נועם ירושלמי על מועד נט

לשיירא יחיד נותנים לו בית סאתים שנים נותנים להם בית סאתים ג' נעשו שיירא ונותנים להם בית שש וכן אמרינן ההם אוקמת ר"נ אמורא עליו כו' ברם כך אמרו יחיד נותנים להם בית סאתים שנים נותנים להם בית סאתים ב' נעשו שיירא ונותנים להם כל צרכן רישא ר' יוסי בר' יהודה וסיפא רבנן ופי' רש"י רישא ר' יוסי בר' יהודה דקאמר יחיד בית סאתים דאי לרבנן אפי' ליחיד כל צרכו וסיפא רבנן ומשני אין משום דקאי אבוה בשיטתי' ופירש"י גבי יחיד קאמר ר' יהודה דאין נותנים לו אלא בית סאתים במחיצה כו']. ולשיטת הירושלמי אפי' לרבנן נמי אין נותנים להם כל צרכן. רק נותנים להם בית שש וא"כ תחילה דפליגי ר' יהודה ורבנן דר' יהודה בשיירא דבר דברי ר' יהודה וחכ"א לא דיברו בשיירא אלא בהווה. וא"כ פליגי ביחיד וא"כ אי איפשר לומר דביחיד נותנים לו כל צרכו דהא לשיטת הירושלמי אפי' בשיירא תני' שלא יהי' בה בית סאתים פנוי וקא מפרש רב הונא פנוי מאדם. וא"כ צריך לומר דפליגי ביחיד בבית סאתים במחיצה שאינה גמורה דלרבנן מותר ולר' יהודה אין נותנים ליחיד בית סאתים

והא דתנן כל מחיצה כו' אינה מחיצה דברי ר' יוסי בר' יהודה וחכ"א א' משני דברים וא"כ פליגי בשיירא וא"כ לשיטת הירושלמי לרבנן נמי אין נותנים לו רק בית שש וא"כ צריך לומר דר"י בר"י סובר דאפי' בשיירא אין ליתן יותר מבית סאתים

וע"ז אומר ר' אחא בשם רב חסדא אתי דר"י בר"י בשיטת אביו וחולק על אביו וע"ז אומר בשיטת אביו ביחיד בפחות מבית סאתים (כצ"ל לפי הגהתי) דלר' יהודה דפליג ברישא ביחיד דקאמר בשיירא דברו א"כ פליג על יחיד ואי איפשר לומר ליתן לו כל צרכו כמו שסובר הש"ס דילן דהא לשיטת הירושלמי אפי' לרבנן נמי אין נותנים להם רק בית שש וא"כ פליג על יחיד בפחות מבית סאתים וחולק על אביו בשיירא יתר מבית סאתים דלר' יהודה דלא פליג רק על יחיד א"כ סובר בשיירא דנותנים להם בית שש כמו רבנן ור"י בר"י חולק על אביו ג"כ אפי' על שיירא ביתר מבית סאתים וסובר דבשיירא נותנים להם בית סאתים וע"ז אומר והן אשכחן דר' יהודה אומר ביחיד יותר מבית סאתים צריך כו' ונראה שהוא (ט"ס וצ"ל) ביחיד פחות מבית סאתים צריך כו' פי' מנין לנו שר' יהודה חולק ביחיד אפי' על פחות מבית סאתים דילמא לא פליג ביחיד רק בבית סאתים. ע"ז אומר נשמעינה מהדא דמר ר' אחא כו' כשם שחלוקים כאן כך חלוקים בכלאים וכלאים לא אפי' היא בית רובע (פי' דחולק נמי בכלאים דמחיצה שאינה גמורה אינה מתרת והתם הוא אפי' בית רובע אלמא דר"י פליג אפי' בפחות מבית סאתים וע"כ ר"י בר"י סובר בשיטת אביו ביחיד היינו בפחות מבית סאתים וחולק על אביו בשיירא דבשיירא מודה ר"י לחכמים והוא חולק על חכמים אפי' בשיירא ביותר מבית סאתים וליכא למימר דאינו חולק על חכמים רק בהא דליתן להם כל צרכן דהא לשיטת הירושלמי אפי' לרבנן נמי אין ניתנים להם כל צרכן רק בית שש. וא"כ ר"י בר"י דחולק על חכמים היינו בשיירא יותר מבית סאתים וחולק בזה על ר"י ג"כ דר"י סובר כחכמים בשיירא ודו"ק: עושין פסין פרק שני עירובין

