נועם ירושלמי על מועד נז

אלא חד קרא בהכשר וההוא מוקי לה במחוברים ולהכי נקיט והעבירה בנהר משום דבעי הכשר מן הנהר שהוא מחובר ואומר ר"י דע"י העור הוכשר הבשר דבחולין (ד' קי"ח) פליגי אי יש יד להכשר אבל לכ"ע יש שומר להכשר ובכל העור באו מים בעודם מחוברים וא"כ הא דמשנינן דהוכשר במים הוא דווקא אליבא דריה"ג שסובר דקדשים הוא ממון בעלים והוכשר ע"י שהעבירה בנהר. והוי הכשר ע"י העור כמו שכתבו התוס' וע"כ אומר ר' יונה בעי אף לענין הכשר זרעים כן חישב עליהם שירדו על הבהמה ומן הבהמה על האוכלים וכי היכי דממעט לענין גט דבר שאין בו רוח חיים ה"נ לענין הכשר וא"כ אי איפשר לומר כגון שהעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עלי' אפי' לריה"ג דהא לדידיה לא הוי הכשר וע"י חיבת הקודש אימר דמהני חיבת הקודש לאיפסולי גופי' אבל למימני בי' ראשון ושני לא כמו דאמרינן בפסחים (ד' כ') אימר דמהני חיבת הקודש לאיפסולי גופי' למימני ביה ראשון ושני נמי תיפשוט דבעי ריש לקיש צריד של מנחות מונין בו ראשון ושני' כו' וכן אמרינן בירוש' (פ"ג דחגיגה ה"ב) רשב"ל בעי צריד של מנחות מהו שיעשה מניין. התיב ר' לעזר והא כתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא את שטומאתו על ידי מים עושה מנין את שאין טומאתו ע"י מים אינו עושה מנין וע"כ מיבעי' לי' לר"י הגלילי ועל זה אומר או שני' היא דכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ודו"ק]

שם (ה"ט) מקיפין ג' חבלים זו למעלה מזו וזו למעלה מזו ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו ג' טפחים שיעור חבלים ועוביין יותר על טפח שיהא הכל עשרה טפחים א"ר זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר הא פחות מיכן לא ותני כן הביא דופן של ז' טפחים והגביהו מן הארץ פחות מג' מותר

הנה הירושלמי הזה הוא תמוה מאוד והק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד ע"כ נראה לי שיש בכאן וטעות הדפוס וחילוף השורות). וכן צריך להיות הא פחות מיכן לא ותני כן הביא דופן של שבעה טפחים והגביהו מן הארץ פחות מג' מותר. תמן את אמר כל פחות מג' כסתום וכא את אמר כל פחות משלשה כסתום (והוא ט"ס וצ"ל כל פחות מג' אינו כסתום) א"ר זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר

ויתבאר הא שאומר הא פחות מיכן לא והוא כמו דאמרינן בעירובין (דף טז) אמר רב המנונא אמר רב הרי אמרו עומד מרובה על הפרוץ בשתי הוי עומד בעי רב המנונא בערב מאי אמר אביי ת"ש שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח שיהו הכל י' טפחים ואם איתא למה לי יתר על טפח ליעביד פחות משלשה וחבל משהו פחות משלשה וחבל משהו פחות מארבעה וחבל משהו ותיסברא האי פחות מד' היכא מוקים ליה אי מוקים ליה תתאי ה"ל כמחיצה שהגדיים בוקעין בה אי מוקים ליה עילאי אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה אי מוקים לי' במיצעי ה"ל עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות ש"מ עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות הוי עומד והתוספות הקשו ע"ז דאכתי נעביד פחות מג' וחבל משהו ופחות מג' וחצי וחבל משהו ופחות מג' וחבל חצי טפח ומשהו כו'

וע"ז הקשה בירושלמי הא פחות מיכן לא (פי' דלמה לי יתר על טפח הא יכול להיות בפחות מיכן דליעבד פחות משלשה וחבל משהו ופחות מג' כו' והני כן הביא דופן של ז' טפחים והגביהו מן הארץ פחות מג' מותר המן את אמר כל פחות מג' כסתום וכא את אמר כל פחות מג' אינו כסתום

וע"ז אומר אמר רבי זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר (פי' בעשר היינו כמו שמביא הא דתני' דהביא דופן של שבעה טפחים והגביהו מן הארץ פחות מג' כשר וביותר מעשר הוא כמו דאמרינן בשבת (דף ח) כפאה על פיה שבעה ומשהו חייב שבעה ומחצה פטור ופירש"י אבל גבוה ז' טפחים ומחצה והוא הדין לשני משהוין פטור דכי מטא לפחות משלשה סמוך לקרקע אמרינן לבוד במחיצתי' והרי היא כמונחת נמצאו שוליה למעלה מי' ואינו נוחה כולה ברה"ר ובשלא כפאה ליכא למימר לבוד דלא אמרינן לבוד אלא במחיצות וכן אמרינן בירושל' רפ"י דשבת הוציא כו' הואיל ואין כולה ניחה ברה"ר פטור אמר רב שמואל כו' הוציא קורה מרה"י לרה"ר עד שלא הניחה ברה"ר נכנס ראשה לרה"י אחרת הואיל ואין כולה ניחה ברה"ר פטור ואין הטעם משום דעברה דרך מקום פטור דהיינו למעלה מעשרה אלא הטעם הוא כמו דאמרינן בשבת (דף. ט) גבי כוורת והוא דכי מטי פחות מג' סמוך לקרקע אמרינן לבוד כמחיצות והרי היא כמונחת ונמצאת למעלה מי' ואף שפירש"י דדווקא כפאה על פיה ובשלא כפאה ליכא למימר לבוד דלא אמרינן לבוד אלא במחיצות והתוס' פירשו דקאי דווקא ארחב ששה עיי"ש בתוספות וזה נתבאר (רפ"י דשבת ה"ג). ושם ביארתי דאע"ג דאמרינן לבוד בכל הדברים וכמו דאמרינן בגיטין (דף עט) דכל פחות מג' הסמוך לגג הוי כגג וכן אמרינן בעירובין (דף צט) אמר רב נחמן הכא במזחילה פחות מג' סמוך לגג עסקינן דכל פחות מג' סמוך לגג כגג דמי וכן אמרינן בשבת (דף פ) גבי חצי גרוגרת דאם העבירה דרך עלי' חייב והיינו בפחות משלשה והוא משום דאמרינן לבוד אך שיש ב' מיני לבוד וכמו שכתב המ"מ (פט"ו מהל' שבת) דלבוד א' הוא כגון פחות מג' סמוך לגג הוי כגג כה"ג אמרינן בכל הדברים אבל לראות כאלו המחיצות יורדין למטה ונמצאת ראשה למעלה מי'. א"כ צריך לומר לבוד דהוי כסתום וכהאי גוונא לא אמרינן אלא במחיצות. ושם בשבת (רפ"י) ביארתי]

