נועם ירושלמי על נשים נה

ר"ג ור"א אומרים נאמנת ור' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי היא בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראי' לדברי' ובגמרא ר' ירמי' בעי מעתה אין טענת בתולים לא כר"ג וכר"א אלא כר' יהושע וחזר ואמר יש טענת בתולים כר"ג וכר"א בשותקת ואפי' תימא במדברת באומרת מצא ואיבד. ותהא נאמנת (ונראה לפרש שאומר ותהא נאמנת פי' אם מדברת תהא נאמנת) ע"ז אומר לית יכיל דאמר ר' אלעזר מצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה (פי' וא"כ ניחא אפי' לר"ג ור"א יש טענת בתולים דהא דאמרי ר"ג ור"א דנאמנת הוא רק לענין כתובתה אבל לקיימה אסור משום ספק סוטה): [והנה כבר ביארתי לעיל (ה"א) דלא כהפ"מ שהוכיח מהרמב"ן שהירו' אינו סוב' כן להלכה. והא שאומר הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח. וביארתי שזהו לענין בוגרת דסובר הירושלמי דאסורה לבעלה משום ספק סוטה. אך הני מילי בשותקת אבל במדברת שזהו מחמת שהיא בוגרת נאמנת אפי' לר' יהושע וע"ז אומר הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת וע"ז משני תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח וע"כ נאמנת במדברת אבל ר"א סובר להלכה דר"ג ור"א נמי מודים שאסורה לבעלה משום סוטה ולקמן סוף פירקין יתבאר עוד בזה. ודלא כמו שפי' הר"ן דהא דאמר דהכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת היינו במתני' דיש טענת בתולים וע"ז משני תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח (פי' דמתני' מיירי במכחישתו ואומרת מצא ואיבד וע"כ שוי' אנפשיה חתים דאיסורא וא"כ משמע מזה דבלאו"ה נאמנת ומותרת לבעלה ג"כ אנא כמו שביארתי ומה שכ' הפ"מ ומצינו ג"כ דלא תלינן איסורא בממונא ואפי' במקום דטענתו לענין כתובה הוא מ"מ אינה אסורה עליה כגון באשת ישראל כו'. [והירו' לטעמיה דלענין כתובה נאמנת אבל לא לענין איסורא משום ספק סוט' וכמו שביארתי (פ"ו דסוטה ה"א) שיטת הירו' דאמר ההן פרקא משהתרה בה ואמר לה אל תסתרי עם איש פלוני כו'. וביארתי שם דהירושלמי סובר דאם קינא לה ונסתרה ואינו יכול להשקותה א"כ אסורה לבעלה אף שלא יוכל להשקותה וכמו דתנן מי שקינא לה ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה וסתמא דמתני' חולקת על ב"ה דסברי דכיון שאינה שותת אינה נוטלת כתובה וביארתי שם דע"ז אומר שם אמר ר' חזקיה ר' אבהו בשם ר"א כל מקום ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה סתם וכא הוא אמר הכין. וביארתי שם שמקשה דא"כ אליבא דר"א הלכה כסתם דמי שקינא לה ונסתרה ושמע מעוף הפורח שאינו יכול להשקותה אעפ"כ אמרי' יוציא ויתן כתובה ע"ש וע"כ אמר הכא ר"א דנאמנת שלא להפסידה כתובתה אבל אעפ"כ אסורה עליה משו' ספק סוטה]

