נועם ירושלמי על נשים קלג

אם באלמנה לכה"ג כבר כתוב והביא האיש את אשתו אל הכהן (והנה זהו ט"ס וצ"ל) אם באלמנה לכה"ג כבר כתוב ולא יחלל זרעו וע"כ כיון שמחלל זרעו א"כ הזרע מחולל אפי' באונס דהא לגבי הזרע אין נ"מ אם היא באונס או ברצון וע"ז אומר הצד השוה שבהם את שזרעו פסול ביאתה פוסלת ואת שאין זרעו פסול אין ביאתו פוסלת ואלו הן בן ט' שנים ויום א' אך לפי זה משמע מהירושלמי דיותר יש לומר באחת איש דפסולה לכהונה מבחייבי לאוין וזהו שלא כדברי בעה"מ לשיטת הש"ס דילן דבחייבי לאוין בודאי נפסלין אפי' באונס והא דאמר רב עמרם הא מילתא אמר לן רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתני' אשת ישראל שנאנסה אעפ"י שמותרת אסורה לכהונה אשמועינן רבותא דאעפ"י שמותרת לבעלה ישראל אסורה לכהונה אבל בחייבי לאוין בודאי שפסולה לכהונ' אפי' באונס ולפי מה שביארתי הירושלמי פשיטא לי' טפי דבאשת איש החמורה ע"כ פסולה אפי' באונס אלא אפי' בחייבי לאוין נמי פסולה באונס ויש לדחות והוא דלפי שיטת הש"ס דילן ביבמות הוא ודאי דטומאה הוא אפי' באונס רק דללישנא קמא חייב אפי' משום זונה וללשנא בתרא אינו חייב עלי' באונס משום זונה זהו דוק' באשת כהן והירו' שמביא ראי' תחילה דאיכא טומאה אפי' באונס היינו באשת ישראל שנאנסה אם פסולה לכהונה מחמת שאונסין פוסלין בכהונה כאשת איש וע"כ מביא ראיה משרצים הקלים שעשה בה אונס כרצון וכמו שביארתי ודו"ק]: כשם שהמים פרק חמישי

כשם שהמים בודקין אותה כך בודקין אותו כו' אנן תנינן באו באו אית תנויי תני ובאו ובאו מאן דאמר באו באו כר' עקיב' ומאן דאמר ובאו באו ר' ישמעאל (ופירשו הק"ע והפ"מ דמאן דאמר באו באו כר' עקיבא דמרבה מלשונות כפולין ומאן דאמר ובאו ובאו הוא ר' ישמעאל שסובר דדברה תורה כלשון בני אדם) והוא דוחק דפלוגתייהו לא הוי אלא בלשונות כפולין וכמו שהבי' התוס' בסוטה (ד' כ"ב) דהיינו איש איש וכן המול ימול והעבט תעביטנו וכה"ג וכן איתא בירושלמי בריש נדרים (פ"א ה"א) עד כדון כר' עקיבא דאמר לשונות ריבויין הן וכר' ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה הלוך הלכת נכסף נכספתה גונב גונבתי כו' ובזה שייך פלוגתא דר"ע ור"י אבל בהא דכפל הענין דכתיב ובאו ובאו במקומות מיוחדים לא שייך זה לפלוגתא דר"י ור"ע ע"כ נראה לי שהוא (ט"ס) בירושל' (וכצ"ל) אנן תנינן באו באו אית תנויי הני ובאו ובאו מאן דמר ובאו ובאו ר' עקיבא פי' דדריש ווין ע"כ דריש להא דכתיב ובאו ובאו) ומאן דאמר באו ר' ישמעאל דלא מרבה אלא מהא דכפל הענין באו באו אבל ר' ישמעאל לא מרבה מווין וכמו דאמרינן ביבמו' (ד' ס"ט) כמאן כר"ע דדריש ווין (וכתבו התוס' בסנהדרין (ד' נ"א) ישמעאל אחי בת ובת אני דורש) אפי' תימא רבנן כולו ובת קרא יתירא הוא וע"כ ר"ע דריש מדכתיב ובאו ובאו משום דדריש ווין ור' ישמעאל דריש מהא דכתיב באו באו דהיינו שהוא כולו יתירא וכן הא דאמר מאן דמר נטמאת נטמאת כר' עקיבא (הוא ט"ס וצ"ל) מאן דמר ונטמאת ונטמאת כר' עקיבא ומאן דמר נטמאת נטמאת ר' ישמעאל וכה"ג איתא בירושלמי (פ"ח דסוטה ה"י) והיה ככלות השוטרים כו' ופקדו שרי צבאות בראש העם אין לי אלא בראש העם בסוף מניין ת"ל פקדו ופקדו עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל ר' ישמעאל כר"מ דר"מ צוח לסופה דחבליה רישיה ופי' הפ"מ דר"ע דריש בכל מקום לשונות יתירין שבמקרא כדאיתא בפירקין ונ"ל דעד כדון כר"ע דדריש ווין אבל ר' ישמעאל לא מרבה מווין ע"כ אומר דר' ישמעאל כר"מ דר' מאיר צוח לסופה דחבלה רישיה

