נועם ירושלמי על נשים נו

בודקת ומזנה, וא"כ קשה בהא דנאנסה מ"ט דריב"נ וא"כ צריך לומר דבקרונה של ציפורי הי' מעשה ואיכא תרי רובא ובתרי רובי מודה ר' יהושע ואתי כר"ג דהוא נמי מודה דבעינן תרי רובא והטעם דבאנוסה ליכא הטעם דאשה מזנה בודקת ומזנה א"כ אין ראי' מזה דר' יוחנן סובר כר' יהושע דהא אפי' לר"ג נמי בעינן תרי רובא וע"ז אומר הוי בעי מימר מה פליגין ר' יהושע ורבנן במקום שרוב פסולין אבל במקום שרוב כשירים אף ר' יהושע מודה ולפי"ז לא נצטרך לאוקמי מתניתין בקרונה של ציפורי דאפי' בחד רובא נמי כשר וע"ז אומר כי אתא ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן אפי' במקום שרוב כשירין היא המחלוקת סבר ר' יהושע הזנות רצה אחר הפסולים וע"כ בעינן תרי רובי

(ה"ט) היתה מעוברת אמרו לה מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת כו' אמר ר' אלעזר הכל מודים בולד שהוא שתוקי ותני כן במה דברים אמורים בעדות אשה גופה אבל בולד הכל מודין שהוא שתוקי (פי' דגבי ולד ליכא חזקת כשרות וחזקה דידה אינה מועלת לבתה) וכמו דאמרינן בכתובות (ד' י"ג) א"ל ר' יוחנן שתוקי סתם מצינו שתוקי כה"ג האיך עבידא סיעה של כהנים עוברת פירש א' מהן ובעל הרי מצינו שתוקי כה"ג (וכתב הפ"מ הרי מצינו שתוקי כה"ג כלומר הולד שתוקי במקצת ואעפ"י שברור לנו שמכהן כשר בא משתקין אותו מדין כהונה כו') ולי נראה שהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' ק') דאמר שמואל עשרה כהנים עומדים ופירש א' מהם ובעל הולד שתוקי והראי' דבש"ס דילן פריך עלה מהא דתנן מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונישאת וילדה כו' אלא בזנות ומאי אחר בעלה אחר בועלה וקתני סופו עולה במשמר של זה כו' ומשני אמר ר' שמעון בממאנת ופריך וממאנת מי קא ילדה ומשני בקדושי טעות וכדרב יהודה אמר שמואל כו' ואיזו זו קידושי טעות כו' ובירושלמי (פי"א דיבמות ה"ז) אמרינן מה אנן קיימין אם לאחר מיתה לית יכיל דתנינן הוא אונן עליהון והן אונין עליו ניחא לשני אינו מטמא שאני אומר בנו של ראשון הוא לראשון למה אינו מטמא אלא בשגירש מה נפשך בנו הוא יטמא לו אם אינו בנו חלל הוא ומה בכך שיטמא אלא בשאנס אלמא דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דאמר שמואל עשרה כהנים עומדים ופירש א' מהן ובעל שמשתקין אותו מדין כהונה וע"כ צריך לפרש הא דא"ל ר' יוחנן שתוקי סתם מצינו שתוקי כה"ג האיך עבידא סיעה של כהנים עוברת ופירש א' מהן ובעל הרי מצינו שתוקי כה"ג וא"כ יכול להיות שתוקי כשר ויוכל להיות כה"ג לפי שיטת הירושלמי והא דקרי ליה שתוקי היינו שמשתקין אותו מדין ירושה וא"כ אין ראיה מהברייתא דתני' בד"א בעדות אשה בגופה אבל עדות אשה בבתה דברי הכל הולד שתוקי היינו שאינה נאמנת שנתעברה מפלוני שירשה ואפי' אם תפס ועיין תוס' כתובות (ד' י"ג) בד"ה פשיטא אי ידעינן אבוה מנו כו'

