נועם ירושלמי על נזיקין לח

שהקדיחו סממניה כו' שמואל אמ' אפי' הקדיחו סממנים אומר לו הרי שלך לפניך דלא קאמר אפי' רק לגבי רב הונא

וע"ז אומר תני רב קרנא ואפי' גזל עגל ונעשה שור וטבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' עגל (פי' וא"כ מוכח כשמואל דבגזל עגל ונעשה שור לא הוי שינוי דאי הוי שינוי לא הי' מתחייב תשלומי ד' וה' משום דכי קא טבח דידי' קא טבח דכיון דהוי שינוי בעצם אפי' קודם יאוש נמי הוי שינוי אלא ודאי דלא הוי שינוי) והא דקאמר אפי' גזל עגל ונעשה שור כו' יש לדקדק דהא דגזל אינו מתחייב בתשלומי ד' וה' רק בגניבה ע"כ נראה לי דהא דקאמר גזל עגל ונעשה שור כו' ואפ"ה מתחייב בתשלומי ד' וה' והוא כמו שביארתי בפרק מרובה ה"ד) על הא דקאמר שם א"ר אלעזר שחט שור שחור כו' דאפי' בגזילה נמי מתחייב ד' וה' דהיינו אם מיטמר מבני אדם וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ט) אמר ר' אלעזר ראוהו שהטמין בחורשין וטבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' כו' וכיון דראוהו גזלן הוא כיון דקא מיטמר מינייהו גנב הוא וביארתי שם דאפי' גזלו מהבעלים אפ"ה כיון דמטמר מבני אדם גנב הוא וע"כ תני רב קרנא ואפי' גזל עגל ונעשה כור וטבח ומכר כו' דאי בגנב לא הוי חייב תשלומי ד' וה' כיון דסתם גניבה הוי יאוש בעלים וכבר ביארתי דהירושלמי סובר דיאוש לחוד קני וא"כ בגנב דסתם גניבה הוי יאוש בעלים א"כ כי קא טבח דידי' קא טבח ולאו דמארי' קא טבח וע"כ אמר דגזל בפני הבעלים ומיטמר מבני אדם א"כ לגבי טביחה ומכירה הוי גניבה ואעפ"כ לא מתייאש וכמו שפירש"י בב"ק (ד' קי"ד) של גזלן אין כו' דלאו דידי' הוא דכיון דידע מאן שקלי' מיני' לא מייאש וא"כ כיון שגזלו בפניו לא מייאש וא"כ אינו קונה ואפ"ה מתחייב בתשלומי ד' וה' דאעפ"כ הוי גניבה כיון דמטמר מבני אדם

שם (ה"ג) ר' יודן לא נחת לבית וועדא קם עם ר' מנא אמר מה חידוש הוה לכם כו' א"ל ולא מתניתא היא תרומ' ונטמאת כו' כבר ביארתי זה בריש ב"ק עיי"ש

