נועם ירושלמי על נזיקין ד

ארבעה אבות פרק ראשון בבא

קמא

(ה"א) מתני' ארבעה אבות נזיקין השור והבור כו' ובגמ' השור זה הקרן כו' תולדות הקרן נגיחה נגיפה כו' תולדות הבור כל פירקא תליתאי דתנינן בנזיקין רבי תני הניח גחלת ברה"ר ובא אחר ונתקל בה וצלוחיתו בידו נשרפו כליו ונשברה צלוחיתו חייב על הצלוחית משום בור ועל הכלים משום אש. וכתב הפ"מ במראה הפנים מה דפרישית בפנים הוא אליבא דרב דס"ל הכי כדאמר בבבלי כו' ושם ביארתי דלרב אע"ג דקרי לה בור מ"מ חייב בהם על הכלים בדלא אפקרינהו ורבי ס"ל כרב דהתם ואיפשר נמי לומר דהאי ש"ס לשיטתי' אזיל דבור בניזקין חייב בהן את הכלים כדאמר לקמן (פ"ד ה"ט)

והנה צריך לבאר הטעם של הירושלמי שסובר דבור של נזקין חייב בהם את הכלים והוא כמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ה ה"ו) כתיב כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור א' בור לנזקין ואחד בור למיתה א"ר יצחק אחד בור של מיתה ואחד בור של נזקין שניהם ממקרא א' נתרבו וכשהוא בא לבור של מיתה את מר פטר על הכלים וכשהוא בא לבור של נזקין את מר חייב בהם על הכלים והענין הוא שהירושלמי סובר דהא דפטור על הכלים היינו דווקא בהבלו של בור שההבל הוא אתי ממילא וכמו דאמרינן בב"ק (ד' נ') שמואל אמר להבלו חייבה תורה (ופירש"י ואע"ג דהבלא ממילא אתי לי' וכש"כ לחבטו דאיהו עביד ליה חבטה) וא"ת דוקא לחבטו ולא להבלו כו' וע"כ שיטת הירושלמי דהא דפטור על הכלים היינו דווקא בבור של מיתה והוא שסובר כמו דאמרי' בב"ק (דף נ') תנן הי' פחות מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור מ"ט לאו משום דלית בי' חבטא לא משום דלית ביה הבלא אי הכי אם הוזק בו חייב הא לית ביה הבלא אמרי אין הבל למיתה ויש הבל לנזקין וכן אמרינן התם איתיבי' רבא לר"נ הי' פחות מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור מ"ט לאו משום דלית ביה חבטא לא משום דלית ביה הבלא אי הכי הוזק בו חייב הא לית ביה הבלא א"ל אין הבל למיתה ויש הבל לנזקין וע"כ סובר הירושלמי דפחות מעשרה כיון דלית ביה הבל למיתה אין הבל אפי' לנזקין נמי. וע"כ כי הוזק הוא רק משום חבטה וא"כ הוזק בקרקעו וכמו שאבאר לקמן דשיטת הירושלמי דמפקיר נזקיו פטור וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ג ה"ב) ולמה פטור כשעת נפילה (והוא ט"ס וצ"ל) ולמה פטור לאחר נפילה (דלא כהפ"מ) ומשני שכן אדם מפקיר נזקיו בר"ה והא דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ה ה"ו) וכי יש לו רשות להפקיר נזקיו בר"ה יתבאר לקמן ע"ש (ועיין תוס' ב"ק (ד' נ"ד) בד"ה בין לרבנן כו' דלר' יהודה דמפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה פטור בבור ברכותי' קא משתעי קרא ועיין בב"ק (ד' כ"ח)

