נועם ירושלמי על נזיקין קטו

דוקא על זרעו אבל בשאר עבודת כוכבים אין נ"מ אע"ג דבמולך עצמו היינו דווקא בזרעו לראב"ש

וע"ז אומר אח"כ אמר ר' פינחס קומי ר' יוסי בשם רב חסדא הי' עבודתה בבנים ובבנות ועבדה באבות ובאמהות חייב שתים והוי ר' זעירא חדי בה סבר מימר כשיטת ר' הילא רבי' איתאמרת ועל דראב"ש איתאמרת (פי' דאע"ג דבמולך עצמו אינו חייב רק על יוצאי ירכו אף עפ"כ בשאר עבודת כוכבים דאתרבו לעבודת מולך חייב אם עבדה באבות ואמהות וע"כ חייב שתים משום עבודת עצמה דכיון שעבודתה בבנים ובנות הוי עבודתה באבות ואמהות נמי וא' משום עבודת מולך) א"ל ומה בידך על דרבנן אתאמרת דלרבנן בעבודת מולך נמי חייב אף שאינם יוצאי יריכו וע"ז אמר לי' ולהדא צורכת שאליבא דרבנן אין זה רבותא

שם (ה"ט) א"ר תנחום בר יודן אע"ג דראב"ש אומר זיבח וקיטר וניסך בהעלם א' אינו חיי' אלא אחת מודה שאם עבדה בעבודת' בעבודת הגבוה בעבודת השתחוי' שהוא חייב על כל אחת ואחת נראה לי שהפי' הוא שאם עבדה עבודה אחת בעבודתה וכן בעבוד' הגבוה דהיינו שהוא כעין פנים (וכמו דאמרי' במס' עו"ג (ד' מא) שבר מקל בפני' חייב וכן ספת לה כו' או שניסך לפני' כו' דכיון שהוא כעין פנים אף על גב דלא הוי דרך כבוד חייב וכן בעבודה השתחוי' שהוא דרך כבוד וכמו שפירש"י בסנהדרין (ד' ס') יכול שאני מרבה המגדף כו' ופירש"י דנימא השתחוי' שיצא מן הכלל ללמד על הכלל דמה השתחוי' שהוא דרך כבוד כו' (וכן משמע לקמן גבי מולך שבשאר עבודת כוכבים חייב שתים) כדמר ר' שמואל בשם ר' זעירא ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים א"ל מטא תנא לקדשים (ופי' הפ"מ דהא קרא לענין קדשים הוא דמהכא נפקא לך כדלעיל אי נמי קא נגעת ותני קרא דשייך לקדשים) ובפ"ה דסנהדרין (ה"א) ביארתי שם דאיפשר לומר דקא אמר מטי תנא לקדשים (פי' דהאי תנא דיליף מהא דכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אינה בזביחה שהוא דרך כבוד כגון שאינ' מחוסר אבר דבזביחה גופא נפקא לן מהא דכתיב זובח כו' וכמו דאיתא בסנהדרין (ד' ס) מנא ה"מ דת"ר אילו נאמר זובח כו' הייתי אומר בשוחט קדשים בחוץ הכתוב מדבר ת"ל כו' בזובח לעבודת כוכבים הכתוב מדבר ואין לי אלא בזובח כו' וא"כ האי קרא דלא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים הוא אפי' כעין פנים אע"ג שאינה דרך כבוד

וע"ז אומר ר' יסא בשם ר' יוחנן זיבח לה טלה בעלת מום חייב מאי כדון כיי דמר ר' הילא לא תעשון כן כו' כל כו' לא תעשון כן ומזה מוכח דהש"ס דילן חולק על הירושלמי דבמס' עבודת כוכבים (ד' נ"א) אמרי' מנין לזובח בהמה בעלת מום לעבודת כוכבים שהוא פטור שנאמר זובח כו' אלא כעין פנים ודווקא אם עובדין אותה במקל שבר מקל בפני' חייב או הא דאיתא בע"ג (ד' נ"א) שחט לה חגב כתבו התוס' בעבודת כוכבים שרגילים לעבדה בחגב ולשיטת הירושלמי אם הוא כעין כנים אף שאינה דרך כבוד חייב

