נועם ירושלמי על מועד סג

גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ר"מ אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו הכל מודין שאם אמר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת (ברם כרבנן בין שירדו גשמים בין שלא ירדו גשמים מקודשת לא גרסינן וכן בקידושין פ"ג ליתא) ר' יוסי אמר ר' מאיר דעירובין דתנינן אם ספק ר"מ ור"י אומרים ה"ז חמר גמל ר' יוסי ור' שמעון אומרים ספק העירוב כשר אמר ר' יוסה לא אמר ר"מ אלא לחומרין אמר ר' מנא ויאות בעירובו אינו קונה שלא זכה בו את עירובו כבני עירו שנתן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו כן הוא בפ"ג דקידושין] והכא לראשון אינה מקודשת שלא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת שלא כפל הראשון את תנייו

והנה לכאורה לא דמי כלל דהא התם הטעם הוא דלא ידעינן אם נטמא או נשרף מבעוד יום וע"כ הוי חמר גמל דמספקא לן באיזה מקום הוא שביתתו ומה שייך זה להא דהכא אם לא התנה בתנאי כפול ומה איצטריך לטעמא דר' מנא דאמר ויאות בעירובו אינו קונה שלא זכה בעירובו תיפוק לי' משום דהוה ספק

ע"כ נראה לי לבאר כמו שביארתי בספרי נ"י (ס' ט"ו) על מה שנסתפק המ"ל ברמב"ם ופ"ג מה' זכיה ומתנה) דלדעת הרמב"ם דבמעכשיו לא בעינן ת"כ לפי סברת הה"מ א"כ הוא הדין בתנאי דלעבר כגון אם אני כהן או אני עשיר אף שאמר בלשון אם דינו כמעכשיו דא"צ למשפטי התנאים כו' עיי"ש

ולפי"ז קשה כיון דהמ"ל מדמה תנאי דלשעבר לתנאי דמעכשיו וא"כ כיון דהרמב"ם ס"ל דבתנאי דמעכשיו לא בעינן ת"כ א"כ הוא הדין בתנאי דלשעבר אך לפי מה שכתב הלח"מ דר"מ פליג אפילו בע"מ דהוי תנאי דמעכשיו ואפ"ה סובר ר"מ דבעי ת"כ ע"כ ס"ל דאפילו בתנאי דלשעבר נמי בעינן ת"כ ובזה יתיישב הירושלמי דאמרינן מאן תנא אם באו ואם לא באו ר"מ היא ואמרינן היידן ר' מאיר חברייא אמר ר"מ דקידושין דתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים ואמאי לא הביאו מתני' דקידושין (דף ס"א) דתנן ר"מ אומר כל שאינו כתנאי בני גד וב"ר אינו תנאי כמו שהביא הש"ס דילן פ"ק דנדרים (ד' י"א) (ובירושלמי פ"ג דקדושין מביא הך עלה דמתניתין). אך לפי מה שביארתי איפשר לומר דע"כ הביא הירושלמי דקדושין דתניא האומר לאשה ע"מ שירדו גשמים כו' דמהמשנה אין ראי' דילמא זהו בתנאי דלהבא דבא לעקור המעשה אבל בתנאי דלשעבר דהתנאי חל מעכשיו אימא דאפי' ר"מ נמי מודה דלא בעינן ת"כ ע"כ מביא הא דר"מ דברייתא דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים דמיירי בע"מ ואפ"ה בעינן ת"כ וכמו שמדמה המ"ל

אבל ר' יוסי חולק ע"ז וס"ל דהא דאמר ר' אלעזר מאן תנא אם באו ואם לא באו ר"מ היא הוא ר"מ דעירובין דתנינן תמן אם ספק ר"מ ור"י אומרים חמר גמל אמור ר' יוסי לא אמר ר"מ אלא לחומרין (והפי' הוא דלא כמו שכתבו הק"ע והפ"מ בפשיטות דאע"ג דהוי ספק נותנים לו האלפים שמביתו לעירובו דהא אילו האלפים אמה יש לו ממ"נ כמו שפי' רש"י בעירובין (דף ל"ה) אלא דלר"מ אין נותנים לו אפי' האלפים אמה שמביתו לעירובו וכמו שביארתי לעיל הירושלמי פ"ג דעירובין ה' ד') מהו ליתן לו אלפים אמה מעירובו לביתו כו' ר"ש בר"י אין נותנים לו (וכבר ביארתי לעיל בארוכה) וע"כ אמר ר' יוסי לא אמר ר"מ אלא לחומרין מחמת חומרא שהחמיר ולא מחמת ספק וכמו שביארתי דאפילו האלפים שמעירובו לביתו אין נותני' לו. (וכמו שפי' רש"י דאפי' נאכל עירובו מבעוד יום אע"פ שבוודאי לא עירב והטעם משום שסילק עצמו מבני עירו וע"כ אפי' לא עירב בודאי נמי הפסיד) וע"ז אמר רב מנא ויאות בעירובו אינו שלא זכה לו עירובו כבני עירו שנותן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו (כן הוא בירושלמי פ"ג דקדושין) פי' שכבני עירו נמי לא שנתן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו ולא מחמת ספק. וע"כ בעי הכא ת"כ שיאמר אם לא באו הריני כבני עירי אע"פ שבעירובו ודאי לא זכה אפי' אם לא התנה בת"כ כיון שאמר אם בא חכם מן המזרח והחכם לא בא כיון שהתנאי הוא לשעבר א"כ לא הותחל המעשה כלל וע"כ לא בעי ת"כ

