נועם ירושלמי על מועד צא

עוד שם מתניתא בסבור שהוא פסח ושחטו לשם פסח (פי' דמתניתין ודאי מיירי בטועה דאם בעוקר מה נ"מ בין ראוין לשאינן ראוים) היה יודע בו שהוא שלמים אלא שהיה סבור שמותר לשנות שלמים לשם פסח אי אמרינן דהכא דהוי טועה בדבר מצוה או לא ר' מנא אמר אין בעשיתו מצוה (ואיפשר דסובר דאומר מותר קרוב למזיד) ע"כ אין בעשיתו מצוה וחייב חטאת ר' יוסי אמר יש בעשיתו מצוה (דאפי' באומר מותר נמי הוי טועה בדבר מצוה) וע"ז אומר מסתבר' דר' מנא בקדמייתא (פי' דעקירה בטעות לא הוי עקירה) ודר' יוסי באחריתא דאפי' באומר מותר נמי הוי טועה בדבר מצוה

[והנה אי אמרינן דהטעם של ר' מנא שאמר אין בעשיתו מצוה הוא משום דאומר מותר קרוב למזיד א"כ תקשי לר' מנא הא דמקשה הש"ס במנחות (שם) אמר רבא ומותבינן אשמעתין הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין ותני עלה פיגולן פיגול היכי דמי אלימא דידע דחטאת היא וקא מחשב לשם שלמים האי שוגגין מזידין הוו אלא לאו דכסבור שלמים הוא וקא מחשב בה לשם שלמים כו' אלמא עקירה בטעות הוי עקירה א"ל אביי לעולם כו' באומר מותר וא"כ תקשה לר' מנא שאמר תחילה דיש בעשיתו מצוה אלמא דעקירה בטעות לא הוי עקירה וא"כ צריך לומר דהאי הכהנים שפיגלו במקדש שוגגין פטורין מיירי באומר מותר וא"כ מוכח דאומר מותר הוי כשוגג וא"כ איך קאמר ר' מנא ראי' בעשית מצוה דאומר מותר לא הוי כשוגג וא"כ איך יתפרש הא דתני' הכהנים שפיגלו במקדש שוגגין פטורין דהיינו באומר מותר. אך איפשר לומר דלא דמי דאף דלא הוי טועה בדבר מצוה אעפ"כ פטורין מלשלם וכמו דאמרינן א דגיטין ה"ה) ר' יודן לא נחת לבית וועדא כו' א"ל מה חדתין יימרון א"ל כן אמר ר' יוסי המטמא אינו כעושה מעשה כו' ר' יהודה בר' אומר בדין הי' שאפי' שוגג יהא חייב (כצ"ל) ולמה אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו ור' יוחנן אמר בדין הי' שאפי' מזיד יהא פטור שא שהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק) ולמה אמרו חייב משום קנס חיילי' דר' יוחנן מן הדא המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ואמר ר' יוחנן משום קנס (ופי' הק"ע דמדייק מדקתני מפני תיקון העולם ומשמע לי' דקאי אהא דקאמר במזיד חייב וכמו דאמרינן בגיטין (ד' נ"ג) ועיין תוס' שם ונראה דאיפשר לומר דמדייק מדקתני המטמא והמדמע והמנסך כו' וא"כ אי החיוב הוא משום קנס ע"כ תני המטמא והמדמע והמנסך והוא משום דקנסא מקנסא לא ילפינן אבל אם הוא משום דינא א"כ אמאי תני לכולהו וכה"ג אמרינן בב"ק (ד' קט"ז) א"ל כב יוסף לרב הונא בר חיי' מאי נפקא לך מינה אי דינא אי קנסא א"ל אי דינא גמרינן מיני' אי קנסא לא גמרינן מיני' ומנא תימרא דקנסא מקנסא לא ילפינן דתני' בראשונה היו אומרים המטמא והמדמע והמנסך כו' מאי טעמא לאו משום דקנסא הוא ומקנסא לא גמרינן וכן אמרינן בגיטין (ד' נ"ג) ואידך קנסא הוא ומקנסא לא ילפינן ומזה מוכח דהטעם הוא משום קנס דאי הוא משום דינא כל הני למה לי עד כדון כסבור שהוא חולין הי' יודע בה שהוא תרומה וכסבור שמותר לטמאותה נשמעינה מן הדא הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין (כצ"ל שוגגין פטורין מה אנן כו' אם כסבור בהן שהן חולין ויש פיגול בחולין אלא כן אנן קיימין ביודע בהן שהוא קודש וכסבור שמותר לטמאותה וא"כ מוכח מזה דאומר מותר הוי כשוגג וכמו דאמרי' במנחות (דף מ"ט). אך איפשר לומר דזהו דווקא אם היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק והחיוב הוא משום קנס ע"כ צריך לומר דאומר מותר הוי כשוגג אבל אי אמרינן דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק והטעם דבשוגג פטור הוא כדי שיודיעו:

ובמזיד אמרינן השתא לאזוקי קא מיכוין כו' וא"כ איפשר לומר דע"כ הוי אומר מותר שוגג כדי שיודיעו אע"ג דקרוב למזיד דאיפשר דאומר מותר ושאינו טמא כלל ע"כ לא מתכוין להזיק לו ור' מנא משמע שם שסובר דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק וכו' דאמרינן התם ר' יודן לא נחת לבית וועדא קם עם ר' מנא א"ל מה חדתין יימרון א"ל כן אמר ר' יוסי המטמא אינו כעושה מעשה א"כ משמע דר' מנא אינו סובר כן א"כ לא קשה לר' מנא ור' יוסי דסובר דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק והטעם הוא משום קנס לר' יוסי בודאי ניחא דהא סבר דיש בעשיתו מצוה וא"כ אומר מותר הוי שוגג ועוד דר' יוסי סובר דאין בעשיתו מצוה בטועה א"כ סובר עקירה בטעות הוי עקירה א"כ יכול לומר דהאי בשוגג היינו בטועה וכמו דאמרינן במנחות (ד' מ"ט) עיי"ש ודו"ק]

שם ר"מ אומר השוחט לכם אימורי ציבור פטור כו' הנה הסוגיא הזו ראיתי להק"ע שלא פירש בה ביאור מספיק וגם לא הגיה במקום שצריך להגיה. ע"כ אבאר כל הסוגיא הזו אמר ר"א דברי ר' מאיר אפילו עגל (פי' דברי ר"מ היא אפי' עגל שאין דרכו להתחלף נמי פטור) וכמו דאמרינן בש"ס דילן בפסחים (ד' ע"ב) מאן תנא דשני ליה בין ראוין לשאינן ראוין ר' שמעון היא דתניא א' הזבחים הראוין וא' הזבחים שאינם ראוים וכן השוחט לשם אימורי ציבור פטור דברי ר' מאיר, א"ר שמעון לא נחלקו ר' אלעזר ור' יהושע על שאינן ראוים שחייב כו' וע"ז אומר הירושלמי דברי ר' מאיר אפילו עגל [אע"פ שאין דרכו להתחלף] את ש"מ תרתי את שמעת מינה דבר שאין לו קצבה (צ"ל דבר שיש לי קצבה] ודבר שאין דרכו להתחלף יש בעשיתו מצוה (פי' דאת שמעת תרתי דר"מ פוטר אפי' שיש לו קצבה כגון אימורי ציבור וכן אפי' דבר שאין דרכו להתחלף כגון עגל שאין דרכו להתחלף בפסח) ובענין יש בעשיתו מצוה אליבא דר"מ פליגי בה ר"ל ור' יוחנן וכמו שאבאר