וכן בירושלמי (רפ"ב דקדושין) אית תנויי תני ורצע לרבות השליח עד כדון כר"ע כר' ישמעאל אדוניו כל שבא מחמת אדוניו (והפ"מ נדחק שם) ולפי מה שביארתי ניחא דעד כדון כר' עקיבא דדריש ווין כר' ישמעאל דלא דריש ווין וא"כ לא מרבה מהא דכתיב ורצע ע"ז אומר אדוניו כל שבא מחמת אדוניו וכן בירושלמי (פ"ח דשבועות ה"א) ואם לרבות האבידה עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל (פי' דר"ע דריש ווין ע"כ דריש מואם כר' ישמעאל דלא דריש ווין ע"ז אומר תני ר' ישמעאל כו']

שם (ה"ב) אמר ר' יוחנן השלישי בא מחמת השרץ מותר לעשותו תרומה בעא קומוי אפי' כר"ע ר' יוסי בשם ר' הילא ואפי' כר' עקיבא ולמה טבול יום פוסל והשני' פוסל מה טבול יום אינו פוסל את החולין מלעשותו תרומה אף השני אינו פוסל את החולין מלעשותו תרומה והא דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא ואפי' כר' עקיבא הוא משום שסובר דר' עקיבא לא אמר רק בתרומה אבל לא בחולין ר"י בשם ר' יוחנן שלישי בא מחמת שרץ אסור לעשותו תרומה ומותר לעשותו קודש ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי מטמא בקודש ואת אמר אכן א"ל משום מעלה

[הנה הק"ע והפ"מ כתבו דהכי גרסינן ר' יוסי בשם ר' יוחנן שלישי בא מחמת השרץ מותר לעשותו תרומה ואסיר לעשותו קודש וע"ז קאמר ר' יוסי בשם ר' הילא מטמא בקודש ואת אומר אכן ופי' הפ"מ כלומר דאנן קייל"ן דהשלישי אפי' מטמא לקודש לפוסלו לרביעי ואת אומר אכן בתמיה דלעשותו קודש אסו' דמשמ' הוא עצמו אסו' לעשותו קודש אבל אינו מטמ' בקודש אמר ליה משום מעלה דזה דמטמא בקודש לעשותו רביעי אינו אלא משום מעלה בעלמא כדאמרינן בחגיגה (רפ"ג) דרביעי בקודש מעלה דרבנן בעלמא דהוי מהני חמש בתרייתא דתני שם במתניתין דלית להו דררא דטומאה דאורי']