וע"ז אומר א"ר זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר פי' שאם הוא יותר אין מתחייב הזורק דכיון דמטי פחות מג' סמוך לקרקע א"כ נמצא דראשה למעלה מי' וא"כ אמרינן דלבוד הוא כסתום אעפ"כ לא אמרינן אלא בכה"ג אבל שיהיה לבוד כסתום שיהיה כמו עומד מרובה על הפרוץ בכה"ג לא הוי לבוד כסתום וכה"ג כתב הג"א הביאו המ"א באו"ח (סי' שס"ב) אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא מבטלי מחיצתה היכא שכל א' בפני עצמו רחב יותר מן המחיצה ועומד גמור מרובה על הפרוץ מב' רוחות הוי עומד אבל אלו עומדים פרוצים הם אלא דהוה כמו עומד ע"י לבוד ולא הוי עומד מרובה על הפרוץ ולשיטת הירושל' אפי' אי אמרינן לבוד יהיה עומד מרובה על הפרוץ מרוח א' בכה"ג לא אמרינן דהוי לבוד כסתום. וכמו שאומר א"ר זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר

וע"ז אומר אין את בעי מקשי' הכין קשי הביא דופן של שבעה טפחים וכל שהו והגביהו מן הארץ ב' טפחים חסר כל שהוא כו' והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהוא (ט"ס וכצ"ל) הביא דופן של ז' טפחים וכל שהוא והגביהו מן הארץ ג"ט חסר כל שהוא והפי' הוא שהביא דופן של ז' טפחים וכל שהוא היינו שחקק בהדופן והניח כל שהוא והעמיד הכל שהוא פחות מג' והוא כמו דאמרינן בעירובין (דף ס"ז) אלא רב המנונא הכי קא מיבעי' ליה כגון דאייתי מחיצות דהוא ז' ומשהו וחקק בה ג' טפחים ושבק ד ומשהו וכמו שפירש"י ושבק בה ד' שלמין למעלה ומשהו למטה. וע"ז קשיא ליה דליהוי מותר בכה"ג

וע"ז אומר ייבא כיי דמר ר' יוחנן העומד והחלל מצטרפין בארבעה והוא שיהא העומד רבה על החלל (ולא סיים) והוא כמו דאיתא בשבת (פי"א ה"ב) רבי זעירא בעי עד שיהא עומד שבכאן ושבכאן. ואם כן בעינן שני עומדים שיהא רבה והכא ליכא אלא עומד א' ודו"ק ועיין בפ"א דסוכה (הלכה י"א)

שם (ה"י) מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג' טפחים בשיירא דברו דברי ר"י וחכ"א לא דברו בשיירא אלא בהווה כל מחיצה שאינה של כו' אינה מחיצה דברי ר' יוסי בר' יהודה וחכ"א ח' משני דברים

ואמרינן בגמ' שם מקיפין בקנים בשיירא דברי ר"י הא יחיד צריך והא ר"י מהשניי (כצ"ל) בין יחיד לשיירא ורבנן לא מהשניי בין יחיד לשיירא (פי' דמיבעי' ליה אם לרבנן יש חילוק בין יחיד לשיירא ואמר נשמעינה מן הדא שיירא שחנת' בתל שהוא גבוה עשרה בנקע שהוא עמוק עשרה כו' (וכצ"ל) מטלטלין בכולה עד בית סאתים ובלבד שלא ישיירו בה בית סאתים פנוי ר' אחא בשם ר' חיננה אפי' אוכפות אפילו עביטין (פי' דמותר לטלטל בכולה אפי' יותר מבית סאתים ובלבד שלא יהיה בית סאתים פנוי מכלים והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בעירובין ודף טז) וחכ"א א' יחיד וא' שיירא נותנים להן כל צרכן ובלבד שלא יהיו בית סאתים פנוי (ופירש"י שלא יקיפו יותר מכדי צרכן בית סאתים וא"כ לפי"ז אין חילוק לרבנן בין יחיד לשיירא

וע"ז אומר מילתיה דרב הונא אמרה ובלבד אדם דמר ר' בא בשם רב חונה א' או שנים נותנים להם בית סאתים ג' נותנים להם בית ששת סאין מיכן והילך לפי חשבון (ולפי"ז יש חילוק אפי' לרבנן בין יחיד לשיירא דא' או ב' נותנים להם סאתים אבל שלשה נותנים להם בית ששת סאין. ולפי"ז לשיטת