נועם ירושלמי על נזיקין קלז

(ה"י) מתניתין שבועה ביטוי נוהגת באנשים ובנשי' ברחוקים כו' ובגמ' נפש נפש מה נפש האמור בשבועת העדות עשה את המושבע כנשבע אף נפש שנאמר בשבועת הפיקדון עשה את המושבע כנשבע עיין בפ"מ שנדחק בזה ולי נראה דהירושלמי נקט בקצרה נפש נפש והג"ש הוא כמו דאיתא בירוש' לקמן (פ"ד ה"ו) נפש כי תחטא נפש כי תחטא לגזירה שוה מה נפש שנאמר להלן תביעת ממון יש לו אף נפש כי תחטא שנאמר להלן תביעת ממון יש לו וע"כ בשבועת ביטוי שלא נאמר רק נפש בלבד ע"כ ליכא גזירה שוה דנפש נפש והא שמביא הכא היינו משום דאיפשר לומר דהא דבשבועת הפיקדון עשה מושבע כנשבע היינו דגמר מק"ו דמה שבועת העדות שאינה נוהגת בנשים שאנשים וחייב בין מפי עצמו בין מפי אחרים שבועת הפיקדון שעשה בו הנשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולים ככשירים לא כש"כ שעשה בו המושבע כנשבע (וכמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' ל"א) בד"ה מההיא ואם כן אמאי לא ילפינן בק"ו לענין שבועת ביטוי נמי שנוהגת בנשים כאנשים בקרובין ובפסולין וא"כ אמאי תנן דהמושבע מפי אחרים דווקא דאם אמר אמן חייב דהוי כמושבע מפי עצמו או שנאמר בהיפוך שבועת ביטוי תוכיח שעשה בו הנשים כאנשים קרובים כרחוקים כו' ואעפ"כ פטור במושבע מפי אחרים אלא רק כשענה אמן וע"ז מביא הברייתא דנפש נפש והיינו נפש כי תחטא דמה נפש שנאמר בשבועת העדות עשה את המושבע כנשבע אף נפש שנאמר בשבועת הפיקדון עשה את המושבע כנשבע אבל לא יליף בק"ו וא"כ בשבועת ביטוי דליכא ג"ש ע"כ פטור במושבע מפי אחרים רק אם ענה אמן דהוי כמושבע מפי עצמו: שבועת העדות פרק רביעי

שם (ה"ב) ר' יודן קפודקי' בעי השביע עליו חמשה פעמים מפי עצמו בב"ד שמא אינו חייב על כל אחת ואחת א"ר יוסי ולא מתני' היא אמר ר"ש מה טעם מפני שאינם יכולים לחזור ולהודות וכאן הואיל ויכולין לחזור ולהודות חייבין בכל אחת ואחת

והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד ולי נראה שיש ט"ס בירושלמי והוא דאיתא לקמן בירושלמי (פ"ה ה"ב) ר' יודן קפודקי' בעי השביע עליו חמשה פעמים מפי אחרים חוץ לב"ד כלום הוא חייב על כולן אלא אחת אמר ר' יוסי ולא מתניתא היא אמר ר' שמעון ומה טעם מפני שיכולין לחזור ולהודות וכאן הואיל ואין יכולים לחזור ולהודות אין חייבין אלא אחת והנה יש ט"ס בכאן וגם לקמן ונתחלפו התיבות שמהתם לכאן ומכאן להתם ובכאן צ"ל ר' יודן קפודקי' בעי השביע עליו חמשה פעמי' מפי עצמו חוץ לב"ד שמא אינו חייב על כל א' וא' (פי' כיון דמושבע מפי עצמו ילפינן משבועת הפיקדון וא"כ כמו שבפקדון חיי' על כל א' וא' ה"נ בשבועת העדות כיון דילפינן משבועת הפיקדון וע"כ לר"מ כיון דיליף מינה ומינה היינו לענין שיהא חייב חוץ לב"ד נמי כמו בשבועת הפיקדון א"כ יהי' הדין כמו בשבועת הפיקדון שיהא חייב על כל אחת ואחת) וע"ז א"ר יוסי ולא מתניתא היא א"ר שמעון ומה טעם מפני שיכולין לחזור ולהודות וכאן הואיל ואין יכולין לחזור ולהודות אין חייבין אלא אחת והוא כמו שהקשו האחרונים דאמאי תנן בשבועת העדות דאם כפרו חוץ לב"ד חייבין על כל אחת ואחת והא עדי' פסולים הם שנשבעו לשקר ותירצו דכיון דהשביעוהו אחרים וחוץ לב"ד אינם מחוייבים להעיד א"כ לא חל עליהם השבועה וע"כ יכולין לחזיר ולהודות וא"כ זהו דווקא בנשבעו מפי אחרים חוץ לב"ד אבל אם נשבעו מפי עצמן חוץ לב"ד א"כ כיון שכפרו א"כ נשבעו לשקר. וא"כ עדים פסולים הן ואינם יכולים לחזור ולהודות וע"כ אף דילפינן משבועת הפקדון ואפי' חוץ לב"ד נמי אעפ"כ אינם חייבין אלא אחת דהא אינם יכולים לחזור ולהודות