נראה דהגירסא הוא כמו דאיתא בירושלמי ר"י בשם ר' יוחנן שלישי בא מחמת שרץ אסור לעשותו תרומה ומותר לעשותו קודש והענין הוא דאסור לעשותו תרומה דאע"ג דבקודש מותר לעשותו שלישי כמו שאבאר אעפ"כ אסור לעשותו תרומה והטעם הוא שאם הפריש ממנו אח"כ תרומה א"כ ה"ל תחילה חולין הטבולין לתרומה ואמרי' בפ"ק דנדה (ד' ז') דחולין הטבולין לחולין כחלה דמי וכתבו התוס' שם בד"ה והאי ט"י כו' דשלישי נוהג בחולין שנעשו על טהרת תרומה ובסוטה (ד' ל') מוכח דשני עושה שלישי בחולין הטבולין לחלה למ"ד כחלה דמי וחולין הטבולין לחלה או לתרומה מיירי בחולין שנעשית על טהרת תרומה וכמו דאמרינן התם לא פתיכא בהו תרומה הכא פתיכא בהו תרומה וע"כ אומר ר' יוחנן דשלישי הבא מחמת שרץ אסור לעשותו תרומה דהא כבר פסולין משום חולין הטבולין לחלה וא"כ איך יעשנו תרומה והא דאמרינן בירו' פ"ג דחלה טבל מנינו כחולין דתנינן תמן אוכל מעשר שהוכשר במשקה ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומות מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי הדא אמרה שהטבל מנינו כחולין (פי' דחולין הטבולין בחלה לאו כחלה דמי ומנינו כחולין דהיינו שאין שלישי פסול בו). אך כבר ביארתי בס' נועם ירושלמי בזרעים ובמועד שאין מזה ראיה דזהו דוקא בידים מסואבות או בטבול יום דקילי וכמו שחילקו התוס' בנדה (שם) דבטבול יום איננו פוסל בחולין הטבולין לחלה וכמו שאמר הכא בירושלמי תחילה מתניתא פליגא על רב אוכל מעשר שהוכשר במשקה ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומות מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי והשלישי טהור בחולין פתר להקל בידים שהן מדבריהן והא תנינן טבול יום תיפתר בטבול יום בית הפרס א"ר זירא ואפי' תימר בטבול יום דבר תורה שני' היא דכתיב טהור טמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך וע"כ שלישי הבא מחמת שרץ אסור לעשותו תרומה אבל קודש מותר לעשותו שאעפ"י שהוא שלישי בא מחמת שרץ אך כיון דתחילה היה חולין ולא היה קודש ע"כ מותר אפי' נעשה קודש אח"כ דסו' דהא דג' עושה ד' בקודש הוא רק משום מעלה וכיון דהוא משום מעלה ע"כ לא הוי רק אם מתחילה היו קודש אבל אם לא נעשה קודש אח"כ (וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ל"ד) דרשב"ל משמיה דר' הושעיה מי החג שנטמא השיקן ואח"כ הקדישן טהורין הקדישן ואח"כ השיקן טמאים מכדי זריעה נינהו מה לי השיקן ואח"כ הקדישן מה לי הקדישן ואח"כ השיקן אלמא אין זריעה להקדש ופירש"י דמעלה עשו בקדשים וע"כ אם השיקן בעודן חולין יכול לעשותו הקדש אח"כ אבל אם הקדישן לא יוכל להשיקן מחמת מעלה ואמרינן התם (ד' ל"ד) אמר רב שימי בר אשי אף אנן נמי תנינא טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה בתרומה אין בקדשים לא אמאי לא טהור הוא אלא מעלה ה"נ מעלה ואמרינן בירושלמי (ספ"ח דתרומות) מים שנטמאו משיקן ועושה אותן מי חג ואם היו מי חג מעיקרן כבר נדחו]

וע"כ אמרינן בירושלמי ר' יוסי בשם ר' יוחנן שלישי בא מחמת שרץ אסור לעשותו תרומה וכמו שביארתי דהטעם משום דהוי חולין הטבולין לתרומה ומותר לעשותו קודש והטעם דשלישי בקודש ג"כ משום מעלה וכמו שאבאר וע"כ אף דנעשה שלישי בהיותו חולין אעפ"כ מותר לעשותו קודש וע"ז אומר ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי מטמא בקודש ואת אמר אכין (פי' כיון שמטמא בקודש א"כ הוא עושה רביעי א"כ מסתמא הוי שלישי בקודש מדאורייתא ורביעי הוא משום מעלה) אמר לי' משום מעלה (פי' דשלישי הוי נמי משום מעלה ומטמא עוד לעשות רביעי משום מעלה) וע"ז אומר אמר רב שמואל בר יצחק ועיקר טומאתו בקודש משום מעלה (פי' דהא קשי' דשלישי הוי ודאי בקודש מדאוריית') וכמו דאמרינן בפסחים (ד' י"ח) שלישי מן התורה דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ופי' רש"י דהא שני נקרא טמא כל אשר בתוכו יטמא וא"כ הוי שלישי בקודש מן התורה

וע"ז אומר עיקר טומאתו משום מעלה (פי' דבאמת הוי דאוריי' אך הא דהתורה טימאתו הוא משום מעלה וכמו שכתבו התוס' בפסחים (ד' נ"ט) בד"ה לא כו' והא דאמר בחגיגה (ד' כ"א) אחרונות לית להו דררא דטומאה דאורייתא ר"ח לא גרס דאורייתא ואפילו גרס דאורייתא הכי פירושו לית להו דררא דטומאה דאורייתא שלא היה לכתוב לטמא שהם רחוקין מן הטומאה דמן הדין היה להם להיות טהורי') וע"ז אומר בירושלמי דעיקר טומאתו בקודש משום מעלה (פי' אע"ג דשלישי הוי מן התורה כמו דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ושני הוי טמא אעפ"כ עיקר טומאתו הוא משום מעלה) וע"כ אמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן שלישי הבא מחמת שרץ מותר לעשותו קודש אמר ר' יודן ואפילו כרבנן דאינון אמרין אין השלישי בחולין ולמה הוא אמר מטמא בקודש