עוד שם ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא לא תעבדם כלל לא תשתחוה להם פרט כי לא תשתחוה כו' חזר וכלל כלל ופרט וכלל אין בכלל אלא מה שבפרט והנה הפ"מ נדחק בזה ולי נראה דבעא מיני' על הא דאמרינן מנין לזובח טלה בעל מום (פי אפי' מחוסר אבר דבעל מום כשר לדידהו בבמה) וא"כ כיון שהוא מחוסר אבר אין זה דרך כבוד ולשיטת הש"ס דילן פטור אלא אם עובדין אותה בכעין זה והכא קאמר שאפי' אינה דרך כבוד חייב וע"ז אומר בעבודתה בעבודת הגבוה בעבודת השתחוי' חייב על כל אחת ואחת וע"ז שאלו דהא הוי כלל ופרט וכלל וכל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט והפרט הוא השתחוי' והשתחוי' הוי דרך כבוד ודילמא כל שאינו דרך כבוד כגון זיבח לה בעלת מום או כמו דאיתא במס' עבודת כוכבים שבר מקל כו' ספת כו' דילמא אינו חייב אף שהוא כעין פנים והנה לא השיבו ר' זעירא על זה

וע"כ נראה לי שנתחלפו השורות וכצ"ל קודם כתיב וילך ויעבוד כו' וישתחו להם ולשמש או לירח אמר ר' זעירא לשמש אין כתיב כאן אלא ולשמש אין כאן כלל ופרט אלא ריבוים. עוד נראה לי שצ"ל אמר ר' זעירא כתיב וישתחו להם ולשמש או לירח לשמש אין כתיב כאן אלא ולשמש אין כאן כלל ופרט אלא ריבוים וע"כ איתרבי לה כל מילי ובלבד שיהי' כעין פנים אף בזובח טלה בעלת מום אף שאינה דרך כבוד כמו השתחוי' וע"כ כתיב וישתחוו להם ולשמש כו' דאי הוי כתיב לשמש הוי קאי על וישתחוו וע"כ אינה דווקא אלא דרך כבוד אבל כאן דכתיב וישתחו להם ולשמש או לירח ע"כ חייב בעבודת כוכבים שהוא כעין פנים אעפ"י שאינה דרך כבוד דהיינו מחוסר אבר:

וע"ז אומר התיב ר' אבא בר זימנא כו' והא כתיב כל אשר לו סנפיר וקשקשת וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת מעתה אין כאן כלל ופרט אלא ריבוים אע"ג דכתיב וכל אלא בגין דכתיב ויו והוא נוסף אלא ע"כ לאורויי דהוי בריבה ומיעט וריבה אמר ר"י בר מרי' כל הן דאנא משכח ויו מחיק לי' פי' דהא יש כמה ווין שהם מיותרים וכמו שכתב הרמב"ן על הא דכתיב ובני צבעון ואיה וענה ועיין שם ברמב"ן אמר ר' שמואל בר אבדימי הייתי אומר מה שבימים יהו אסורין ומה שבגיגיות ושבבירים יהו מותרין ת"ל וכל (פי' דהתם נמי הוא בריבוי ומיעוט משום דכתיב וא"ו ולא משו' יתור אלא דמשמעות הוא"ו הוא בריבה ומיעט וריבה ובש"ס דילן בחולין (ד' ס') אמרינן דבי ר' ישמעאל תנא במים במים שני פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט וריבה ופירש"י במים שני פעמים הואיל ושני הכללות סמוכין כשתטיל פרט שאחריהם ביניה' מדה בתורה היא שלא תדינם בכלל ופרט אלא בריבה ומיעט כו' ולשיטת הירושלמי הוא מדכתיב וכל (ועיין בב"ק ד' נ"ד) בכל כלל כל ריבוי ולפי מה שביארתי היינו רק לשיטת הירושלמי שסובר דאפי' שלא כדרכה ואפי' אין עובדין אותה במקל חייב בשבר מקל וכן בספת אבל שיטת הש"ס דילן אינו כן רק דווקא אם עובדין אותה במקל והפ"מ ביאר בפירושים אחרים והם דחוקים ודו"ק

