נועם ירושלמי על נזיקין קלה

עוד שם חזר ר' יונה ופתר מתניתא ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כו' אם בטועם טעם יין לתבשיל והלא טעם לפגם הוא כו' (ומזה הירושלמי ראי' למה שכתבתי בע"ג (פ"ה ה"ג) דיין בתבשיל נותן טעם לפגם וביארתי שם דלא כהפ"מ ששגה בזה ופי' דיין בתבשיל הוא נותן טעם לשבח)

עוד שם ר' יוסי שמע כולהון מכא שבועה שלא אוכל ושתה אינו חייב אלא אחת אמרי חברי' קומי ר' יוסי ומר דבתרה שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת אמר לון ר' יוסי אילו מי שאמר שבועה שלא אוכל ככר זו וחזר ואמר בועה שלא אוכל ככר זו ואכל שתיהן שמא אינו חייב שתים

[והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ג דמ"ש) הגהתי שם וביארתי שם כמו דאמרינן הכא לקמן עד כדון כשאמר שבועה שלא אוכל ושתה וכרבי דאמר שבועה שלא אשתה וביארתי שם שצריך להגיה הכא הא דאמר לקמן עד כדון כשאמר שבועה שלא אוכל ושתה וכרב (צ"ל כרבנן) דאמרי שבועה שלא אשתה (פי' דמתניתין מיירי שאומר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה פי' וא"כ אין ראי' מכאן דשתי' בכלל אכילה)

עוד שם אמרי חברי' קימי דר' יוסי ומר דבתרה שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת אמר לון ר' יוסי אילו מי שאמר שבועה שלא אוכל ככר זו וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו ואכל שתיהן שמא אינו חייב שתים

והנה הירושלמי הזה יש בו שיבושים וט"ס ונתחלפו השורות (וכצ"ל) אמר חברי' קימי דר' יוסי ומר דבתרה שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים (פי' וא"כ מוכח דאין שתיה בכלל אכילה דאל"ה אינו חייב אלא אחת וכמו דאיתא בשבועות (דף כ"ג) א"ל אביי אלא מאי שתיה בכלל אכילה אימא סיפא שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים כיון דאמר שלא אוכל איתסר לי' בשתי' כי אמר שלא אשתה אמאי חייב אילו אמר שלא אשתה תרי זימני מי מחייב תרתי)

והנה בכאן צריך לגרוס הא דאיתא בירו' בסוף (ונתחלפו השורות) עד כדון בשאמר שלא אוכל ושתה אמר שלא אשתה ושלא אוכל שתיה בכלל אכילה ולא אכילה בכלל שתיה (והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ג) התם דאמר שלא אשתה והדר אמר שלא אוכל דשתי' בכלל אכילה איתא אכיל' בכלל שתי' ליתא)

ואח"ז צריך לגרוס הא דאמר לון ר' יוסי אילו מי שאמר שבועה שלא א וכל ככר זו וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו ואכל שתיהן שמא אינו חייב שתים. והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ב דמ"ש) שם ביארתי דהפי' הוא כמו דמשני בשבועות (שם) אלא לעולם כדקתני ושאני הכא כיון דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אשתה גלי אדעתי' דהך אכילה דאמר אכילה גרידתא היא ע"ז אמר לון ש יוסי (שם פ"ב דמ"ש) אילו מי שהיו לפניו שני ככרים ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה שמא אינו חייב שתים (פי' דחייב שתים משום שחילקוהו לכל ככר בפני עצמו וה"נ הא חלקינהו לאכילה ושתיה בפני עצמו וע"כ חייב שתים וכן צריך לפרש הכא אמר לון ר' יוסי אילו מי שאמר שבועה שלא אוכל ככר זו וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו ואכל שתיהן שמא אינו חייב שתים מ דכיון דחלקינהו מיחייב שתים וה"נ אם אמר שלא אוכל והדר אמר שלא אשתה)

אך זה דחוק דהא אינו דומה זה לזה דהתם היו ב' ככרות וע"כ חייב שתים משא"כ הכא כיון דשתיה בכלל אכילה ע"כ איפשר לומר דאינו חייב אלא אחת]