ועוד אפשר לומר דהא דאמר הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח קאי אהא דקאמר לקמן בירושלמי (פ"ב ה"ב) מודה ר' יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך הית' ולקחתיה ממנו נאמן כו' וקאמר בגמ' מודה ר' יהושע ואין פליג בקדמיתא (פי' שהוא כמו דאמרי' בכתובות (ד' ט"ז) דר' יהושע אמיגו קאי ואפירקא קמא קאי כו' אלא אהא הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך ר"ג ור"א אומרים נאמנת ור' יהושע אומר כו' דמיגו דאי בעי אמרה מוכת עץ אני תחתיך דלא פסלה נפשה מכהונה וקאמרה נאנסתי דפסלה נפשה מכהונה משום הכי קאמ' ר"ג דמהימנא וקאמר ר' יהושע לר"ג בהאי מיגו דהכא מודינא לך בההיא מיגו דהתם פליגתא עילויך מכדי האי מיגו והאי מיגו מ"ש האי מיגו מהאי מיגו הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך וע"ז אומר הירושלמי הכא איתמר נאמנת והכא איתמר אינה נאמנת (פי' התם איתמר דנאמנת (והוא ט"ס וצ"ל דנאמן) פי' ר' יהושע סובר שם דנאמן כמו דאמרינן ומודה ר' יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך היה ולקחתיה ממנו נאמן והכא איתמר אינה נאמנת דהא ר' יהושע סובר דאינה נאמנת (או הא דאמר נאמנת אגב דאמ' אח"כ אינה נאמנת) ע"כ אמר נאמנת (פי' כיון דר' יהושע סובר דאמרי' מיגו א"כ נאמנת) וע"ז משני תמן שניהם מודים כשהפתח פתוח (פי' הכא ונתחלף במקום הכא תמן) וכה"ג כתבו הראשונים בירושלמי (ספ"ו דשבועות) תמן יש חילול כו' וכתבו שם דמוחלפת שיטה זו דמאי תמן הכא בשמעתין ומאי הכא תמן שזה דרך הירושלמי בכמה מקומות עיי"ש בפ"מ) וע"ז אומר דהכא כ"ע מודו שהפתח פתיח והוא כמו דמשני בכתובות (ד' ט"ז) מ"ש האי מיגו מהאי מיגו הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך וכמו שכתבו התוס' בכתובות (שם) דהתם הרי שור שחוט לפניך דהרי אין לה בתולים ואינה יכולה לומר בתולה אני כמו בשר שחוט שאין יכול לומר חי הוא ולהכי בין שאומרת משארסתני נאנסתי בין אומרת מוכת עץ אני תחתיך לא מהימנא הכא אין שיר שחוט לפניך ונאמן במיגו דאי בעי אמר לא היה של אביך מעולם וע"ז אומר תמן שניהם מודים הפתח פתוח (פי' דשור שחוט לפניך דאינה יכולה לומר בתולה אני. וע"כ סובר ר' יהושע דלא מהימנא במיגו אבל התם אין שיר שחוט לפניך ונאמן במיגו דאי בעי אומר לא היה של אביך מעולם]

שם תמן תנינן היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה ר' אלעזר שאל לר' יוחנן מתניתא דר"ג ור"א דלא כר' יהושע (פי' הא דתנן בסיפא דמתניתין נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה והטעם הוא משום דכאן נמצא כאן היה וא"כ הכא דתנן הנושא את האשה כו' וא"כ היא ברשות הבעל וא"כ ה"נ על הבעל להביא ראיה וא"כ כיון שר' יהושע אומ' לא מפיה אנו חיין א"כ סיפא דמתני' דלקמן כר"ג ור"א דלא כר' יהושע א"ל דברי הכל היא שני' היא מומין שדרכן להולד וכבר ביארתי בריש כתובות (ה"א) דלא כהק"ע והפ"מ וביארתי דהא שאומר שני' היא מומין שדרכן להולד דהיינו שדרכן להולד אחר הנישואין אבל זנות אינו מצוי שתזנה אחר החופה וכל טענת בתולי' אינו אלא ביחוד הראשון ואינו מצוי שתזנה בזמן מועט וא"כ ודאי נאנסה בזמן האירוסין כשהיתה בבית אביה וע"כ פליג ר' יהושע דאינה נאמנת אבל גבי מומין מודה דכאן נמצא כאן היה (ולפי"ז הוא דלא כמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' ע"ה) בד"ה רישא כאן נמצא כאן היה כו' ואיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה דאי בענין שודאי לא נאנסה משנישאת אע"ג שנכנסה לרשות הבעל איתרע לה חזקת רשות האב הואיל וודאי ברשות אביה נאנסה והירו' סובר דודאי ברשות אביה נאנסה וכמו שאמר לקמן ובתולין וכי בטלו לא בבית אביה בטלו)