וע"כ כיון דלשיטת הירושלמי דהחיוב של בור הוא ברה"י וכמו שאבאר לקמן ע"כ חייב בבור של נזקין על הכלים ג"כ דהא נשברו הכלים בקרקעו שהוא ממונו (וכמו דאמרינן בב"ק (ד' כ"ח) ורב ה"מ היכא דאפקרינהו אבל היכא דלא אפקרינהו ממונו הוא) דהא לא הוזק בהבלו כלל דשיטת הירושלמי דלחבטה אמרינן דאין חבטה למיתה אבל יש חבטה לנזקין אבל בהבל אין נ"מ דאי אין הבל למיתה אין הבל לנזקין וכמו דסבר רבא מתחילה בב"ק (שם) דרק בבור של מיתה יש הבל. וכמו שכתבו התוס' שם בד"ה אמרי והמקשה הי' סובר דלענין חבטה שייך שפיר אין חבטה למיתה אבל יש חבטה לנזקין אבל לענין הבל היה סובר דאי יש הבל למיתה יש הבל לנזקין ואי אין הבל למיתה לנזקין נמי אין הבל וע"כ פטור על הכלים דהבל הוא מידי דאתי ממילא (וא"כ לשיטת הירושלמי בור של נזקין הוא לחבטה ובור של מיתה הוא להבלא ודלא כשיטת הש"ס דילן שכתבו התוס' בב"ק (ד' נ"ד) בד"ה בין כו' דבהיזק הבל קא משתעי קרא מדדריש רב ונפל עד שיפול דרך נפילה וחבטה אתי בק"ו אפי' לר' יהודה דמיירי קרא בבור ברשותו)

ובזה יתבאר הא דאמרינן בירושלמי (פ"ה דב"ק ה"ז) נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו חמור וכליו ונתקרעו חייב על הבהמה ופטור על הכלים שמואל אמר כשהתריפו מחמת אוירו אבל אם נחבט בקרקעו חייב והוא דאם נאמר דהא דפטור על הכלים היינו דווקא בבור של מיתה משום דיש בו הבל אבל בבור של נזקין כיון שאין בו הבל רק בחבטה א"כ הוזק בקרקעו והוי כשור שחייב בו את הכלים אבל בבור של מיתה יש בו הבל. אבל אעפ"כ כיון דיש בו חבטה נמי א"כ נשברו בחבטה ג"כ וא"כ צריך להתחייב משום חבטה וע"ז אומר כשהתריפו מחמת אוירו (פי' שניכר שנתקלקלו מחמת ההבל) אבל אם נחבט בקרקעו חייב (וזהו דלא כהפ"מ שפי' שסובר דבור שחייבה עלי' תורה בין להבלו בין לחבטו ולפי מה שביארתי בחבטה חייב על הכלים דהקרקע הוי ממונו אלא דבהבלו פטור על הכלים) (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן אליבא דשמואל בב"ק (ד' כ"ח) ע"ש)

אך אמרינן שם דר' יוחנן ור"ל תריהון אמרין אפי' נחבט בקרקעו פטור דרך נפילה פטרה תורה והוא משום דסובר דבין בבור של מיתה בין בבור של נזקין יש הבלא רק דבבור של נזקין לית בי' הבל למיתה אבל יש הבל לנזקין ובבור של נזקין נמי פטור על הכלים דבשניהם יש הבל רק דבבור של ט' לית הבל למיתה ור' יוחנן לטעמי' כמו שאבאר לקמן וא"כ צריך לומר דהוי מגזירת הכתוב (וכמו דמסקינן בב"ק (ד' נ') דבבור ט' נמי אין הבל למיתה אבל יש הבל לנזקין וא"כ כיון דהוי גזירת הכתוב דפטור על הכלים ע"כ אמרינן בירושלמי (פ"ז ה"א) אמר ר' יוחנן הניח אבנו ומשאו ברה"ר ובא אחד ונתקל בקרקע חייב על נזקי אדם ופטור על נזקי צלוחיתו מילתי' דר' יוחנן אמר בור של נזקין פטור על הכלים ואם בדרך הטחה הטיח על נזקי צלוחיתו חייב לי שהוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' כ"ח) מתיב רב אושעי' ונפל שמה שור או חמור כו' מכאן אמרו נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו כו' חייב על הבהמה ופטור על הכלים כו' ומה דומה לזה אבנו סכינו ומשאו שהניח בר"ה חייב לפיכך אם הטיח צלוחיתו באבן חייב כו' ולטעמיך תיקשי לך היא גופא רישא פטור וסיפא חייב אלא רב מתרץ לטעמי' ושמואל מתרץ לטעמי' רב מתרץ לטעמי' במה דברים אמורים כשהפקירן אבל לא הפקירן חייב לפיכך הטיח צלוחיתו באבן חייב ושמואל מתרץ לטעמי' השתא דאמרת אבנו סכינו ומשאו כבורו דמי לר' יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור לפיכך הטיח צלוחיתו באבן חייב

וא"כ קשה הך ברייתא לר' יוחנן שאמר דבור של נזקין פטור נמי על הכלים וליכא לתרוצי דמיירי בשלא הפקירו וכרב בש"ס דילן (שם) שסובר דבור שחייבה עליו תורה היינו דווקא