נועם ירושלמי על נזיקין צג

טבלתי אך נאמן להצריכו טבילה וע"כ מטבילין אותן בשבת וכמו דאמרינן בש"ס דינן ביבמות (ד' מו] הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דברי ר' יהודה לפיכך מטבילין כו' בשבת דברי ר"י ר' יוסי אמר אין מטבילין אמר מר לפיכך מטבילין כו' פשיטא כיון דאמר ר"י בחדא סגי היכא דמל לפניו מטבילין (בימים קדמונים) כו' מהו דתימא לר"י טבילה עיקר וטבילה בשבת לא דקא מתקן גברא קמל"ן דר' יהודה או הא או הא בעי

שם תמן תנינן אם הי' מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה שמואל אמר לא קנה אלא מה שתלש אמר ר' אבדומא נחותא בנכסי הגר (בימים קדמונים) אתאמר רב חסדא א"ר יצחק בגין דלא תימר קשי' לשמואל את מר בנכסי הגר (בימים קדמונים) אתאמרת ופי' הפ"מ וכי בשביל שאתה סבור משו' דלא תקשה לשמואל ממתני' דקתני ותלש כל שהוא קנה דמשמע דקנה הכל את דחיק אנפשך לאוקמי לדידי' בנכסי הגר לא היא אלא דשמואל אפי' בעלמא קאמ' למילתי'

ואיפשר לומ' דקאמ' דלא תימר קשי' לשמואל את מר בנכסי כו' והוא כמו דאיתא בקדושין (ד' כז) דאמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן וע"כ מתרץ דשמואל מיירי בנכסי הגר וע"כ אמר דלא קנה אלא מה שתלש. וע"ז אומר בגין דלא תימר קשי' לשמואל את מר בנכסי הגר אתאמרת הא איפשר לתרץ דמיירי במתנה וכמו דאמרינן בקדושין (ד' כז) יפה כח חזקה שחזקה מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולם במה דברים אמורים שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו וא"כ יש לתרץ דהא דשמואל אמר לא קנה אלא מה שתלש מיירי במתנה אך התו' בד"ה במה כתבו ואומ' הר"ח דבמתנה מיהא קנה כולו כשהחזיק באחת מהן בלא כסף רק במכר בעינן שנותן לו דמי כולן וא"כ לא יכול לתרץ דמיירי במתנה וע"כ מתרץ בנכסי הגר דלא נה אלא מה שתלש והטעם דבמתנה איכא דעת אחרת מקנה ע"כ קנה כולה משא"כ בנכסי הגר דליכא דעת אחרת מקנה ע"כ לא קנה אלא מה שתלש

