נועם ירושלמי על נזיקין מב

וקבלו אשם הי' להם לבקש הכסף תחילה ע"כ מתרץ הש"ס דילן דהאי ואם קיים האשם דהיינו מדלא תבעו אחולי אחלי גבייהו אבל לשיטת ר' חזקי' בירושלמי דמפרשי דבשתי שבתות פליגין ובני יהויריב עבדו שלא כדין במה דקבלו שלא במשמרתן והטעם של ר' יהודה הוא משום שאנשי משמר שזכו במשמר שלא בשבתן אין מוציאין מידם וע"כ אם עיברו הזמן שהיה להם להקריב ונתעצלו ולא הקריבוהו ע"כ ר"י נמי מודה דיחזיר אשם אצל כסף ודו"ק: הגוזל ומאכיל פרק

עשירי

(ה"א) מתני' הגוזל ומאכיל את בניו ומניח לפניה' פטורין מלשלם אם הי' דבר שיש בו אחריות נכסים חייבין לשלם כו' ובגמ' תני ישראל שלוה בריבית ועשה תשובה חייב להחזיר מת והניח לפני בניו עליו הכתוב אומר יכין וצדיק ילבש הניח לפניהן פרה או טלית חייבין להחזיר אזל תני' לגזילי' ופי' הפ"מ אזל תני' לגזילי' כלומר מפני שהבריות אומרים זה הולך ומתהנה או מתנאה מן הגזילה ודבר מגונה הוא תני' מלשון נוי ומתנאה והוא דוחק

ע"כ נראה לי שהוא כמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ה דב"מ) א"ר ינאי זהו רבית שיוצא בדיינין בעו קומי ר' יוחנן רבית מהו שיוצא בדיינין אמר לו אם מזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום. והענין הוא כמו שנתבאר שם דשיטת הירושלמי הוא דכל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וכמו דאמרינן תחלה בתמורה (ד' ה') דזה תלוי בהאי אי מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ושם יתבאר וא"כ איך תני ישראל שלוה בריבית ועשה תשובה חייב להחזיר הא כיון שריבית קצוצה אינו יוצא בדיינין א"כ אין צריך להחזי' אפי' לצאת ידי שמים וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' צ"ד) בד"ה לצאת ידי שמים כתבו בפ' איזהו נשך לא הוי מצי לשנויי הכי למ"ד רבית קצוצה אינ' יוצאה בדיינין דלדידי' אפי' לצאת י"ש לא מיחייב וע"ז בירושלמי אזל תני' לגזילי' (פי' דבגזל הוא כך שצריך להחזיר אבל בריבית א"צ להחזיר אף לצאת ידי שמים)

עוד שם איזהו דבר שיש לו אחריות ר' יונתן אומ' כשהניח לפניהם קרקע ריש לקיש אמר כשהניח לפניהן גוף הגזילה רב אמר יורש כמשועבד כשם שאין מלוה בעדים גובה ממשועבדין כך אינו גובה מהיורשין שמואל אמר דאיקני אינו גובה ממשועבדין הא מבני חרי גובה

והנה הפ"מ פי' דאיקני כמו דייקינא כלומר הכי דאיקנא ותנינא דדווקא הוא דמלוה ע"פ אינו גובה מהמשועבדין הוא דקאמרינן הא מבני חרי גובה ואפי' מן היורשין דרשות יורש לאו כמשועבד דמי

והנה שגה בפירושו מאוד לפרש דאיקני כמו דייקינא. אלא הפי' הוא כפשוטו דמביא הא דשמואל אמר דאיקני אינו גובה מהמשועבדין (פי' דכיון דאיקני אינו יכול להשתעבד בשטר על הקרקעות שקונה אח"כ ע"כ אינה גובה ממשועבדין) ואם כן מוכח דאין מלוה בעדים גובה ממשועבדין דהא כיון שיש לו שטר וחתומים עליו עדים אך כיון דאינו יכול להקנות בשטר על נכסים שיקנה אינו גובה מהמשועבדין. והא דקאמר הא מבני חרי גובה אינו שייך להכא רק שהוא כמו דאיתא בירושלמי בב"מ (פ"א ה"ו) דמקשה התם על שמואל דאמר דאקני אינו גובה מהמשועבדים הא מבני חרי גבי והכא קאמר דשטר שאין בו אחריות אינו גובה לא ממשועבדין ולא מבני חורין וע"ז משני לא דמי מי ששיעבד במקצת למי ששיעבד כלל וע"כ מסיים כאן ג"כ הא מבני חרי גובה (כמו דאיתא כה"ג בכמה מקומות בירושלמי) וע"ז אומר לית הוא פליגא על רב דרב אמר יורש כמשועבד כש שאין מלוה בעדים גובה ממשועבדין כך אינו גובה מיורשין וע"ז משני פתר לה בשהניח לפניהן קרקע (פי' דבקרקע יוכל לגבות מן היורשין ג"כ והא דאמר אם הניח לפניהן אחריות נכסים חייב לשלם היינו קרקע) וע"ז אומר אפי' כשמואל לית הוא פליגא (פי' דשמואל אמר דאינו גובה מן המשועבדין אפי' בקרקע ג"כ אע"ג שהוא מלוה בשטר אך כיון דאקני לא מהני ע"כ אינו גובה מהמשועבדים וא"כ איפשר שצריך לחלק בין יורשים ללוקח דמלקוחות לא גבי משום דלית לי' קלא אבל מיורשין גובה) וע"ז משני פתר לה כשהניח לפניהן גוף הגזילה (פי' הא דתנן ואם יש בהם אחריות נכסים היינו בשהניח לפניהן גוף הגזילה דבהניח לפניהם גוף הגזילה גובה מהיורשין ומתניתין מיירי בשאכלום וכמו אוקימתא דרבא בב"ק (ד' קי"א) ודו"ק

