נועם ירושלמי על מועד לט

בשבת (ד' י"א) לא יצא החייט במחטו כו' ולא צבע בדוגמא שבצוארו וכן בירושלמי ולא הצבע בדוגמא שבאזנו ומתניתין נמי הכי מיירי שאם יצא בדוגמא שבאזנו חייב ע"כ אתי כר' יהודה ואיפשר לומר כמו שכתב הגליון דהא דקאמר ר' יהודה היא היינו דכמו דאומן באומנתו חייב משום דלגבי' דרך הוצאה היא הכא נמי כיון שלגבי' שרצונו לזרוע חייב משא"כ לר"מ דאף אומן באומנתו פטור משום דלכל אדם אין דרך הוצאה בכך ה"נ כיון שאינו יישוב לכל אדם פטור עיין שם שהאריך בזה

אך א"כ הי' לו להקשות אמתניתין דתנינן (פ"ז דשבת ה"ג) ועוד כלל אחר אמרו כו' וכל שאינו כשר להצניעו ואנן מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניעו ואמאי לא פריך דאתי כר' יהודה ולקמן יתבאר זה

וע"ז אומר אתא ר"י בן פזי בשם ריב"ח כר' יהודה היא אמר ר"י בר חיננא לא אתי אלא אלא לדוגמא שכבר נתפייס הלוקח אבל לזרע ולרפואה אפי' כל שהוא חייב (פי' דלזרע ולרפואה חייב בכל שהוא ואתי לכ"ע דכיון דהצניעו חייב בכל שהוא אלא בהא דלדוגמא מהני שכבר נתפייס הלוקח]

ועוד איפשר לומר דבתחילה אומר ר' ירמיה אמר ריב"ח בעי מתניתין דר' יהודה דר' יהודה אמר אומן באומנתו חייב ואתי ר"י בן פזי בשם ריב"ח לא אתי אלא לדוגמא שכבר נתפייס הלוקח (פי' דלא כר' יהודה דאמר אומן באומנתו דבהא לא תלי דהא תנן דהמצניע חייב בכל שהוא אלא בהא דלדוגמא אע"פ שכבר נתפייס הלוקח וע"ז אומר דר' יהודה היא וכמו דאמרינן בירושלמי (בפ"ח דשבת ה"ב) תני הוציא קשר מוכסין עד שלא הראהו למוכס חייב משהראהו למוכס פטור ר' יהודה אומר אף משהראהו למוכס חייב שהוא ראוי להראותו למוכס אחר הוציא שט"ח עד שלא הראהו לבע"ח חייב משהראהו לבע"ח פטור ר' יהודה אומר אף משהראהו לבע"ח חייב שהוא ראוי להראותו לבע"ח אחר. וע"ז אומר שהמצניע לדוגמא אפ"ה חייב ולא בטלה הצנעתו בכך והוא מפני שצריך להראות ללוקח אחר ע"ז אומר דאתי כר' יהודה כמו דאמר בשט"ח שאף משפרעו פטור שהוא ראוי להראותו לבע"ח אחר. וכן אמרינן בשבת (ד' ע"ח) ת"ר המוציא שט"ח עד שלא פרעו חייב משפרעו פטור ר' יהודה אומר אף משפרעו חייב רב אשי אמר מפני שצריך להראותו לבע"ח שני דאמר לי' חזי גברא דפרע אנא וע"ז אומר כי אתא ר"י בן פזי בשם ריב"ח דר' יהודה היא (ולא אמר כמו דאמר ר' ירמי' אמר ריב"ח דר' יהוד' היא דאמר אומן באומנתו חייב אלא דאמר סתם דר' יהודה היא: וע"ז אומר לא אתי אלא לדוגמא שכבר נתפייס הלוקח (פי' אפי' נתפייס הלוקח ואינו צריך ללוקח זה נמי חייב לאתויי כר' יהודה דאמר גבי קשר מוכסין וגבי שט"ח אעפ"י שכבר פרעו אפ"ה חייב מפני שצריך להראותו לבע"ח אחר אבל לזרע ולרפואה אפי' כל שהוא חייב (פי' לכו"ע כיון דהצניע לרפואה שם רע ולרפואה אפי' כל שהוא נמי חייב ודו"ק

