נועם ירושלמי על נזיקין קעה

אבל תינוקת שהגיע זמנה לראות כתמה טמא למפרע א"ר ינאי מפני ששירפה מצוי וע"כ חמורה תינוקת שהגיע זמנה לראות שכתמה טמא למפרע וע"ז אמר ומה אם זה ששירפה מצוי אמר דיה שעתה דהא היא חמורה לענין כתם שכתמה טמא למפרע מפני ששירפה מצוי ואעפ"כ דיה שעתה אלו שאין שירפן מצוי לא כש"כ מכאן כו' פי' ומזה מוכח שמודה ר' יהושע לר' אליעזר שארבע נשים דיין שעתן ולא דווקא בתולה דהא בתולה חמורה מהם שכתמן טמא למפרע מחמת ששירפה מצוי]

שם (ה"ג) איזו היא בתולה כל שלא ראתה דם מימי' אעפ"י נשואה מעוברת משיודע עוברה כו' ובגמ' פעמים שהיא בתולה לדמים ואינה בתולה לבתולים פעמים שהיא בתולה לבתולים ואינה בתולה לדמים בתולה לדמים כשראתה ואח"כ נישאת (נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל בתולה לדמים) (פי' ואינה בתולה לבתולים) כשנישאת ואח"כ ראתה בתולה לבתולים (פי' ואינה בתולה לדמים כשנשאה ואח"כ ראתה (והוא ט"ס וצ"ל) כשראתה ואח"כ נישאת כו' ואפי' נישאת) וקאי על בתולת דמים ואפי' נישאת הוי בתולה לדמים ואפי' עוברה ואפי' מניקה ואפי' שופעת כל שבעה לזכר וכל ארבעה עשר לנקבה פי' הוי בתולת דמים אם לא ראתה)

וע"ז פריך וקסמא בידה בשעה שהוא זכר שבע' ובשעה שהי' כר או נקבה אלא אימא הכי בשעה שהוא זכר שבעה ובשעה שהיא נקבה י"ד)

והנה פירושו דחוק מאד מה שכתב שתחילה סברו דכל שבעה לזכר היינו קודם שילדה היא שופעת כל שבעה לזכר וי"ד לנקבה דקודם שילדה מאי נ"מ בין זכר לנקבה

ע"כ נראה לי לפרש דפריך וקסמא בידה והוא דאמר שתוכל להיות בתולה לדמים ואפי' נישאת ואפי' עוברה ואפי' מניקה ואפי' שופעת כל שבעה לזכר וארבעה עשר לנקבה דלמאי אומר אפי' שופעת כל שבעה לזכר דהא הוא אומר שהיא בתולה לדמים ואפי' נישאת ואפי' עוברה ואפי' מניקה וע"כ דיה שעתה וא"כ אם ראתה אחר הלידה אין שייך בה טומאת מעת לעת דהא היא בלאו"ה טמאה וא"כ כל הרבותא הוא ביום שלאחר הלידה שאינה מטמאה מעל"ע וא"כ מאי האי דקאמר אפי' שופעת כל שבעה לזכר וי"ד לנקבה ואם הרבותא דאעפ"י שראתה אח"כ אעפ"כ ביום ראשון דיה שעתה וע"ז אומ' וכי קסמא בידי' וכי בשע' שהיא רואה ביום ראשון יודעת שתשפע אח"כ שבעה לזכר וארבעה עשר לנקבה וכי מה ענין זה ליום ראשון מה שתראה אח"כ וע"ז פריך וקסמא בידה

וע"ז משני בשעה שהוא זכר שבעה ובשעה שהיא נקבה י"ד והוא שהפסיקה דם טוהר (פי' דאם הפסיקה אח"כ דם טוהר עדיין הוי בתולת דמים ואם ראתה אח"כ דיה שעתה ואעפ"י שראתה כל שבעה לזכר וי"ד לנקיבה אעפ"כ אם הפסיקה דם טוהר וראתה אח"כ דיה שעתה דלענין דם טוהר לא שייך דיה שעתה דהא בלאו"ה הוא דם טוהר). וע"ז אומר שאם הפסיקה אח"כ הוי דיה שעתה וכל דמים שראתה מחמת לידה אעפ"כ הוי בתולת דמים (וכמו דאיתא בנדה (דף י') דם נדה לחוד ודם לידה לחוד)

