נועם ירושלמי על נזיקין קנו

הוי פרי בתרי' (ופי' הפ"מ נער א' עובד כוכבים הי' רץ אחריו ולי נרא' דצ"ל חד טלי וארמאי פרי בתרי' (פי' חד טלי פי' קטן וארמאי עובד כוכבים גדול) וע"כ אומר דהוה מחי לי' כו' ע"ז אומר הדא אמרה עו"ג מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו על כרחו (פי' שהי' בע"כ ע"י שמחי לי') והוא שיודע טיב עבודת כוכבים (פי' מדלא אמר להקטן לבטלו ואמר להעובד כוכבים הגדול שיבטלם) והוא כמו דאיתא בע"ג (ד' מג) אמר ריב"ל פעם אחת הייתי מהלך כו' ומצא שם טבעת ועלי' צורת דרקון מצא עו"ג קטן כו' מצא עו"ג גדול ואמר לו ביטלה ולא ביטלו וסטרו וביטלו ש"מ תלת ש"מ עו"ג מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו וש"מ יודע בטיב של עבודת כוכבים כו' מבטל כו' וש"מ עובד כוכבים בע"כ מבטל) וע"ז אומר בירושלמי הדא אמרה עו"ג מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו על כרחו והוא שיודע בטיב עבודת כוכבים הדא אמרה עבודת כוכבים שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם (והנה הפ"מ נ חק בזה וגריס עבודת כוכבים שאבדה ישראל פי' שאבדה אחר והישראל מצא והוא דוחק ולי נראה דלשיטת הירושלמי (פ"ד דעבודת כוכבים ה"ב) דאם אינו עתיד להחזיר למקומה אפי' נשברה מאילי' נמי הוי ביטול וא"כ אמאי לא הגביה ויהי' הישראל מבטל דלא גרע מעבודת כוכבים שנשתברה מאלי' וע"כ אומר עבודת כוכבים שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם וא"כ אם יגביהנה הוי עבודת כוכבים של ישראל ואין לה ביטול וכמו דאיתא בעבודת כוכבים (ד' מ"ג) מיתיבי עבודת כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו וישראל אינו מבטל כו' ואמאי תיהוי כעבודת כוכבים שנשתברה מאלי' אמר אביי שפחסה כו' רבא אמר כו' אלא דילמא מגבה ישראל והוה עבודת כוכבים ביד ישראל ואין לה בטילה עולמית (וע"כ לא מוכיח בש"ס דילן מזה והוא משום דלהש"ס דילן לר' יוחנן עבודת כוכבים שנשתברה מאלי' אפי' לא עתיד להחזיר למקומן נמי לר' יוחנן אסור וא"כ לא מוכח מזה כלו']

עוד שם ותעשה כעבודת כוכבים שהניחוה עובדי' ותהא בטילה אמר ר' זעירא כל שאילו מאלי' בטילה ישראל מבטלה וכל שהיא מאלי' אינה בטילה אין ישראל מבטלה (והפ"מ נדחק בזה) ולי נראה שהפי' הוא שיש חילוק בין הפקר ובין יאוש שהפקר היינו דווקא אם הוא ברשותו ויאוש אינו אלא דווקא אם הוא מונח ביד אחר ואז מועיל יאוש אבל אם אינו ביד אחר לא מהני יאוש ועוד יש חילוק שבהפקר היינו דווקא אם הוא מפקיר מרצונו אבל אם מפקיר באונס לא הוי הפקר וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דסוכה ה"ב) ר' דוסא אומר בשחרית צריך לומר כל שילקטו העניים מבין העמרים הפקר הרי הוא הפקר תמן את אמר אין הפקר אנסים הפקר והכא את מר הפקר אנסים הפקר (פי' במתניתין דתנן האומר כל מי שיגיע לולבי בידו הרי הוא לו מתנה א"ר אלעזר תמן כו' הוא מפקיר ברה הכא על כרחו הוא מפקיר (פי' במתניתין כנותן במתנה א"כ איפשר לומר דמטעם יאוש הוא ויאוש בע"כ נמי מהני וע"כ יוכל ליתן במתנה למי שהוא שלו (ויאוש הוי נמי כמתנה) וכמו שכתבו התוס' (ד' סט) אבל הכא בע"כ הוא מפקר דאי איפשר לומר מטעם יאוש דא"כ לא הי' פוטרם ממעשר דהוי כמו מתנה וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ס"ט) בד"ה כל שלקטו כו' ובע"כ לא הוי הפקר