שם (ה"ב) המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה בין שחזר והוציאם בין שהוציאם אחר פטור מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת קופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה אעפ"י שרוב הפירות מבחוץ פטור עד שיוציא את כל הקופה חזקיה אמר בקופה של קישואין ושל דילואין היא מתניתין שמקצת האוכל מבפנים ומקצתו בחוץ אבל בקופה שהיא מליאה פירות כיון שהוציא ממנה כגרוגרת חייב (פי' דקסבר דאגד כלי לא שמי' אגד) מילתא דר' יוחנן פליגא דאמר ר' חייא בשם ר' יוחנן סרוד שמקצתו מבפנים ומקצתו מבחוץ נטל מיכן ונתן לכאן פטור אם עקרו עד שיעקור כולו כאחת ואם איתא דאגד כלי לא שמי' אגד א"כ אף שלא עקר כל הסרוד ממקומו ליחייב על הפירות שבתוכו דהא הוציא מהפירות פרי שהוא כגרוגרת אלא ש"מ דאגד כלי שמיה אגד א"ר מנא קומי ר' יוסה תיפתר בפרוץ (פי' הא דאמר חזקיה דאגד כלי לא שמיה אגד מיירי בפרוץ) א"ל והא תנינן קופה אית לך מימר קופ' פרוצה (פי' דליכא למימר דחזקיה מיירי בפרוץ דהא תנינן קופה אית לך מימר קופה פרוצה וא"כ למה לי למימר דמתניתין דתנן עד שיוציא את כל הקופה דווקא היינו דווקא בקופה של קישואין ושל דילועין אבל בפירות כיון שהוציא ממנה כגרוגרת חייב כיון דסתם קופה אינה פרוצה אם כן אין צריך לומר דמיירי דווקא בקופה של קישואין אלא וודאי דאף בקופה סתומה סובר נמי חזקי' דאגד כלי לא שמיה אגד וע"ז אמר מאי כדון (פי' לחזקי' דאמר דאגד כלי לא שמי' אגד והירושלמי מדמה יד לכלי ג"כ. וא"כ אגד יד ג"כ לא שמי' אגד. וא"כ תקשה מתניתין דתני פשט ב"ה את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והכניס שניהם פטורין וא"כ אי אגד כלי לאו שמי' אגד א"כ אגד יד נמי לאו שמי' אגד וא"כ אמאי פטור בשפשט בע"ה את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והכניס וכן תקשה אי אמרינן דאגד כלי שמי' אגד א"כ גבי יד נמי אגד יד שמי' אגד א"כ תקשה מידו דעני שפשט לפנים ונטל בע"ה מתוכה א"כ ליחייב כיון דאגד יד שמי' אגד א"כ הוי כאלו נטל הבעה"ב מרה"ר א"כ משמע מזה דדבר שהוא ברשות אחת ומקצתו לתוך רשות אחרת הוי רשות לעצמו ונעשה כרמלית וע"ז אומר מאי כדון וע"ז אומר דמתניתין לא תקשה לך אין לך מיטלטל בר"ה ונעשה כרמלית פי' שלא יהי' כרה"י או כר"ה זה אינו (אלא דתלוי בפלוגתא דחזקי' ור' יוחנן אי אגד כלי שמי' אגד או לא ואי אגד כלי שמי' אגד א"כ הוי כאלו הוא ברה"י ואי אגד כלי לאו שמי' אגד הוי כאלו הוציא מר"ה ואם יש בו כגרוגרת חייב)

