נועם ירושלמי על נזיקין כא

כופר) אם כופר יושת עליו במועד הכתוב מדבר כו')

עוד (שם) א"ר יוסא שמעת מילתי' דר' שמואל בר רב יצחק הכא ולית אנא ידע מה היא אמר לי' ר' זעירא דילמא דא היא בתחילה אינו מדבר אלא בתם החזיר את המועד לכופר החזיר את שניהם לנזקין יכול כשם שהחזירו לניזקין כך החזירו לדמי עבד ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי עבד ואמר ר' לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפי' מוכה שחין נותן שלשים סלעים הייתי אומר אף באביו ובאמו כן ת"ל ובעל השור נקי

והנה הפ"מ פי' דקאמר דר"ע דריש נקי מדמי עבד דהיינו לענין שאינו משלם אפי' דמים כמו בניזקין וע"ז קאמר דנקי מדמי עבד דאפי' דמים נמי לא משלם וע"ז קאמר ר' לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפי' מוכה שחין נותן שלשים סלע הייתי אומר אף באביו ובאמו כן הלמוד לומר ובעל השור נקי וכתב ע"ז הפ"מ דודאי שדברים אלו קשים כו' ואין להם פירוש וחפשתי בכל התוספתא ובספרא ובספרי ומכילתא ואולי יהיה הברייתא השייכא להאי ענינא כו' וע"כ כתב שהוא ט"ס מן המעתיק שהיה כתוב ר"ת אוף באו"א וטעה המעתיק וסבור שהן מלות אביו ואמו אבל אינו כן אלא שהן מתבארין כך בכל אתר ואתר והן כיני דברי ר' אילא וכלומר מפני שמצינו שבכל אתר ואתר את מחמיר בעבד והייתי אומר שאף בכל מקום ומקום כלומר בכל הדינים חמיר בעבד יותר מבן חורין ולענין תם נמי אפי' שבן חורין פטור מכופר חייב בדמי העבד ת"ל ובעל השור נקי למעוטי תם מדמי העבד והוא דוחק דאם הכונה הוא לענין דמים והוא מפני שצריך לומר באינו מתכוין ואז אין השור בסקילה, א"כ יכול לאוקמי בבן חורין נמי לענין דמים (ובש"ס דילן בב"ק (ד' מב) אמרינן אלא אמר רבא איצטריך כו' הואיל ומחמירני בעבד יותר כו' משתלם נמי דמי עבד מן העלי' כתב רחמנא ובעל השור נקי) וע"כ ניחא דקאמר ר"ע לענין שלשים של עבד משום דהוי אמינא דהואיל והחמיר בעבד שאפי' יפה סלע נותן שלשים הוי אמינא שישלם מן העלי' א"כ מיירי בכונה אבל לענין דמים שחייב אף בלא כונה א"כ הי' יכול לומר דבעל השור נקי לענין כופר שאינו משלם דמים כמו דאוקמי בעבד לענין דמים גם מה שכתב שהוא ט"ס הא שאומר אף לענין אביו ואמו כן וצ"ל בכל אתר ואתר הוא נמי דחוק

ע"כ נראה לי (שיש ט"ס וחילוף השורות) וכמו שאבאר אמר ר' יסא מילי' שמעת מן דר' שמואל בר רב יצחק הכא ולית אנא ידע מה היא א"ל ר' זעירא דילמא דא היא בתחילה אינו מדבר אלא בתם החזיר את המועד לכופר החזיר את שניהם לניזקין יכול כשם שהחזירו לניזקין כך החזירו לדמי עבד ובכאן צריך לגרוס הייתי אומר אף באביו ובאמו כן ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי עבד ואח"כ צ"ל אמר ר' לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפי' מוכה שחין נותן שלשים סלע ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי עבד

ויתבאר עפ"י מה שכתב הקצה"ח (ס' ת"ה סעי' א) כתב הרמב"ם (פ"י מנזקי ממון) בהמה שנכנסה לחצר הניזק ודרסה ע"ג התינוק כו' בעלים משלמין את הכופר כו' נמצאת למד שהמועד שהמית בכונה נסקל והבעלים חייבין בכופר ותם שהמית שלא בכונה פטור מן המיתה ומן הכופר כו' נראה לי שאעפ"י שהתם שהמית בכונה עבד או שפחה פטור מן הקנס שהוא שלשים סלע הכתוב בתורה אם המית שלא בכונה משלם חצי דמי העבד או חצי דמי השפחה מגופו כאילו המית שור חבירו או חמור חבירו ובהשגות כתב שאינה מחוורת שהרי עפ"י עצמו דאמר רבא דלא משלם כופר בבן חורין אפ"ה משלם דמים ולגבי עבד דמים נמי לא משלם ואי בבן חורין לא משלם חצי דמים כו' וכתב הקצה"ח דאין טעמו של הרמב"ם משום דאין דמים בבן חורין וכדמוכח בסוגי' (ד' מג) אלא כיון דכופר אינו משלם אלא לאחר מיתה וכיון דפלגא נזקא קנסא אין אדם מוריש קנס לבניו כדאיתא פ' נערה וא"כ אין משכחת דמי' לבן חורין בפלגא נזקא דתם כיון דבתורת ירושה בא הדמי' אבל בעבד דכסף מקנתו הוא כו' שייך שפיר דמים בעבד בפלגא נזקא דתם ובסוגי' דב"ק (ד' מג) דמשלם דמים בבן חורין במועד אמרו שם אבל בתם דקנסא לא שייך דמים דאין אדם מוריש קנס ומשום הכי בתם פטור מכופר ומדמים דכופר אע"ג דכופרא כפרה ואינו קנס הרי תם פטור מכופר ודמים לא שייך בי' משום דה"ל קנס ובב"ק (ד' מב) ובעל השור נקי ר"א אומר נקי מחצי כופר א"ל ר' עקיבא והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו הביאהו לב"ד כו' אמר ר"א אין דיני אלא כשהמית ע"פ עד א' או עפ"י בעלים ופריך עפ"י בעלים מודה בקנס קסבר כופרא כפרה ותו תניא שם ובעל השור נקי ר"ע אומר נקי מדמי עבד ופריך ולימא ר"ע לנפשי' והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו ולפי מה שכתבתי תקשי מאי פריך ולימא ר"ע לנפשי' דהא ר"ע דשלא בכונה ליכא כופר וליכא שלשים של עבד כו' וא"כ בעבד אתי בעל השור נקי למעטו מדמים אבל לר"א נקי מחצי כופר שפיר קא מקשה והלא הוא עצמו כו' ואי לדמים הא בבן חורין לא שייך דמים מטעמא שכתבנו דקנס אין אדם מוריש מיהו לפי מה שכתבו התוס' שם ד"ה נקי מחצי כופר כיון דדמים לא כתוב בקרא אין סברא למעוטי דמים ע"ש ניחא

ובזה יתבאר הירושלמי שאומר בתחילה אינו מדבר אלא בתם החזיר את המועד לכופר החזיר את שניהם לניזקין יכול כשם שהחזירו לניזקין כך החזירו לדמי עבד הייתי אומר אף באביו ואמו כן ת"ל בעל השור נקי (פי' דר' ייסא אמר שמעת מילתא דרב ושמואל בר רב יצחק שתירץ על הא דאמר ר"ע נקי משלשים של עבד דהא קשה דהביאהו לב"ד וישלם לך ואם בשעבר ושחטו אי דמיירי באינו מתכוין א"כ תקשי דא"כ לימא כר' אלעזר דנקי מחצי כופר וע"כ תירץ מתחילה דאם כופר יושת עליו במועד הכתוב מדבר כו') וע"ז אמר דשמעית מילתא מן דר' שמואל בר יצחק שתירץ הא דאמר ר"ע נקי מדמי עבד והוא דבחצי כופר לא מצי אמר דנקי מחצי כופר ואם שלא בכונה הא כל זמן שאין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר וע"כ אומר דאתי קרא למעט נקי מדמי עבד ואף דכל כאין השור בסקילה אין הבעלים משלמין היינו דווקא כופר אבל לא דמים וע"ז אומר דילמא דא (פי' אולי שמע את מרב שמואל בר רב יצחק בתחילה אינו מדבר אלא בהם החזיר את המועד לכופר החזיר את שניהם לנזקין יכול כשם שהחזירו לניזקין כך החזירו לדמי עבד ת"ל ובעל השור נקי ואתי קרא למעוטי דמים של עבד דהוי אמינא דדמים משלם אעפ"י שאין השור בסקילה ע"כ אתי קרא למעוטי דווקא וע"כ אמר דנקי מדמי עבד) וע"ז אומר הייתי אומר אף באביו ואמו כן (פי בכופר שאם המית אותו או אותה משלם ליורשיהם בתמי') וא"כ ליכא למימר דנקי למעוטי חצי כופר דהיינו אפי' מתורת דמים שמשלם אפי' שלא בכונה דלמה לי למעוטי דכיון דדמים היינו לשלם ליורשין כגון באב או באם לבניהם וא"כ אין אדם מורים קנס לבניו בשלמא בדמי עבד שאעפ"י שהוא קנס כיון דהם הוא אעפ"כ הוי אמינא שמשלם לרבו משא"כ בחצי כופר א"כ לא שייך למעוטי דמים דדמים בלא"ה לא משלם כיון דפלגא נזקא קנסא וחצי כופר אם הוא בתורת דמים שייך להיורשין של האב או האם דכיון דקנס אין אדם מוריש לבניו א"כ בודאי דאין היורשים יורשים קנס ובשלמא בכופר של מועד משלם ליורשים משום דהוי ממונא וכן בכופר של תם היה איפשר לומר דמשלם כיון דכופרא כפרה אבל בתורת דמים בודאי אינו משלם כיון דבקנס אין אדם מוריש לבניו וע"ז אומר הייתי אומר אף באביו ובאמו כן (פי' דע"כ אמר ר"ע נקי משלשים של עבד דהתם איצטריך קרא משום דהוי אמינא דמשלם לרבו שלשים של עבד אף שלא בכונה. אעפ"כ משלם בתורה דמים אבל בחצי כופר איך הייתי אומר אף באביו ואמו כן כיון שאין אדם מוריש קנס לבניו א"כ לא צריך קרא למעוטי)

ונראה לי דלשיטת הש"ס דילן פריך שפיר ונימא ר"ע לנפשי' וליכא למימר דאיצטריך קרא למעוטי דמים דא"כ תקשי דאמאי לא אמר למעוטי חצי כופר דהיינו בתורת דמים דאעפ"י שאין השור בסקילה דהיינו שלא במתכוין אעפ"כ אתי למעוטי שהתם לא ישלם בתורת דמים וכ"ת דבבן חורין לא מצי למעוטי שלא ישלם בן חורין דא"כ איך הוא מוריש קנס לבניו כיון דצריך לשלם ליורשין א"כ אין אדם מוריש לבניו זה אינו דלשיטת הש"ס דילן ה"א שמשלם ליורשין והטעם הוא כיון שסובר ר"ע דהוחלט השור בב"ק (ד' ל"ב) ולשיטת הש"ס דילן הוחלט השור אפי' קודם העמדה בדין וא"כ לאחר העמדה בדין הוחלט השור מעיקרא ע"כ לשיטת הש"ס דילן יכול להורישו לבניו וכה"ג כתבו התוס'