נועם ירושלמי על נזיקין סב

אומר דבפיקדון מודו דצריך לחלק בין לצאת ידי שמים דאם לא כן קשי' רישא לסיפא

וע"ז אומר שם דשתק מתגר ודמשתעי מספר (צ"ל מפסיד) דשתיק מתגר מן הדא שנים שהפקידו אצל א' זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו (פי' וא"כ מוכח דבסיפא דשתיק ואינו מודה ע"כ מתגר דברישא צריך ליתן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו אבל בסיפא שלא הודה מפי עצמו אלא דקא תבעי לי' ע"כ נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו)

וע"ז אומר דמשתעי מפסיד מן הדא אמר לשנים גזלתי את אחד מכה מנה כו' וקשה דהא הכל ענין א' הוא וע"ז אמר מתחלה דמשתעי מפסיד והוא דברישא כשהודה מעצמו צריך ליתן לכל א' ובסיפא נותן לזה מנה כו' והשאר יהא מונח וא"כ מאי קאמר אח"כ דמשתעי מפסיד אך לפי מה שביארתי כיון דבפיקדון אין הטעם רק משום דה"ל למידק (ואע"ג דלפי מה שפירשתי כעת א"כ אינו מתרץ כשיטת הש"ס דילן להתוס' שכתבו דאעפ"כ התירוץ כמו שתירץ רבא בסיפא נעשה כמי שהפקידו אצלו בכרך א' ולשיטת הירושלמי סיפא נמי מיירי בב' כריכות אבל בזה מודה הירושלמי דכל הטעם דצריך להשיב בפקדון הוא משום דה"ל למידק וע"כ קתני גבי גזל גזלתי לא' מכם מנה (והוא דבגזל הטעם הוא משום דצריך למיעבד השבה וע"כ אף דהם בעצמם אינם יודעים אעפ"כ חייב בבא לצאת ידי שמים) ובסיפא קתני אביו של א' מכם הפקיד אצלי מנה והוא משום דאם הי' אומר א' מכם הפקיד אצלי מנה וא"כ הי' פטור אפילו לצאת ידי שמים כיון דאינהו נמי לא ידעי

וע"ז אומר דשתיק מתגר הוא משום דברישא כשהודה מעצמו צריך שלם ובסיפא דקא תבעי לי' פטור וע"כ אומר דמשתעי מפסיד ואח"כ אומר דמשתעי מפסיד מהכא אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה וא"י איזהו או אביו של א' מכם הפקיד אצלי מנה וא"כ אם הי' אומר א' מכם הפקיד לי מנה הי' פטור משום דאינהו נמי לא ידעי ומחמת שהוסיף דברים ואמר אביו של א' מכם הפקיד אצלי ואם כן דילמא הם היו יודעים ע"ז אומר דמשתעי מפסיד מהכא דזהו דווקא בשביל שאמר אביו של א' מכם הפקיד אצלי מנה וע"כ חיי' לצאת י"ש משא"כ אם הי' אומ' א' מכם הפקיד לי מנה ואע"ג שאומר אמת בשביל לצאת י"ש עכ"ז מוכיח דמחמת שהודה מעצמו ומחמת שהוסיף דברים חייב וע"ז אומר מאן דשתיק מתגר ומאן דמשתעי מפסיד ועיין בפסחים (ד' צ"ט) אמר להן כו'

שם (ה"ד) מתניתין המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין ה"ז לא יגע בהן רשב"ג אומר ימכור בפני ב"ד מפני השב אבידה לבעלים ובגמ' אמר ר' אברו אם אומר את אבודין הן אל יגע בהן אף הוא ממציא להן ר' אבא בר יעקב בשם ר' יוחנן ר' בהו בשם ר' יוחנן הלכה כרשב"ג כהדא ר' יוחנן חקוקה אפקד גבי ר' חייא רובה חד דיסקא מלי' חמץ אתא שאל לרבי אמר ימכר עפ"י ב"ד בשעת הביעור חד בר נש אפקיד גבי רחב"א חד גרב דכותח אתא שאיל לרב אמר ימכר עפ"י ב"ד בשעת הביעור והנה הפ"מ כתב על הא דאמר ר' אבהו אם אומר את אבודין הן אל יגע בהן אף הוא ממציא להן טעמי' דרשב"ג מפרש דאם את אומר אל יגע בהן חוששין אנו שאף הוא ממציא להן חיסרון כלומר שיגרום שיבואו לידי ריקבון וכיוצא בזה ויאמר שהכל נפסד ונרקב ומה הי' לו לעשות שהרי אסור ליגע בהן למוכרן

