נועם ירושלמי על נזיקין קנ

ואיפשר לומר דלכאורה אי אמרינן דאינו יכול להשביעו שבועה שאינו ברשותו א"כ בלאו"ה פטור ואפי' יהי' כפירת ממון נמי פטור. וא"כ מקשה דאמאי תני אם מת והוא נשבר או נשבה דאפי' נמצא ברשותו נמי פטור כיון דאינו יכול להשביעו ע"ז מביא תחילה תני לא להקל ולא להחמיר חייב (והגירסא הוא חייב) והפי' הוא דהיינו אפי' בכופר הכל שאינו צריך מן הדין לישבע אפ"ה חייב אשם וחומש וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ק"ג) בתוס' ד"ה הגוזל מחבירו שוה פרוטה כגון שנשבע מעצמו כו' וא"כ אפי' בכופר הכל נמי חייב וזהו לא להקל ולא להחמיר וכל שאם יודה מתחייב על כפירתו אשם וחומש רק אם הוי כפירת ממון וע"כ לא תני אם נמצא שהוא ברשותו דאז הוי חייב משום דהוי כפירת ממון וא"כ מוכח מזה דהוי כפירת ממון אם נשבע אבל איפשר דהירושלמי סובר דאין משביעין שבועה שאינה ברשותו וכמו שכתבתי (ברפ"ג דב"מ) עיין שם ודו"ק]: לפני פרק

ראשון

(ה"ג) מתניתין עובד כוכבים ומזלות יום תגלחת כו' אינו כו' אלא אותו היום ובגמ' מה אותו היום בלבד או אותו היום בכל שנה והתני תגלחתו ותגלחת בנו אסורה תיפתר שגילחו שניהם כאחת והתני משתהו ומשתה בנו אסורה תיפתר שגילחו שניהם כאחת שנשאו נשים והתני לידתו ולידת בנו כו' תיפתר בההוא דלא אספיק מיעבד ביומי' עד דאתיליד לי' בר ועבד כחדא ופי' הפ"מ והתני תגלחתו ותגלחת בנו והאי ברייתא ליכא לפרש דבכל שנה ושנה ביום תגלחתו קאמר דא"כ הוה ליה למיתני יום תגלחת ותגלחת בנו שהוא עושה בכל שנה וכן ביום תגלחת בנו כו' אלא ש"מ דלא הוי יום איד כי אם ביום שגילח בלבד

והנה הפ"מ שגה בזה דאדרבא מדייק מדקתני תגלחתו ותגלחת בנו ומסתמא גילח האב קודם ואח"כ גילח בנו וא"כ איך איפשר שיהי' ביום א' אלא ודאי דאותו היום בכל שנה ע"ז אומר תיפתר שגילחו שניהם כאחת שהאב לא גילח קודם רק שגילח ביום תגלחת בנו והתני משתהו ומשתה בנו כו' (פי' וא"כ עשה האב תחילה) ע"ז אומר תיפתר שגילחו שניהם כאחת שנשאו נשים והתני לידתו ולידת בנו כו' אית לך מימר שגילחו שניהם כאחת (פי' וא"כ אי איפשר לומר כאחת אלא ודאי דבכל שנה קאמר) ע"ז אומר תיפתר בההוא דלא אספיק מיעבד ביומי' עד דמתיליד בר ועבד כחדא ולעולם דאינו אסור אלא אותו היום בלבד והא דקתני תגלחתו ותגלחת בנו תיפוק ליה משום תגלחת עצמו איפשר לומר משום דתנן במתניתין אינו אלא כו' אותו היום בלבד לאפוקי משעבדיו וע"כ הוי אמינא שיום תגלחתו ותגלחת בנו משעבדיו נמי בכלל וע"ז קאמר דאפי' בכה"ג אינו כו' אלא אותו היום בלבד

