נועם ירושלמי על נזיקין ה

בדאפקרינהו דהא ביארתי דלשיטת הירושלמי אינו חייב רק בבור ברה"י וכמו שאבאר לקמן ולא מצי משני כר' יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור דזה לא הובא בירושלמי דר' יהודה מחייב על נזקי כלים בבור ע"כ אומר ר' יוחנן ואם בדרך הטחה הטיח על נזקי צלוחיתו חיי' כיון שבדרך העברתו הטיח לא הוי כבור דאלו בור דבתר דנייח הוא ובזה מתורץ הברייתא דתנא לפיכך אם הטיח צלוחיתו באבן חייב דהיינו שבדרך הטחה הטיח

וע"ז אמרינן שם בירושלמי ר' יוחנן ור"ל תריהון אמרין אפילו נחבט בקרקעו פטו' דרך נפילה פטרה תורה (פי' ולא בדרך הטחה) (ובש"ס דילן אמרינן בב"ק (ד' נ"ג) ונפל עד שיפול דרך נפילה מכאן אמרו נפל לפניו מקול הכרי' חייב לאחריו מקול הכרי' פטור ע"ש ודו"ק)

[ועוד אפשר לפרש הא דאמר ר' יוחנן ור"ל תריהון אמרין אפילו נחבט בקרקעו פטור דרך נפילה פטרה תורה (פי' שאומ' דבור פטור על הכלים אפי' נחבט בקרקעו) והוא כמו שיטת הש"ס דילן (שם) דשמואל אמר כל תקלה בור הוא ולא כשהתריפו מחמת אוירו וא"כ בור של נזקין פטור על הכלים נמי דאי איפשר שבור של נזקין דהיינו בור ט' יתחייב על הכלים וא"כ איך פטור בבור בעשרה בשהתריפו מחמת אוירו דהא כיון דנפל לבור של עשרה א"כ קידם שהגיע לתחתית הבור נפל בט' טפחים וא"כ הי' בור של נזקין וחייב על הכלים משום דאינהו סברי כשיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' נ') דבור ט' אין הבל למיתה אבל יש הבל לנזקין וא"כ קודם שהגיע לטפח עשירי הי' בו הבל של נזקין וא"כ איך פטור בבור בעשרה הא תחילה עבר בבור של נזקין אלא ודאי דפטור על הכלים מכח גזירת הכתוב ואין חילוק בין בור של נזקין כו' ובור של מיחה וע"כ אפי' נחבט בקרקעו נמי פטור על הכלים]

ובזה יתבאר הא דאמרינן הכא בירושלמי ר' תני הניח גחלת ברה"ר ובא אחר וצלוחיתו בידו נשרפו כליו ונשתברה צלוחיתו חייב על הצלוחית משום בור ועל הכלים משום אש משום דסובר דכיון דגחלת הוי ממונו חייב על נזקי כלים וע"כ חייב על הצלוחית משום בור ולקמן יתבאר עוד בזה וא"כ מוכח דרבי סובר דבבור של נזקין חייב על הכלים משום דחבטא דידי' הוא וע"כ חייב על הצלוחית משום בור ועל הכלים משום אש

והא דלא מייתי מהך ברייתא תיובתא לר"י דאמרי' בירושלמי לקמן (פ"ג ה"א) מילתי' דר"י אמר בור של נזקין פטור על הכלים היינו משו' דתנאי פליגי בזה וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ג הלכה ה) הקדרין המהלכין זא"ז נתקל הראשין ונפל הראשון משלם לשני כו' ואם מחמת הראשון נפלו כולן הוא משלם ע"י כולן וחייבין על נזקי אדם ופטור על נזקי כלים ואיפשר דראשון נמי פטור על נזקי כלים אע"ג דגופו ודאי לא אפקיר וכמו דאמרינן בב"ק (ד' לא) הניחא לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא אלא לרב דאמר אי אפקרי' אין אי לא לא כו' ופירש"י דגופו לא מפקיר אינש וא"כ פטור על הכלים אף בנזקי גופו אע"ג דגופו לא מפקיר ולא הוי אדם המזיק רק בור וא"כ פטור על הכלים אע"ג דלא אפקרינהו ולאמוראי דסברי דבור של נזקין חייב על הכלים איפשר דמפרשי הברייתא בנזקי כלים בכלים וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ל"א) תרגמא רב אדא בר מניומי שהוזקו כלים בכלים אבל בנזקי גופו חייב על הכלים ולא מטעם אדם המזיק אלא אפי' אי הוי בור אפ"ה חייב על הכלים משום דגופו לא מפקיר אינש וכמו שביארתי על הא דבור של נזקין חייב על הכלים

