נועם ירושלמי על נשים צד

דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן אינו תופס את דמיהן דמזה יהיה מוכח ג"כ דבעיקרו קא מתפיס דאי בדהשתא קא מתפיס א"כ לא הוי התפסה דכיון דלא נהנין ולא מועלין ודו"ק

שם (ה"ד) האומר קרבן כו' ור' יהודה מתיר הקרבן כקרבן ובגמ' כל עמא מודו הקרבן מותר כקרבן אסור מה פליגין קרבן ר' יהודה אומר כו' ורבנן אמרו קרבן כקרבן והוא אסור כו' (פי' והא דתנן במתניתין אח"כ הקרבן קרבן כקרבן שאוכל לך אסור סתם לן תנא כר"מ וכמו דאיתא בנדרים (ד' י"ג) קתני קרבן הקרבן כקרבן שאוכל לך אסור סתמא תני כר' מאיר דלא שני ליה בין אימרא לאימרא

עוד שם וחולין שאוכל לך אסור חולין שאוכל לך מותר (פי' דקאי אהא דתנן (ה"ג) לא חולין לא אוכל לך (וכמו דאיתא בירושלמי שם הא מה דנא אכיל מדידך לא יהא חולין אלא קרבן) וע"כ אסור (וצ"ל לא חולין) חולין שאוכל לך מותר (פי' כמו דתנן ברפ"ב ואלו נדרים מותרין חולין שאוכל לך מותר ולגופיה לא איצטריך אלא למידק הא לא חולין שאוכל לך אסור וכמו דאיתא בנדרים (ד' י"ג) טעמא דאמר חולין שאוכל לך הא לחולין שאוכל לך משמע לא לחולין להוי אלא לקרבן מני מתניתין אי ר"מ הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן וזהו לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי אתי כר"מ וכמו שאומר ר' יסא בשם ר' יוחנן דברי ר"מ ממשמע לאו אתה שומע הן לאו קרבן מזה דלא אנא אכיל מדידך הא מה דלא אכיל מדידך (פי' הוי קרבן) לא חולין אלא הוא קרבן (פי' בהא נמי אתי כר"מ שאומר מכלל לאו אתה שומע הן ואע"ג דר"מ סובר דבעי תנאי כפול אך כבר ביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ג דעירובין ה"ה) דאע"ג דר"מ בעי תנאי כפול היינו דוקא בתנאי דלהבא שבא לעקור המעשה אבל בתנאי שלעבר לא בעינן תנאי כפול כיון דלית ביה מעשה ובזה אית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן וכן בנדר או בשבועה שאין בו מעשה אית ליה לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן עיי"ש שהארכתי בזה: אלו נדרים מותרין פרק

שני

(ה"ג) מתני' יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת ובגמ' ר' יוסי בעי שבועה שבועה שבועה שלא אוכל ואכל אמר ר' יוסי ב"ר בון נשמעינה מהדא שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכל כו' ואכל אינו חייב אלא אחת מפני שאמר זו הא אם לא אמר זו חייב על כל או"א והנה הק"ע פירש דהדין הוא דדוקא אם אמר שלא אוכל ואח"כ שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת אבל אם אמר שלא אוכלנה תחילה חייב שתים והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ז) והוא דוחק דהא בירושלמי קאמר ר' יוסי בעי שבועה שבועה כו' שלא אוכל כו' גם מה שפי' הפ"מ הוא דחוק שפי' היו לפניו ככרים הרבה ואמר כו' אם חייב על כל או"א ופשיט דדווקא אם אומר ככר זו אבל בלא"ה חייב על כל או"א גם זהו דוחק דאם כונתו הי' על כל או"א לחודי' א"כ בודאי חייב על כל אחת ואחת

ע"כ נראה לי שהבעיות של הירו' הוא דאף דאין שבועה חלה על שבועה היינו בזה אחר זה אבל הא מיבעי' לי' אם חיילא בבת אחת. וע"כ כיון שאמר שבועה שבועה כו' שלא אוכל וא"כ בתחילה שאמר שבועה אכתי לא פירש על מה הוא נשבע ואח"כ כשאמר עוד שבועה שבועה אמר שלא אוכל א"כ בשעה שאמר אח"כ לא אוכל א"כ חלין כל השבועות בב"א והוא כמו שכתב הרא"ש בנדרים (ד' י"ז) דמשני כגון שקיבל עליו שתי נזירות בב"א כגון דאמר הרי עלי בנזירות או דאמר הריני נזיר הריני נזי' אם אוכל דעתה חלו עלי' ב' נזירות כאחת (וכן פי' הרא"ש בנדרים (ד' ס"ט) דאיתא התם בעי רבה קיים ומופר ליכי בב"א מהו וכתב הרא"ש פי' כיון דלא אמר אלא פעם אחת ליכי היינו בב"א והכא נמי אם אמר שבועה שבועה כו' שלא אוכל א"כ בשעה שאמר אח"כ לא אוכל א"כ חיילי ב' השבועות כאחת וע"כ מיבעי' לי' אם הא דאין שבועה חל על שבועה היינו דווקא בזה אחר זה אבל בבת אחת חל או דילמא אפי' בב"א נמי לא (ואע"ג דבשאר איסורין חל בבת אחת אבל בשבועות לא חל בב"א משום דכל שאינו בזה אח"ז אפי' בב"א אינו משא"כ בשאר איסורים שהוא ממילא וכמו שכתבו התוס' בבכורות (ד' ט') דלא אמרינן הכי אלא בדבר התלוי במעשה כההיא דקידש שתי אחיות ותודה שנשחטה על שמונים חלות אבל קדושה הבאה מאלי' לא אמר הכי