עוד שם רב חסדא אמר משך בהמה זו לקנות קנה לקנות ולדותי' קנה (צ"ל לא קנה) היא וולדותי' קנה (כצ"ל) א"ר נסא הדא דתימר בשלא הי' עוברה אבל אם הי' עוברה עשו אותה כא' מאיברי' ובפ"ק דקידושין אמרינן א"ר יוסי הדא דתימר בשלא הי' הבהמה עוברה אבל אם הי' עוברה עשו אותה כמשאה [איפשר לומר שבכאן הגירסא אמר ר' נסא ור' נסא סובר דעובר ירך אמו הוא וע"כ אומר אבל אם הי' עיברה עשו אותה כא' מאיברי' ור' יוסי ס בר דעובר לאו ירך אמו הוא וע"כ א"ר יוסי דאם הי' עוברה עשו אותה כמשאה וסובר דמשך בהמה זו לקנות כלים שעלי' קני ובש"ס דילן בב"מ (ד' ט') בעי' דלא אפשיטא היא אם אמר משוך בהמה זו לקנות כלים שעלי' אי מהני משיכה לאקנויי כלים כו' ועיין תוס' ד"ה משוך כו' אבל לא מטעם דעשו אותה כא' מאיברי' והוא דר' יוסי לטעמי' שסובר דעובר לאו ירך אמו הוא וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דב"ק ה"ה) ר יוסי בשם ר' יוחנן עוברין אין יוצאין בשן ועין ניחא בשן ועין (פי' דשן לא שייך בעוברין אבל עין שייך בעוברין (או איפשר שצ"ל ניחא בעין דאין יוצא כו' והוא כחו דאמרינן בקידושין (ד' כ"ד) ר"א אימר הרי שהושיט ידו למעי שפחתו וסימא עובר שבמעי' פטיר מ"ט דאמר קרא ושחתה עד שיתכוין לשחתה) כו' בשן פי' דבשן איך יתיישב דהא העובר אין לו שיניים) וע"כ אמר ר' יוסי בר בון כיני מתניתא עוברין אין יוצאין בשן ועין של אמן וביארתי בספרי שפת הנחל (דרוש ה') שהטעם הוא משום דר"י אזיל לטעמי' דסובר דעובר לאו ירך אמו הוא ועיין בקדושין (ד' נ"ד) שהקשה המקנה על הא דאמרינן בקדושין (שם) ר"א אומר הרי שהושיט ידו למעי שפחתו וסימא עובר שבמעי' פטור מ"ט דאמר קרא ושחתה עד שיתכוון לשחתה דאי אמרינן דעובר ירך אמו הוא א"כ כשמשחררין העובר הוי כמשחרר חצי עבדו ונהי דילפינן בגיטין (ד' מ"א) מקרא דוהפדה לא נפדתה דהוקש פטר לכסף דיכול לשחרר חצי עבדו אבל בשן ועין מנא לי' דיוצא לחירות כיון דעובר ירך אמו הוא וא"כ הא דקאמר בירושלמי ר' יוסי בשם ר' יוחנן דעוברין אין יוצאין בשן ועין של אמן א"כ מוכח דר' יוסי סובר דעובר לאו ירך אמו הוא. וע"כ אומר ר' יוסי בקדושין דהטעם משום דעובר עשו אותה כמשאה וסובר דאם משך בהמה זו לקנות כלים שעלי' קני' ור' נסא סובר דעובר ירך אמו, הוא וע"כ אימר עשו אותה כא' מאיברי']

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי מאוד על הא דאמר ר' נסא הדא דתימר בשלא הי' עוברה אבל אם הי' עוברה עשו אותה כא' מאברי' דא"כ רב חסדא מיירי שלא הי' עוברה א"כ איך קאמר רב כשבא לקנות היא וולדותי' קנה דכיון שלא הי' עוברה א"כ הולדות שנולדו אח"כ ודאי קנה דהא נולדו מפרתו והפ"מ פי' שקאי על הוולדות שילדו מכבר דמיגו דמהני משיכה לדידה מהני לולדות והוא תמוה דכיון דכבר ילדה א"כ איך מהני המשיכה לולדות

ע"כ נראה לי (שיש ט"ס בירושלמי וחילוף השורות וכצ"ל) רב חסדא אמ' משך בהמה זו לקנות קנאה לקנות וולדותי' קנה לקנות היא וולדותי' לא קנה (ובכאן צריך לגרוס) והתני המוכר עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום מעשרות שדה לחבירו לא עשה כלום אויר חורבתו לחבירו לא עשה כלום אלא מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה מוכר לו שפחה ומשייר ולדה מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרות מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירה (ובכאן צ"ל) א"ר נסא הדא דתימר בשלא הי' עוברה אבל אם הי' עוברה עשו אותה כא' מאיברי' (והפי' הוא שרב חסדא אמר משך בהמה זו לקנותה קנאה פי' קנה עם הולד דמיירי שהיא מעוברת ואע"ג דהולד הוי דשלב"ל אפ"ה נקנה עם הפרה) לקנותה וולדותי' קנה (פי' דזה ודאי כיון שפירש לקנותה עם וולדותי' קנה דהא אפי' האומר בהמה זו קני לפי מה שביארתי דקאי על הולד ג"כ ולא קאמר אלא משום דצריך לומ' אח"כ לקנות ולדות לא קנה לקנות ולדות (פי' שיקנ' רק הולד והולד הוי דבר שלב"ל וע"כ לא קנה כלום ודווקא במקנה הפרה ג"כ (וע"כ לא שייך זה להא דאמרי' בב"מ (ד' ט') דבעי ר' אלעזר האומר לחבירו משוך פרה זו לקנות כלים שעלי' כו' דהתם מיירי שאינו מקנה לו הבהמה גופא רק שימשוך הבהמה לקנות את הכלים וכמו שפירש"י ומוכר לו את הכלים ולא את הבהמה והכא מיירי שמקנה לו הבהמה גופא דקני את הולד אעפ"י שהולד הוי דבר שלא בא לעולם