וע"ז אומר כהדא דתני הפסיקה דם טהור ולא ראתה ואח"כ ראתה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו דיה שעתה (והפ"מ פירש כלומר הא דאמרינן דמניקה דיה שעתה והוא שהפסיקה מדם טוהר שלה כו') ופירושו דחוק שמפרש דקאי אמניקה ולפי מה שביארתי קאי על בתולת דמים כמו שביארתי

עוד שם על דעתי' דלוי דהוא אמר שני מעינות הן אפי' לא הפסיקה דם טוהר תהא דיה שעתה דהא ללוי דאמר שני מעינות הן א"כ אפילו לא הפסיקה אעפ"כ הוי ראי' שאח"כ ראיה ראשונה ודיה שעתה

[והנה הפ"מ כתב דמהירושלמי משמע דללוי אפי' נא הפסיקה כלל שני מעיינות הם ובש"ס דילן בנדה (ד' ל"ה) בפלוגתא דרב ולוי איתא שם דללוי כל זמן שלא פסקה לא נסתם מעיין הטמא כו' והירושלמי חולק על שיטת הש"ס דילן דאפי' לא פסקה נמי טהור ולי נראה דאינו חולק דא"כ תקשה ללוי הא דתנן בנדה (ד' ל"ה) דם היולדת שלא טבלה ב"ש אומרים כרוקה וכמימי רגלי' וב"ה אומרים מטמא לח ויבש ומקשה בש"ס דילן (שם) בשלמא לרב דאמר מעין א' הוא משום הכי מטמא לח ויבש אלא ללוי דאמר שני מעיינות הם אמאי מטמא לח ויבש וקא משני התם הכא במאי עסקינן בשופעת כו' וא"כ ודאי לוי סובר דכיון דשופעת לא נסתם מעיין טמא אלא דמדייק בירושלמי מהא דתני' הפסיקה דם טהור ולא ראתה ואח"כ ראתה כו' וא"כ משמע דהפסיקה על דם טהור דאם לא הפסיקה כלל א"כ לא הוי דם טהור] וע"ז אומר א"ר מנא טעמא דלוי מתוך שהיא מתרגלת בדמים טהורים היא מתרגלת בדמים טמאים

עוד שם אמר ר' יוסי ב"ר בון יכיל לוי פתר לה מן הדא דתנינן ר' יוסי אומר מעוברת ומניקה שעברו עליהן שלש עונות דיין שעתן ותני עלה ימי עיבורה וימי מניקותה מצטרפין לשלש עונות דהוא סבר מעיין א' הוא

והנה הפ"מ כתב ר' יוסי אומר כלומר דלא תקשי ללוי מן הדא דתנינן ר' יוסי אומר מעוברת ומניקה כו' ותני עלה ימי עיבורה וימי מניקיתה מצטרפין לשלשה עונות דאם הפסיקה שתי עונות בימי עיבורה ועונה אחת בימי מניקותה דהא דחזאי דם לידה לא קשיא דדם נדה לחוד ודם לידה לחוד ומיהו השלמה לשלש עונות בעינן ולרב הוא דניחא דאמר מעין אחד הוא ולפיכך אם רואה היא אחר שיעברו דם לידה כו' מטמא מעל"ע דלא עברו עלי' ג' עונות שלא ראתה אבל ללוי קשי' דלמה לן שתפסיק ולא תראה אחר שבועיים הרי אפי' רואה היא לאו כלום דמעיין אחר הוא ולאו ממקום טמא הוא בא כו' והיינו דקאמ' יכיל לוי פתר לה דהוא סבר מעין א' הוא כלומ' דהאי תנא סובר דמעיין א' הוא אבל אנא סובר כהאי תנא דשני מעיינות הם והוא כמו דאיתא בנדה (ד' ל"ה) ת"ש ימי עיבורה עולין לה לימי מניקותה וימי מניקותה עולים לה לימי עיבורה כו' בשלמא לרב דאמר מעין א' הוא משום הכי בעי הפסקה שלש עונות אלא ללוי דאמר שני מעיינות הן למה לי הפסק שלש עונות במשהו סגי הכי קאמר צריכה שתפסיק משהו כדי שיעל' לה לשלש עונות