וע"ז אומר נשמעינה מן הדא שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכל כו' אינו חייב אלא אחת מפני שאמר זו הא אם לא אמר זו חייב על כל או"א (פי' מפני שסיים בשבועה הראשונה ואמר ככר זו) אבל אם אמר שבועה שבועה כו' בודאי חייב שתים (וכמו שביארתי דבזה לא אמרינן כל שאינו בזא"ז אפי' בבת אחת אינו כיון שאינו סותר אלא מפני שאינו מוצא מקום לחול וע"כ חל בבת אחת כיון שלא קדם זה לזה ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' א') שהארכתי בזה והא דלא פשיט ממתניתין דיש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כאו"א שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל אינו חייב אלא אחת וא"כ הי' יכול להוכיח דדוקא משום שאמר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל אבל אם אמר שבועה שבועה שלא אוכל חל ואיפשר לומר דממתניתין אין ראי' דילמא תני בכה"ג משום רישא דברישא אפי' אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל נמי חל דנזירות חלה על נזירות וע"כ נקט בסיפא נמי וע"כ פשיט ממתניתין דשבועות וע"כ מוכח דבנזירות חל אפי' בזה אחר זה ג"כ ועיין בש"ס דילן בנדרים (ד' י"ז)

עוד שם אבימי אחוה דחיפה אמר שמשית בנדרים שמשית בשבועות בעי חיפה מיבדקיני' היו לפניו חמשה ככרים ואמר שבועה שאוכל ככר זו וצ"ל שבועה שלא אוכל ככר זו (והפ"מ פי' דהשבועה הוא אם אוכל ככר זה). וחזר ואמר שנים אילו וחזר ואמר שלשה אילו וחזר ואמר כו' וחזר ואמר חמשה אלו ואכל את הראשון חייב על כל או"א א"ל אינו חייב אלא אחת מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבילה מכאן ואילך כמיחל שבוע' על האיסורין ואין שבועות חלות על האיסורין חזר ובדקי' היו חמשה ככרים ואמר שבועה חמשה ככרים האלו וחזר ואמר ארבעה אילו וחזר ואמר שלשה אילו וחזר ואמר שנים אילו וחזר ואמר א' זה ואכל את כולן א"ל אינו חייב אלא אחת אמר לי' חייב על כל או"א אילו מי שאמר שבועה שלא אוכל חמשה ואכל ארבעה שמא אינו פטור אמר ר' יוסי מסתברא כאחוי דחיפה באחריתא ודחיפה בקדמיתא (ופי' הפ"מ בשאלה השני' מסתברא כותי' דאבימי וטעמא דקסבר דכיון שנשבע על החמשה כונתו הי' שלא יאכל לכולם ביחד ולא לא' מהן והוי שבועה על שבועה ואינו חייב אלא אחת) (ודחיפה בקדמיתא וכותי' דחיפה מסתברא בשאלה הראשונה דודאי על ככר הראשון אינו חייב אלא אחת)

והנה הפ"מ כתב אבל בבבלי בשבועות (ד' כ"ח) דקאמר עלה דבכה"ג חייב על כל אחת ואחת דבעי מיני' שבוע שלא אוכל עשר ותשע מהו אינו חייב אלא אחת א"ל אישתבשת עשר הוא דלא אכיל הא תשעה מיהא אכיל ולא הוי כשבועה על שבועה וכי אכל ט' חייב משום שבועה אחרונה וכשהשלימן לעשר עבר על הראשונה ומשמע מהתם דהמסקנא קיימא הכי וכן פסק הרמב"ם (פ"ד מהלכות שבועות הי"ג) והק"ע כתב דמיירי שאם אכל והפריש קרבן כו' והוא דחוק

ע"כ נראה לי לבאר דהירושלמי לא פליג אש"ס דילן והוא כמו שהבאתי בספרי נחלת יהושע (ס' י"א) מה שכתב הר"ן בפ"ג דשבועות והביאו הש"ע ביו"ד (ס' רל"ח סק"ז) דהא דאיתא בפ"ג דשבועות (ד' כ"ח) דבשבועה שלא אוכל עשר ואח"כ נשבע שלא אוכל תשע דחייב שתים דעשר הוא דלא אכיל הא תשע מיהא אכיל היינו בנשבע על ככרות סתם דכוונתו דווקא למנין עשרה וע"כ איתא שם די' הוא דלא אכיל הא ט' מיהא אכיל אבל בככרו' כו' כגון שאמר עשר אלו אינו חייב אלא אחת והרי בשבועה ראשונה נאסר בכל אכילה ואכילה שבהם כמו דאם אמר שלא אוכל מככר זו שנאסר בכל אכילה ואכילה שבו וכמו דאיתא בפ"ג דשבועות (דף כ"ח) איבעית אימא שלא אוכל מיגו דמהני שאלה אכזית בתרא מהני