וע"ז מקשה והתני המוכר עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום ולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום כו' אלמא דאינו יכול להקנות הולד משום דהוי דבר שלב"ל וע"ז אמר ר' נסא הדא דתימר בשלא עשו אותה עוברה וע"כ הוי דבר שלב"ל ורב חסדא מיירי בשעשו אותה עוברה וע"כ מהני ובפ"ק דקידושין לא הביאו הקושי' מהברייתא ולא הביאו רק הא דאמר ר' אסי כו' הדא דתימר בשלא הי' עוברה (פי' דהברייתא מיירי שלא עשו אותה עוברה אבל אם הי' עוברה עשו אותה כמשאה) וכן הוא בכמה מקומות בירושלמי שמביאים בקיצור במקום אחר

והא דקאמר בכאן משום שעשו אותה כא' מאיברי' ומשמע משום דעובר ירך אמו הוא וכמו דאמרינן בגיטין (ד' כג) מ"ט דרבי בהא קסבר עובר ירך אמו הוא ונעשה כמי שהקנה לה א' מאיברי' ואיפשר לומר דהא דאמ' נעשה כמו שהקנה לה א' מאיברי אין הטעם כמו דאמר בקידושין דאם הי' עוברה עשו אותה כמשאה ובפרט לפי מה שביארתי דרב חסדא מיירי בשמקנה הבהמה גופה איפשר לומר שהוא משום דאמר רב חסדא משך בהמה זו לקנותה קנאה וביארתי שקונה הולד ג"כ והוא כמו שכתב הרא"ש בב"ב (פרק המוכר את הספינה) דבאומר זו ג"כ קנה וע"ז אומר הטעם דנעשה כמו שהקנה לה א' מאיברי' ועובר ירך אמו הוא אבל לפי הטעם שאומר בקידושין דאלו האומר לחבירו משוך את הבהמה זו לקנות שתקנה משוי שלה שמא לא קנה א"כ זהו דווקא אם אמר משוך בהמה זו לקנות המשוי שלה א"כ אמר בפירוש לקנות המשוי שלה אבל אם אומר סתם בהמה זו לא קני וע"כ קאמר הכא ר' נסא הטעם משום דאם הי' עוברה עשו אותה כא' מאיברי' וע"כ קנה אפי' אם אומר פרה זו

[אך הקצה"ח (ס' ר"כ) כתב דהאומר פרה זו אפי אי אמרינן דעובר לאו ירך אמו הוא אפ"ה קני והוא שכתב (שם) אמנם נראה ראיה דאפילו לא אמר מעוברת אלא כל שאומר פרה זו ושפחה זו הולד מכור מהא דתנן בתמורה (ד' כ"ח) האומר ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימים היא שלמים וולדה עולה ה"ז ולד זבחי שלמים דברי ר"מ ר' יוסי אומר אם לכך נתכוין מתחילה הואיל ואי איפשר לקרות שני שמות כאחד דבריו קיימים ואם משאמר הרי זו שלמים נמלך ואמר ולדה עילה הרי זו ולד שלמים ואי נימא דמוכר פרה סתם לא מכר הולד א"כ היא שלמים וולדה עילה דסבר ר' יוסי אם נתכוין כו' ואם נמלך הרי זו וולדה שלמים דהא כשאמר היא שלמים הולד לא הקדיש ושיירו משוייר וחולין הוי וכדאמר ר' יוחנן שם הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה קסבר ר"י אם שיירו משוייר עובר לאו ירך אמו דה"ל כמפריש שתי חטאות עיי"ש וא"כ כשאמר היא שלמים הולד לא קדוש וחולין הוי וכשאמר אח"כ ולדה הרי הקדישה עתה לעולה א"א ודאי דאפי' בסתם נמי הולד מכור ומש"ה כשאומר היא שלמים הרי ולדה נמי הקדיש לשלמים. ואין לומר דהקדש שאני דהמקדיש בעין יפה מקדיש דהא נותן מתנה יותר ניתן בעין יפה ממקדיש וכדאי' פ' הספינה (ד' פ"א) ואפ"ה לא