שם חצר שהיא פתוחה לפסים מטלטלין מן החצר לפסים. אבל לא מן הפסים לחצר הא שתים אסור א"ר בא לא סוף דבר שתי חצירות אלא אפי' חצר אחת ובה שני בתים סברוא מימר בשלא עירבו הא אם עירבו מותרין רבי דניאל ברי' דרב קטינה בשם רב חונא אפי' עירבו אסורות שאין עירוב עושה אותן אחת (והוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' כ') בעא מיני' אביי מרבה חצר שראשה נכנסת לבין הפסין מהו לטלטל מתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה א"ל מותר שתים מאי א"ל אסור אמר רב הונא שתים אסורין ואפי' עירבו גזירה שמא יאמרו עירוב מועיל לבין הפסין)

ובירושלמי קאמר הטעם דאפי' עירבו אסורות שאין עירוב עושה אותן אחת רב הונא כדעתי' דאתפלגון מבוי שצדו א' כו' וצידו א' ישראל רב הונא בשם רב אמר אם עירבו דרך פתחים כו' אוסר עליהם. אבא בר רב חנה כו' אפי' עירבו דרך חלונות אין כו' אוסר עליהם והק"ע נדחק בזה. רק משמע מן הירושלמי שזה תלוי אם העירוב עושה אותם כחד ואין יחיד אוסר במקום כו' אלא אם שני ישראלים אוסרין זה על זה

והנה בירושלמי (פ"ו דעירובין ה"ז) אמרינן בית שמניחין בו אה העירוב אינו צריך כלום רב חסדאי אמר נעשה כשותף א"ל א"ר המנונא מיליהון דרבנן לא שבקין לך דאתפלגון מבוי שצידו א' כו' אבא בר חנה בשם ר' יוחנן אפי' עירבו דרך החלונות כו' אין תימר כשותף הוא ייסר. ומשמע מזה הפלוגתא הוא אם עירבו דרך חלונות דאם עירבו דרך פתחים בודאי אוסר דהא אין עירוב מועיל במקום כו' אלא אם עירבו דרך חלונות וא"כ נעשו כיחיד:

וכן צריך לגרוס מבוי שצדו א' כו' צדו ישראל רב הונא בשם רב אמר אפי' עירבו דרך חלונות כו' אוסר עליהם והוא משום שאין העירוב עושה אותן כיחיד. אבא בר רב חנה בשם ר' יוחנן אפי' עירבו הוא (ט"ס וצ"ל) אם עירבו דרך חלונות אין העובד כוכבים אוסר עליהם והוא משום דהעירוב עושה אותם כיחיד וכן כתב הרמב"ם (פ"ב מה' עירובין ה' ט"ו) חצר כו' שאין רבים נעשים בעירוב כיחיד כו' וכן פי' הא דאמרינן בעירובין עיי"ש. והוא כמו דאיתא בירושלמי והמפרשים פירשו באופן אחר כמו שכתב הה"מ. [ולקמן יתבאר שאין ראיה מהירושלמי במה שאמר שם (פ"ו ה"ז) דמיליהון דרבנן לא שבקין לך במה שאמר שנעשה כשותף ולפי מה שאבאר לקמן דהירושלמי אזיל לטעמיה במה דאמר לקמן ופ"ו דעירובין ה"י) במה דאמר ר' יסא כו' דאם א' מן החיצונה לא עירבה הפנימית למה אסורה מפני שנתנו עירובן במקום אסור הרי לא נתנו עירובן במקום אסור (פי' שהניחו עירובן בפנימית אלא שדריסת הרגל אוסרת הרי אין כאן דריסת הרגל (פי' דהא אין דריסת הרגל של החיצונה בפנימית א"ר יסא מכיון שנתנו במקום א' נעשו כולן רשות אחת ולשיטת הירושלמי הא דתנן בעירובין (ד' ע"ה) נתנו עירובן במקום א' היינו בין בפנימית בין בחיצונה והטעם הוא כמו דאמר ר' ייסא מכיון שנתנו במקום א' נעשו כולן רשות אחת וע"כ פליגי בזה בירושלמי אם נעשו ע"י עירוב כחד דכיון דנעשו כולם רשות אחת אבל לפי שיטת הש"ס דילן הא אמרינן בעירובין (ד' ע"ה) נתנו עירובן במקום א' היינו בחיצונה ומאי קרי לי' מקום א' מקום המיוחד לשתיהן והטעם דלא אמרינן דיורין להחמיר ולתקוני שיתפתיך ולא לעוותי וא"כ לפי שיטת הש"ס דילן נעשה ע"י עירוב כשותף וע"כ יכול לומר לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי ואין כאן פלוגתא אם העירוב משוי אותן כחד רק שהוא בתורת שותף וע"כ יכול לומר לו לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי וע"ז אומר שם מיליהון דרבנן לא שבקי לך פי' על מה שאומר שהוא נעשה כשותף א"כ איך איפשר לחלוק בזה אם ע"י עירוב נעשו כחד אלא ודאי דע"י עירוב נעשו כיחיד וע"כ פליגי בזה רב ור' יוחנן אבל לשיטת הש"ס דילן דדוקא אם נתנו עירובן בחיצונה דליכא למימר תיחד דשא ותשמש דהא ליתא לעירובא גבה. אבל פנימית לא מיתסרא ע"י חיצונה אע"ג דעירבו יחד משום שיכולה לומר לתקוני שיתפתיך ע"כ אין בזה מחלוקת אם נעשו כחד וע"כ פירש רש"י שם פירוש אחר דלא כפי' הרמב"ם ודו"ק]

שם (ה"ב) מותר להקריב לבאר ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה כו' ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק והוא שיעורא כשיעור הזה אפי' גמל כולו מבחוץ מותר (פי' דכיון שהוא מדרבנן דילמא ממשך אחר פרתו ומפיק לדוולא חוץ למחיצה וקא מפיק מרה"י לרה"ר) וע"ז אומר והוא שיעורא כשיעור הזה אפי' גמל כולו מבחוץ מותר (פי' דכיון דיש שיעו' כהאי א"צ שיעמוד הגמל מבפנים) פחות מכשיעור הזה אפי' גדי כולו מבפנים אסור דלא פלוג רבנן תני רשב"א אומר מלא גמל וגמלו מה ופליג (פי' אם בעינן שיהא כולו מבפנים) ע"ז משני כל מה שהפרה פושטת צוארה הגמל עוקם צוארו וא"כ לגמל בעי כשיעור צואר הגמל וע"ז פריך ואין הפרה עומדת ברה"ר ואוכלת ברה"י. ויתבאר עפ"י מה שביארתי במ"א על הירושלמי (פ"י דעירובין ה"ו) לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר ברה"ר וישתה ברה"י אלא א"כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה וכן בגת ובירושלמי ניחא ברה"י וישהה ברה"ר נראה לי (שצ"ל) ניחא ברה"ר וישתה ברה"י אבל ברה"ר וישהה ברה"י אין פיו למעלה מעשרה טפחים וביארתי שם ששיטת הירו' הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרינן בעירובין (ד' צ"ט) דמיירי בחפצים הצריכים לו אלא דשיטת הירושלמי שהוא מדאורייתא. וע"ז פריך ואין פיו למעלה מעשרה וא"כ נח במקום פטור ומשני שני' היא שמתגלגלין ויורדין וא"כ יש חיוב חטאה ולא כשיטת הש"ס