נועם ירושלמי על נשים קלא

לה ואפשר שסובר דבאו לה עדים כיון דלא בדקו מיא וע"כ לא אמרינן דכפרה ספיקה והא דאסורה אפשר שסובר הירושלמי כמו דאמרינן בסוטה (ד' ג') דגזירה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול ור' אילא אמר מהו בין כך ובין כך בין שקמץ בין שלא קמץ (והוא ט"ס וצ"ל) בין קידש בין שלא קידש בשלא הקטיר אבל אם הקטיר השיריים אסורין (ובכאן צ"ל דכפרה ספיקה והלכה לה (פי' דהא דאמר אם באו עדים בין כך ובין כך מנחתה אסורה היינו בין שקידש ובין שלא קידש דבזה לא אמרינן בכלי שרת מקדשין את הפסול בתחיל' ליקרב וכמו שחילקו התוס' בכריתו' (ד' כ"ד) בד"ה קסבר ר"י כלי שרת מקדשין את הפסול בתחלה ליקרב וא"ת בזבחים (ד' פ"ד) בעי ר"ל מר"י כלי שרת מהו שיקדשו לכתחילה ופשט לי' דאין מקדשין ושמא דלא כר' יוסי וי"ל דבעלמא בשאר פסולין אית ליה אין מקדשין והכא שאני דאין זה פסול כל כך שהיה מתחילתו קרבן ובא על נקיפת לב ואינו חולין ועדיין שם אשם עליו ורבנן דאמרו ישפך לא קשיא דיש לומר דכי נמי בעלמא מקדש ה"מ משום דהוי קדשים אך אירע בהן פסול אבל הכא דנמצא שהיו חולין אין כלי שרת מקדשים אלא קדשים פסולין וע"כ אם באו לה עדים שנטמאת אפי' אם קידש הקומץ נמי אין מקדשין את הפסול מתחילה ליקרב משא"כ אם נטמאת המנחה דאמרינן כלי שרת מקדשין את הפסול מתחילה ליקרב אבל אם הקריב אפי' באו עדים נמי אמרינן כפרה ספיקה והלכה לה והא שביארתי דהירושלמי ס"ל כשיטתא דבני מערבא דאמרו דכלי שרת מקדשין את הפסול מתחילה ליקרב הוא כמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי ביומא (פ"ד ה"ג) חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמיו עד שלא הקטיר נשפך הדם תהא פסולה וצריך לחות בתחילה ע"ש שביארתי ג"כ שהירושלמי סובר דכלי שרת מקדשין את הפסול מתחלה ליקרב דלא כהש"ס דילן וכן ביארתי בירושלמי (ספ"ד דסוכה ה"ה) עיין שם ודו"ק]

שם (ה"ו) אילין שירים משום מה הם באים משום קומץ א ש לי משום שיריים אין תימר משום קומץ אינן נותנים בלילה כו עיין בק"ע ששגה בזה והעיקר כמו שפירש הש"מ ודו"ק

(ה"ז) ר' דוסא ממלחיא כו' כהנת מותרת לצאת חוצה לארץ מ"ט אמור אל הכהנים לא אל הכהנות דלכן מה אנן אמרין הואיל והיא בכלל גזירה לא תצא ותהא בכלל גזירה ולא תצא אם אומר את כן נמצאת מדחה פרשת טמאות (ופי' הפ"מ הואיל והוא בכלל גזירה כלומר אי לאו דאשמועינן ר' אליעזר הוה אמינא דחכמים גזרו שם ואפי' כהנת בכלל ופריך ותהא בכלל גזירה אימא הכי נמי דהיא בכלל גזירה נמצאת מדחה פרשת טמאות ופי' הפ"מ דהא כתיב אל הכהנים ולא אל הכהנות וכן פירש הק"ע והוא דוחק)