[ולי נראה דאיפשר לגרוס הא שאמר ר' אבהו אח"כ על הא שהביא ראי' דהלכה כרשב"ג מהא דר' יוחנן חקוקה אפקד גבי ר' חייא רובא חד דסקא מלי' חמץ דאתא שאל לרבי ואמר ימכר עפ"י ב"ד וע"ז אמר ר' אבהו דהתם שאני שאם את אימר אבודין הן לא יגע בהן אף הוא ממציא להן (פי' שהוא גורם להם שיהיו עוברים בבל יראה ובל ימצא וע"כ צוה למוכרן). וע"ז אומר ר' אבהו אם אומר את אבודין הן לא יגע בהן אף הוא ממציא להם וכמו דאיתא בש"ע או"ח (ס' תמ"ג) ישראל שהי' בידו חמצו של ישראל אחר בפיקדון יעכבנו עד שעה חמישית ואם לא בא בעלי' ומכרו כו' ואם נא מכרו חייב לבערו בזמן איסורו אפילו אם אינו חייב באחריותו וכתב המ"א אע"ג דהוא אינו עובר עליו מ"מ יבערו שלא יעבור עליו המפקיד כו' ובפרט לפי מה שכתבתי בספרי עמק יהושע (ס' ה') דהירושלמי סובר דאפי' בי"ד עובר בבל יראה וכחו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דפסחים) מ"ט דר"ש כתוב א' אומר כו' מה ראית לרבות בחולו של מועד ולהוציאן מן ארבעה עשר אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני בחוש"מ שהוא בב"י ובל ימצא ומוציאין מארבעה עשר שאינו בב"י ובי"מ ואתי כדאמר ר"מ דר' מאיר אומר משש שעות ולמעלה דבריהן משמע דלמאן דסובר דהוי דאורייתא עובר על בל יראה מחצות עיי"ש. וע"ז אמר ר' אבהו שאין ראי' מזה דהלכה כרשב"ג דאמר מוכרן בב"ד משום השבת אבידה אלא אם את אומר אל יגע בהן אף הוא ממציא להן שגורם להם לעבור בב"י וב"י והא שאומר כהדא (וכן לפי' המפרשים דר' אבהו קאי אדרשב"ג) איפשר לומר שהוא כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דפסחים) חד בר נש אפקד דיסקא כו' גבי ר' חייא רובא כו' אתא שאל לרבי אמר ימכר עפ"י ב"ד בשעת הביעור ה"ד שעת הביעור ר' ירמי' אמר בשחרית ר' בא אמר חמישית כר' יודא: א"ר יוסי יאות אמר ר' ירמי' כלום אמר ליגע בהן למוכרן לא מפני השבת אבידה לבעלים חמישית כר' יוסא לא טבא כלום (פי' שהיא אינה ראוי' לאכילה רק להנאה) וא"כ מוכח מזה דהטעם משום השב אבידה לבעלים דא"כ לא הי' לו למכור בשחרית ומהירושלמי הזה מוכח שסובר דאין חילוק בין כדי חיסרון ליתר מכדי חיסרון וכמו דאמרינן בפסחים (ד' י"ג) אמר רב יוסף כמאן אזלא הא שמעתא דרשב"ג דתנן המפקיד פירות אצל חבירו אפי' הן אבודין לא יגע בהן רשב"ג אומר מוכרן בב"ד מפני השבת אבידה א"ל אביי ולאו איתמר עלה אמר רבב"ח א"ר יוחנן לא שנו אלא בכדי חיסרון אבל יותר מכדי חיסרון מוכרן בב"ד וכש"כ דהא פסדי לגמרי (ומהירושלמי משמע דלא מחלק בין כדי חיסרון ליתר מכדי חיסרון (דלא כהפ"מ שכתב ששיטת הירושלמי כשיטת הש"ס דילן) והא דלא קאמר הש"ס דילן דהטעם הוא כדי שלא יעבור בבל יראה איפשר דא"כ לא הי' לומר למכור בשעת הביעור דהא בבל יראה אינו עובר אלא בפסח. וע"כ קאמר דהטעם משום השבת אבידה וביותר מכדי חיסרון כ"ע מודו דמוכרן בב"ד]

