נועם ירושלמי על נזיקין צד

מחלקינן בין מוכר לנותן אלא במקרקעי וכמ"ש בטור בשם הרמב"ם דקרקע חשו' ובטלי אגבן בנותן אבל במטלטלין אין חילוק בין מוכר לנותן וכמ"ש הרמ"א בס"ס ולא עדיפא הקדש ממתנה ומוכח מזה דמוכר פרה זו מכור ולדה וזה ברור ומיהו פרה סתם יכול ליתן איזה שירצה וכמ"ש בסמ"ע

וא"כ לפי"ז מוכח דאפי' אי אמרינן דעובר לאו ירך אמו הוא אעפ"כ מהני באומר זו. אך אי איפשר לומר דר' נסא אינו סובר כהא דאמר ר' יוחנן בתמורה (ד' כ"ה) הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר מ"ט קסבר ר' יוחנן אם שיירו משוייר עובר לאו ירך אמו הוא אלא הוא כמו דאמרינן שם (ד' כ"ה) מתקיף לה רבא ממאי דטעמא דר' יוחנן אם שיירו משוייר דילמא היינו טעמא דר' יוחנן דאדם מתכפר בשבח הקדש ופירש"י דלמא טעמא דר' יוחנן דאע"ג דמכח אמי' קדיש לה אזיל למיתה דאדם מתכפר בשבח הקדש וכי אזיל ולד חטאת למיתה היכא דלא רצה להתכפר בו אלא באמו. א"ל רב המנונא ר"א תלמידו דר' יוחנן ויתיב לקמי' דר"י כו' ואת אמרת טעמא דר' יוחנן משום דאדם מתכפר בשבח הקדש וח"כ ניחא הא דקאמר ואם משאמר הרי זו שלמים נמלך ואמר ולדה עולה הרי זו שלמים והוא כיון דאמרינן עובר ירך אמו הוא ע"כ קדיש מכח אמו

והכי משמע בירושלמי (פ"ק דקדושין ה"ג) ר' זעירא ור' חייא בשם ר' יוחנן נראין דברים שיזכה העבד (בימים קדמונים) בגט שיחרור שיש לו גט שיחרור ואל יזכה בגט אשה שאין לו גט אשה אין תימר מתני' היא כו' אם הי' עוברה זכתה לו עוברה עשו אותו כא' מאיברי' ר' בא בר חייא בשם ר' יוחנן נראין דברים שיקבל העבד (בימים קדמונים) גט שיחרור ואל יקבל גט כיותין אין תימר משנה קודמת הרי את שפחה וולדך בן חורין אם הי' עוברה זכתה לו עוברה עשו איתו כא' מאיברי' וא"כ סובר ר' יוחנן דעובר ירך אמו הוא. ובש"ס דילן בגיטין (ד' כ"ג) אמרינן ר' זירא ורב שמואל בר רב יצחק חד אמר הא מני רבי היא כו' וחד אמר מ"ט דרבי קסבר עובר ירך אמו הוא ונעשה כמי שהקנה לה א' מאיברי' וכ' התו' בד"ה מ"ט דרב גרסינן ולא גרסינן דר' יוחנן דיבמות (ד' ע"ח) סובר ר' יוחנן דעובר לאו ירך אמו הוא כו' וא"כ לשיטת הירושלמי דר' יוחנן סובר דעובר ירך אמו הוא א"כ מ"ט קאמר ר' יוחנן בתמורה (ד' כ"ה) א"ר יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר אלא דהוא משום דאדם מתכפר בשבח הקדש

אך מה שכתב הקצה"ח דאפי' אם אמר פרה זו הולד מכור אע"ג דעובר לאו ירך אמו הוא ואינו מחלק בין הקדש למכירה משמעות התוס' בתמורה (ד' כ"ה) בד"ה היא שלמים וולדה עולה ה"ז וולדה שלמים דמיד שאמ' היא שלמי' חל קדושה פיו נמי על העובר כמו על האם כו' ואפי' למאן דאית לי' שיורי משויר מיהא אין יכול לשנות לקדושה אחרת דמיד שהקדיש האם נתכוין נמי שתחול על פיו אותה קדושה על העובר ואינו יכול לשנותו מקדושת האם אלא א"כ הזכיר תחילה קדושה הולד משמע מהתו' דדווקא לענין קדושה אבל לא לענין מכירה ודו"ק