עוד שם מילתי' דר' זירא אמר שתוקי כשר ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי אף לענין משפחה כן א"ל כן אמר רשב"ל תמן תנינן לענין משפחה ברם הכא לענין קדשי הגבול והנה כל דבריו של הפ"מ כאן הוא בדחוקים גדולים והוא שפי' הירושלמי כמו שיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' ק"א) ובכתובות (ד' י"ג) וע"כ פירש דלמשפחה קיל טפי ובאמת לענין משפחה חמיר טפי וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב ה"ז) ר' חייא בשם ר' יוחנן מתניתא לענין קדשי הגבול אבל לענין משפחה ולקדשי המזבח צריך שני עדים וא"כ לענין משפחה חמיר טפי וכן אמרינן בש"ס דילן בקידושין (ד' פ') אמר ר"ל לא שנו אלא בקדשי הגבול אבל ביוחסין לא ופירש"י אבל ביוחסין לא אם יש להם בנות אין נשואות לכהנים עד שיביא ראי' שהם בנותיה של זו והתוס' כתבו בד"ה לא שנו כו' ולפירוש הקונטרס אבל ליוחסין כגון להיות משמש בנו ע"ג המזבח לא מהימן כו' וגם הק"ע לא ביאר היטב

[ע"כ נראה לי לבאר שאומר מילתיה דר' זירא אמר שתוקי כשר ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי אף לענין משפחה כן (פי' אם לענין משפחה נמי הולד כשר) א"ל כן אמר רשב"ל תמן תנינן לענין משפחה (פי' הא דתנן בקידושין דשתוקי פסול הוא לענין משפחה (ולפי' התוס' בקידושין היינו שיהיה ראוי לעבודה או לענין יוחסין לפירש"י ברם הכא לעני קדשי הגבול דלענין קדשי הגבול הולד כשר אבל לא לענין יוחסין וא"כ ניחא הא דתנן עשרה יוחסין וקתני שתוקי ניחא שפיר אפי' לר"ג ולר"א והוא דהתם הוא לענין משפחה והכא אע"ג דהולד כשר אך זהו רק לענין קדשי הגבול אבל לא לענין משפחה)

עוד שם מילתי' דר' שמואל בר יצחק שתוקי פסול והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) שתוקי כשר ומביא ראי' ע"ז מהא דר' שמואל בר יצחק בעי מעתה אין שתוקי כר"ג וכר"א אלא כר' יהושע חזר ואמר יש שתוקי כר"ג וכר"א בשותקת ואפי' תימר במדברת באומרת איני יודעת וע"כ אומר מילתי' דר' שמואל בר יצחק שתוקי כשר ואפי' לענין משפחה ג"כ (וכבר ביארתי שהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דעשרה כהנים עומדים ופירש א' מהם ובעל דפסול לכהונה דבעינן שיהא זרעו מיוחס אחריו וכבר הוכחתי מהירושלמי דיבמות דהירושל' פליג ע"ז)

