נועם ירושלמי על נשים לט

יניח על של שמאל ויוצא וביומא (דף ס"א) אמרי' אין והתניא נזיר ממורט בש"א צריך העברת תער ובה"א א"צ העברת תער וא"ר אבינא כשאומרים ב"ש צריך ואין לו תקנה ופליג' דר' פדת דאמר ר' פדת ב"ש ור"א אמרו דבר אח' ב"ש הא דאמרן ר"א דתניא אין לו בהן יד ובהן רגל אין לו טהרה עולמית רא"א נותן על מקומו ויוצא ר' שמעון אומר אם נתן על של שמאל יצא

וע"ז אומר דכל אילין מילין דהבין הכין (פי' משום שיש סוגיות הפוכות אם ב"ש אומרים צריך להעביר תער על ראשו וב"ה אומרים אינו צריך ואם הפי' הוא דב"ש אומרים צריך ואין לו תקנה ובברייתא דאין לו בהן יד או בהן רגל אין לו טהרה עולמית יהי' הגירסא דברי ר' אלעזר א"כ יהי' ר"א כמו ב"ש וא"כ לדידן דקיי"ל כב"ה וא"כ ב"ה סברי דא"צ העברת תער א"כ לא בעינן קרא כדכתיב והכי איתא בירושלמי בנזיר (פ"ו הי"א) אמר ר' חיננא ולא ר"א היא ור"א שמותי היא דתני נזיר ממורט ב"ש אומרים צריך להעביר תער על ראשו וב"ה אומרים א"צ להעביר תער על ראשו (פי' וע"כ אמר ר"א מי שנזרק עלי' א' מן הדמים ונטמא ר"א אומר סותר את הכל (פי' שסובר דתגלחת מעכבת וע"כ סותר הכל והוא בשיטת ב"ש שסוברים דתגלחת מעכבת וע"כ אמר הכא ביבמות (פי"ב ה"ב) מיחלפא שיטתי' דר"א תמן הוא אמר הימנית מעכבת והכא אומר אין הימנית מעכבת וכמו שביארתי דהירו' סובר דר"א סובר דאין לו בהן יד או בהן רגל אין לו טהרה עולמית וכן ב"ש סוברים דצריך ואין לו תקנה וא"כ הוי הלכה כב"ה ונזיר ממורט אין צריך להעביר תער על ראשו וכן בבהן יד ובבהן רגל דיניחנו על מקומו ויוצא: אבל אם הגירסא מוחלפת וכגירסא דיומא (ד' ס"א) דתנן אין לו בהן יד ובהן רגל עושין לו טהרה עולמית ר"א אומר נותן על מקומו ויוצא ור"ש אומר אם נתן על שמאל יצא א"כ הלכתא כת"ק דאין לו בהן יד ובהן רגל אין לו טהרה עולמית ובעינן קרא כדכתיב שאומר אם נתן על של שמאל יצא לית הילכתא כותי' וע"ז אומר דכל מילין אילין דרשב"י יחידאי אינון משו' שסובר דלא בעינן קרא כדכתיב וע"כ סובר דאין לו בהן יד ובהן רגל נותן על של שמאל וע"כ סובר נמי דאפי' אם הי' על מיטתו והסכין תקוע בלבו נמי היו עורפין וכן אפילו אין נחל כשר אבל אנן קייל"ן דבעינן קרא כדכתיב וע"ז אומר דכל אילין מיליין מן אינין דהכין הכין פי' שהגירסות מוחלפות זו בזו ועכ"ז סובר ר' יוחנן דהגירסא הוא דת"ק סובר דאין לו בהן יד ובהן רגל אין להם טהרה עולמית וא"כ בעינן קרא כדכתיב וע"כ אמר כל אילין דר' שמעון בן יוחאי מן אילין דהכין הכין יחידין אינון ולא סמכינן עליהון וכמו שביארתי ודו"ק: בית שמאי פרק שלשה עשר