שם ר' בא בשם רב חסדא ג' הן שהן נאמנים לאלתר החיה והשיירה והמטהרת חברותי' כו' והמטהרת חברותי' כיי דתנינן תמן שלש נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצא דם תחת א' מהן כולן טמאות בדקה אחת ומצאתה טמא היא טמאה וכולן טהורות אמר ר' בא ובלבד מעל"ע ועיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דקידושין) על מה שחולק על הש"ס דילן דאמרינן בקדושין (ד' ע"ג) חברותי' מאי היא דתנן שלש נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצאת דם תחת א' מהן כולן טמאות בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה היא טמאה וכולן טהורות אמר רב חסדא שבדקה עצמה כשיעור וסת (וכן בנדה (ד' ס') ועיין שם שהארכתי בזה

ולכאורה הי' נראה דאיפשר לומ' דהא דאמרי' בש"ס דילן א"ר חסדא שבדקה עצמה כשיעור ווסת היינו דווקא באשה שיש לה ווסת דכמו דלא החמירו באשה שיש לה ווסת לט א מעל"ע והטעם משום שאורח בזמנו בא ע"כ לא מקילינן נמי לתלות מעל"ע בההיא שראתה דכיון דאורח בזמנו בא א"כ עתה הוא דראתה. אבל באשה שאין לה ווסת דאמרינן דמטמא מעל"ע א"כ אפשר דאף לקולא איפשר לתלות כיון דאין לה ווסת והא דנמצא על המטה הוי רק כתם שהוא דרבנן ע"כ איפשר לתלות נמי באותה שראתה עד מעל"ע

ויש להביא ראי' לזה מהא דאיתא בירושלמי (ספ"ק דנדה) ר' לעזר בשם ר' הושעי' כל מקום שאמרו חכמים בעלה חייב בקרבן כנגדה בטהרות טמאות בעלה פטור מן הקרבן כנגדה בטהרות טהורות בעלה ספק בקרבן כנגדה בטהרות תלויות כו' מתניתא פליגא על בר פדי' ר' יודא אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה ליידא מילה לא שאם תראה תהא מטמאה למפרע (פי' אלמא דאפי' ביותר משיעור זה נמי טמאות) אמר ר' עזרא קומי ר' מנא תיפתר באשה שאין לה ווסת. א"ל כן אמר ר' יוסי רבי כל מה דאנן קיימין הכא באשה שיש לה ווסת אנן קיימין א"ר יוסי בר' בון סלקת מתניתא עד כאן באשה שיש לה ווסת מכאן ואילך באשה שאין לה ווסת ואפי' תימר לא סלקה מתניתא אלא כל מה דאנן קיימין הכא באשה שיש לה ווסת אנן קיימין ומה עביד לה בר פדי' חלוקין על ר' יודה (פי' דמשני דהא דטמא משעת עברתן מלאכול בתרומה אעפ"י שהוא יותר מכשיעור ווסת אך שהוא טמא מחמת מעל"ע ומיירי באשה שאין לה ווסת). וע"ז אומר אפי' תימא באשה שיש לה ווסת אנן קיימין וטמא מצד שכשיעור הזה מטמאין למפרע (דאילו מחמת מעל"ע באשה שאין לה ווסת איפשר לומר דאין מטמא רק לקדשים) ע"ז משני חלוקים על דברי ר' יודא. ובש"ס דילן בנדה (ד' ו') אמרינן אמר רב הונא מעל"ע שבנדה לקודש אבל לא לתרומה כו' ת"ש ר' יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה והוינן בה מאי דהוה הוה אמר רב חסד לא נצרכא אלא לתקן שירים שבפני' רב הונא מתני לישרוף שירים שבידי' שבדקה עצמה כשיעור וסת. וא"כ הא דפליגי בר פדא ור' אושעי' הוא באשה שיש לה וסת

[ועיין בתוס' נדה (ד' ס') בד"ה בעלה פטור טהרותי' טהורות פי' הקונטר' ולית לי' טומאה מעל"ע כשמאי אי נמי בד' נשים דדיין שעתן ועוד יש לומר באשה שיש לה ווסת אי נמי בחולין שאין בהם טומאה מעל"ע. וא"כ איפשר דכיון דאין לה ווסת א"כ יש ספק לטמא למפרע מעל"ע ע"כ תלינן נמי לטהר את אחרות. אך מהתוס' שכתבו שמיירי בחולין שאין בהם טומאת מעל"ע ואף דאמר רב חסדא והוא שבדקה עצמה כשיעור וסת וקאי אמתניתין ואם כן משמע מהתוספות דמתניתין מיירי אף באשה שאין לה וסת וכן משמע מהתוס' שם בד"ה עוברה ושאינו עוברה אומר ר"י דדווקא בהך ענינא דקאמר הש"ס חולין אבל יש לה ווסת דמסולקת בדמים דהא אמרי' בה דיה שעתה אינה תולה באין לה ווסת וכן יש לה וסת ולא הגיע שעת ווסתה אין חולין בהגיע שעת וסתה וא"כ משמע מהתו' דמתניתין מיירי אף בשאין לה וסת]