ובזה יתבאר שאומר כל שמאלי' היא בטילה דהיינו שהניחוהו עובדי' בשעת שלום וא"כ הוי כמו שמפקירם ואין צריכים להיות הפקר מצד המוצא ע"כ הישראל מבטלה (פי' וע"כ אפי' בא ליד ישראל מותר) וכל שאילו מאילי' אינה בטילה אין ישראל מבטל (פי' כיון שמאלי' אינה בטילה דהא יאוש הוי בע"כ והא דמהני הוא מצד שהיא ביד ישראל וא"כ אם הגיע ליד ישראל אינו מועיל היאוש ק לאח"כ שבאה ליד ישראל וע"כ אין הישראל מבטלה ע"כ אף שאין הישראל עושה מעשה אעפ"כ הוי כמו הביטול שע"י ישראל ואיפשר לומר דהירושלמי לשיטתי' דנפקא לי' דאין ישראל מבטל כמו דאיתא בירושלמי לא תחמוד כסף וזהב עליהם אין אתה חומד (פי' אבל אחרים חומדים). וע"כ כיון שהוא ע"י ישראל אעפ"י שאינו מבטלה ע"כ לא מהני הביטול וע"כ הש"ס דילן משני תירוץ אחר בעבודת כוכבים (ד' מ"ג) וכמו דאמר אביי נהי דמדמי' מייאש כו' ודו"ק

עוד שם רב אמר בימוס לא בטל הא אם ביטלו בטל מיחלפא שיטתי' דרב תמן אמר המתיך כוס לע"ג נאסר מיד והכא את אמר הכין כאן בשקיטר כאן בשלא קיטר ואפי' תימר כאן וכאן בשקיטר רב כדעתי' דרב אמר מזו המתיך כו' רב אמר בימוס לא בטל הא משמשין בטלי מיחלפא שיטתי' דרב תמן אמר רב ששת בשם רב כשהלכו להם המהלכים בדרך אחרת והכא הוא אמר הכין כאן בשקיטר וכאן בשלא קיטר ואפי' תימר כאן וכאן בשקיטר רב כדעתי' דרב אמר המתיך כוס של עבודת כוכבים כו'

[והנה הפ"מ נדחק בזה בפירושו ולי נראה שנתחלפו השורות (וכצ"ל) רב אמר בימוס לא בטל הא משמשין בטלי (פי' דבימוס הוי כעבודת כוכבים עצמה וע"כ לא בטל אפילו אם נטלו ממנה העבודת כוכבים) וע"ז פריך מיחלפא שיטתי' דרב דאמר מזו המתיך כוס לעבודת כוכבים כו' (פי' דאמר על מתניתין דתנן בפ"ג דעבודת כוכבים שלשה אבנים הן אבן שחצבה מתחילה לבימוס הרי זה אסורה ואמר ר' בא בשם רב מזו המתיך כוס לעבודת כוכבים נאסר מיד וא"כ כיון דיליף מבימוס למשמשי עבודת כוכבים א"כ סובר דבימוס הוי ממשמשי עבודת כוכבים וא"כ איך אמר כאן בימוס לא בטל הא משמשי' בטל (פי' אם ביטל העבודת כוכבים כמו דאיתא בעבודת כוכבים (ד' נ"ב) המבטל עבודת כוכבי' כו' וא"כ איך מייתי ראי' מבימוס למשמשי עבודת כוכבי' משני כאן בשקיטר (פי' בשקיטר על הבימוס הוי בימוס כעבודת הכוכבים עצמה) וכאן בשלא קיטר וא"כ הוי בימוס כמשמשי עבודת כוכבים ואפי' תימר כאן וכאן בשלא קיטר רב כדעתי' דאמר המתיך כוס כו' והוא משום דהוי רק כמו משמשי עבודת כוכבים ובכאן צ"ל רב אמר בימוס לא בטל הא אם ביטלו בטל (פי' דבימוס לא בטל מאלי' דהיינו אם נפגם אבל אם ביטלו בפירוש בטל) והוא כמו דאיתא בעבודת כוכבים (ד' ד') והא רב ושמואל דאמרי תרווי' בימוס שנפגם אסור ואפי' למ"ד עובדין לשברים הני מילי עבודת כוכבים דזילא בי' מילתא למיפלח לשברים אבל בהא לא איכפת לי' וע"ז אמר מחלפא שיטתי' דרב תמן אמר רב ששת בשם רב כשהלכו להם בדרך אחרת (אלמא דאפי' ממילא בטל) והכא הוא אמר הכין כאן בשקיטר כאן בשלא קיטר ואפי' תימר כאן וכאן קיטר (כצ"ל בשלא קיטר) רב כדעתי' (פי' דבשלא קיטר נמי נאסר ורב כדעתי' דאמר מזו המתיך לעבודת כוכבים נאסר מיד דמשמשין נמי אסורות אע"ג שלא נעבדו כמו דאמר התם בירושלמי (ה"ח) כלום פליגי בעבודת כוכבים דילמא במשמשי' א"ר יוחנן מצבה כיון שנפגמה בטלה מזבח צריך לפגום כל אבן ואבן כו') וע"ז אמר דבימוס לא בטל בשבירת אבן אחת אלא דצריך לפגום כל אבן ואבן וכמו דאיתא בעבודת כוכבים (ד' נ"ג) בימוס שנפגם מותר מזבח עד שינתץ רובו וע"ז אמר רב בימוס לא בטל אבל לעולם דבימוס הוי רק כמשמשי עבודת כוכבים)

שם (ה"ח) מתניתין לוקחין גת בעוטה כו' רב הונא בשם רב הקילוח כבור ר' זירא בעי בכל אתר לית את עבד הניצוק חיבו' והכא את עביד הניצוק חיבור סב' רב הונא נתנסך הבור נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור והטעם הוא דעיקר הוא הבור וע"כ נתנסך הבור נתנסך הקילוח אבל לא שיהא הבור טפל לקילוח שאם נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור ועוד שהוא כמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' ט"ז) לענין קטפרס דכל דבר שסופו לירד למטה הוי חיבור וע"כ נתנסך הבור נתנסך הקילוח משום דסופו לירד למטה למקום הניסוך אבל נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור דניצוק לא הוי חיבור כאלו הבור הוא למעלה ועיין בחגיגה (ד' י"ט) בעא מיניה ר' יוחנן לר' יהודה מהו להטביל מחטין וצינורות בראשו של ראשון גוד אחית אית לי' לר' יהודה גוד אסיק לית ליה כו' (והפ"מ כתב טעם אחר עיי"ש)

עוד שם ר' בא לא אמר כן אלא נתנסך הבור לא נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח נתנסך הבור מאי דאמר רב הונא בשם רב הקילוח כבור סבר רב הונא כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך (ופי' הפ"מ ר' בא לא אמר כן אלא איפכ' כו' וקאמר הש"ס דדייקינן ממאי דאמר רב הונא בשם רב הקילוח כבור משמע דהכי קאמר דלקילוח נותנים לו דין הבור אלמא קסבר רב הונא כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך ואי איכא לחלק במילתא דרב הונא בנתנסך הקילוח הוא דמחלקינן דנתנסך הקילוח לא נתנסך הבור ודלא כר' בא והוא דוחק

ע"כ נראה לי שיש ט"ס בירושלמי (וכצ"ל) ר' בא לא אמר כן אלא נתנסך הבור לא נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח נתנסך (צ"ל לא נתנסך) הבור מאי דאמר רב הונא הקילוח כבור כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך (פי' דרב הונא לא אמר לענין ניצוק דבודאי ניצוק אינו חיבור) והא דאמר רב הונא הקילוח היינו כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך (פי' שהוא כמו דאמר רב הונא בעבודת כוכבים (ד' נ"ה) אמר רב הונא יין כיון שהתחיל להמשך עושה יין של נסך (פי' אע"ג דלא ירד לבור עדיין אעפ"כ כיון שהתחיל להמשך עושה יין נסך) וע"ז אמר רב הונא הקילוח כבור והיינו דסבר רב הונא כשם שהבור מתנסך אם נגע בו כך הקילוח מתנסך אם נגע בו והיינו דיין כיון שהתחיל להמשך עושה יי"נ אבל לא מיירי כלל לענין ניצוק וניצוק לא הוי חיבור (ועיין בתוס'