נועם ירושלמי על נשים קלד

משום מעלה ונרא' לי שהוא (ט"ס וצ"ל) אתי כרבנן דאינון אמרין אין שלישי בחולין ולמה הוא אומר מטמא בקודש משום מעלה דלר"ע שסובר דמטמא בחולין א"כ שלישי בחולין נמי טמא אמר ר' יוסי ולית אנן צריכין שמעין מן בר נש רב ופי' דזהו אין צריכין לשמוע מאדם גדול להקל בקודש שמותר לעשותו קודש אע"ג דהשלישי בקודש הוי מן התורה אך כיון דהתורה קאמרה נמי משום מעלה ע"כ שלישי שבחולין מותר לעשותו קודש וכמו שאמר ולמה טבול יום פוסל והשני פוסל מה טבול יום אינו פוסל את החולין מלעשותו תרומה אף השני אינו פוסל את החולין מלעשותן תרומה (פי' כמו תרומה דטבול יום מותר ליגע בחולין ואח"כ מותר לעשותו תרומה ואע"ג דטבול יום הוי דאורייתא הכי נמי בשלישי דהא לא דמי דהא טבול יום אינו פוסל את החולין מלעשותו תרומה אפי' בחולין הטבולין לתרומה) וכמו שביארתי במה שכתבו התוס' בפ"ק דנדה (ד' ז') דבטבול יום הקילו משא"כ בשלישי דחולין הטבולין לחלה אסור לעשותו תרומה אבל בקודש מותר וע"ז אמר דצריכין אנו לשמוע מבר נש והוא דשלישי טמא בתרומה והרביעי בקודש א"כ איפשר לומר דשלישי בתרומה משום מעלה והרביעי בקודש משום מעלה אבל שיהיה שלישי בקודש נמי טמא מן התורה משום מעלה זה אין צריכין לשמוע מבר נש רב

תמן אמרין ממה שקילס ר' יהושע את ר' עקיבא הדא אמרה הלכ' כיוצ' בו רבנן דקסרין אמרין למדרשו קילסו אבל למעש' אין הלכה כיוצא בו דמר ר' אחא ר' מיישא בשם ר' אליעזר אין לוקין על השלישי שבמעשר ואפילו כר' עקיבא אין לוקין למה טבול יום פוסל והשני פוסל מה טבול יום אין לו מגם אצל החולין אף השני אין לו מגע אצל החולין (פי' וא"כ מוכח מזה דאין הלכה כר"ע דשלישי טמא בחולין דהא אומר דאין לוקין על השלישי שבמעשר) אך הא דאמר ואפי' כר"ע אין לוקין הוא דחוק דהא מביא ראיה מזה דאין הלכה כר"ע וע"כ פירש הפ"מ דזהו דחוי הוא דאפי' כר"ע אין לוקין ופירש שם דלענין מלקות ר"ע נמי מודה)

ולי נראה לגרוס ואפי' כר"ש אין לוקין (ובמקום ר"ע צ"ל ר"ש) פי' דאפי' לר"ש שסובר דלוקין על מ"ש בטומא' עצמן וכמו דאמרי' ביבמות (ד ע"ג) דתני ר"ש אומר לא ביערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא והיכן מוזהר על אכילת כו' וע"ז אומר אין לוקין על השלישי שבמעשר ואפי' כר"ש אין לוקין פי' שסובר דמעשר חמור מתרומה שעל תרומה טמאה אינו אלא בעשה כמו דאמרינן ביבמות (שם) אבל על מעשר לוקין דאמר ר"ש לא ביערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא וע"כ אומר למה טבול יום פוסל והשני פוסל מה טבול יום אין לו מגע אצל החולין אף השני אין לו מגע אצל החולין (פי' ואם טבול יום יגע בחולין מותר לעשותן מעשר אלמא דאין לוקין על השלישי שבמעשר)