וע"ז אמר ר' יוסי ולאו מתניתא היא אמר ר"ש מה טעם מפני שאין יכולים לחזור ולהודות וכאן הואיל ויכולין לחזו' ולהודו' (והוא ט"ס וצ"ל הא דלקמן וכצ"ל) וכאן הואיל ואין יכולין לחזור ולהודות אין חייבין אלא אחת וכן איתא לקמן (פ"ה ה"ב) א"ר יוסי ולאו מתניתא היא אמר ר"ש מה טעם מפני שיכולים לחזור ולהודות וכאן הואיל ואין יכולים לחזור ולהודות אין חייבין אלא אחת (ושם נדפס בטעות ובכאן צריך לגרוס כמו דאיתא לקמן)

והא דלקמן צ"ל הגירסא ר' יודן קפודקי' בעי השביע עליו חמשה פעמים מפי אחרי' חוץ לב"ד והוא ט"ס וצ"ל בב"ד (פי' לר"מ דיליף מינה ומינה וא"כ יליף בשבועת הפיקדון מפי אחרים משבועת העדות ושבועת העדות צריך להיות בב"ד) כלום הוא חייב על כולן אלא אחת (פי' דגמר משבועת העדות ובשבועת העדות אינו חייב אלא אחת) וע"ז א"ר יוסי ולאו מתניתא היא א"ר שמעון ומה טעם מפני שיכולין לחזור ולהודות וכאן הואיל ואין יכולים לחזור ולהודות אין חייבין אלא אחת (והוא ט"ס וצ"ל שם כמו שהוא בכאן) הואיל ויכולין לחזור ולהודות חייבין בכל אחת ואחת (פי' דאפי' אם נשבע בב"ד מפי אחרים אעפ"כ הא יכול לחזור ולהודות שבשקר נשבע לו וא"כ אפי' מושבע מפי אחרים ובב"ד אעפ"כ חייבין בכל אחת ואחת דזיל בתר טעמא דר"ש וע"כ אף דילפינן משבועת העדות אעפ"כ להא לא ילפינן בגזירה שוה

[וכמו דאיתא בירושלמי ר' ירמי' בעי קרוב מפי עצמו בשבועת העדות מהו שיהא חייב נשמעינה מן הדא הואיל ולא למדו מפיו משבועת העדות אלא משבועת הפקדון מה להלן קרובין חייבין אף כאן כן (פי' כיון דגמרינן מפי עצמו משבועת הפקדון ור"מ סבר דדון מינה ומינה) וע"ז אמר ר' יוסי קרובים שכאן למדין מקרובים שלהם והפ"מ נדחק בזה והוא ט"ס וצ"ל כמו דאיתא לקמן לענין שבועת הפקדון ר' ירמי' בעי קרוב מפי אחרים בשבועת הפקדון מהו שיהא פטור (פי' כיון דילפינן משבועת העדות) נשמעינה מן הדא הואיל ולא למדו מפי אחרים בשבועת הפקדון אלא משבועת העדות מה להלן קרובים פטורין אף כאן קרובים פטורין א"ר יוסי קרובים שכאן למדים מרחוקים שבעדות ובכאן צריך להיות הגירסא רחוקים שבכאן למדים מקרובים שלהם דאע"ג דגמרינן שבועת העדות משבועת הפקדון אעפ"כ לא גמרינן לחייב קרובים משבועת הפיקדון דבפקדון אין נ"מ משא"כ בעדות. וע"כ אומר רחוקים שבכאן למדים מקרובים שלהם (פי' אע"ג דילפינן משם אעפ"כ לא ילפינן מקרובים שבפקדון לקרובים לעדות אלא רחוקים שבכאן למדין מקרובים שלהם]