ובזה יש לבאר הירושלמי ושם) ר' יוחנן בעי מהו שיתן לראשון שהות כדי עמידה. א"ר יוסי פשיטא לי' לר' יוחנן ליתן לראשון שהות כדי עמידה לא מסתברת דלא מן השני' ואילך מהו ליתן לשני שהות כדי עמידה

[ופי' הפ"מ דכיון שהשני ראה שנתקל הראשון הי' לו להזהיר ע"כ אין נותנים לו שהות כדי עמידה וחייב כו' ופשיט מהא דתני הראשון משלם לשני והשני משלם לשלישי אלמא דשניהם שוין לדינא דכל היכא דהראשון חייב השני נמי חייב כו' ופירושו הוא תמוה דא"כ השני מתחייב יותר מהראשון וכולי סוגי' דב"ק (ד' ל"א) מוכה דהראשון מתחייב יותר ואפשר דמתחייב מטעם אדם המזיק ולא השני וא"כ הראשון מתחייב יותר)

ע"כ נ"ל שהוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' ל"א) אמר ר' יוחנן לא תימא מתניתין ר"מ היא דאמ' נתקל פושע הוא וחיי' אלא אפי' לרבנן דאמרי אנוס הוא ופטור הכא חייב שהי' לו לעמוד ולא עמד

וע"ז אומר ר' יוחנן בעי מהו שיתן לראשון שהות כדי עמידה (פי' למאן דאמר נתקל אנוס הוא אפ"ה חייב מטעם שהי' לו לעמוד ולא עמד או שאינו חייב רק למ"ד נתקל פושע הוא אבל למ"ד נתקל אנוס הוא פטור) וע"ז אמר ר' יוסי פשיטא לי' ר' יוחנן ליתן לראשון שהות כדי עמידה שהראשון חייב מטעם אדם המזיק ע"כ הי' לו לעמוד אפי' נתקל אנוס הוא אפ"ה הי' לו לעמוד מהו ליתן לשני שהות כדי עמידה דאיפשר דהשני לא מתחייב רק מטעם בור וא"כ יכול לומר האי בירא לאו אנא כריתי' ולא מתחייב רק למ"ד נתקל פושע הוא וע"ז אמר נשמעינ' מהדא הקדרין המהלכין זה אחר זה נתקל הראשון ונפל ובא חבירו ונתקל בו ונפל הראשון משלם לשני והשני משלם לשלישי ואם מחמת הראשון נפלו כולן הוא משלם ע"י כולן וחייבין על נזקי אדם ופטורין על נזקי כלים כו' וא"כ מוכח שהשני נמי חייב ואפי' למ"ד נתקל אנוס הוא והוא דהא תנן וחייבין על נזקי אדם ופטורין על נזקי כלים וא"כ הראשון אינו חייב מטעם אדם המזיק דא"כ הי' חייב על נזקי כלים אלא ודאי דמתחייב מטעם בור ואפי' למ"ד נתקל אנוס הוא והוא מפני שהי' לו לעמוד וא"כ לא אמרינן האי בירא לאו אנא כריתי' דהא הראשון נמי נתקל אנוס הוא ומתחייב על נזקי אדם והוא הדין שני חייב נמי על נזקי אדם ולא יוכל לומר האי בירא לאו אנא כריתי' ודו"ק