והא דבעי שיאמ' אם לאו הרי הוא כבני עירו הוא ר"מ ועירובין דאליבא דר"מ הוי חמר גמל לא מחמת ספק דהא אפילו אלפים אמה שמביתו לעירובו לית לי' וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"ב) לא תימא טעמא דר"מ ספק עירב ספק לא עירב הוא דהוי חמר גמל אבל ודאי לא עירב לא הוי חמר גמל חלא אפי' ודאי לא עירב הוו חמר גמל דהא הכא ודאי לא עירב וקא הוי חמר גמל ולא כמו חמר גמל דר' יהודא שהוא רק מחמת ספק וכמו שביארתי לעיל אבל לר"מ הוא מחמת שסילק עצמו מבני עירו ואפילו לא עירבו וע"כ בעי הכא שיאמר אם לאו הריני כבני עירי. דאע"ג דלגבי עירוב למזרח ודאי לא הוה עירוב אפי' בלא ת"כ כיון שהוא לשעבר אעפ"כ צריך להתנות דאל"ה סילק עצמו מבני עירו אע"ג שודאי לא עירב אליבא דר"מ וע"ז אמר ר"מ דעירובין הוא מהא דחמר גמל ולא ר' יהודה אך שעדיין צריך לבאר הא שאמר ר' מנא ויאות בעירובו אינו שלא זכה לו כו' והכא לראשון אינה מקודשת שלא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת שלא כפל תנאו

ע"כ נראה לי דאפשר לומר לפי מה שביארתי דר"מ ס"ל דבלשעבר לא בעינן ת"כ וכן בע"מ כיון שהוא כאומר מעכשיו ובמעכשיו לא בעינן ת"כ. וא"כ אמאי אמר ר"מ בין אם ירדו בין אם לא ירדו מקודשת הא בע"מ לא בעינן ת"כ וע"כ אמר דהא דאמר ר' מאיר בין אם ירדו בין אם לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו לא שהיא מקודשת בודאי ותפסי בה קידושין של שני (ואיפשר לומר דע"ז אמר לא אמר ר"מ אלא לחומרין וקאי על הא דאמר ר"מ דאפי' לא ירדו מקודשת הא בלשעבר לא בעינן ת"כ אלא דהחמיר ר"מ דאפי' לא ירדו גשמים מקודשת דכיון דבלהבא סובר ר"מ דבעינן ת"כ כמו דתנן במתניתין (פ"ג דקידושין) ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד כו' אינו תנאי ע"כ אפי' בלעבר נמי ס"ל לר"מ לחומרא דמקודשת וע"כ כיון שהוא מצד חומרא ע"כ אם לא ירדו גשמים תפסי קידושי שני ג"כ

וע"כ א"ר מנא ויאות בעירובו אינו קונה שלא זכה בו עירובו כבני עירו שנתן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו. (וע"כ אם לא הי' כופל תנאי אעפ"י שהוא בלשעבר אעפ"כ בעירובו לא זכה דהא מדאורייתא הוי תנאי מעליא דהא בלשעבר לא בעינן ת"כ ואעפ"כ לא הוי כבני עירו מחמת שסילק עצמו מבני עירו וכמו שביארתי לעיל דחמר וגמל דר"מ אינו כחמר וגמל דר' יהודה) והכא לראשון אינה מקודשת שלא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת שלא כפל תנאו והוא (ט"ס וצ"ל) והכא לראשון מקודשת שלא כפל תנאו (פי' וע"כ מקודשת לחומרא אעפ"י שהיא בלעבר) ולשני אינה מקודשת הוא (ט"ס וצ"ל) מקודשת שלא כפל תנאו הוא (ט"ס וצ"ל שלא ירדו גשמים] (וא"כ נתבטל תנאו) דהא מדאורייתא לא בעינן ת"כ בלעבר). ובזה יתבאר הירושלמי (שאח"כ) אמר ר' יוסי בר בון בכל אתר אית ליה לר' מאיר ממשמע לאו אתה שומע הן והכא לית ליה אמר ר' מתניה חומר הוא בעריות

[והנה הרא"ש בב"ב (דף קל"ו) כתב ע"ז ואי אפשר לומר כן דבכמה דוכתי שמעינן לי' לר"מ דבעי ת"כ במילי דלאו עריות בסוף השוכר את הפועלים (דף צ"ד) ובנדרים (ד' י"ג) גבי לחולין לא אוכל לך ומפרש ר"ת דלאו משום חומרא דעריות דווקא ולאפוקי תנאי ממון. אלא חומר הוא בעריות מבשאר איסורין כגון שתויי יין ופרועי ראש דאמר בסוף שבועת העדות דאפי' ר"מ אית ליה מכלל לאו אתה שומע הן ועל הירושלמי קשה דקולא היא בגיטין דבעי תנאי כפול דאי לא כפלי' לתנאו אפי' לא תתקיים הוי גט ובירושלמי הי' כתוב אית לי' בשניהם וע"כ האחד מהן הוא טעות והוגה באחרון לית ליה ונראה דגרסינן איפכא בכל אתר לית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן והכא אית לי' וקאמר חומר הוא בעריות דאי לא כפל נמי תנאי הקידושין והגירושין אינם בטלים לגמרי אלא חולץ מספק כו' עכ"ל הרא"ש שם

אך אעפ"כ קשה דהא מצינו בכמה מקומות ובירושלמי דר"מ אית לי' מכלל לאו אתה שומע הן דאיתא בנדרים (ספ"ק ה"ד) לא קרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר ואיתא שם בירושלמי ר' יסא בשם ר' יוחנן דברי ר' מאיר ממשמע לאו אתה שומע הן לא קרבן מזה דלא אנא איכול מן דילך הא מה דאנא איכול מדידך לית הוא חולין אלא קרבן וא"כ מוכח בהדיא דלשיטת הירושלמי אית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ובש"ס דילן בנדרים (דף י"ג) איתא והא לית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן אמר ר' אבא