ע"כ נראה לי שהוא ט"ס (וכצ"ל) אמר לון ר' יוסי וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דמ"ש) אילו מי שהיו לפניו שני ככרים ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה הוא ט"ס וצ"ל) שלא אוכל שתיהם שמא אינו חייב שתים אי משום דחל שבועה על הככר בכולל דהא נשבע אח"כ שלא אוכל שתיהם) והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' כח) גבי שבועה שנא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא אוכל תאנים וענבים וא"כ כיון דחייב על ככר זה שנשבע תחילה שתים והוא משום דחל בכולל וא"כ אמאי תנן אכל ושתה חייב שתים דכיון דאמר שלא אשתה תחילה והדר אמר שלא אוכל. וא"כ בשבועה האחרונה שתי' בכלל אכילה וחל על השבועה הראשונה מחמת שניתוסף בו אכילה ג"כ וא"כ למאי תנן אכל ושתה דאפי' לא אכל נמי חייב שתים וכן הקשו התוס' בשבועות (ד' כג) בתוס' ד"ה כגון דאמר שלא אשתה ושלא אוכל וא"ת א"כ מאי אירי' אכל ושתה אפי' שתה תרי זימני נמי דמיגו דחיילא שבועה בתרייתא אאכילה חיילא נמי אשתי' דכה"ג אמרו לקמן (ד' כד) גבי שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא אוכל תאנים וענבים כו' עיי"ש וכן מקשה ר' יוסי בירושלמי וכמו שביארתי

שם עד כדון בשאמר שלא אוכל כו' כבר ביארתי שנתחלפו השורו' ומקומו לעיל כמו שביארתי

שם (ה"ג) מתניתין שבועה שלא אוכל ואכל פת חיטים ופת שעורין ופת כוסמין אינו חייב אלא אחת שבועה כו' ובגמ' שבועה שלא אוכל פת וכרכה בעלי קנים ועלי גפנים ואכל אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין וכרכה בחרצנים וזגין חייב על כל אחת ואחת ואם הי' נזיר חייב שלש

[והנה הפ"מ פירש דכרכה בעלי גפנים ועלי קנים אינו חייב אלא אחת משום סיפא נקט כו' ועיקר הרבותא הוא דלא תימא הואיל וכרכה במידי דלאו בר אכילה לא ליחייב נמי על הפת קמ"ל ואיפשר דצריך לגרוס חייב (ועיין במ"ל פ"ד מה' מאכלות אסורות) והא שאומר שבועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין חייב על כל אחת ואחת ופי' הפ"מ דאלו על החרצן לחוד אינו מתחייב דכיון דלא מתאכיל בעיני' לאו מידי דבר אכילה הוא כו' והוא דוחק דא"כ אמאי חייב על כל אחת ואחת דילמא כונתו הי' שלא יאכל פת עם חרצנים וזגים משום דבעיני' לא מתאכיל כמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ב) וכן מה שפי' הפ"מ שם על הא שאמר שם ואם הי' נזיר חייב שלש ופי' הפ"מ חייב שלש אחת על הפת ואחת על החרצן ואחת על הזג וטעמא משום דכיון דלענין איסורי נזיר חייב עליהן בפני עצמן כדתני' (בפ"ו דנזיר) חייב על החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן ה"נ לענין שבועת ביטוי מתחייב על כל אחד בפני עצמו ואע"ג דכבר מושבע ואן השבועה חלה עליהם שאני הכא דכלל הוא גם דבר היתר דהא נשבע על הפת עמהן ומיגו דחיילא שבועה על הפת חיילא נמי על החרצנים וזגין כדר' יוחנן לקמי']

והנה פירושו דחוק למאוד במה שכתב כיון דלענין איסורי נזיר חייל על כל א' בפני עצמו הכא נמי לענין שבועת ביטוי ועוד דא"כ חייב יותר משלשה מחמת הנזירות ומחמת השבועה