ובזה יתבאר הא שמביא הכא הא דרבי והוא שאמר תולדות הבור כל פירקא תליתאי דתנינן בנזיקין וא"כ פרק המניח דהיינו פירקא תליתאה מיירי בבור וא"כ תיקשי מתניתין דתנן בב"ק (ד' ל') השופך מים בר"ה והוזק בהן אחר חייב בנזקו דאמאי חייב אם על נזקי גופו הא אמרינן (שם וד' כ"ח) אמר ר' יהודה אמר רב לא שנו אלא שטינפו כליו במים אבל הוא עצמו פטור קרקע עולם הזיקתו והא דמחייב על נזקי כלי' פירש"י דכיון דהוי ממונו הוי כשורו וא"כ לא מיירי כל פירקא תליתאה בבור דהא כיון דמתחייב על שטינפו כליו והוא משום דכיון דלא אפקרינהו משורו למדנו וא"כ הוי שור וע"ז אומר הירושלמי רבי תני הניח גחלת ברה"ר כו' חייב על הצלוחית משום בור כו' וא"כ כיון דמיחייב רבי בבור של נזקין על הכלים וכמו שביארתי א"כ מתחייב על הכלים משום בור והוא שסובר דמשור לא ילפינן משום שכן דרכו לילך ולהזיק כמו דאמרינן בב"ק (ד' ו') מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק וא"כ החיוב הוא ג"כ מטעם בור וע"כ אומר דתולדות הבור כל פירקא תליתאה דתנינן בנזיקין

ועוד דלשיטת הירושלמי לא ילפינן משור דשאני שור שכן דרכו לילך ולהזיק וע"כ לשיטת הירושלמי אמרינן לקמן (פ"ג דב"ק ה' ב') ר' זירא ור' לא תריהון אמרין מודה ר' יהודא לחכמים במפקיר שור שנגח בר"ה שחייב דאין דומה נזק עומד לנזק מהלך והוא דלא כשיט' הש"ס דילן בב"ק (ד' י"ג) רבינא אמר למעוטי נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר כו' וע' ברא"ש שכת' דאע"ג דפליגי רבנן עלי' דר' יהודה מוקי רבינא מתניתין כיחידאה משום דרבנן לא פליגי עלי' אלא בשור שהמית אדם אבל בשור שהמית שור לא פליגי עלי' כו' ולשיטת הירושלמי אפי' ר' יהודה מודה דנגח ואח"כ הפקיר חייב ועיין בירושלמי לקמן (פ"ד ה"ז) לענין נזקין תני ר' הושעי' לענין נזקין ר' מאיר מחייב ור' יהודה פוטר ובמקום אחר יתבאר:

[ואיפשר לומר דע"כ ממעט לקמן אדם מדכתיב והמת יהיה לו יצא אדם שאין לו תניי' במותו ולא ממעט אדם מדכתיב שור ולא אדם דא"כ צריך למעט אדם מנזקין כיון שלשיטת הירושלמי הכתוב מיירי בין בבור של מיתה בין בבור של נזקין וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דב"ק ה"ו) כתיב כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור א' בור לנזקין וא' בור למיתה וא"כ כיון דכתיב שניהם בקרא א"כ אמאי לא ממעט אדם מנזקין ג"כ כמו שממעט כלים אי אמרינן דבור של נזקין פטור על הכלים כמו שבארתי לעיל ומה שכתבו התוס' בב"ק (ד' ב') בתוס' ד"ה לאו כו' ובירושלמי דריש דה"ל למיכתב כי יפתח איש כי יכרה איש בור למה כתיב בור בור אלא חד בור למיתה וחד בור לנזקין מ"מ לא ממעטינן אדם מנזקין דקרא דונפל לא ממעט אלא אמאי דכתיב בקרא בהדי' דהיינו בור י' ולא איתורא והוא דוחק לשיטת הירושלמי דחד בור למיתה וחד בור לנזקין וע"כ אומר דממעטינן אדם מדכתיב והמת יהי' לו יצא אדם שאין לו הניי' במותו וע"כ לא אימעט ק לענין מיתה אבל לא לנזקין ועי' תוס' (שם) ודו"ק)

ובזה יתבאר לקמן (פ"ג ה"ג) השופך מים ברה"ר והוזק בהן אחר חייב בנזקו רב הונא אמר כשנחבט בקרקעו אבל אם נתלכלכו כליו חייב רב אמר אפי' נתלכלכו כליו פטור מילתי' דרב אמר הבור של נזקין פטור על הכלים והנה הפ"מ נדחק בזה ולי נראה שיש (ט"ס בירושל' וכצ"ל) רב הונא אמר בנחבט בקרקעו אבל אם נתלכלכו כליו פטור (והוא מחמת דבור פטור על הכלים וסובר דאע"ג דלא אפקרינהו והוא משום דבור של נזקין פטור על הכלים.