שם (ה"ו) המפקיד חבית אצל חבירו כו' לא כן אמר ר' אלעזר למה הדבר דומה כו' אמר ר' אלעזר אית אמר שיש רשות לשומר עלי' כו' כל זה ביארתי בסוף ב"ק (ס"י ה"ח) (ועי' בפ"ג דע"ג (ה' ג') מה שביארתי שם)

שם (ה"ט) השולח יד בפקדון כו' כיני מתניתא כשעת תביעתו בב"ד עיין מה שביארתי על זה בפ"ט דב"ק (ה"ו) אהא דאמר שם לא אתי' אלא כשעת עדים וכשעת הקרבן עיי"ש: הכסף פרק רביעי

הכסף קונה את הזהב כו' תמן תנינן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו אר"י לא שנו אלא שור בפרה או חמור בכור הא ציבור בציבו' לא קנה ר"י אפי' ציבור בציבור קנה ר' אבא בר מינה בשם רב המחליף אברוקלון באמבורוקלון קנה והנה בפ"ק דקידושין (ה"ו) כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ובגמ' תמן תנינן זה הכלל כל המטלטלין קונים זה את זה ר' בא בר רב הונא בשם רב אפי' ציבור בציבורין א"ל ר' אלעזר לא שנו אלא כל הנעשה דמים באחר בלבד דבר שהוא צריך לשום אתי דרב הונא כר' יוחנן ור' אלעז' כשיטתי' תמן האחין השותפים שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון א"ר אלעזר והן שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים הוא חלקו משעה ראשונה א"ר יוחנן ואפי' חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים כלקוחות הן דתנינן תמן הלקוח והניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה האחין השותפין כשחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה בשחלקו וחזרו ונשתתפו כשחייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקלבון בשלא חלקו

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דלשיטת הש"ס דילן בבכורות (ד' נ"ו) פליגי ר' יוחנן ור"א בברירה וכמו דאמרינן שם אמר רב נן לא שנו אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים כו' אבל חלקו גדיים כנגד גדיים כו' אומ' זה חלקו המגיעו משעה ראשונה ור"נ אומ' חלקו גדיים כנגד גדיים כו' ור"א אמ' לא שנו אלא ט' כנגד יו"ד ויו"ד כנגד ט' אבל חלקו ט' כנגד ט' אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ור' יוחנן אמר אפי' חלקו תשעה כנגד תשעה אין אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ואזדא ר' יוחנן לטעמי' דאמר ר' אסי א"ר יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל וא"כ פליגי בברירה ולשיטת הירושלמי פליגי אם חליפין הן בדבר שהוא שוה בשוה בלא שומא דאם הוא דבר הנישום הוי כחליפין ופטורין מעשר בהמה אבל בלא"ה חייבין במעשר בהמה וא"כ הא תלי בברירה ומאי נ"מ אם הוא דבר הנישום או לא וכן אמרינן בירושלמי (פ"ו דדמאי) אמר ר' יוסי מיליהון דרבנן פליגין דאמר ר' אבהו בכם ר"י השותפין מחלוקת רבי ורשב"ג האחין השותפין לא לחלוק הן.