נועם ירושלמי על נשים קנג

שלשים בין נותנים מכאן ועד עשר שנים ויש עשר שנים בלא שמיטה ומשני התם במלוה על המשכון משמע הא בלא"ה הוי אתי שפיר דהמלוה את חבירו לעשר שנים דאע"ג דהשתא לא הוי בלא יגוש מ"מ אתי לידי לא יגוש אבל הש"ס דילן במכות (ד' ג') קאמר ללישנא בתרא דשמואל דהמלוה את חבירו לעשר שנים דאין שביעית משמטתו ואף ע"ג דאתי לידי לא יגוש השתא מיהא לא קרינן בי' לא יגוש וע"כ פסק דמלוה שהיא נעשה כפרנית אע"פ שבאו עדים אח"כ מ"מ שביעית אינה משמטתו משום דתחלה קודם שבאו עדי' אחר שביעית והוא כפר לא הוי בלא יגוש ודו"ק

שם (ה"ה) מתניתין המטמא והמדמע והמנסך אם שוגג פטור ואם מזיד חייב. ובגמ' ר' יודן לא נחית לבית וועדא קם עם ר' מנא כו' אמר ר' יוסי המטמא אינו כעושה מעשה עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ו דפסחים ה"ה) מה שביארתי שם

שם (ה"ו) מתניתין העיד ר' יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנישאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה כו' ובגמ' ר' חנני' בעי קומי ר' אימי נראין דברי' בפקחת שיש לה דעת שהיא יוצאה בין לדעת בין שלא לדעת כו' עיין ביבמות (פי"ד ה"ב)

שם אמר ר' יוחנן מה טעם אמרו קטנה בת ישראל אוכלת בתרומה מפני שיהיו הכל קופצין עלי' נישא מפני חינה. אמר ר' שמי והוא שתהא יודעת נשמור קידושי'. אמר ר' אימי מתניתא אמרה כן נישאת לכהן תאכל בתרומה וכתב הפ"מ מתניתא אמרה כן דתנינן בפ' יוצא דופן בת ג' שנים ויום א' מתקדש' בביאה נישאת לכהן תאכל בתרומה והתם ע"כ ע"י אבי' מיירי וקתני נישאת דמשמע מעצמה כו' ודבריו דחוקים מאוד

ע"כ נראה לי דקאי אמתניתין דגיטין דתנן ועל קטנה בת ישראל שנישאת לכהן שתאכל בתרומה וא"כ דווקא קטנה אבל חרשת לא וכמו דאמרינן בגיטין (ד' נ"ה) ועל קטנה בת ישראל ואינו חרשת לא אכלה כו' וע"ז קאמר הירושלמי מתניתא אמרה כן ועל קטנה בת ישראל שנישאת לכהן שתאכל בתרומה ואילו חרשת לא אכלה וא"כ מסתמא הוא כמו דאמר ר' שמי והוא שתהא יודעת לשמור קידושי' וע"כ חרשת שאינה יודעת לשמור קידושי' ע"כ אינה אוכלת בתרומה וע"ז אמר ר' חנני' מן מה דאמר ר' יוחנן מפני חינה הדא אמרה אפי' לא יודעת לשמור קידושי' והוא כמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' קי"ג) בד"ה שמא יאכיל כו' ובירושלמי מפרש בקטנה לא גזרינן משום חינה שיהיו הכל קופצין עני' ושמא בחרשת לא שייך האי טעמא משום דחרשותה גרמה לה. וע"ז אומר אמר ר' חנני' מן מה דאמר ר' יוחנן מפני חינה הדא אמרה אפי' אינה יודעת לשמור קידושי' (פי' שר' יוחנן פירש דהטעם משום חינה וע"כ תנא דווקא קטנה משום דבחרשת לא שייך חינה. א"כ מסתמא סובר דאפי' אינה יודעה לשמור קידושי וא"כ מאי טעמא דחרשת לא אכלה. וע"כ קאמר משום חינה ובחרשת לא שייך חינה דחרשותה גרמה לה כמו שכתבו התוס' ודו"ק

(ה"ז) מתניתין לא הי' סיקריקון ביהודה כו ובגמ' בראשונה גזרו כו' עיין ע"ז בחידושי הרשב"א שיטת הירושלמי ושיטת הש"ס דילן

עוד שם ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות ר' חזקי' בשם ר' אחא וכיני (פי' זהו אמת שמשועבד לאיש לאכילת פירות ובזה המכירה הוא רק לבעל ולא לאשה). מכר לראשון וחתמה לשני לשלישי וחתמה גובה מן האחרון לא הספיק גובה כו' אמר רב בנכסים שהכניסה נו בכתובתה כו' (פי' וא"כ מתניתין מיירי בנכסים המשועבדין לכתובתה דהיינו לאחר מיתה. וע"ז צריך חתימתה ג"כ דהא משועבדין לה ואין זה לענין מכירה בחייה ולפירות): האומר התקבל פרק

ששי

(ה"ב) מתניתין נערה המאורסה היא ואבי' מקבלין את גיטה ר' יהודה אומר אין שתי ידים זוכות כאחת ובגמ' ריש לקיש אמר כמחלוקת בגיטין כך מחלוקת בקידושין א"ר יוחנן הכל מודים בקידושין שאביה מקדשה ולא היא כו' על דעתין דר' יוחנן אין לה דעת אצל אביה ואינו עושה שליח על דעתי' דריש לקיש יש לה דעת אצל אבי' והיא עושה שליח כו' חברי' אמרין בחצר ובארבע אמות פליגין ר' יוחנן אמר יש לה חצר ויש להן ארבע אמות ר"ל אמר אין לה חצר ואין להם ארבע אמות ר' אלעזר אומר בחצר פליגין ואין לה ארבע אמות מי אמר ר' יוחנן בפישוט ידים ר' אלעזר שאל חצירו של שליח מהו שתיעשה כידו