וע"ז אומר אמר ר' אליעזר כמנין החולין כך מנין המעשר (פי' שאין השלישי טמא במעשר כמו שאינו טמא בחולין) ואתי כיי דמר ר' יונה ר' אימי ר' שמעון בן לקיש בכל חולין אנן קיימין ואהן פירקא מעשר אינון (והנה הפ"מ כתב הא דריש לקיש כו' וחפשתי בכל התלמוד הזה ולא מצאתי כו' ונדחק שם גם גריס אכל חולין אנן קיימין וכן הק"ע נדחק בפירושו מאוד) ולי נראה דקאמר ר"א כמנין החולין כך מנין המעש' (פי' דאין שלישי במעשר וע"ז אמ' ואתי כיי דמר ר' יונה ר' אימי בשם רשב"ל בכל חולין אנן קיימין ואהן פירקא מעשר אינון (והוא משום דיש להביא ראי' ממתניתין דחולין (ד' ל"ג) השוחט בהמ' חיה ועוף ולא יצא מהם דם כשירים ונאכלים בידים מסואבות כו' ופריך טעמא דלא יצא מהם דם הא יצא מהם דם אינם נאכלי' בידי' מסואבות אמאי ידי' שניות הן ואין שני עושה שלישי בחולין וממאי דבחולין עסקינן דקתני חיה וחלו חיה בקדשי' מי איכא כו' אמר ר"נ אמר רבה בר אבהו הכא בחולין שלקחו בכסף מעשר עסקינן ודלא כר' מאיר וא"כ מוכח מזה דשני עושה שלישי במעשר) אך אמרינן שם אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעי' הכא בחולין שנעשו על טהרת הקודש עסקינן ודלא כר' יהושע כו' וכן בירושלמי (פ"ג דחגיגה ה"ב) עד כדון שקידשו מקדש המקודשין ואפי' בחולין שנעשו על טהרת הקודש ושמעינן מן הדא דתנינן תמן השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם כשירים ונאכלים בידים מסואבות ר' אלעזר בשם ר' הושעי' מתני' ן שנעשו על טהרת הקודש כר' יהושע וע"כ א"ר אליעזר כמנין החולין כך מנין המעשר (פי' דאין שני עושה שלישי במעשר) וע"ז אומר ואתי כיי דמר ר' יונה ר' אימי בשם רשב"ל בכל חולין אנן קיימין ואהן פירקא מעשר אינון (פי' דאמר רשב"ל לדחויי התירוץ שתירץ ר"נ משמי' דרבה בר אבהו הכא בחולין שלקחן בכסף מעשר עסקינן וא"כ הי' מוכח דשני עושה שלישי במעשר) וע"ז אומר בכל חולין אנן קיימין (פי' דכל המסכתא חולין מיירי בחולין) ואהן פירקא (פי' פירקא דהשוחט מעשר אינון) (פי' בתמי') אלא ודאי דהאי פירקא נמי מיירי בחולין והיינו שנעשו על טהרת הקודש ומתניתין מיירי בחולין שנעשו על טהרת הקודש (וכמו רבה בר עולא שסובר דחולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמי ע"כ מפרש ברי' חולין (ד' ב') למתני' דהכל שוחטין בחולין שנעשו על טהרת הקודש) אבל מעשר מנינו כחולין ומביא ראי מזה להא דאמ' ר' אליעזר שהמעשר מנינו כחולין [ומה שהקשה הק"ע ותימא מאי קמל"ן ר"א הא מתניתין היא דט"י מותר במעש' כו' הוא תמו' דהא אמרי' בחולין (שם) אר"נ כו' בחולין שלקחן בכסף מעשר כו'] וע"ז אמ' ר' יוסי (אהא דאמ' ר"א דאין לוקין על השלישי שבמעשר) וא"כ משמע דעל ראשון לוקין אפי' בטומאת עצמו והוא מדכתי' לא בערתי ממנו כו' בין שאני טהור והוא טמא) אפי' ראשון שבו אינו מחוור לא אוכל אין כתיב כאן אלא לא אכלתי וא"כ אין לוקין על לאו זה ואפשר דקאמר דאין הלכה כר"ש ללקות על מעשר בטומאת עצמן או דר"ש לא קאמ' לענין מלקו' כיון דלא נאמר בפירוש בקרא לענין טומא' [וכן פסק הרמב"ם שאין לוקה על לאו דסוטה כיון דלא נאמרה בפירוש והכי מוכח בירושלמי לקמן בסוטה (פ"ו ה"ב) פלנת כהנת וזינת ובא עליה בעשה ובעלה כהן והתרו בו שנים לוקה ועיקר עידותו לא בעד א' הוא ולא קאמר בישראל אם בא עליה בעלה דהא אמרינן ביבמות (די"א) ומה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה אלא ודאי שאינו לוקה משום דפשטי' דקרא מיירי במחזיר גרושתו עיין שם ביבמו' וברמב"ם וכן הכא נמי לענין טומאת עצמם ועיין בכריתות (ד' ה') ודו"ק

וע"ז אומר א"ר אבא בר מרי מניין דכתיב ככל מצותך אשר צויתני כמו שאינו מחוור והוא (ט"ס וצ"ל) כמו שהוא מחוור (וכן הגיה הק"ע ולא כהפ"מ) (פי' דכתי' ככל מצותך אשר צויתני א"כ מסתמא קאי אהא דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך) וע"ז אומר ככל מצותך אשר צויתני וע"כ לוקין אם אכלן בטומאת עצמן רק שאין לוקין על שלישי שבמעשר וכמו שביארתי ודו"ק

שם עד כדון באוכלין שנטמאו באויר כלי חרס שנטמא בשרץ אוכלין עצמם שנטמאו בשרץ מניין כו' (עיין בירושלמי פ"א דיבמו' ה"א ושם ביארתי): מי שקינא פרק

ששי

(ה"א) מתני' מי שקינא לה ונסתרה אפי' שמע מן העוף הפורח יוציא ויתן כתובה דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומ' משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה ובגמ' ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירק' משהתרה בה ואמ' לה אל תסתרי עם איש פלוני משקינ' לה ונסתרה (פי' הפ"מ דכל זה הפי' מיירי בשקינא לה ועל מה דשנינו לקמן אמר עד א' ראיתי שנטמאת קאי וכן אכל הך מתני' דלקמן וכדאמר בסוף פירקין כלומר דדוקא לאחר הקינוי הוא דעד א' מהימן כדאמרינן בבבלי מפני מה האמינה תורה עד א' בסוטה שהרי רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה) רשב"ל אמר אפי' לא נסתרה ואמ' ר' זעירא קומי ר יסא לא דרשב"ל פליג אלא סבר כההן תניי' והוא מקיל בעדי סתירה (ופי' הפ"מ לא דרשב"ל פליג כלומר דאפילו לא נסתרה כלל ושמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה אלא סבר כההן תניי' והוא מיקל אלא פירושי קא מפרש למילתא דר"א דסבר כותי' דמיקל בעדי סתירה דלא בעי עדות ממש והא דקאמר אפי' לא נסתרה בעדי סתירה קאמר אלא אפילו שמע הסתירה מעוף הפורח) אנן תנינן מחלוקת אית תניי תני סתם (פי' דלא גרס במתניתין דברי ר' אליעזר אלא סתם אמר ר' זעירא קומי ר' מנא לא על מה דר' אליעזר אמר ר' יהושע פליג אלא בגין דתנינן ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה והנה