נועם ירושלמי על מועד עב

אחת ע"כ לא אמרינן דניתקו חצירות ונעשו בתים והטעם הוא כמו שכתב רש"י והראב"ד דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים למבוי וא"כ לפי מאי דקייל"ן כר"ש בין עירבו בין לא עירבו א"כ אין הלכה כרב בזה וכמו שכתב הראב"ד ודו"ק

שם (ה"י) ניחא החיצונה אסורה שלא עירבה כו' עיין בפרקין (ה"ח) (ובפ"ב דעירובין) (ה"א) ובפ"ו (ה"ז) מה שביארתי על זה הירושלמי ודו"ק: חלון פרק שביעי עירובין

מתני' חלון שבין שתי חצירות כו' בעון קומי ר' אבא היך מה דאת אמר בחלון שבין שתי חצירות ודכוותה בחלון שבין שני בתים אמר לון אין ודכוותה בחלון שבין שני גגים אמר לון אין מהו לערב דרך לולים. א"ר אבמרי מחלוקת רב ושמואל דתנינן תמן כל גגות העיר רשות אחת שמואל אמר עד בית סאתים רב אמר מטלטלין בהן אפילו כור אפילו כוריים

והנה הק"ע גריס רשות אחת וחכ"א כל א' רשות לעצמו רב אמר אין מטלטלין אלא בד' אמות ושמואל אמר מטלטלין בכולו והכי פירושו רב אמר אין מטלטלין לרבנן בגג הסמוך לחבירו אלא בד' אמות דכיון דכל א' רשות לעצמו והן פרוצים זה לזה ה"ל רשות הפרוץ במלואו למקו' האסור לו דאסור ושמואל סובר שמחיצת הדיורים שמבדילות למטה אמרינן בהו גוד אסיק למעלה ומפרידין ביניהן וה"ה כאן לרב אין מערבין ולשמואל מערבין דכי היכי דאמרי' גוד אסיק ה"נ אמרינן גוד אחית וכן הוא בבבלי פ' כל גגות עכ"ל והנה כל דבריו דחוקים וכמו שאבאר. גם הפ"מ פירש בדוחק גדול עיי"ש

ע"כ נראה לי לבאר הירושלמי וא"צ להגיה כמו שהגיה הק"ע והוא כמו שביארתי (בספ"ה דעירובין על הא דאמרי' שם אחורי הגגין מהו כו' ר' אחא מטי בה בשם שמואל אחורי הגגים מטלטלין בהן אפי' כור אפי' כוריים ר' מאיר אומר מטלטלין בהם עד בית סאתים. א"ר יוסי בר' בון מילתיה דרב פליגא עלוי דתנינן תמן כל גגות העיר רשות אחת שמואל אמר עד בית סאתים רב אמר מטלטלין בהן אפי' כור אפי' כוריים וביארתי שם דפליגי אליבא דר' מאיר דכיון דסובר דכל גגות העיר רשות אחת ואין חלוקת הדיורין שלמטה עולה למעלה וע"כ סובר שמואל דאינו מותר לטלטל רק עד בית סאתים וכמו דאיתא (ר"פ כל גגות) ר' יוסי בר' בון אומר אתפלגון רב ושמואל שמואל אמר עד בית סאתים ורב אמר מטלטלין בה אפי' כור אפי' כוריים והוא משום דשמואל סובר דאין מטלטל רק עד בית סאתים משום דלמעלה הוי כמו שלא הוקפה לדירה לר"מ דהוא אומר דכל גגות העיר רשות אחת: וא"כ הגג חלוק מהבית וע"כ הוי כמו מחיצה שלא הוקפה לדירה. וע"כ סובר שמואל דאין מטלטלין רק בבית סאתים ועיי"ש שביארתי דכל זה הוא לר"מ אבל לרבנן שסוברים דגגות העיר הם חלוקים וכל א' וא' רשות בפני עצמו וע"כ אמרינן שם דשמואל אמר מותר לטלטל בכולו וזהו אליבא דרבנן אבל רב סובר דאפי' לר"מ מותר להשתמש בכולו והוא דאע"ג שסובר ר"מ דכל גגות העיר רשות אחת הטעם הוא משום דאין תשמישן תדיר אין בהם חילוק רשויות. אבל אעפ"כ מותר לטלטל בכולו אפי' יותר מבית סאתים (ובדרבנן פליגי בהיפוך שם בירושלמי דשמואל סובר דמטלטל בכולו והוא משום דרבנן סברי דכל גג וגג הוי רשות בפני עצמו כמו הבתים. וע"כ סובר שמואל דמטלטלין בכולו ורב אמר דאין מטלטלין בכולו אלא בארבע אמות משום דנפרץ במלואו למקום האסור ולא אמרינן גוד אסיק משום דלא מינכרא מחיצתא)

וא"כ כיון שביארתי דפליגי אליבא דר"מ אם הוי הגג כמו הבית דלשמואל דאמר דאין מטלטלין רק עד בית סאתים הוא משום דסובר דאין הדיורין עולין למעלה וע"כ אם עירבו דרך הלולים לא הוי עירוב דכיון דאין הדיורין עולין למעלה ע"כ לא הוי כמו חלון שזהו במקום הדיורין אבל לרב שסובר אליבא דר"מ דמטלטלין בכולו וע"כ יכול לערב דרך לול הבית

וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הבבלי לא תלי זה בהא דר"מ סובר דכל גגות העיר רשו' אחת ואמרי' בעירובין (ד' צ') גגין השוין לר"מ וגג יחידי לרבנן רב אמר מותר לטלטל בכולו כו' קשי' דרב אדרב ומשני התם לא מינכרא מחיצתא כו' קשיא דשמואל אדשמואל התם לא הוי יותר מבית סאתים הכא כו' וא"כ אפי' לרבנן סובר נמי שמואל דאין מטלטלין יותר מבית סאתים. והני מחיצות למטן עבידן למעלה לא עבידן והוי כקרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה וכל קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בד' ולא מחלקי בין ר"מ ובין רבנן אם הגג נחשב כמו הבית או לא וע"כ לא שייך לזה:

והנה בעירובין (ד' ע"ו) אמרינן בעא מיניה ר' אבא מר"נ לול הפתוח מן בית לעלייה צריך סולם קבוע להתירו או אין צריך סולם קבוע להתירו כי אמרינן ביתא כמאן דמלי דמי ה"מ מן הצד אבל באמצע לא או דילמא לא שנא א"ל אינו צריך כו' אלמא דיכול לערב דרך הלול דלא כהירושלמי ודו"ק

שם (ה"ב) הדא דאת אמר בגדולה אבל בקטנה ברובה. איזו היא גדולה ואיזו היא קטנה כל שרובה יותר מעשר בעשר הא פחות מעשר ברובה הדא דאת אמר באמצע אבל מן הצד לא בדא (פי' והי דינו צד והי דינו אמצע נימר אם יש שם עומד ארבעה היינו אמצע אם לאו היינו צד והנה הק"ע פי' דאמתניתין קאי דתנן נפרצה עד עשר אמות לא אמרן דבעינן עשר אמות אלא בכותל רחבה הרבה אבל בקטנה שאין בכותל עשרים אמות וכדמפרש בסמוך ברובה אם נפרצה הכותל ברובה הדא דאת אמר לא אמרן דבעינן פרצה עשר אמות אלא כשהוא באמצע הכותל אבל מן הצד שהפרצה מן הצד לא בדא אין צריך עשר דפתח בקרן זוית לא עבדי כו'

והנה בגליון הירושלמי הקשה על זה וכתב הדבר תמוה דהא מבואר בעירובין (ד' י"ט) תניא וכו' קטנה בעשר גדולה באחת עשרה כו' הרי אף דנפרץ הגדולה בעשר ולא נשאר בדופן כי אם אמה הוי פתח וגדולה מותרת וגם הא דמסיק עומד ד' ואם לאו היינו צד הרי התם לא נשאר ד' מכל צד. ואיפשר כיון דבירושלמי (פ"א ה"ו) תני ר' שיין קומי ר' אחא בגדולה אחת עשרה ובקטנה עשר איתבעת מתניתין כו' א"ל אחא כן אמר רשב"ל כל משנה שלא נכנס לחבורה אין סומכין עליה כו' הרי דירו' לא ס"ל הך מתניתא ובזה אתי שפיר קושית הש"ק דמ"ט לא הביאוהו הפוסקים וכתב דעדיין צ"ע

ולי נראה דמיירי דוקא אם נפרץ בארבע' מחיצו' אבל אם נפרצה במחיצה אחת ע"כ כל שאינו יותר מעשר הוי כפתח משא"כ אם נפרצה בארבע מחיצו' ע"ז אומר בירושלמי דבעינן שיהא עומד מרובה ושיהי' באמצע והנה בפ"ב דעירובין (ה"א ביארתי דהטעם דבארבע דפנות גרוע יותר הוא כמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' י"א) ד"ה חצר דבמחיצה אחת מהני צורת הפתח רק בארבעה רוחות לא משום דפתחא בארבע רוחות לא עבדי כו'

ועוד דבהא ודאי מודה הירושלמי דחצר ניתר בפס ארבעה או משתי רוחות משהו לכאן ומשהו לכאן וא"כ בחצר גדולה שנפרצה לקטנה ניתרת בשני פסין וכמו דאמרינן בעירובין (ד' י"ב) אמר ר' יוחנן חצר צריכה שני פסין א"ל ר' זירא לר' אסי מי א"ר יוחנן הכי והא את הוא דאמרת משמיה דר"י פסי חצר צריך שיהא בהן ד' וכ"ת ארבעה מכאן וארבעה מכאן והתני רב אדא כו' קטנה בעשר וגדולה באחת עשרה כי סליק ר' זירא מימי פרשה ברוח אחת בארבע' משתי רוחות משהו לכאן ומשהו לכאן וכן איתא בירושלמי פ"ק דעירובין (ה"א) הלכה כדברי האומר בשני פסין ואני אומר בפס א' ובלבד פס של ארבעה טפחים מיכן ופס של ארבעה טפחים מיכן ואין כאן אלא פס ג' טפחים מיכן וג' טפחים מיכן ונראה לי דקאי אברייתא שמביא אח"כ בירושלמי שם (ה"ו) תני ר' שיין קומי ר' אחא בגדולה אחת עשרה ובקטנה עשר וא"כ מוכח דמהני פס של ג' טפחי' מכאן וג' טפחים מכאן הוי דו אמר בשם ר' יוחנן פס כל שהוא מכאן ופס כל שהוא מכאן והוא כמו דמסיק בש"ס דילן מרוח אחת בארבעה משתי רוחות משהו לכאן ומשהו לכאן

וא"כ כיון שההיתר הוא בתורת פסין א"כ מהני מן הצד נמי והא דאיתא בירושלמי דאם הפתח הוא עשר בעינן שיהיה עומד מרובה על הפרוץ וכן בקטנה אם הפרוץ מרובה לא אמרינן דעשר הוי פתח ולא מהני מצד דהוי שני פסין דסגי אפי' במשהו מכאן ומשהו מכאן הוא משום דלחי ופס אינו מתיר רק בדופן אחת אבל לא בד' רוחות אבל עומד מרובה על הפרוץ מועיל בכל הרוחות