נועם ירושלמי על נזיקין כב

בב"ק (ד' ע"ב) בד"ה סיפא כו' וי"ל דרבא ור"נ דהכא לית להו סוגי' דהתם דס"ל דיכול להוריש בשאר קנסות אע"ג שלא עמד בדין דנהי דקנס של אונס ופיתוי אין יכול להוריש בשום ענין דקתני במתניתין דהתם היינו משום דאותו דבר שהקנס יוצא ממנו דהיינו הבת אין יכול להורישו לבניו כו' אבל ממון דהכא שהכפל וד' וה' יוצא ממנו דהיינו הבהמה הוא מוריש לבניו זה הקנס מוריש לבניו ואף שכתבו התוס' עוד תירוץ דמיירי בשעמד בדין אך הכא דסובר ר"ע דהוחלט השור והקדישו מזיק הוי קדיש למפרע א"כ אם העמידו בדין אח"כ הוי כאלו זכה האב מקודם ויוכל להורישו לבניו דהא יכול למוכרו ג"כ קודם העמדה בדין ומכ"ש דיכול להורישו וע"כ לא תירץ הש"ס דילן הא דאמר ר"ע נקי מדמי עבד ולא נקי מחצי כופר משום דמיירי בתורת דמים וע"כ לגבי בן חורין כיון שהוא בתורת דמים אין אדם מוריש לבניו דמ"מ כיון שהוחלט השור והקדישו ניזק הוי הקדש וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ל"ג) הקדישו ניזק איכא בינייהו א"כ בודאי דיכול להוריש ג"כ וא"כ אמאי לא אמר בבן חורין למעוטי שאינו משלם בתורת דמים

אבל הירושלמי לטעמי' כמו שביארתי בריש הפרק דבירושלמי לא הובא הברייתא הפלוגתא דר"ע ור"י והירושלמי רצה מתחלה לאוקמי הפלוגתא דר"מ ור"י בב"ק (ד' ל"ד) בפלוגתא דהוחלט השור כמו דאמרינן שם בירושלמי ומה ביניהן הקדש ביניהן כו' אך שאומר אח"כ ר' יהודה ור"מ (לפי הגהתי שם) אמרו דבר א' והטעם ביארתי שם דלהירושלמי לא ניחא לי' דפליגי בזה אם הוחלט השור דקודם העמדה בדין ודאי לא הוחלט השור דהא בידו להודות ולפטור ולאחר העמדה בדין לא שייך לאפלוגי בהא דתלוי אם החליטו ב"ד השור או ששמו השור לגבות ממקום אחד וע"כ ניחא שפיר דבבן חורין לא מצי ר"ע למימר למעט מדמים דכיון דהוא קנסא א"כ אין אדם מוריש קנס לבניו וע"כ אמר ר"ע נקי מדמי עבד אבל בבן חורין לא מצי למימר נקי מחצי כופר אפילו בתורת דמים דבבן חורין לא צריך למעוטי דכיון שהוא קנס אין אדם מוריש קנס לבניו והרמב"ם נמי אזיל לטעמי' שפסק דאפי' לר' עקיבא נמי קודם העמדה בדין עדיין לא זכה בו וכמו שכתב הקצה"ח (סי' ת"י) וע"כ פסק דתם שהמית בלא כונה פטור אפי' מדמים נמי (רק הקצה"ח כתב דהרמב"ם מפרש שיטת הש"ס דילן נמי הכי) אבל לפי מה שביארתי שיטת הש"ס דילן דכיון דר"ע סובר דהוחלט השור א"כ אפי' קודם העמדה בדין נמי ודו"ק

[וע"כ אמרינן בש"ס דילן (בפ"ק ד' מ"ג) אמר רב שמואל בר רב יצחק כשקדם בעליו ושחטו ולא כמו דאמרינן בירושלמי א"ר יוסי מילתא שמעתי משמי' דרב שמואל בר רב יצחק לענין דמי עבד ודו"ק]