(ה"ד) מתני' עיר שיש בה עבודת כוכבים ומזלות חוצה לה מותר הי' חוצה לה עבודת כוכבים ומזלות תוכה מותר כו' ובגמ' ומה בין תוכה לחוצה לה תוכה שנהנה מן המכס כו' חוצה לה מותר שלא נהנה מן המכס ואם הי' חוצה לה נהנה מן המכס אף חוצה לה כו' ופריך והתני הולכין ליריד ולוקחין משם עבדים ושפחות ובהמה ר"ל אמר לא סוף דבר עבדים ישראל אלא אפילו עבדים כו' והתני לקח משם כסות תשרף בהמה תעקר מעות יוליכם לים המלח ניחא כסות תשרף בהמה תעקר מעו' יוליכם כו' בהמה תיעקר והתני הולכין ליריד ולוקחין מהם עבדים ושפחות ובהמה רשב"ל אמר לא סוף דבר עבדים ישראל אלא אפי' עבדים והתני המוכר עבדו לעובד כוכבים ומזלות דמיו אסורין עוד היא תיפתר ישראל ישראל עיין בפ"מ שנדחק בזה מאוד

ולי נראה דהא דקאמר תיפתר ישראל מישראל (כצ"ל) והפי' הוא ישראל שחשוד למכור לעובד כוכבים (פי' וע"כ לוקחים מהם בהמה והוא כמו דאמרינן בירושלמי שם אח"כ ישראל שהלך ליריד לוקחין ממנו מפני שהוא כמציל מידן (ופי' הפ"מ שמונעם מן העבירה שלא ימכור בשוק של עובד כוכבים וה"נ לוקחין מהם בהמה שלא ימכור לעובד כוכבים וכמו דתנן לקמן דאין מוכרין להם בהמה גסה וע"כ מותר ליקח ממנו למונעם מן העברה ופריך והא תני המוכר עבדו לעובד כוכבים דמיו אסורין וא"כ אין ליקח אפי' מישראל מפני שמהנם מחמת המכס דהא בלאו"ה לא ימכרם לעבד כוכבים וכמו דאמרינן בגיטין (ד' מ"ד) המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין אותו עד מאה בדמיו וע"ז משני עוד היא תיפתר ישראל מישראל (פי' שכיון שהוא חשיד לא ישמע לזה)

ומה שהקשה הירושלמי מהא דתני המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין אותו עד מאה בדמיו ואמאי לא הקשה מהא דהמוכר את בהמתו לעובד כוכבים אמרינן נמי בגיטין (שם) דהמוכר בהמה גסה לעובד כוכבים קונסין אותו עד מאה בדמיו אך איפשר לומר דבבהמה גסה הוי ניחא לי' דאיפשר למכור ע"י סרסור וכמו דאמרינן בעבודת כוכבים (ד' ט"ו) רב אדא שרי לזבוני אידא דספסירא וא"כ איירי שמכר ע"י סרסור אך הא איתא לקמן בירושלמי (ה"ו) עבר ומכר כשם שקונסין לו להלכה כך קונסין למנהג ומנין שקונסין למנהג חד ב"נ זבין גמלא לעובד כוכבים אתא עובדא קומי ר"ל וקנסי' כו' בגין דיחזר לי' גמלא א"ר יוסי ב"ר בון לסרסור קנס אעפ"כ בהא דהמוכר בהמה גסה לעו"ג קיל דלא קנסו רק על עצמו ולא על הדמים והוא כמו דאמרינן במוע"ק (ד' י"ב) בעא מיני' ר' ירמי' מר' זירא כיון מלאכתו במועד ומת מהו שיקנסו בניו אחריו אם תימצי לומר צרם אוזן בכור קנסו בנו אחריו כו' משום דכל יומא מפקע לי' ממצות הכא מאי גברא קניס רבנן והא ליתא או דילמא ממונא קניס רבנן והא איתא כו' ועי' בגיטין (ד' מ"ד) והירושלמי סובר דהמוכר בהמתו לעבודת כוכבים לא קנסו את הממון רק לו קנסו וע"כ איפשר דהחשוד למכור בהמה גסה לעובד כוכבים לא יחוש ע"ז שקנסוהו אבל המוכר עבדו לעובד כוכבים שקנסו בממון נמי וע"כ אומר והתני המוכר עבדו לעובד כוכבים דמיו אסורין וע"ז משני עוד היא תיפתר ישראל מישראל (פי' שחשוד ע"ז נמי למכור עבדו לעובד כוכבים דאי לאו הכי למה ימכרם על היריד) וכה"ג אמרינן במס' עבודת כוכבים (ד' ל"ג) אם איתא דהוי לי' הכא הוה מזבין לי' וע"ז מביא הברייתא (וצ"ל דתני) ישראל שהלך ליריד לוקחין ממנו מפני שהוא כמציל מידן ובחזירה אסור כו' ועיין בעבודת כוכבים (ד' ל"ג) דאמר שמואל עובד כוכבים ההולך כו' ישראל ההולך כו' בהליכה מותר דילמא הדר בי' כו']