וע"כ נראה לי לבאר והוא דקאמר דלכן מה אנן אמרין הואיל והיא הגזירה לא תצא והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ט"ו) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת השוה הכתוב חשה לאיש לכל עונשין שבתור' וא"כ אף היא בכלל הגזיר' ולא תצא וע"ז אומ' אם אומ' את כן (שהנשים מוזהרות ג"כ על לאו דלא יטמא] נמצא מדחה פ' הטמאות וזה יתבאר במה דאמרינן בברכות (ד' י"ט) אמר רב יהודה אמר רב המוצא כלאים בבגדו פושטו ואפי' בשוק מ"ט כו' ת"ש ולאחותו מה ת"ל הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יחזור ויטמא אמרת לא יטמא יכול כשם שאין מטמא לו כך אינו מטמא למת מצוה ת"ל ולאחותו לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה אמאי לימא כו' שאני התם דכתיב ולאחותו וליגמר מינה שב ואל תעשה שאני וכתבו התוס' בד"ה שב ואל תעשה שאני וא"ת נזיר וכ"ג קום ועשה הוא דיטמא למת ותירץ רש"י דקרא גלי לן דלאו דלא יטמא לא נאמר גבי מת מצוה והתו' כתבו דנראה דמנזיר לא גמרינן דמה לנזיר שכן ישנו בשאלה וכן מכהן מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל וא"כ הרי דכהן מטמא למת הוא משום דהוי לאו שאינו שוה בכל והתוס' כתבו ביבמות (ד' ה') בד"ה ואכתי כו' ועוד קשה דלקמן (ד' כ') גבי אלמנה לכה"ג דחולצת ולא מתייבמת פריך בשלמא מן הנשואין לא אתי עשה כו' אלא מן האירוסין ליתי עשה ולדחי ל"ת מן הנשואין נמי אמאי ניחא ליה והא לאו ועשה שאינו שוה בכל הוא וכן שם גבי פלוגתא דר' אחא ור' אליעזר בביאת כה"ג באלמנה קאמר מן הנשואין כולי עלמא דלא פליגי דלא פטרה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ואומר ר"י דלא דמי דלאו ועשה דגילוח הוי טפי אינו שוה בכל שאינו שוה בכל נשים אבל גבי אלמנה לכה"ג האשה עושה איסורא כמו כהן הבא עליה דקרי ביה לא יקחו לא תקח ולא מדחי לה עשה דיבום אע"ג שאינו שוה אלא בכהנים עכ"ל

וא"כ אי אמרינן דהא דהכהן מטמא לקרובים למת מצוה הוא משום דהוי צריך לומר דלא יטמא ליתא בנשים וע"כ הוי לאו שאינו שוה בכל וע"כ אתי עשה ודחי אבל אי הלאו דלא יטמא איכא בנשים ג"כ א"כ איך מותר ליטמא לקרובים וכן למת מצוה וע"ז אומר ותהא בכלל גזירה ולא תצא משום דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ע"ז אומר אם את אומר ק נמצאת מדחה פרשת טמאו' (פי' דא"כ איך יטמא למת מצוה וכן לקרובים משום דהוי לאו שאינו שוה בכל כיון דאיתא בנשים ג"כ והא דליתא בישראל משום זה לא הוי לאו שאינו שוה בכל וכמו שכתבו התוס' וא"כ מזה מוכח דאמרינן אמור אל הכהנים ולא אל הכהנות ומזה מוכח דלא כמו שכ' הרמב"ם דעשה דלה יטמא היינו רק בכהנים מפני שנאמר בהן הלאו דלא יטמא משא"כ בנשים דהא הכא לפי מה שביארתי דהא דמטמא לקרובים הוא משום דהוי לאו שאינו שוה בכל וע"כ אתי עשה דשוה בכל ודחי א"כ מוכח דהעשה הוא שוה בכל אפי' בנשים ג"כ ודו"ק

