נועם ירושלמי על מועד פה

דכיון דס"ל דטומאת משקין לטמא עצמו הוא מה"ת וא"כ לא מוקי לה בהכשר וא"כ ודאי דמטמא אחרים דאורייתא דהא ס"ל דיטמא יטמא וכה"ג הקשו התוס' בפסחים (ד' ט"ז) בד"ה ר' יוסי כו' ועוד קשה דבמה הם חולקין כיון דר' יוסי אליבא דר"ע אומר וכי אינו מודה ר"מ דלר"ע משקין לטמא אחרים דאורייתא הא ר"ע דריש בהדיא יטמא יטמא כו'] וע"ז משני דר"ע לטעמיה דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא א"כ לר' יוחנן דאמר ולד הטומאה ד"ת ניחא דבא להוסיף אפי' פסול תורה עם טומאת תורה דאע"ג דאמרינן דר"ח סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה דלב"ה הוי דרבנן דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן אעפ"כ ר"ע לטעמיה דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וא"כ הוי ולד הטומאה דבר תורה וע"כ בא להוסיף אפילו פסול תורה עם טומאת תורה. אך כבר ביארתי דהירושלמי אינו סובר כן כמו שביארתי

ע"כ נראה לי כעת לבאר שהוא משום דקשה להירושלמי כמו דמקשה הש"ס דילן בפסחים (ד' י"ד) אמר רבא ש"מ קסבר ר"ע טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא כו' מכדי האי נר מאי קא מהני להאי שמן אי לאיפסולי גופי' הא פסיל וקאי ממאי דילמא לטמא אחרים דרבנן אי מדרבנן מאי אירי' באב הטומאה אפי' בראשון ושני נמי תחילה הוי דתנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה

וע"ז משני ר"ח סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה (פי' כמו דמשנינן תחילה דשני' משם ב"ש וב"ה ועיקר הרבותא הוא משום ב"ש הכא נמי איפשר לומר בדר' עקיבא דשני' משם ב"ש וב"ה (פי' קודם י"ח דבר דאכתי לא נגזרה הגזירה דכל הפוסל אה התרומה מטמא משקין להיות תחילה כמו שכתבו התוס' בשבת (ד' י"ד) בד"ה ושקיל כו משקין דתרומה ושדי כו' ופסיל להו ואע"ג דמשקים תחילה הוי כמו דאמר (פרה פ' ח' מ"ו) כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה הכא דקאמר ופסיל להו משום דאכתי לא נגזרה הגזירה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה וכן כתבו התוס' בשבת (ד' י"ד) בד"ה אלא במשקין הבאים מחמת ידים וא"ת ומה הוצרכו לגזירה זו כיון דגזרו דידים פוסלות את התרומה א"כ משקין שנגעו בהן הוי תחילה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה וי"ל דהאוכלים שנטמאו במשקין היינו גזירה דכל הפוסל את התרומה ועד השתא לא נגזרה. והא דקאמר במשקין הבאין מחמת ידים הוא הדין מחמת כל פוסלי תרומה והא דקמהדר ר' יהושע לר' אליעזר מצינו שהשני עושה שני ע"י משקין ואע"ג דאכתי לא נגזרה מ"מ הי' דעתן לגזור מיד וכן כתבו התוס' בפסחים (ד' ט"ו) בד"ה ולד הטומאה כו' הקשה ר"י למ"ד אין אוכל מטמא אוכל דאורייתא א"כ לר' יוסי שלישי דאורייתא הוא ע"י משקין א"כ מאי תוספת טומאה איכא כו' ובלאו הכי הוי שני כיון שנטמא מן המשקין דהוי תחילה ואור"י דאכתי לא נגזרה גזירה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה

וע"ז קאמר ר' חנניה סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה והוא דלב"ש הוי חידוש אע"ג דנקבע הלכה כב"ה וא"כ הכא נמי יש לתרץ דר' עקיבא קאמר אליבא דב"ש וב"ה קודם שנגזרה הגזירה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה א"כ ניחא דאע"ג דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן אפ"ה קאמר דוקא באב הטומאה דבראשון ושני לא מטמא דלא נגזרה הגזירה דכל הפוסל את התרומה כו' וע"כ מהני ליה לטמויי אחרים דרבנן

וע"ז קאמר ר' מנא קומי ר' יוסי ר' עקיבא כדעתיה דר' עקיבא אמר יטמא דבר תורה וכמו שהבאתי התוס' דפסחים ודף ט"ו) בד"ה ר' יוסי לטעמי' כו' כיון דר' יוסי אליבא דר"ע אומר וכי אינו מודה ר"מ דלר"ע משקין לטמא אחרים דאורייתא הא ר"ע דריש בהדיא יטמא יטמ' בההיא דבו ביום דרש ר' עקיבא כו' וע"כ קאמר ר' מנא דלר' עקיבא ניחא דאמר שנטמא באב הטומאה אפי' לאחר הגזירה דכל הפוסל את התרומה כו' ולא קאמר בראשון ושני משום דאז לא מהני ליה רק בטומאה דרבנן משום דכל הפוסל כו' אבל אם נטמא באב הטומאה מטמא אחרים מדאורייתא וע"כ קאמר ר"ע כדעתי' דר' עקיבא אמר יטמא דבר תורה ודו"ק