ולפי מה שביארתי תחלה והגהתי דהך דר' נא (צ"ל אח"כ וכצ"ל) אמ' ר' לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפילו מוכה שחין נותן שלשים סלע ת"ל בעל השור נקי (פי' שר' לא ניחא ליה לתרץ דהא דאמר ר"ע נקי מדמי עבד היינו מדמים של עבד והוא משום שסובר דאין דמים לעבד נמי וכמו דאמרינן אח"כ ר' חייא בר ווא ור' שמואל בר רב יצחק חד אמר לא יהא תוספת יתירה על העיקר (פ' שלא יהא תוספת דהיינו מה שהוא בתורת דמים יהי' החיוב יותר מקנס) וחרנא אמר משלם לו כל נזקו (פי' דבתורת דמים משלם) וע"כ מתרץ ר' לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפילו מוכה שחין נותן שלשים של עבד ת"ל ובעל השור נקי והוא כמו שמתרץ רבא בש"ס דילן בב"ק (ד' מ"ב) אלא אמר רבא איצטריך כו' הואיל ומחמירני בעבד יותר מבן חורין שבן חורין יפה סלע נותן סלע שלשים נותן שלשים ועבד יפה סלע נותן שלשים משתלם נמי דמי עבד מן העלי' כתב רחמנא בעל השור נקי ולא מתרץ לענין דמי עבד כמו רב שמואל בר רב יצחק אלא כדרבא דהוי אמינא שמשלמין מן העלי' וע"כ אפי' בכונה נמי מכלם ע"כ אומר נקי מדמי עבד ולא מחצי

כופר

[ועוד יש לפרש הא דקאמר הייתי אומר אף באביו ואמו כן (והוא משום דמה הנ"מ בין כופר לדמים ועיין תוס' ב"ק (ד' מ"ג) בד"ה מאי לאו כופר לא דמים שכתבו דנ"מ לענין מחילה שכופר אינו יכול למחול ובדמים יכולים למחול ועיין תוס' ב"ק (ד' ק"י) בד"ה כסף מכפר מכאן נראה דכהן אינו יכול למחול כיון דהוי כפרה ועיין בספרי נ"י (ס' ד') שהבאתי מה שהקשה הפ"מ דהא קרן נמי מעכב הכפרה כמו דאמרינן בב"ק (ד' קי"א) ומניין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו לא יצא כו' ואפ"ה אמרינן בב"ק (ד' ק"ג) מחל לו על הקרן כו אלמא דיכול למחול דהוי כמו שאומרים הריני כאלו נתקבלתי וע"כ לשיטת הירושלמי אם השור הרג את אביו או את אמו דאם הוא בתורת כופר צריך לשלם להיורשים אבל אם הוא בתורת דמים אין צריך לשלם להיורשים שהוא יורש חלקו אבל אם הוא בתורת כופר צריך לשלם חלקו ג"כ וכופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר ועוד כמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ח) הגוזל את אביו ונשבע לו ומת ה"ז משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו כו' אמר רב יוסף וצריך שיאמר זה גזל אבי אמאי נמחלי' לנפשי' כו' רבא אמר הא והא ר"ע כי אמר רבא דלא מצי מחיל לנפשי' אבל לאחרים מצי מחיל. וע"כ לר"ע לאחרים מהני מחילה אף מה שהוא בתורת כפרה אבל לנפשי' לא מצי מחיל וע"ז אומר הייתי אומר אף באביו ואמו כן (פי' שיש דמים בבן חורין וא"כ מהו הנ"מ דהא לר"ע לאחרים מצי מחיל אך לנפשי' לא מצי מחיל וא"כ אין החילוק רק באביו ואמו דהא לענין מחילה כופר נמי יכולים למחול דהא הוי לאחריני וכן אמרינן בירו' (פ"ט דב"ק ה"ט) חילפי וריב"ח אמרי דריה"ג היא והנה אבאר לקמן שיש ט"ס וחילוף השורות בירושל' והאי מימרא קאי אמתני' (ה"ו) הגוזל את אביו כו' וע"כ אומר חילפיי וריב"ח אמרי דריה"ג היא כו' רב ור"ל אמרי ר"ע היא דאמר תושב אשמה בכל מקום כו' ונראה לי דפליגי בזה כמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ט) אלא אמר רב ששת הא והא ריה"ג כי קאמר ריה"ג דמצי מחיל לאחרים אבל לנפשי' לא מצי מחיל אלא אמאי זכה הלה במה שבידו משום דזקפו עליו במלוה רבא אמר הא והא ר"ע כי אמר ר"ע דלא מצי מחיל לנפשי' אבל לאחרים מצי מחיל כו' ובזה פליגי בירושלמי נמי דחילפיי וריב"ח אמרי דריה"ג היא (פי' דמתרצי מתניתין דתנן ה"ז משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו אלמא דלא מהני מחילה ותנן מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש אלמא דמהני מחילה וע"כ אמרי חילפי וריב"ח דריה"ג היא כו' פי' דתרתי מתניתין אתי כריה"ג ולריה"ג יש חילוק בין מחילה דאחרי' למחילה דנפשי' כו' ורב ור"ל אמרי ר"ע היא דאמר תושב אשמה בכל מקום וא"כ לר"ע יש חילוק בין מחילה דאחרים למחילה דנפשי' וא"כ ליכא למימר חילוק בין דמים לכופר לענין מחילה דהא מחילה דאחרים מהני. וע"כ אומר הייתי אומר אף באביו ואמו כן (פי' דא"כ יכול ר"ע נמי לומר דנקי מחצי כופר לענין דמים דמשלם אף שלא בכונה וע"כ אתי למעוטי דלא משלם דמים ולמאי אמר ר"ע נקי מדמי עבד אך דבתם לא אתי למעוטי מחמת שהוא קנס ואינו משתלם אלא לאחר מיתה וא"כ בלאו"ה אין אדם מוריש קנס וכמו שביארתי (אך מהירושלמי (ה"ו) שאבאר לקמן משמע דלענין דמים משתלם לאחר מיתה)(