יבמות

(ה"ב) איזו היא קטנה שהיא צריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחי' לדעתה כו' ר' חנני' בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושי' אינה צריכה למאן ובגמ' מה חלוקין על ר' חנני' בן אנטיגנוס מן מה דמר ר' יוחנן איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש כל שנותנים לה גיטה ודבר אחר עמו והיא מוציאה אותו לאחר זמן הדא אמרה חלוקין על רחב"א ופי' הפ"מ איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש ואינה יוצאה במיאון כל שנותנים לה גיטה ודבר אחר (פי' שמבחנת בין גיטה לדבר אחר כו' וקודם לזמן הזה אינה צריכה להתגרש אבל מיאון צריכה ואעפ"י שאינה יודעה לשמור) והנה הפ"מ שגה בזה במה שכתב איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש ואינה יוצאה במיאון. דהא במיאון יוצאה עד שתביא שתי שערות ולר' יהודה עד שירבה שחור על הלבן ובירושלמי (פ"ק דיבמות ה"ב) אמרי' תני עד אימתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות ד"ר מאיר ר' יהודה אומר עד שירבה השחור כו' עד שתתפשט הכף כו' אתא עובדא קומי ר' יוסי אמר עד שיבדקו דדיה. וכן נדחק בזה הק"ע דמה ראיה היא זו מדאמר ר' יוחנן איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש כל שנותנים לה גיטה ודבר אחר עמו והיא מוציאה אותו לאחר זמן לענין מיאון דבעינן שיכולה לשמור קידושיה

וע"כ נראה לי שהוא (ט"ס) בירושלמי ולא קאי על הא דאמר ר' יוחנן איזה היא קטנה שהיא צריכה להתגרש רק (כצ"ל) מה חלוקים על רחב"א מן דמר ר' יוחנן מה טעם אמרו קטנה בת ישראל אוכלת בתרומה מפני חינה הדא אמרה חלוקין על רחב"א והוא כמו דאמרינן בירושלמי דגיטין (פ"ה ה"ו) א"ר יוחנן מה טעם אמרו קטנה בת ישראל אוכלת בתרומה מפני שיהיו הכל קופצין עלי' לישא אותה משום חינה אמר ר' שמי והוא שתהא יודעת לשמור קידושי' כו' אמר ר' חנני' מן מה דאמר ר' יוחנן מפני חינא הדא אמרה אפי' לא יודעת לשמור קידושי' איפשר לומר שמתרץ על הא דתנן העיד ר' יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה וא"כ משמע דחרשת לא אכלה ואמאי לא אכלה וכן אמרינן בגיטין (דף נ"ה) ועל קטנה בת ישראל ואילו חרשת לא אכלה מ"ט גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת כו' וע"כ אמר ר' שמי דהא דקטנה אוכלת היינו דוקא אם יודעת לשמור קידושי' אבל בלאו"ה אינה אוכלת בתרומה וע"כ ניחא דחרשת אעפ"י דתקינו לה קידושין אעפ"כ אינה יודעת לשמור קידושי' וע"כ לא אכלה וע"ז אמר ר' חנני' מן מה דאמר ר' יוחנן מפני חינה הדא אמרה אפי' אינה יודעת לשמור קידושי' (פי' דמן מה דאמר ר' יוחנן מפני חינה והוא שבא ג"כ לתרץ דמ"ט לא אכלה חרשת בתרומה) וע"ז אמר דהטעם דקטנה אוכלת בתרומה הוא משום חינה וא"כ ניחא דחרשת לא אכלה וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' קי"ג) דבחרשת לא שייך טעמא דמשום חינה משום דחרשותה גרמה לה וא"כ למה צריך ר' יוחנן לתרץ דהטעם הוא משום חינה ולא כמו דאמר ר' שמי דהטעם הוא משום דבעינן שיודעת לשמור קידושי' ע"כ בחרשת כיון דאינה יכולה לשמור קידושי' ע"כ אינה אוכלת בתרומה וא"כ מוכח דאמר ר' יוחנן דקטנה אוכלת בתרומה אעפ"י שאינה יודעת לשמור קידושי' וא"כ מוכח מזה דחלוקין על רחב"א דכיון דר' יוחנן חמר דאוכלת בתרומה אעפ"י שאינה יכולה לשמור קידושי' וא"כ מוכח מזה שקידושי' קידושין מדרבנן וצריכה מיאון דהא אוכלת בתרומה נמי ובזה יתבאר הירושלמי ועיין בק"ע מה שנדחק בהירושלמי הזה וכן פי' הרשב"א נמי דחוק ולפי מה שביארתי ניחא שפיר ודו"ק)