ע"כ נראה לי לבאר הא דאמר תחילה שבועה שלא אוכל וחרצן וזגין וכרכה בחרצנים וזגין חייב על כל אחת ואחת והוא עפ"י מה שביארתי בספרי נועם ירושלמי שהבאתי שם מה שכתב האבני מילואים בשו"ת (ס' ד') מה שכתב התבואות שור ליישב דברי הב"ח והיא שסובר הב"ח במה שכתב על הטור שיש מפרשין החילוק בין נבילה לטריפה לענין איסורין מבטלין זה את זה דכל שהן שני שמות מבטלין זא"ז כמו חלב ודם אבל כל שהוא מאיסור א' אין לו ביטול והקשו דהא אין איסורין מבטלין זא"ז אלא בחלוקין בטעמן כהא (דס' צ"ח) כגון כבד ובשר ותירץ דנ"מ בחלוקין בטעמן רק משום דהוי שם א' ע"כ אין מבטלין זה את זה דדווקא באיסורין חילוקין כגון זה נבילה וזה טריפה אי נמי דם וחלב קיי"ל דמבטלין זא"ז אבל איסור א' החלוק בטעמו אין מבטלין זא"ז וא"כ א א נפקא מינה אם היא נבילה או טריפה

ובזה יתבאר הירושלמי שבועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין וכרכה בחרצנים וזגין חייב על כל אחת ואחת ואע"ג דהטעמים חלוקים אעפ"כ אין מבטלין זא"ז (והא דקאמר תחילה שבועה שלא אוכל וכרכה בעלי גפנים ואכל חייב (כצ"ל) הוא משום דהעלים אין בו טעם שיבטלו את הפת וע"כ חייב. אבל אם אמר שבועה שלח אוכל פת וחרצנים וזגין אעפ"י שיש בכל א' טעם אחר אפ"ה אין מבטלין זא"ז והוא משו' דכולן הוא מחמת איסו' א' וקמ"ל דלאו דוקא באיסורין דממילא אם הם איסור א' אף שחלוקין בטעמן אעפ"כ אין מבטלין זה את זה אלא אפי' בשבועה שבא ע"י עצמו אפ"ה כיון דכולם הם מש שום שבועה ע"כ אין מבטלין זה את זה ועוד קמ"ל דאע"ג דלוקה גל כל א' וא' א"כ הוי כמו איסורין חלוקין ובאיסורין חלוקין מבטלין זא"ז אעפ"כ כיון דכולם אינו אלא משום שבועה ע"כ אין מבטלין זא"ז והא דלוקה על כל אחת ואחת היינו משום דחלקינהו דאמר שבועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין ותלי בפלוגתא דר"מ ור' יהודה באם וי"ו פרטא הוי או כללא הוי ולמ"ד וא"ו פרטא הוי לוקה על כל אחת ואחת ואעפ"כ אין מבטלין זא"ז

וע"ז או ומר ואם הי' נזיר חייב שלש ולא קאי אהא דאמר תחילה בועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין (כמו שכתב הפ"מ) אלא אם לא הי' רק נזיר וחייב שלש אחת משום חרצן והשנית משום זגין והשלישית חייב על הפת משום משרת ענבים דכיון שאכלם כאחת א"כ נכנס טעם הזג בפת וחייב משום משרת ענבים וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דנזיר ה"א) אין לי אלא משרת ענבים משרת חרצנים מנין ת"ל ב משרת לרבות כל המשרת למשרה משרת יין ביין מצטרפין משרת ענבים בענבים מצטרפין משרת ענבים ביין מהו שיצטרפו. וע"ז אומר דאם הי' נזיר חייב שלש ואין האיסורין מבטלין זא"ז כיון דכולם הם משום איסור א' אע"ג דלוקה על כל א' וא' והא דפליגי ר' יוחנן ור"ל בכולל אינו שייך לכאן צריך לגרוס זה אחר המשנה (ה"ד) שבוע עה שלא אוכל כו' שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ור"ש פוטר ושם צריך לגרוס יוחנן אומר בכולל אבל בפורט אין שבועות חלות על האיסור וכמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי במסכת נדרים דאפי' בכולל אינו חל רק בסתם אבל לא בפורט ור"ל אמר דאפי' בכולל אין