עוד שם חילפי אמר נשבע לו קודם הפסח אחר הפסח משלם לו חמץ יפה אמר ר' מנא כו' הכל מודים בחמץ שמשלם לו חמץ יפה כבר ביארתי זה בספרי נחלת יהושע (ס' ד') על מה שכ' הפ"מ דנראה דמרוב פשיטות דין זה לא הביאוהו במקום אחר דכשנשבע לו קודם הפסח דמים הוא דחייב לו וחייב להחזיר מקודם ופשיטא שישלם לו אחר הפסח שצריך לשלם מה שיכול להנות כדאמר הש"ס בפשי' ולא הביא מה שכ' הרש"ל בים של שלמה שהשיב ע"ז בפשיטות וגם דברי המ"ל בפ"ב מה' גניבה וכתבתי שם שאין הטעם משום כפרה אלא דהטעם הוא כיון שזה תבעו והוא נשבע עלי' א"כ כבר קנאו ביאוש דהא כיון שכפר לו ונשבע אינו יכול להוציא בדיינים עוד ועיין בש"ע חוה"מ (ס' שס"ב סעי' א') הגוזל את חבירו אף על פי שכפר בו הואיל ולא נשבע כו' אבל אם נשבע על שוה פרוטה ומעלה חייב לרדוף אחר הבעלים עד שיחזיר להם כו' מפני שכבר נתייאשו מאחר שנשבע ואינם באים עוד לתבוע ועיין בקצה"ח מה שתירץ על מה שתמה הש"ך דלמה המציא הרמב"ם טעם חדש דהא בש"ס משמע להדי' דטעמא כיון דנשבע ובעי כפרה לא סגי עד דמטא לידי' (ועיין מה שכתב הקצה"ח על זה) וא"כ כיון שזה נתייאש אינו שלו ואיך יכול לומר לו הרי שלך לפניך וכמו שביארתי תחילה דכיון דהירושלמי סובר דיאוש לחודי' קני וא"כ אינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך דהא זה מתייאש וזה רוצה לקנות וע"כ לא יכול לומר לו הרי שלך לפניך ושם תירצתי עוד דלא תקשי מהא דאמרינן בב"ק (ד' ק"י) בעי רבא כהנים בגזל הגר יורשין הוי או מקבלי מתנות כו' דרבא לטעמיה שסובר דיאוש כדי לא קני (ועיין במ"ל שהאריך בזה אם יש נ"מ בין גזל חמץ ונשבע לו קודם הפסח או שנשבע לו אחר הפסח) וכמו שכתבו התוס' בב"ק ד' ס"ד) בתוס' ד"ה רבה אמר מהכא קרבנו ולא הגזול וע"כ לא קני ואפי' אי גרסינן בהא רבה וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ק"י) בד"ה למאי נ"מ לגזל חמץ ועבר עליו הפסח תימא אמאי לא פשיט מדידי' דאמר ג"ל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל א' וא' לא יצא מ"ט אשם קרי' רחמנא אלמא מקבלי מתנות הוו כו' ונראה דבחד מנהון גרסי' רבה ואפי' אי גרסי' בהא רבה הא רבה אמר בבבא קמא (ד' קי"ד) בידוע נמי מחלוקת ואם כן לרבנן דסברי דאין יאוש בגזילה א"כ לא מהני אפי' בזה נמי אך איפשר דבזה מודה כיון דאינו יוכל לתבוע כלל

[עוד ביארתי בספרי נועם ירושלמי על זרעים (פ"י דשבועות) דהירוש' אזיל לטעמי' דסובר כרב דאמר בב"ק (ד' ק"ו) דשבועה קונה ועוד איתא בב"ק (ד' ק"י) והא אמר אילפא שבועה קונה שבועה הוא דקני אבל כפירה לא כו' וא"כ סובר אילפא דשבועה קונה א"כ קנה קודם הפסח והא שצריך לשלם חמץ יפה הוא ממה שחייבתו התורה בתשלומין ע"כ צריך לשלם לו דמי חמץ יפה וע"כ אזיל אילפא לטעמי' דמשלם לו חמץ יפה. אך לפי מה שביארתי במקום אחר דזהו דווקא אם ליתא בעיני' וכמו דאמר רבא בב"ק (ד' ק"ו) אמר רבא כו' במלוה דליתא בעינא אבל פקדון דאיתא בעיני' לא וא"כ הכא איתא בעינא וא"כ לא קנאו ע"כ צריך לפרש כמו שביארתי דהטעם הוא משום יאוש כמו שביארתי]

שם (ה"ה) תני הנותן מעות לחבירו ליקח לו חיטים ולקח לו שעורים אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו לו ותני חורין אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לשניהן מאי טעמא דר' יודן שלא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות כו' (פי' הפ"מ מאי טעמא דר' יודן מיפשט פשיטא לי' להש"ס דברייתא בתרייתא כר' יהודה אתי' דס"ל שינוי אינו קונה כו' ואם פיחתו לא בעי טעמא משום דמצי אמר לי' לתיקוני שדרתיך כו' אלא אאם הותירו הוא דבעי מ"ט דכיון דלא קני השליח הכל למשלח הוא כו'