וע"ז אמר ר' יוסי מקמ' דנן (פי' הראשונים שלפנינו) חמיי רבנן מדמו מומין לבתולין אילין ילפין מן אילין ואילין מן אילין בתולים ממומין שאם בא עלי' עודה בבית אביה צריך האב להביא ראיה (פי' עד שאם בא עליה באירוסין הבעל מהימן והאב צריך להביא ראיה) מומין מבתולים שאם נולדו לה מומין ספק משנכנסה לרשותו ספק עד שלא תיכנס לרשותו הבעל צריך להביא ראיה) מן אילין בתולין וכי אילין בתולין לא בבית אביה בטלו ואת אמר הבעל צריך להביא ראיה וכא הבעל צריך להביא ראיה וביארתי שם שזהו כמו דמשני רב אשי בכתובות (ד' ע"ו) רב אשי אמר רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך וכמו שפירש"י ותוספו' דברישא לא מהני חזקת הגוף שלה דכיון דשייך לאב ע"כ לא מהני חזקת הגוף אבל בסיפא מהני לה חזקת הגוף שלה ע"כ אע"ג דודאי הי' לה ברשות האב אעפ"כ נאמנת וע"כ תנן בסיפא ניכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות עד שלא תתארס אין משתארס לא והוא כיון שנכנסה לרשות הבעל ח"כ מהני חזקה דידה וע"כ צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו ועיין בשב שמעתתא שמעתא ב' פ"ה) דאפי' אי אמרינן דכל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה והטעם משום דנמצא הריעותא ברשותו אבל הכא שכבר נשאת א"כ יצתה מרשות האב וע"כ אפי' אם נולדו ברשות האב אעפ"כ לא מגרע לחזקתה דכיון דנישאת האב לאו בעל הממון הוא עכשיו. וע"כ צריך להביא ראיה שהיו בה מומין אלו עד שלא תיארס. ולפי"ז אתי שפיר אפי' אי אמרינן דהטעם הוא דכל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה וכמו דאיתא בירושלמי פ"ק דקידושין (ה"ו) ר' בא בשם רב יהודה בשם שמואל לזה פרה ולזה חמור כו' א"ל מתניתא מסייע לשמואל נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה ולא האב צריך להביא ראיה להוציא כתובה מרשות הבעל א"ל מי לא מודה שמואל שאם משך בעל הפרה את החמור שהוא צריך להביא ראיה וזה שכנס כמו שמשך וצריך להביא ראיה שהיו בה מומין אלו עד שלא תכנס לרשותו והוא משום דכיון שנולד הספק ברשותו צריך להביא ראיה ועיין בריש פרקין (ה"א) ושם הארכתי בזה)

(ה"ח) ר' יעקב בר אחא בשם ר' יאשי' הלכה כר"ג וכר"א משו' שנים שרבו על אחד ר' יוסי בעי אם הלכה למה שנים ואם שנים למה הלכה מעתה אין יסבור ר' יוחנן כר' יהושע אין הלכה כר"ג וכר"א אלא כר' יהושע ופי' הפ"מ ונקט ר' יוחנן משום דהוא מארי' דהאי תלמודא כלומר אם יסבור עוד א' כר' יהושע כו' ושגה בזה דהא דאמר אם יסבור ר' יוחנן היינו ר' יוחנן בן נורי דתנן לקמן (ה"י) א"ר יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן המעיין ונאנסה אמר ריב"נ אם רוב העיר משיאין לכהונה ה"ז תנשא לכהונה ואמרינן בכתובות (ד' י"ד) א"ל רבא לר"נ ריב"נ דאמר כמאן אי כר"ג אפי' ברוב פסולים למי מכשיר אי כר' יהושע אפי' ברוב כשירים נמי פסול א"ל רב יהודה אמר רב בקרונות של ציפורי הי' מעשה (פי' דאיכא תרי רובי ובהא יהושע מודה וכמו שפירש"י לעולם דר' יהושע והכא משום דאיכא תרי רובא לכשר ת אכשרה כו') וכן אמרינן כירושלמי רב יהודה בשם רב בקרונה של ציפורי הוי עובדא ר' ירמי' ר' חמא בר עובדא תריהון אמרי בשם ר' חנינא מודה הושע באנוסה (ופי' הפ"מ משו' חזקת כשרות) ולי נראה דהטע' משום תרי רובא והא דקאמר מודה ר' יהושע באנוסה (פי' דבמתניתין באנוסה ליכא הטעם דבודקת ומזנה וא"כ אפי' לר"ג נמי אינה נאמנת אלא ודאי דצריך לאוקמי דבקרונה של ציפורי הוי מעשה וא"כ ר' יהושע נמי מודה) וזהו כפי' התוס' אבל תחילה, דמשני בקרונה של ציפורי הוי מעשה ואתי כר' יהושע וע"ז אומר מעתה אין יסבור ר' יוחנן כר' יהושע (פי' ר' יוחנן בן נורי אם יסבור כר' יהושע ולר"ג לא בעי הרי רובא אין הלכה כר"ג וכר"א דהא הוי שנים לגבי שנים) וע"ז אומר מאי כדון משום עדות שהאשה כשירה לה (פי' משום שאשה בודקת ומזנה וע"כ הלכה כר"ג וכר"א] ואיפשר עוד לפרש כיון שכל עיקר הטעם משום שזהו עדות שהאשה כשירה לה משום שאשה מזנה