שם (ה"ה) אמר ר' בון בר חייא תרנגול למכור מוכר לו תרנגול לבן כו' ופירש הפ"מ דר' בון בר חייא פליג על הא דאפילו תרנגול סתם אין למכור לו תרנגול לבן [ואיפשר לומר דהתם רואה התרנגול ואמר לו סתם למכור לו התרנגול ע"כ אפי' סתם נמי אבל הכא דקאמ' תרנגול למי וא"כ מתרצה איזה תרנגול שיהי' ע"כ מותר למכור לו תרנגול לבן]

שם הי' חסר קרי' אמר שמקריבין חסר לע"ג וכי תגישון עור לזבוח אין רע כו' וכתב ע"ז הפ"מ דהיינו שהי' חסר מאילי' ובמראה הפנים כת' מיהו בג' דילן לא אשכחן האי חילוק ובכל מקום אמרינן בסתמא מחוסר אבר אסור לבני נח כדיליף התם בפרקין לעיל (ד' ה') ואיפשר דלע"ג דוקא מקריבין חסר ואיפשר לומר דהאי חסר היינו בעל מום ומתניתין ליכא למיפשט דקאמר קוטע אצבעו ומוכרה לו היינו משום דתמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף וע"כ מיבעי' ליה בבהמה אי שרי למכור לו משום לפני עור כו' וכמו דאיתא בע"ג (ד' ו') איבעי' להו משום הרוחה או דילמא משום לפני עור לא תתן מכשול כו' ופירש"י דמזבין לי' בהמה ומקריבה לעבודת כוכבים ומיבעי' לי' בבעל מום וע"כ פשיט ליה מהא דוכי תגישון עור לזבוח אין רע דהא עור היינו בעל מום ולא מחוסר אבר

שם (ה"ו) עבר ומכר כשם שקונסין להלכה כך קונסין למנהג חד ב"נ זבין גמלא לעובד כוכבי' אתא עובדא קומי ריש לקיש וקנסי' בדיפלא (וצ"ל בכיפלא) כו' לסרסור כו' והוא דלא כהש"ס דילן בעבודת כוכבים (ד' ט"ו) רב אדא שרי לזבוני חמרא אידא דספסירא כו' והנה כיון שאומר שקונסין להלכה כך קונסין למנהג וא"כ איכא למימר דבהמה דקה במקום שנהגו שלא למכור כו' נמי קנסו אך ממה דאמרינן המוכר בהמה גסה משמע דווקא בהמה גסה אבל בהמה דקה אפי' במקום שנהגו שלא למכור נמי אין קונסין ואיפשר דקאמר דכשם שקונסין להלכה כך קונסין למנהג היינו דוקא בבהמה גסה שקנסו במקום הלכה ע"כ קנסוהו במקום מנהג נמי אבל בבהמה דקה לא

שם (ה"ז) עבר ובנה ר' אלעזר אומר מותר א"ר מנא כו' דלא אסור (פי' אלא אסור) דהוא חייד כל הדא כיפתא עיין בפ"מ ולי נראה דהא דאמר דהוא חייד כל הדא כיפתא והוא כמו דאית' בעבודת כוכבים (ד' י"ט) א"ר אלעזר אמר ר"י אם בנה שכרו מותר כו' אלא אמר רבה כו' לא נצרכא אלא במכוש אחרון כו' מכוש אחרון