ולי נראה דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דתלי בהא דשינוי קונה ואינו קונה ועיין תוס' ב"ק (ד' צ"ה) דר' יהודה סובר נמי דשינוי קונה אלא דהטעם הוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דדמאי) ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק כו' לוקח סתם פטור מתניתין דר' יוסי היא דתנן לוקח סתם פטור אתי כר' יוסי דאמר אין צריך לעשר מה אנן קיימין אם כשאמר צא ולקח לי שלוחו הוא צא וקח לך שלו הן (פי' דשייך לשליח) אלא כי אנן קיימין בסתם ר' יהודה אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא ללוקח ר' יוסי אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות לפיכך אם נתן אחת יתירה ר' יהודה אומר של לוקח (פי' דר' יודא סובר דלא נתכוין המוכר לזכות אלא ללוקח). ר' יוסי אומר של שניהם מחלפא שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות וכה אמר הכין (פי' וא"כ הי' צריך שיהי' הכל לבעל המעות) כאן ע"י מעותיו של זה וע"י רגליו של זה שניהם חולקין ובש"ס דילן בכתובות (ד' צ"ח) מחלק בין דבר שיש לו קצבה ובין דבר שאין לו קצבה דדבר שיש לו קצבה חולקין ודבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות וכבר ביארתי שם שהוא דלא כשיטת הש"ס דילן בעירובין (ד' ל"ז) דמפרש טעמא דר' יוסי דאמר דא"צ לעשר משום דיש ברירה וא"כ מיירי אם לקח החבר לעצמו ג"כ וע"כ אומר ר' יוסי דא"צ לעשר משום דיש ברירה וחכמים סוברים דאין ברירה ולא ניחא לי' להש"ס דילן לפרש כמו הירושלמי דפליגי למי נתכוין המוכר לזכות אם לבעל המעות ואם כן אם נותן לו דמאי הוה כמו שנותן לו את שלו. ואם נתכוין לזכות ללוקח הוי כמו שנותן לו השליח משלו וא"כ צריך לעשר ופליגי באם לקח לבע"ה בלבד והוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' ק"ב) מחכו עלה במערבא וכי מי הודיעו לבעל החיטי' שיקנה חיטין לבעל המעות כו' שאני חיטין וחיטין דשליחותי' קא עביד ואם כן אם קעבד שליחותי' הוא לבעל המעות וכן אמרינן הכא בירושלמי אמר ר' נסא בשעה שקיים שליחותו מתכוין המוכר לזכות לבעל המעות לא קיים שליחותו נתכוין לזכות ללוקח והירושלמי סובר דכיון דאמר לו ע"ה המשלח צאי וקח סתם א"כ לא עשאהו שליח בפירוש וגם לא אמר לו קח לך דא כ לא עשאו שליח כלל אלא בסתם וא"כ כיון שהוא בסתם ע"כ פליגי בזה ר' יוסי ור' יהודא אם נתכוין לזכות ללוקח או נתכוין לזכות לבעל המעות:

ובזה יתבאר הירושלמי שאומר מ"ט דר' יודן והנה לפי מה שביארתי (צ"ל) מאי טעמא דר' יוסי (ואי גרסינן הכא ר' יודן א"כ צריך להחליף שם הגירס' בירושל' וצ"ל דר' יודן סובר דנתכוין לזכות לבעל המעות) וכן אמרינן בעירובין (ד' ל"ז) אהא דתני' ע"ה שאמר לחבר כו' א"צ לעשר דברי ר' יוסי וחכ"א צריך לעש' ואמרי' שם איפוך עיי"ש ולמה אינו חולק עמו שאסור ליהנות מחבירו (נ"ל שנתחלפו השורו' ובכאן צ"ל הא שאומ' אח"כ) ולמה חולק עמו (פי' כיון שנתכוין המוכר לזכו' לבעל המעו' א"כ למה חולק עמו (הואיל ובא לו הניי' מתחת ידו אף הוא חולק עמו והוא כמו דאמר שם בירושלמי