אך לפי"ז קשה דמאי מדייק מהא דתני ר' יוסי ימי עיבורה עולים לה לימי מניקותה וימי מניקותה עולים לה לימי עיבורה דסובר ר' יוסי דמעין א' הוא דאי לאו הכי בהפסק משה סגי והא איכא לתרוצי כמו דמתרץ ר' מנא תחילה דטעמא דלוי שמתוך שהיא מתרגלת בדמים טהורין היא מתרגלת בדמים טמאי' וא"כ איך מוכח דר' יוסי סובר דמעין א' הוא

ע"כ נראה לי דהירושלמי חולק על שיטת הש"ס דילן דאפילו ללוי דאמר שני מעיינות הן אם הפסיקה עולה לה לג' עונות והירושלמי חולק על זה דכיון דלוי סובר דג' מעיינות הם א"כ איך עולה זה לג' עונות כיון דזה מעין אחר הוא וכה"ג כתבו התוס' בנדה (ד' י"א) דאיתא שם קא משמע לן דמעין טהור למעיין טמא לא קבע הניחא ללוי דאמר שני מעיינות הם אלא לרב דאמר מעין א' הוא תבדוק דילמא קבע לה ווסת אפי' הכי מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה וכתבו התוס' בד"ה אפ"ה מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה ואין להקשות לר"א דאמר כל אשה שעברו עלי' ג' עונו' כו' תבדוק בימי טוהר שמא תפסיק ג' עונו' דהכי נמי מימי טהרה לימי טומאה לא מיקרי הפסקה וע"כ מקשה הירושלמי דאיך הוי ג' עונות הפסקה כיון דלוי סובר דב' מעיינות הם א"כ לא הוי הפסקה ולשיטת הש"ס דילן לא קשה דכיון דלר"מ מניקה דיה שעתה אלא דר' יוסי מחמיר דדוקא ג' עונות ע"כ אפילו הפסיקה דם טהור נמי עולה. אבל שיטת הירושלמי הוא דאם הפסיקה שלש עונות לא מהני אי אמרינן דב' מעיינו' הם וע"כ מוכיח מזה שר' יוסי סובר דמעיין א' הוא ודו"ק

שם (ה"ה) ר' יודן בעי ראתה ראיה ראשונה ושניה והפסיקה שלש עונות ולא ראת ואח"כ ראת כווסת ארוכה היא שתטמא מעל"ע או כהפסק עונה היא שתהא דיה שעתה א"ל ר' יוסי מה אם בשעה שעשיתה ככדמין את אמר דיה שעתה כאן שלא עשיתה ככדמין לא כש"כ (ופי' הפ"מ ר' יודן בעי ראת ראי' ראשונה ושניה אתינוקת שלא הגיע זמנה לראות קאי דאיתא לעיל דבראיה שניה לדברי הכל דיה שעתה ובשלישית הוא דפליגי דרב סובר דכיון דאיחזקה בתרי זימני מטמאה בשלישית מעל"ע ככל הנשים והשתא בעי דאם אחר ראי' השני' הפסיקה ג' עונו' ולא ראתה ואח"כ ראתה מי אמרי' ארוכה היא כו' או דילמא כהפסק עונה היא שנראי' שחזרו ונפסקו דמי' ותהא דיה שעתה א"ל ר' יוסי מה אם בשעה שעשיתה ככדמין את אמר דיה שעתה כאן שלא עשיתה ככדמין לא כש"כ ופי' הפ"מ ככדמין כלומר ככד מלא מים שנופצת וחוזרת ונופצת והיינו בראי' ראשונה ושניה די' שעתה גם בראי' שני' כאן שלא