הנה הק"ע כתב כתב הטור (סי' מ') מספקא לן אם שליח כדין האשה לכל דבר לענין אם זרק לתוך חצירו או לד' אמות שתהי' מגורשת ומסתברא שדינו כדין האשה לכל דבר והנה בספרי אבי הנחל (ד' י"ב) הבאתי מה שכתב הקצה"ח שזהו ספיקו של הטור כיון שחצר דגברא משום שליחות אתרבאי ובקבלה אין שליח עושה שליח וע"כ מיבעי' לי' משום דבתורת שליחות לא אפשר דה"ל מילי משום דהוא אינו עושה מעשה בקבלתו אלא מהו שתעשה כידו כיון דחצר דידה משום ידה הכא נמי לשליח דהוי חצירו כידו וע"כ הוי חצירו של שליח מחמת ידו וע"כ יכול לקבל הגט ע"י החצר משא"כ אי הוה החצר משום שליחות וא"כ אינו יכול לעשות שליח דמילי לא מימסרן לשליח

[והנה שם כתבתי מה דפשיטא ליה להטור הע"ג דמספקא ליה בירושלמי והוא משום דהטור סובר דלא אזלינן בתר השליח שאעפ"י שאין השליח ראוי לכל הדברים אעפ"כ יהבינן ליה כח של המשלח וכמו דאמרי' בגיטין (ד' ס"ג) פשיטא איש הוי שליח להולכה שכן בעל מוליך גט לאשתו כו' איש לקבלה ואשה להולכה מאי ומסקינן שם דאיש הוי שליח לקבלה ואשה להולכה אלמא אע"ג דאין בשליח גופא הכח של הולכה כמו אשה אעפ"כ נעשה שליח משום דכיון דישנה בתורת גיטין וקידושין יהבינן לה כח של המשלח וכן הכא נמי יהבינן כח של המשלח וע"כ פסק הטור לענין חצר של שליח דהוי מתורת יד כמו להאשה עצמה שהיא המשלח אע"ג דאין אצלו אותו כח גופא משא"כ להירו' דפליגי בזה בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' רדיפא אמר אתפלגון ר' ירמיה ור' יוסי חד אמר הראוי ליטול זכה וחרנא אמר הראוי ליתן זכה הא מתניתא פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה דתנינן תמן האומר תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט לאשתו ועיין בספרי נחלת יהושע (ח"ב ט') ושם ביארתי וא"כ כיון דלשיטת הירושלמי בעינן שיהא השליח ראוי מצד עצמו להשליחות ולא שיהבינן לה כח של המשלח ע"כ בעי אם החצר לשליח הוא מתורת יד כיון דהוא בעצמו הוי גברא אעפ"כ שבא מכח האשה וחצר דאשה משום יד אתרבאי מ"מ כיון שאין לו אותו כח בעצמו לא וע"כ בעי לה ר' אלעזר]

ועוד אפשר לומר משום דלקמן אמר אף במתנה כן אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו אמר לי' תמן התורה זיכתה אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה אית לך מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ועיין בספרי נחלת יהושע (ח"ב ט') שע"כ אמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' אבהו אתפלגון ריב"ח וראב"ע כו' נפק ר"ע לגבי' כו' אי אתא א"ל בא בדרך הזה אין שלח תלמידי' א"ל אתם כתיב כו' וביארתי שם הטעם שאין נותנים לשלוחו של כהן הא בכל מקום שלוחו של אדם כמותו וביארתי שם שבמתנות כהונה אינו יכול לעשות שליח משום דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ובזכי' אינו יכול לזכות דטובת הנאה אינו ממון עיין שם שהארכתי בזה וע"כ כיון שהוא חידוש שהאשה יכולה לעשות שליח לקבלה משום דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו. ע"כ אף שבגיטין זיכתה אותה התורה בגיטה היינו דווקא ע"י השליח בעצמו אבל לא לענין שיוכל לקבל ע"י חצירו אבל לשיטת הש"ס דילן אפי' במתנה נמי יכול לעשות שליח אף שהוא דבר שאינו שלו וא"כ אין זה חידוש בגט ע"כ ודאי שיכולה להתגרש אפי' ע"י חצירו של שליח וע"כ פסק הטור שדינו כדין האשה לכל דבר ודו"ק

שם נישאת היא לא אביה כו' ע' ביבמות (פי"ד ה"ב) ושם ביארתי

שם (ה"ה) כהדא גניבה אתאפק למיקטלא אמר יבון לר' אבונא זוז מן חמרא דכפר פני' ולא יבון לו חשין להא דרב דרב אמר יורש כמשועבד כשם שאין מלוה בעדים נגבית מן המשועבד כך אינה נגבית מן היורשין ופריך ולא יתנון ליה משום חוב יתנון לו משו' מתנה חשין להא דר"א שאל מתנתו כמתנת שכ"מ ומשמע מהירושלמי שא' ליתן לו בעד החוב המגיע לר' אבונא ובש"ס דילן בגיטין (ד' ס"ה) משמע שלא אמר לו רק בתורת מתנה

[ואיפשר לומר דלשיטת הירושלמי הא שאמר יבון זוז לר' אבינא מן חמרא דכפר פני' הפירוש הזוזי שמגיע לו בעד חמרא דכפר פני'. וע"כ סובר הירושלמי שמגיע לו בעד החוב וע"כ שאל נהי דאינו גובה מן היורשין במלוה בעדים משום דיורש כמשועבד כשם שאינו נגבית מן המשועבד כך אינו נגבה מן היורשין יתנון ליה מ"פ מחמת מתנת שכיב מרע