[ובזה יתבאר הא שהקש' הפ"מ על הא דאמרי' בירו' (פ"ד דיבמו' ה"ב) תני הא' ראוי להיות כה"ג והשני ממזר בספק ראב"י אומר אין ממזר בס' מודה ראב"י בספק כותים ובספק חללים כההיא דתנינן תמן עשרה יוחסין עלו מבבל על דעתיה דראב"י שמונה על דעתיה דר"ג ור"א תשעה על דעתין דרבנן עשרה והכא מסיק דיש שתוקי כר"ג וכר"א בשותקת ואפי' תימא במדברת באומרת איני יודעת ותחילה אבאר הפי' של הירושלמי שם דלא כהפ"מ שם (והוא כמו דאמר רבא ביבמות (ד' ל"ז) ראב"י אומר אין ודאי ממזר אלא ספק ממזרת ואסור בממזרת) אלא דלשיטת הירושלמי סובר ראב"י דאין ממזר בספק ומותר בממזרת וע"ז אומר מודה ראב"י בספק כותים ובספק חללים שאסורים משום דזהו ליוחסין דהיינו לכהונה וע"ז אומר כהא דתנינן תמן עשרה יוחסים עלו מבבל על דעתיה דראב"י שמונה (פי' שאומר דספק ממזר מותר על דעתיה דראב"י שמונה דהא חסר שתוקי ואסופי) על דעתיה דר"ג ור"א תשעה על דעתין דרבנן עשרה (פי' דא"כ לא יהיה עשרה רק לרבנן ולא לראב"י וא"כ יהיה חסר שנים דהיינו שתוקי ואסופי כיון דסובר דספק ממזר מותר ולא יהיה רק שמונה וכן לר"ג ולר"א לא יהי' רק תשעה דהא הם אומרי' דנאמנת אלא ודאי דמודה ראב"י בפסולי יוחסין דספיקות נמי אסור וע"כ ניחא דתנינן בכלל עשרה שתוקי ואסופי) וכן לר"ג ולר"א אע"ג דסברי שהיא נאמנת אך לא לענין פסול יוחסין וזהו כמו דאמרינן כן אמר רשב"ל תמן תנינן לענין משפחה ברם הכא לענין קדשי הגבול וע"כ הא דתנן עשרה יוחסין כו' שתוקי היינו לענין משפחה והכא דאמרי ר"ג ור"א דנאמנת הוא לענין קדשי הגבול ואפי' אי אמרינן דלדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ג"כ והכא דאמר דמיירי בשותקת או באומרת איני יודעת הוא לר' שמואל בר יצחק דאמר שתוקי כשר (לפי הגהתי שצ"ל כשר) והוא דר' שמואל בר יצחק בעי מעתה אין שתוקי כר"ג וכר"א אלא כר' יהושע חזר ואמר יש שתוקי כר"ג וכר"א בשותקת ואפי' תימא במדברת באומרת איני יודעת והוא שסובר דכשר אפי' לענין יוחסין ג"כ ועיין שב שמעתתא (שמעתתא ב' פי"ח) מה שכתב על תשובת רמ"א (ס' י"ט) שהקשה על הרמב"ם על הא שלא כתב הרמב"ם בהלכותיו דבתה כשירה לכהונה כיון דקיי"ל כר' יוחנן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה שכתב שם דהא דאמרי המכשיר בה מכשיר בבתה מיירי בהכשר דקהל ישראל ואע"ג שכתב דהא דפ' עשרה יוחסין מיירי להכשר לקהל ישראל אעפ"כ לר"ג ולר"א איכא למימר דסובר דהא דעשרה יוחסין קאמר שתוקי ג"כ היינו לכהונה ודו"ק]

שם (ה"י) אמר ר' אילא בשם ר' ינאי תוכה שבציפורין בעל וכתבו הק"ע והפ"מ דמשיטת' דהכא משמע כפירש"י דדוקא בתוכה של עיר ובשעת קרונות הבאים לתוכה של עיר אבל לא כשפירש מציפורי לחוץ. אבל דעת הרמב"ם דדוקא כשבעל בפרשת דרכים או בקרונות שבשדות דאז מסייע רוב סיעה לרוב כשירין שבעיר כו' עיי"ש רבא בשם ר' ינאי ראו אותו פירש מציפורין ובעל חזקה שפוסל ששם בעל ופירשו הואיל וראוהו פירש ממקום הקבועות כו' אך שצריך לבאר דא"כ קשה מהירושלמי על הרמב"ם שפסק דדוקא כשבעל בפרשת דרכים

ע"כ נראה לי שיש (ט"ס בירושלמי וכצ"ל) ר' אילא בשם ר' ינאי אמר תוכה (והוא ט"ס וצ"ל) הוכח שבציפורן בעל [והוכח הוא כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (סוף חלק א') על הא דאית' בירושלמי (רפ"ב דשבועות) א"ר יוחנן כל ספק רה"ר ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות והא תנינן כל ספק הטהור לתרומה טהור לחטאת אמר ר' זעירא מתניתין בדבר שאינו בא מחמת הזבח מה דמר ר' יוחנן בדבר הבא מן הזבח והפ"מ פירש מחמת הזבח קאי על מי חטאת ופי' בדוחק וכן הק"ע וכתבתי שם שהוא טעות הדפו' וצ"ל מתניתא בדבר שאינו בא מחמת הוכח מה דמר ר' יוחנן בדבר הבא מחמה הוכח (פי' בשני שבילין וכמו דאיתא פ"ק דנדה (ד' ז')