וה"נ אע"ג דילפינן פקדון מעדות ועדות מפקדון אעפ"כ לענין בעי' דר' יודן קפודקי' בשבועת העדות ובשבועת הפקדון צריך למיזל בתר טעמא דר"ש אם יכול לחזור ולהודות וכמו שביארתי (והפ"מ נדחק בזה מאוד והעיקר הוא כמו שביארתי) ודו"ק

עוד שם ר' ירמי' בעי השביע עליו חמשה פעמי' מפיו וחז' והשביעו ה' פעמים מפי אחרים מהו מאחר דר"מ עביד מפיו כב"ד מהו שיקבעם לקרבן ולחייבם בראשונה בלא תביעה. והנה הפ"מ פירש דעיקר הבעי' כיון דמפיו ילפינן משבועת הפיקדון א"כ אם מתחייבים בלא תביעה כמו בשבועת הפיקדון. אך הא שאומר מהו שיקבעם לקרבן אינו מדוקדק

ע"כ נראה לי דהבעי' הוא מהו שיקבעם לקרבן הוא כמו דאיתא לקמן בירושלמי (ה"ג) הפרישו קרבן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בב"ד הדא הוא דתני ר' חייא קרבנו לה' על נזרו שיקדים נזרו לקרבנו ולא שיקדים קרבנו לנזרו נשבעו חוץ לב"ד הפרישו קרבן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בב"ד מה את עביד לי' כמו שקדם חטאו לקרבנו או מאחר שאין חייבין אלא בב"ד כמו שקדם קרבנם לחטאם. וע"כ מיבעי' לי' השביע עליו חמשה פעמים מפיו וא"כ מפיו חייבין אפי' על הכפירה שחוץ לב"ד והפרישו הקרבן ואח"כ כפרו על שבועת העדות בב"ד אי הוי קרבן דהוי כמו שקדם חטאו לקרבנו או לגבי שבועת העדות בב"ד דכפרו חוץ לב"ד לא עברו עדיין עד שיכפור בב"ד א"כ הוי כמו שקדם קרבנם לחטאם וע"כ מיבעי' לי' מהו שיקבעם לקרבן

שם (ה"ג) כיני מתניתא כפר א' והודה א' הכופר חייב כו' אית תניי תני הראשון חייב עיין בספרי נועם ירושלמי בב"ק (פ' מרובה) מה שביארתי שם

שם (ה"ה) הרגת שורי קיצצתה נטיעתי והוא אומר איני יודע חייב אתה אמרת לי להרוג ולקוץ הולכין אחר רוב נטיעות א"ר חגי אין הוה תוריה נגחן הוא מר לי' אם היו נטיעותיו בטילות הוא מר לי' (פי' דאם הי' שורו נגחן יכול לומר אתה אמרת לי להרוג וכן אם היו נטיעותיו בטילות יכול לומר לי' אתה אמרת לי לקצוץ)

עוד שם אמר ר' יהודה אין אומר בממון מאחר דו יכיל מימר לי' אתה אמרת לי להרוג ולקוץ אע"ג דו אמר לי' לא הרגתי ולא קצצתי פטור (ופי' הפ"מ אין אומרים בממון מאחר אין אומרים בממון מיגו כזה וכלומר דר' יודן בא לתרץ דלא תקשי דאם בכה"ג נאמן הוא לומר אתה אמרת לי להרוג ולקצוץ אפי' אומר לא הרגתי ולא קצצתי יהא נאמן במיגו וקאמר דלאו מילתא היא דאין אומרים מאחר שהוא יכול לומר לו אתה אמרת לי להרוג שיהא נאמן אע"ג דאומ' לא הרגתי ויהא פטו' וטעמא משום דהוי מיגו דהעזה) וכל דבריו דחוקים ועוד דהא אם אומר לא הרגתי ולא קצצתי פטור קודם שתיקן ר"נ שבועת היסת

[ע"כ נ"ל (שהוא ט"ס וכצ"ל) אמר ר' יודן אין אומר בממון מאחר דו יכול מימר ליה לא הרגתי ולא קצצתי דו יכיל מימר ליה אתה אמרת לי להרוג ולקוץ (פי' דכיון שהיה יכול לכפור ולומר לא הרגתי ולא קצצתי שהוא פטור