רשב"ל אמר יש בעשיתו מצוה כגון יבמתו נדה ובא עליה ר' יוחנן אמר אין בעשיתו מצוה כגון שני שפודין אחד של שחוטה ואחד של נבילה וביקש לאכול מזה ואכל מזה ויותר נראה להגיה א' של נותר וא' של צלי דבזה יש חיוב חטאת וכמו דאיתא בש"ם דילן בפסחים (ד' ע"ב) בפלוגתא דר"ל ור"י עיי"ש] מתניתא פליגא על ר"י שכח ומל את שלאחר השבת בשבת ר"א מחויב חטאת ור' יהושע פוטר הרי אין בעשיתו מצוה ור"י פוטר (דהא אם נימול תוך זמנו אין בעשיתו מצוה ואפ"ה פוטר משום דטעה בדבר מצוה) שמואל קפוטקי' אמר למחר יש בעשיתו מצוה (איפשר לומר דלמחר יהי' מצוה ע"י המילה שמל תוך זמנו. וכבר הארכתי בזה בספרי נ"י ע"ש) אר"י דר"מ היא דר"מ א' דבר שיש בעשיתו מצוה פטור דבר שאין בעשיתו מצוה מחלוקת (כצ"ל) (פי' דדבר שיש בעשיתו מצוה פטור לכ"ע ודבר שאין בעשיתו מצוה מחלוקת ר"א ור' יהושע דלר"א חייב ולר"י פטור. ר"ש אומר דבר שאין בעשיתו מצוה חייב (כצ"ל) דבר שיש בעשיתו מצוה במחלוקת ר"א ור' יהושע (כצ"ל) (פי' דר' שמעון ס"ל דדבר שאין בעשיתו מצוה לכ"ע חייב כי פליגי בדבר שיש בעשיתו מצוה דברי ר' מאיר כו' והק"ע גריס ר' יוסי בשם ר"י דברי ר' מאיר ושגה בזה והוא ט"ס בירושלמי (וצ"ל) דברי ר' שמעון פי' שתחילה ביאר דברי ר' מאיר ומתחיל דברי ר' שמעין והוא שיהא שה תמים ובן שנה ושלמים וראוי להשתנות לש פסח (פי' שיהא שה תמים ובן שנה שיהי' ראוי להתחלף. ושלמים כדי שיהא בעשיתו מצוה דשלמים כשר שלא לשמה (ודלא כמו שפי' הק"ע). וראוי להשתנות לשם פסח (פי' שיהא שה מחמת שפסח אין לו קצבה א"כ איפשר שיקריבו עוד פסחים וע"כ פטור

וע"ז אומר הירושל' את ש"מ תלת את ש"מ דבר שאין לו קצבה ודבר שדרכו להחליף כצ"ל (לאפוקי עגל) ודבר שיש בעשיתו מצוה (פי' דלר"ש אינו פטור אלא דבר שאין לו קצבה ודבר שדרכו להחליף ודבר שיש בעשיתו מצוה) וקאמר מה אית לך דבר שאין לו קצבה (כצ"ל) ר' ירמיה סבר מימר שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה ר' יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מנינן (פי' לא מחמת שהתורה לא נתנה קצבה אלא שאינו יכול לעמוד על מנינם ויש לספק בכל עת דילמא יבואו להקריב עוד פסחים). ר' יוסה כד הוה מטי לאילין תינוקות ספיקות הוה אמר יפה לימדנו ר' ירמיה אית לך מימר שאין את יכול לעמוד על מנינן. אלא שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה. (פי' משום דקשה לר' שמעון שאמר דפליגי דוקא בדבר שאין לו קצבה אם כן איך פליגי בתינוקות דהא תינוקות הוי דבר שיש לו קצבה (וכן פריך הש"ס דילן בפסחים (ד' ע"ב) למימרא דכל היכי דאית ליה קצבה מחייב ר' יהושע והרי תינוקות דיש להם קצבה ותנן מי שהיו לו שתי תינוקות כו' ור' יהושע פוטר] וע"ז אמר ר' יוסי דכד הוי מטי לאילן תינוקות ספיקות הוה אמר יפה לימדנו ר' ירמי' (פי' דהא דאין לו קצבה בפסחים הוא מחמת שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה וא"כ האי תינוקות ספיקות נמי הוי כמו שאין להם קצבה אבל אי אמרינן דדבר שאין לו קצבה הוא מחמת שאין אתה יכול לעמוד על מנינם. וא"כ אמאי סובר ר' יהושע דפטור (והש"ס דילן סובר בפשיטות דתינוקות מקרי דיש להם קצבה וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ב) והרי תינוקות דיש להם קצבה ותנן מי שהיו לו שתי תינוקות כו' ור' יהושע פוטר אמר ר' אמי הכא במאי עסקינן כגון שקדם ומל של ע"ש בשבת דאיכא הך דשבת דטריד הכא כגון דקדים ושחטו לאימורי ציבור ברישא]

אמר ר"ח דברי ר"ש תיפתר שהי' שם חבורה אחת שלא שחטה. והנה הירושלמי הזה אינו מבואר והק"ע והפ"מ פירשו בדחוקים גדולים וע"כ נראה לי שצריך להגיה בירושלמי תיפתר שלא היה שם חבורה אחת שלא שחטה ודלא כמו שפי' הק"ע] והוא כמו דאמרינן בפסחים (דף ע"ב) למימרא דכל היכא דאית לי' קצבה מחייב ר' יהושע והרי תינוקות דיש להן קצבה ותנן מי שהיו לו שתי תינוקות א' למול אחר השבת וא' למול בשבת כו' ור' יהושע פוטר אמר ר'