שם אמר ר' יוסי בר' בון אע"ג דלית ליה לר' ישמעאל יטמא יטמא באוכלין אית ליה יטמא יטמא בכלים והנה הירו' הזה תמוה מאוד. ע"כ נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) אע"ג דלית ליה יטמא יטמא בכלי' אית ליה יטמא יטמא באוכלין והוא דבסוט' (פ"ה ה"ב) איתא עד כדון כר"ע כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל והבשר אשר יגע בכל טמא זה ראשון שנגע בכל טמא לא יאכל לרבות את השני כו' וע"ז אומר דאפי' ר"י נמי אית ליה יטמא יטמא אלא דר"ע למד מזה ששני עושה שלישי בחולין משום דקרא כתיב יטמא יטמא וא"כ נטמא האוכלים ע"י הכלי דהיינו שנטמאו באויר כלי חרס וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דסוטה ושם) עד כדון באוכלין שנטמאו באויר כלי חרס שנטמא בשרץ אוכלין עצמם מניין כו' וא"כ כיון שנטמאו האוכלין ע"י אויר כלי חרס א"כ הוי הכלי ראשון ואוכל שני וכתיב יטמא ע"כ קאמר ר"ע בסוטה (ד' ס"ז) לימד על ככר שני שמטמא את השלישי וע"ז קאמר דר' ישמעאל נמי סובר כר"ע דיטמא יטמא אלא דקאמר דהא דיטמא יטמא היינו אם הוא ראשון דהיינו שנגע באב הטומאה ולא שנטמא ע"י הכלי ולא קאי הא דיטמא ארישא דקרא דכתיב וכל אשר יפול מהם אל תוכו כמו דאמר ר' עקיבא דאמרינן בסוטה (ד' כ"ז) וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא אחרים לימד על ככר שני שמטמא את השלישי וא"כ יליף ר"ע דשני עושה שלישי בחולין. אבל ר' ישמעאל לא יליף מזה דשני עושה שלישי בחולין אבל אעפ"כ דריש יטמא יטמא דהיינו שמטמא אחרים דהיינו אם הוא ראשון ולא שנטמא ע"י כלי וע"ז קאמר ר' יוסי בר' בון אע"ג דלית ליה לר' ישמעאל יטמא יטמא בכלים וכצ"ל) (פי' אם נטמא ע"י כלי דאז הוי שני ואין שני עושה שלישי בחולין) אבל אעפ"כ אית ליה לר' ישמעאל נמי יטמא יטמא

והוא משום דלכאורה קשיא הא דאמרינן בפסחים (ד' ט"ז) א"ר ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ ר' מאיר לטעמיה דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ור' יוסי לטעמיה דאמר טומאת משקין לטמא אחרים מדאורייתא דתני' ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור דברי ר' מאיר כו' ר' יוסי ור"ש אומרים לאוכלין טמאין לכלים טהורין וכתבו התוס' קשה ר' יוסי גופיה אית ליה לקמן (ד' י"ח) טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן והא דאית ליה הכא דאורייתא בשיטת ר"ע רבו אמר ואין זה לטעמיה. וכן אמרינן בירושלמי (פ"ה דסוטה ה"ב) ר' חייה בשם ר' יוחנן אתי' דר' יוסי כשיטת ר"ע רבו כמה דר' עקיבא אמר יטמא יטמא דבר תורה כן ר' יוסי אמר יטמא יטמא דבר תורה וא"כ משמע דר' יוסי בעצמו נמי סובר כר"ע דיטמא יטמא וא"כ קשה דהא אמרינן בפסחים (ד' י"ח) והא אמר רבא לא ר' יוסי סבר כר' עקיבא ולא ר' עקיבא סבר כר' יוסי א"ל ר' יוסי בשיטת ר"ע רבו אמרה וליה לא ס"ל א"ל רב אשי לרב כהנא בשלמא ר' יוסי לא סבר לה כר"ע דתניא א"ר יוסי מניין לרביעי בקודש שהוא פסול ודין הוא ומה מחוסר כיפורים שמותר בתרומה פסול בקידש שלישי שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי בקודש ולמדנו שלישי בקודש מה"ת ורביעי מק"ו שלישי מה"ת דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל כו' ואי ס"ד סבר כר"ע ניתני נמי רביעי בתרומה וחמישי בקודש כו' וא"כ מוכח דר' יוסי לא סבר כר"ע ובירושלמי בשיטת ר' עקיבא רבו משמע דר' יוסי גופיה נמי סובר כר' עקיבא דדריש יטמא יטמא וא"כ ילמוד רביעי בתרומה בק"ו וחמישי בקודש. וע"כ אמר ר' יוסי בר' בון דר' ישמעאל אע"ג דלית ליה יטמא יטמא בכלים (כצ"ל) וסובר דבחולין אין שני עושה שלישי אעפ"כ אית ליה יטמא יטמא באוכלים דהיינו אם נגע באב הטומאה ולא שנטמא ע"י הכלי וכן ר' יוסי נמי סובר כר"ע דדריש מיטמא יטמא וע"כ סובר דמשקין לטמא אחרים דאורייתא הוא מדכתיב יטמא וע"כ אמר ר' יוחנן דאתי ר' יוסי בשיטה ר' עקיבא רבו כמה דר"ע אמר יטמא יטמא דבר תורה כן ר' יוסי אומר יטמא יטמא דבר תורה וע"כ סובר דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ואעפ"כ לית ליה דשני עושה שלישי בחולין (וברפ"ג דחגיגה בירושלמי ובסוף חגיגה יתבאר בזה עוד) ודו"ק

שם חברייא בשם ר' אליעזר חבית הראשונה כר' יוסי השני' כר"מ חברי' אמרין כו'. עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ח דתרומות ושם ביארתי כל ההלכה עיי"ש: