נועם ירושלמי על נזיקין מג

דר' חיי' רבה ור' ינאי דאתפלגון גזל מעפרתו של זה ונתנם לזה ר"א בשם ר' חיי' רבה מוציאין מן הראשון ואין מוציאין מן השני ר"י בשם ר' ינאי אף מוציאין מן השני (פי' שמחולקים בזה ר' חייא ור' ינאי דלר' חייא לא יצא ידי גזילה (פי' מן הגזלן הראשון) וע"כ מוציאין מן הראשון דהראשון נקרא גזלן ולא השני וע"כ אין מוציאין מן השני ור"י בשם ר' ינאי אף מוציאין מן השני דיצא ידי גזילה מגזלן הראשון והשני הוי ג"כ גזלן וע"כ מוציאין אף מן השני

וע"ז אומר ואף ר' חייא רובא מודה בה מכיון שנתנה ללוי יצא ידי גזילה

והנה בס' נועם ירושלמי ביארתי דיצא ידי גזילה (פי' שגובה אף מן השני (לפי המבואר כעת) פי' דקאי על המאכיל את בניו הקטנים ופועליו תרומה שמשלם את הקרן ואינו משלם את החומש) וע"ז אומר ואף ר' חיי' רובה מודה מכיון שנתנם ללוי יצא ידי גזילה ופי' שגובה אף מן השני וכמו דאמרינן בחולין (ד' קלד) אמר רב לא שנו אלא ששקל לעצמו אבל שקל לו טבח הדין עם הטבח ורב אסי אמר אפי' שקל לו הטבח הדין עמו לימא בדרב חסדא קא מיפלגי דאמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה דמר אית לי' דרב חסדא ומר לית לי' דרב חסדא לא דכ"ע אית להו דרב חסדא והכא במתנות כהונה נגזלות קא מיפלגי דמר סבר נגזלות ומר סבר אין נגזלות וע"כ רב שסובר דמתנו' כהונה נגזלת סובר דהדין עם הטבח היינו אף עם הטבח ורב אסי סובר דאין מתנות כהונה נגזלות והדין עמו דווקא עם השני וע"ז אומר אף ר' חייא רובה מודה בה מכיון שנתנה ללוי יצא ידי גזילה. ויוכל לטרוף מן השני דאין מתנות כהונה נגזלות אך שהוא דוחק דהא אין הטעם מפני שיש על השני תורת גזלן אלא דהטעם משום דאין מתנות כהונה נגזלות

ע"כ נראה לי כעת דאיפשר לומר שהוא כמו דאמרינן בחולין (ד' ק"ל) אמר רב חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם כו' ת"ש הרי שאנסו בית המלך גרנו אם בחובו חייב לעשר כו' שאני התם דקא משתרשי לי' (פי' שמשתכר הוא בה שצריך לפרוע מעותיו) ת"ש אמר לו מכור לי בני מעי' של פרה כו' לקח הימנו במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים אמאי ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן שאני התם דאיתנהו בעינייהו וע"ז אומר ואף ר' חייא רובה מודה בה מכיון שנתנם ללוי יצא ידי גזילה (פי' דבמתנות כהונה אם נתנם לאחר אין על הראשון כלום) והטעם הוא דמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור והראשון לא מכרם וא"כ לא משתרשי לי' דכיון דנתנם. והא שגובין מן השני הוא משום דאיתנהו בעין וע"כ גובין מן השני והא דהמאכיל את פועליו ואת בניו הקטנים צריך לשלם הקרן היינו משום דקא משתרשי לי' אבל אם נתנם ללוי יצא ידי גזילה וגובין מן השני ודו"ק

והנה בספרי (שם) כתבתי שבזה יתיישב קושי' התוס' בחולין (ד' קל"ד) אמר רב לא שנו אלא ששקל לעצמו אבל שקל לו טבח הדין עם הטבח ורב אסי אמר אפי' שקל לו הטבח הדין עמו לימא בדרב חסדא קא מיפלגי דאמר ר"ח גזל ולא נתייאשו הבעלי' ובא אחר ואכלן רצה מזה גובה רצה מזה גובה וכתבו התוס' תימא דבמאי קא מיירי אי בשאין המתנות בעין כו' היכי קאמ' דבדר' חסדא קא מפלגי דהא משמע בריש הגוזל בתרא דהיכא דהם בעין ליכא מאן דפליג אדרב חסדא אלא דווקא כשאכלן דתני ר' הושעי' הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם הניח לפניהם גזילה קיימת חייבין לשלם אין גזילה קיימת פטורין ופריך לימא תיהוי תיובתא דרב חסד' משמע דלמאן דפליג אתי שפיר דדווקא אין גזילה קיימת פטורין אבל גזילה קיימת חייבין לשלם וצ"ע. והכא משמע בירוש' דאפי' הגזילה קיימת אעפ"כ פליגי בזה אם מוציאין מן השני והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' קט"ו) איתמר גנב ומכר ואח"כ הוכר הגנב רב משמי' דר' חייא אמר הדין עם הראשון ר' יוחנן משמי' דר' ינאי אמר הדין עם השני אמר רב יוסף לא פליגי כאן לפני יאוש הדין עם השני כאן לאחר יאוש הדין עם הראשון ותרוייהו אית להו דרב חסדא א"ל אביי ולא פליגי הא מתנות כהונה כלפני יאוש דמי ופליגי דתנן אמר לו מכור לי בני מעי' של פרה והיו בה מתנות נותן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים כו' ולאביי דאמר פליגי במאי פליגי בדרב חסדא והירושלמי סובר כאביי והא דב"ק (ד' קי"א) היינו כמו דמסקינן אח"כ רב זביד אמר כגון שנתייאשו הבעלי' ביד לוקח כו' ופליגי בשינוי רשות ואח"כ יאוש ור"פ אמר דפליגי בעשו בו תקנת השוק ולשיטת הירושלמי כיון דאין על השני שם גזלן כיון דלא יצא עדיין מגזלן הראשון ע"כ אפי' בעין אינו גובה מהשני ואדרבא אם אינו בעין הרי הדין עם השני מחמת מזיק (או כמו שכתב הנתיבות מחמת שקנאה בשינוי)

