אסור. ואעפ"י שרבה עליו החדש ר"ז כדעתי' דאמר ר"ז בשם ר' יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפי' הוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור עכ"ל

וא"כ ר' חנינא תורתי' סובר דגידולין מבטלין את העיקר אפי' לקולא כמו דאיתא בנדרים (ד' מ"ז) פשט לי' ק הדא דאר"ח תורתא א"ר ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידולין על עיקרו מותר א"ל ר' ירמי' שביק מר תרין ועביד כחד מאן נינהו תרין דאמר ר' אבהו א"ר