ואיפשר דשיטת הירושלמי דמתניתין מיירי בנשים שאין להם ווסת דאל"כ הי' צריך לתלות באותן שהגיע זמן וסתה וצריך לומר דמיירי שהווסתות שוות. ואיפשר שהוא סובר דוסתות דאורייתא. וא"כ לשיטת הירושלמי מיירי מתניתין באשה שאין לה ווסת. וע"כ איפשר דכמו שחששו לחומרא לטמא מעל"ע מחמת שאיפשר שראתה תוך מעל"ע כן מקילינן לקולא לתלות באותה שראתה למפרע עד מעל"ע אבל באשה שיש לה ווסת דלא מטמאינן אף לחומרא מחמת שאורח בזמנו בא (ועוד איפשר דסובר דוסתות דאורייתא) וע"כ לא תלינן במעל"ע ובהא השיעור כמו שאמר רב חסדא דדווקא שבדקה עצמה כשיעור ווסת אך ממה שכתבו התוס' בנדה (ד' ס') בד"ה בעלה כו' דמתרצי דמיירי בחולין שאין בהם טומאה מעל"ע א"כ מוכח דמיירי אפי' באשה שאין לה ווסת

[אך איפשר לומר דזהו לשיטת הש"ס דילן דאיתא בנדה (ד' ד') דהטעם הוא כמו דאמר ר"י אמר שמואל חכמים תקנו להן לבנות ישראל שיהיו בודקות עצמן שחרית וערבית שחרית להכשיר טהרות של לילה כו' וזו הואיל ולא בדקה הפסידה עונה והוא משום קנס אבל בלא"ה הוי דיין שעתן וכמו דאמרינן שם אמר רבה מ"ט דרבנן האשה מרגשת בעצמה אמר לי' אביי א"כ תהא דיה שעתה כו' אלא מאי טעמייהו כו' חכמים תקני כו' וע"כ כיון דמחמת קנס הוא ע"כ אינו מטמא מעל"ע אלא לחומרא אבל לא לקולא לחלות בה. אבל לשיטת הירושלמי (פ"א דנדה) פעמים היא צריכה להיות בודקת אמר ר' יוסי ב"ר בון כנגד שני פעמים שהיום משתנה על הבריות והא דמטמא מעל"ע הוא משום שבאותו יום מחזקינן שראתה למפרע ועיין בגיטין (ספ"ג) אבדו ה"ז חושש מעל"ע וע"כ כיון דלחומרא מחמרינן במעל"ע הכא לענין לקולא תלינן בה כמו אם ראתה בתוך שיעור מעל"ע כמו דאמר ר' בא ועיין ברפ"ק דנדה ושם יתבאר]

שם (ה"ב) ר' ישמעאל אומר ג' חדשים בראשונה ושלשה חדשים באחרונה ושנים עשר חודש באמצע שמונה עשר חודש ר' עקיבא אומר חודש א' בראשונה וחודש א' באחרונה ושנים עש חודש באמצע כו' שמואל אמר זו דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא אבל חכמים אומרים ג' שנים קציר ג' שנים בציר שלשה שני מסיק רב אמר זו דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא אבל חכמים אומרים ג' שנים מעל"ע ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן אמר כשם שחלוקין כאן כך חלוקין בשני אליהו ועי' במראה הפנים שהביא מה שכתב הרמב"ן דהא דאמר ר' שמואל בר נחמן כשם שחולקין כאן כך חולקין בשני אלי' הוא כמו דאיתא במדרש ויהי ימים כו' בשנה השלישית ר' ברכי' כו' ר' יוחנן ג' חדשים בראשונה וג' חדשים באחרונה ושנים עשר חודש באמצע הרי י"ח חודש וחרנא אמר חודש א' בראשונה וחודש א' באחרונה וי"ב חודש