עוד שם בירושלמי נקי מדמי ולדות בכל אתר את מחמיר במועד מבתם והכא את מחמיר בהם יותר ממועד אלא כיני אנשים שאינם מתכוונין חייבין שוורים שאינם מתכוונים פטורין הא אם היו מתכוונים יהו חייבין ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי ולדות תני ובעל השור נקי נקי מדמי ולדות ולית כתיב כי ינצו אנשים יחדו אנשים ולא שוורים אמר ר' חגי כיני מתניתא אנשים שאינם מתכוונים חייבין שוורים שאינם מתכוונים פטורים הא אם מתכוונים חייבין ת"ל ובעל השור נקי נקי' מדמי ולדות

והנה בירושלמי (יש ט"ס ולשונות כפולין) וע"כ צריך להגיה נקי מדמי וולדות ולית כתיב כי ינצו אנשים אנשים ולא שוורים (והוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' מב) תני' אידך ובעל השור נקי ריה"ג אומר נקי מדמי ולדות אמר לו ר"ע הרי הוא אומר כי ינצו אנשים ולא שוורים שפיר קאמר ר"ע אמר רב עולא ברי' דרב אידי איצטריך סד"א אנשים ולא שוורים הדומין לאנשים מה אנשים מועדין אף שוורין מועדין הא תם מיחייב כתב רחמנא ובעל השור נקי אמר רבא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אלא אמר רבא איצטריך כו')

וע"ז אומר ולית כתיב כי ינצו אנשים ולא שוורים וצריך להגיה אנשים ולא שוורים הדומים לאנשים מה אנשים מועדין אף שורים מועדין הא תם מיחייב ת"ל ובעל השור נקי ובכאן צ"ל בכל אתר את מחמיר במועד מבתם והכא את מחמיר בתם יותר מבמועד והוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' מב) אמר רבא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמי' אמר ר' חגי כיני מתניתא אנשים שאינם מתכוונים חייבין שוורים שאינם מתכוונים פטורין הא אם מתכוונים יהו חייבין ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי עבד (והוא כמו דמשני בב"ק (ד' מב) אלא אמר רב אדא בר אהבה אנשים כי נתכוונו זה לזה כו' ולא שוורים דאפי' נתכוונו לאשה עצמה יענשו כו'

וע"כ פריך בירושלמי ולית כתיב כי ינצו כי יריבון והלא היא מצה היא מריבה אי מה להלן במתכוין אף כאן במתכוין מה כאן בשאינו מתכוין אף להלן בשאינו מתכוין מאי כדון (פי' וא"כ ליכא לתרוצי דקאי על דמי וולדות וא"כ צריך לומר כמו דאמר ר"ע נקי מדמי עבד לענין דמים וא"כ הוי מצי למימר לענין חצי כופר נמי)

וע"ז אומר מאי כדון דמר רבי שמואל בר רב יצחק בתחילה אינו מדבר אלא בתם כו' ומניין לנזקי העבד ת"ל או בן יגח או