ובזה יתבאר הא דאמרינן שם בירושלמי אמר ר' אימי מתניתא אמרה כן נישאת לכהן תאכל בתרומה ופי' הפ"מ בדוחק דקאי אמתניתין דפ' יוצא דופן בת ג' שנים ויום א' מתקדשת בביאה כו' ע"ש עוד כתב דלא גרסינן לזה כלל ע"ש ולי נראה דקאי אמתני' דגיטין דתנן על קטנה בת ישראל שנישאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה (וכן פי' הק"ע אלא שפי' דמתניתין אמרה כן דאם נישאת לכהן תאכל בתרומה וא"כ אמאי חרשת לא אכלה אלא ודאי דמיירי שיודעת לשמור את קידושי' אבל חרשת אינה יודעת לשמור את קידושי' אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר דמתמה אהא דקאמר ר' שמי והוא שתהא יודעת לשמור קידושי' וע"ז אמר ר' אימי מתניתין אמרה כן דהא תנן שנשאת לכהן כו' וא"כ כיון שנשאת עפ"י עצמה א"כ אם אינה יודעת לשמור קידושי' אינה מקודשת וכמו דתנן הכא רחב"א אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושי' אינה צריכה למאן וא"כ אם אינה יודעת לשמור קידושי' כיון שאינה צריכה למיאון א"כ לא מהני לה נשואין וא"כ בודאי דאינה אוכלה בתרומה אלא ודאי דמיירי דווקא חם יודעת לשמור קידושי'. וע"ז אומר אמר ר' חנני' מן מה דאמר ר' יוחנן מפני חינה הדא אמרה אפי' אינה יודעת לשמור קידושי' דאלו"ה לא הי' צריך לומר הטעם דמפני חינה דאפי' אינה יודעת לשמור קדושי' נמי מקודשת וע"כ ניחא הא דקאמר הכא מן מה דאמר ר' יוחנן משום חינה (ולפי הגהתי א"כ מוכח דר' יוחנן סובר דחלוקין עליו חביריו על רחב"א)

אך א"כ תקשה דכיון שביארתי דחרשת אינה יכולה לשמור קידושי' א"כ איך מתגרשת הא תנן בגיטין (דף ס"ד) דכל שאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש וא"כ איך תנן בגיטין (דף נ"ה) העיד ר' יוחנן בין גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט איך מתגרשת הא אינה יכולה לשמור גיטה על כן נראה לי דהא דקאמר ר' יוחנן איזהו קטנה שהיא צריכה להתגרש (פי' שהיא יכולה להתגרש א שנותנים לה גיטה ודבר אחר עמה היינו שהוא מפרש מתניתין דתנן כל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש היינו כמו דאמרינן בגיטין (ד' ס"ד) ת"ר קטנה היודעת לשמור את גיטה מתגרשת ושאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מתגרשת ומפרש ר' יוחנן כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר והיינו כמו דאמר בירושלמי דאמר ר' יוחנן איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש כל שנותנים לה גיטה ודבר אחר עמה היינו שמבחנת בין גיטה לדבר אחר והוא דאין לומר דדוקא שיכולה לשמור גיטה א"כ איך חרשת מתגרשת הא אינה יכולה לשמור קידושי' דהא ר' יוחנן מחלק בין קטנה ובין חרשת דקטנה אוכלת בתרומה משום חינא וחרשת לא אכלה והיינו משום דר' יוחנן סובר דאפי' אינה יכולה לשמור קידושיה נמי מקודשת ובחרשת שאינה יכולה לשמור קידושיה והוא משום דהתם ליתא לטעמא דמשום חינא וע"כ מפרש להא דתנן דכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש דהיינו שמבחנת בין גיטה לדבר אחר ובזה איפשר שיהיה הגירסא כמו דאיתא בירושלמי מן מה דמר ר"י איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש כל שנותנים לה גיטה ודבר אחר עמה א"כ מוכח שסובר דחרשת אינה יכולה לשמור קידושיה וע"כ הוי קשה ליה דהא תנן דכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש ע"כ מפרש למתניתין דכל שאינה יכולה להתגרש היינו שאינה מבחנת בין גיטה לדבר אחר וזהו פחות מהא שיכולה לשמור וע"כ מפרש להחילוק שבין קטנה לחרשת משום חינה דבחרשת אעפ"י שאינה יכולה לשמור קידושיה