[והנה איפשר לומר לפי מה שכתב הנתיבות דאם אכלן גובה מהשני ומטעם דשינוי קונה וא"כ הוי כמו גזילה מחודשת: וא"כ לפי מאי דאמרינן בתמורה (ד' ו') כי קא מיפלגי אביי ורבא בשינוי קונה וקשה דהא אמרינן בב"ק (ד' סח) דאמר רבא כו' ומי איכא למ"ד שינוי מעשה אינו קונה ע"כ נראה לי דבגזלן הראשון ודאי שינוי קונה דהא אפילו נשתנית מאילי' נמי שינוי קונה וגם לא שייך לענין הא דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני או לא כיון דכבר גזלה אלא דשינוי קונה היינו אם הגזלן השני גזלן מהגזלן הראשון ושינה אותה להיות גובין ממנו או לא (ועיין בנתיבות (ס' ל"ד) וא"כ לאביי דאמר שינוי קונה דאמר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וע"כ שינוי קונה ונעשה גזלן ע"י זה השינוי וא"כ בודאי גובין רק מהשני וא"כ לא פליגי בזה כלל רק אם הוא בעין וע"כ אמרינן בב"ק (ד' קי"א) דמשמע שם דלא פליגי רק אם אינו בעין התם הוא לרבא ולרבא פליגי דווקא אם אינו בעין וא"כ לשיטת הירושלמי שסובר כאביי דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דתרומות) ר' יוסי ב"ח מן מה שעבר בל"ת אתה יודע מה שעשה עשוי והוא כמו שסובר אביי דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאל"ה אמאי לקי א"כ אם שינה השני בודאי גובה מן השני וע"כ כי פליגי רק אם הוא בעין אבל לשיטת הש"ס דילן דמוקים לה אליבא דרבא וע"כ סובר דאפי' שינה הגזלן השני לא הוי גזלן וע"כ סובר הש"ס דפליגי אם הגזילה אינו בעין ועי' ברפ"ה דב"מ (ה"א) א"ר ינאי זהו רבית שיוצא בדיינין בעון קומי ר' יוחנן ריבית מהו שיצא בדיינין אמר לו אם מזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום וביארתי שם דפליגי בענין הא מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דלר' ינאי אי עביד לא מהני וע"כ ריבית קצוצה יוצאה בדיינין ור' יוחנן סובר דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וכמו דאמר שם תחילה בתמורה (ד' ה') דאביי ורבא במאי פליגי בריבית קצוצה כו' וא"כ אי פליגי בהא ר' יוחנן אמר בשם ר' ינאי מוציאין מן השני דמיירי כשאינו בעין והוא מחמת דשינוי קונה והוא דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ור' ינאי סובר דריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין וא"כ סובר דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני (ולר' יוחנן שינוי קונה) וא"כ איך קאמר הכא ר' יוחנן משום ר' ינאי דמוציאין מן השני וע"כ לשיטת הירושלמי פליגי אם הגזילה בעין ודו"ק]

והנה בספרי (שם) הקשיתי דלפי שיטת הירושלמי דפליגי אם הגזילה בעין ואפי' אם הוא בעין סובר ר' חייא דמוציאין מן הראשון א"כ איך יתיישב הא דתנן בב"ק (ד' קי"ב) הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם הניח לפניהם גזילה קיימת חייבין וכן איתא בירושלמי הכא הגוזל ומאכיל את בניו בין גדולים בין קטנים פטורין מלשלם הניח לפניהם בין גדולים בין קטנים חייבין. וכתבתי שם דאיפשר לומר דהטעם משום כבוד אביהם וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' קי"א) דלרב דאמר יאוש קונה מיירי בדבר המסויים ועוד נראה לי דאיפשר לומר דמתרצי דמיירי שהניח להם אביהם אחריות נכסים ושיעבודא דאורייתא א"כ גובין מן הנכסים מחמת אביהם

שם הגנבים שבאו במחתרת ועשו תשובה חייבין להחזיר עשה א' מהן תשובה חייב להחזיר (פי' הפ"מ לאו דווקא אלא אורחי' דמילתא נקט כו' ול"נ דתני הגנבים שבאו במחתרת ועשו תשובה חייבין להחזיר היינו כיון דעושין תשובה צריכים להחזיר לצאת ידי שמים וכמו שהקשו התוס' בסנהדרין (ד' ע"ב) אהא דרבא איגנב להו דיכרי במחתרתא כו' ולא קבלינהו והקשו התוס' דהא חייב לצאת ידי שמים (ועיין בירושלמי (פ"ז דב"ק ה"ב) ולא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן מזיד בחלב ושוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן ר' בון בר חייא בשם שמואל שני דברים מסורים לב"ד התופס א' מהן יצא דבר שמסור לשמים ושם ביארתי) וע"ז אומר