עוד שם בירושלמי גזל טלית ונתנה לאחר ר' אלעזר בשם ר' חייא אמר מוציאין מן הראשון ולא משני ר' יוחנן בשם ר' ינאי אמר מוציאין אף מן השני ר' בא בר ממל אמר אף ר' חייא כדעתי' דר' חייא אמר מוציאין אף מן השני (פי' דר' חייא נמי סובר דמוציאין אף מן השני) נחלפו כליו בבית האומן ישתמש בהן ויצא ויבקש את שלו כו' אלמא דאם בא הנגזל מוציא מן השני אמר ר' בא בר חנה לא הוי ר' חייא חביבי פתר לה אלא כגון הדין בר קורא שכל הנוטל מאצלו נוטל ברשות וכל המניח אצלו מניח ברשות (פי' וע"כ גובה מן השני דהא הראשון לא גזלו וכמו דאמרינן בב"ב (ד' מ"ו) מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רב הוי יתיבנא קמיה דחביבי ואמר לי וכי אין אדם עשוי כו')

והנה בספרי נועם ירושלמי על זרעים ביארתי הירושלמי (פ"ז דתרומות) אמתני' דהמאכיל את בניו הקטנים את עבדיו בין גדולים בין קטנים כו' משלם את הקרן ואינו משלם את החומש כו' לא הספיק לשלם עד שנשתחרר נותן היו לו נכסים שאין רשות לרבו בהן נותן האיך עבידא ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה תפלוגתא דר' חייא רבא ור' ינאי דאתפלגון גזל מעורתו של זה והוא ט"ס וצ"ל מעפרתו או טליתו של זה (דלא כמהרא"פ) ר' לעזר בשם ר' חייא רבה מוציאין מן הראשון ואין מוציאין מן השני ר"י בשם ר' ינאי אף מוציאין מן השני ואף ר' חייא רבה מודה מכיון שנתנה ללוי יצא בה ידי גזילה

והנה בספרי נועם ירושלמי ביארתי שם הירושלמי והוא שאומר האיך עבידא ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה. וביארתי שם שיצא ידי גזילה ואינו יכול לתבוע מן השני רק מן הראשון וכעת נראה לי לפרש יצא ידי גזילה דהיינו שיוכל לתבוע מן השני והוא כמו שכתב הקצה"ח (ס' ל"ד) על הרמ"א שהביא תשובת הריב"ש שכתב החולק עם הגנב אינו נפסל לעדות והא שכתב הריב"ש דלא מיפסל לעדות הוא מהא דהאומר לשלוחו צא וגנוב דפטור המשלח ובתומים ראיתי שתמה מאוד על דין זה דכיון דבידו ממון חבירו ולקחו בידו לעכבו הרי הוא רשע דחמס עיי"ש. והקצה"ח כתב ע"ז דהטעם הוא דגונב אחר הגנב אינו משלם תשלומי כפל ובב"ק (ד' קי"א) סובר רמי בר חמא דגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו דאינו גובה אלא מגזלן ועיי"ש בתוס' שכתבו בטעמא דרמי בר חמא דכיון שהוא לא גזלן אינו יכול לתובעו כלל שהרי אינו לגמרי ברשותי' דמארי' שהרי אינו יכול להקדישו וא"כ ודאי החולק עם הגנב לא הוי גזלן אלא אפי' לרב חסדא דקיי"ל כוותי' דאם בא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה היינו דוקא אם אכלו ומשום מזיק דאכתי דנגזל הוא אבל מחמת גזלן לא מיחייב וכגון שבא השני וגזלן ונאבד ממנו אין השני חייב בתשלומין דלאו שמי' גזלן דבעלים כיון דאינו ברשותי' דמארי' ותדע דהא אפי' גזלן ראשון אינו חייב לשלם אלא כשעת גזילה ואי גזל חביתא דחמרא מעיקרא שוי' זוזא ולבסוף שוי' ארבעה תברה או שתי' משלם ד' איתבר ממילא משלם זוזא ולא סגי דלא אגבה לחביתא בתר דשוי' ארבעה ועוד דהא בחצירו הוא וכל שעתא ושעתא גזלי' ואמאי אינו משלם ארבעה אלא ע"כ כיון דכבר גזלי' ואינו ברשותו דנגזל תו לא מיחייב משום גזילה אלא בתורת מזיק והיינו טעמא דאין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל כו' וא"כ לא הוי על השני תורת גזלן כלל אלא אי איתא בעינא כיון דלא קנאו דנגזל הוי כל היכא דאיתא כיון דלא קנאו כו'

ובזה יתבאר הירושלמי האיך עבידא ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה (פי' אם יצא ידי גזילה דהיינו אם השני נקרא גזלן דאם לא יצא ידי גזילה א"כ אין על השני שם גזלן דאין גזילה אחר גזילה כמו שאם הי' בעצמו מגביה אחר גזילתו לא הוי חייב לשלם מכח גזילה דאין גזילה אחר גזילה רק אם אכלן כפי מה שכתב הקצה"ח והנתיבות כתב שקנאן מטעם שינוי אבל בלאו"ה אין גזילה אחר גזילה וע"כ אמר האיך עבידא ראובן כגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה פי' אם יצא מידי גזילה ויוכל לגבות מן השני דאף דאין גזל אחר גזל כמו שכתב הקצה"ח היינו באותו גזלן אבל אם נתנם לאחר אם השני נקרא גזלן תפלוגתא