עוד שם בירושלמי האומר לו כו' מחלוקת רבי וחכמים (נראה לי דצ"ל מחלוקת ר"ע וחכמים) וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ס"ה) ואמר ר"ל מאן תנא השתחוואה ר"ע היא דאמר לא בעינן מעשה ודר"ע קאמר בכריתות (ד' ז') דהמגדף מביא קרבן). השתחוה לה מהו ר' יוחנן אמר הכל מודין בכפיפת קומה שהוא חייב ומה בין המעלה המוריד קומתו כו' ר' יוחנן אמר במחלוקת (ונרא' לי שהוא ט"ס וצ"ל ר' יוחנן אמר אינה במחלוקת) והוא מפני שסובר דכפיפת קומתו הוי מעשה ר"ל אמר במחלוקת כו'

שם (ה"י) אזהרה לבעל אוב מנין שנאמר אל תפנו אל האובות כו' ולמה לא תנינן ידעוני בכריתות ר' חזקי' בשם ר"ל מפני שנכללו כולם בלאו א' אל תפנו אל האובות כו' ר' יסא בשם ריש לקיש שהוא בל"ת הבא מכח עשה (ופי' הפ"מ דהואיל אל הפנה אצל האובות הוא דכתיב לא קאי הלאו אלא על האובות והידעונים דכתיב בתרי' וכלאו הבא מכח עשה הוא) והוא דוחק

[ולי נראה שהוא כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ס"ה) מתני' ר"ע היא דאמר לא בעינן מעשה דקתני מגדף ובידעוני נמי ליכא מעשה וריש לקיש נהי דלא בעי ר"ע מעשה רבה מעשה זוטא בעי) וע"כ אומר ר' יסא בשם ר"ל שהוא (צ"ל שאינו] בל"ת הבא מכח עשה (פי' דידעוני לית ביה מעשה כלל. משא"כ בהני דכריתות אע"ג דר"ע היא דלא בעי מעשה רבה אבל מעשה זוטא בעי ומגדף ובעל אוב נמי אית ביה מעשה זוטא וכמו דאמר בסנהדרין שם). וע"ז אומר שאינו בל"ת הבא מכח עשה (פי' שאין בו מעשה כלל וע"כ לא קאמר שאין בו מעשה דהא מגדף נמי אין בו מעשה) אמר ר' זעירא קומי ר' יסא (נ"ל שצ"ל חזקי' הכן לא אתא ב"נ מחני ידעוני בכריתות אלא את (פי' לטעמי' דחזקי' דהטעם מפני שנכללו בלאו א'). וע"ז א' מ"ט לית תנא דמתני ידעוני בכריתות דהא בידעוני נמי חייב אלא דבאוב וידעוני מיחייב חטאת א' מפני שנכללו בלאו א' א"כ אמאי לא מצינו מי שיתני ידעוני בכריתו' ולא אוב וא"כ מוכח דהטעם משום דידעוני לית ביה מעשה כלל (וכה"ג אמרינן בסנהדרין (ד' ס"ה) מ"ש בעל אוב דנקט (פי' דהא יכול למינקט ידעוני ג"כ) וכן מקשה בירושלמי לר' חזקי' דלא מצינו א' שישנה במתניתין דכריתות ידעוני אלא את (פי' רק ר' חזקי' יוכל לשנות במתני' דכריתות א"ל כמה דאשתעי קרא אשתעי מתניתא (פי' דהואיל ופתח בו הכתוב תחילה והוא כמו דאמרינן בסנהדרין משום דפתח ביה קרא)

עוד שם אוב זה פיתום המדבר משו' וידעוני זה המדבר בפיו הרי אלו בסקילה כו' ודורש אל המתים אית תניי תני זהו הנשאל בגלגולת אית תניי תני הנשאל כו' אמר רב הונא קרייא מסייע למ"ד אוב זה המעלה כו' מ"ט קסמי נא לי באוב ועי' בפ"מ שנדחק בזה מאוד

ולי נראה שהפי' כך הוא שאומר דאית תניי תני ודורש אל המתים זה הנשאל בגולגולת (פי' שמביא הברייתא דהא דהמדבר משי' כו' זהו מקרא

ודורש אל המתים ולא שזהו אוב דשנה במתניתין ואוב הוא מקטר לשדים כמו