(ה"ח) בגניבו אינו נמכר ונשנ' ואין לו עליו דמי' מעתה בגניב' אחת אבל בשתי גניבות נמכר ונשנה וכתב הפ"מ דגרסינן ואין לו עליו אלא דמים כלומר בגניבה אחת ואינו שוה כל הדמים אינו נמכר בשביל חציו ולכשיוציא להמכר בשביל חצי' השניה דגזירת הכתוב הוא אם אינו שוה כנגד דמי הגניבה אינו נמכר כלל והאי מעתה כמו פירושא דרישא הוא אבל בב' גניבות ואינו שוה אלא דמי האחד נמכר ונשנה דכל חדא וחדא קרי' בי' בגניבתו כו' עיין שם (והק"ע כתב בגניבתו אינו נמכר ונשנה ואין לו עליו דמים מכאן ראיה לפירש"י בקדושין (ד' מ"ח) כאן גניבה אחת כו' גם מה שכתב הרמב"ם אם לראשון גנב פעם שניה אינו נמכר שניה אלא נשאר עליו הכל חוב דקשה דכאן משמע מפורש בהיפך כו') ולי נראה נפרש דקאמר בגניבו אינו נמכר ונשנה (ופריך ואין לו עליו דמים מעתה (בתמיה) פי' דקפריך דכיון דאמר דאינו נמכר ונשנה א"כ אם יגנוב פעם אחר אין למי שנמכר לו עליו דמים מעתה (פי' שאין לו ממה לגבות דמיה אם יגנוב אותו פעם ב' כיון שהוא עני ואינו נמכר ונשנה) וע"ז משני בגניבה אחת אבל בב' גניבות נמכר ונשנה וע"ז אומר ר' ירמיה בעי גנב משל שותפו' מה את עבד לה כגניב' אחת או כב' גניבות והוא משום דסובר דהא דאינו נמכר ונשנה היינו לאדם אחד אבל לא בב' בני אדם וע"כ מיבעי' ליה גנב משל שותפות מהו הי' גונב ומוציא בלילה נימר אם ידעו בו הבעלים בנתיים שתי גניבות הן ואם לאו גניבה אחת היא: ארוסה ושומרת יבם פרק

רביעי

(ה"א) מתני' ארוסה ושומרת יבם לא שותת ולא נוטלות כתובה שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה פרט לארוסה ושומרת יבם ופריך בגמרא וישקינה גזירת הכתוב היא והביא האיש את אשתו אל הכהן ולא יקנא לה התורה אמרה וקנא את אשתו אפי' מקצת אשתו מתניתא דב"ש דבש"ס נוטלת כתובת' ולא שותה (פי' דמיבעי' ליה אם ב"ש מודו בזה) אמר ר' יוסי תמן טעמייהו דב"ש אומרים הבא לי בעלי ואני שותה ברם הכא יודעת היתה שאין ארוסה שותה ולמה הכניסה עצמה לספק המרובה הזה בשביל לפוסלה מכתובתה (פי' דכאן שיודעת שאין ארוסה שותה א"כ בשעה שנסתרה אבדה כתובתה כיון שיודעת שאין הארוסה שותה) והא דפליגי ב"ש ואמרי שאם מת בעלה נוטלת כתובתה התם מת בעלה אח"כ ע"כ יכולה לומר הבא לי בעלי ואני שותה משום דהא דמת בעלה אירע אחר שנסתרה ובשעה שנסתרה היתה יכולה לברר ע"י השקאה: שם

שם ר' יודן בעי כמה דתימר תמן וקנא את אשתו אפילו מקצת אשתו ודכוותה תחת אישך אפי' מקצת אישך האיך עבידא קינא לה עודה ארוסה וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו קינא לה עודה שומרת יבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו קינא לה עודה ארוסה וכנסה ונסתרה וידע בה תצא בכתובתה ואם לאו תצא בלא כתובה והנה הפ"מ פירש וידע בה שבא עלי' אח"כ מלשון ואיש לא ידעה תצא בכתובה הואיל והוא גרם לה שלא תשתה לא הפסידה כדאמרינן לקמן ושבעלה בא עלי' בדרך נוטלת כתובתה ולא שותה וקמל"ן דגם בארוסה הדין כן דלא תימא הואיל וקדמה הקינוי