וע"ז אומר אין לך מיטלטל ברה"ר ונעשה כרמלית אלא או דאגד כלי שמי' אגד הוי כמונח ברה"י או דאגד כלי לאו שמי' אגד וא"כ הוי כמונח ברה"ר אבל אינו נעשה כרמלית אלא אדם בלבד דבאדם נעשה כרמלית וכמו דאמרינן בשבת (ד' ג') אמר אביי פשיטא לי' ידו של אדם אינה כרה"ר ולא כרה"י כרה"ר לא דמי מידו דעני כו' ובין לגירסת רש"י ובין לגירסת הרשב"א מוכח מזה דידו של אדם אינה נגררת אחר רשות שהיא פשוטה לתוכה וע"כ בעי אביי ידו של אדם מהו שתעשה ככרמלית ועיין בפ"י שם שהאריך בזה אבל לא בכלים וכמו דאמרינן בשבת (ד' צ"ב) דהמוציא פירות לרה"ר אביי אמר ביד חייב בכלי פטור ורבא אמר ביד פטור בכלי חייב ופריך והא תנן פשט בע"ה את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והכניס שניהם פטורין התם למעלה מג' הכא למטה מג' ועיין ברש"י ותוס' אבל ידו לא דמי לכלי ועיין מה שביארתי בפ"ק דשבת (ה"א) ובפ"ו דעירובין (ה"ה) [ואיפשר לומר דהטעם הוא דכלי לא הוי כרמלית וכמו שכתבו התוס' בשבת (ד' ה') אבל על אדם עשו אותו ככרמלית] אבל אעפ"כ ידו לא דמי לכלי וע"כ לא קשה ממתניתין ודו"ק]:

שם חזקי' אמר הוציא חבילה מרה"י לר"ה עד שלא הניחה ברה"ר הי' ראשה למעלה מעשרה הואיל ואין כולה ניחה ברה"ר פטור אמר רב שמואל בר רב יצחק הוציא קורה מרה"י לרה"ר עד שלא הניחה בר"ה נכנס ראשה לרה"י אחרת הואיל ואין כולה ניחה ברה"ר פטור

[והנה משמע מזה שהוא כמו דאמרינן בשבת (ד' ח') כפאה על פיה שבעה ומשהו חייב שבעה ומחצה פטור (וכן פי' הק"ע) וא"כ הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דלא אמרינן בכה"ג אלא דווקא במחיצות דבזה אמרינן דכיון שהגיע לפחות מג' א"כ הוי לבוד והוי כמונחת ברה"ר וא"כ הי' ראשה למעלה מעשרה וע"כ פטור אבל בחבילה משמע דליכא מחיצות וא"כ משמע מהירושלמי דס"ל דאפי' בכה"ג אמרינן לבוד) וא"כ לפי"ז חולק הירושלמי על שיטת הש"ס דילן (וא"כ צריך לפרש דאפי' לאחר שהניחה נמי ראשה למעלה מעשרה וע"כ הואיל ואין כולה ניחה ברה"ר פטור וכן כתב הפ"מ) אך אעפ"כ הוא דוחק דהא דקאמר עד שלא הניחה נכנס ראשה לרה"י אחרת כו' משמע דלאחר שהניחה ניחה כולה ברה"ר. וא"כ הוא דלא כשיטת הש"ס דילן

אך דצריך לבאר על הא שכתבו רש"י ותוס' דלא אמרינן לבוד רק במחיצות הא התוס' כתבו בכתובות (ד' ל"א) בד"ה רב אשי אמר כגון שצירף ידו למטה מג' וקיבלה כו' דאע"ג דלא הוי לענין שבת הנחה אלא ע"ג מקום ד' איכא הכא חיוב שבת כשצירף ידו למטה מג' דלמטה מג' לא בעינן ד' דכלבוד דמי וכן אמרינן בשבת (ד' פ') אמר רבא הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת והעבירה דרך עלי' חייב ואמאי הא לא נח כגון שהעבירה דרך שלשה והאמר רבא תוך שלשה צריך הנחה ע"ג משהו לא קשי' כאן בזורק כאן במעביר אלמא דגבי גרוגרת נמי אמרינן דתוך שלשה הוי כלבוד וכן אמרינן בגיטין (ד' ע"ט) דבפחות מג' סמוך לגג עסקינן דכל פחות מג' סמוך לגג כגג דמי

ואיפשר לומר כמו שכתב הה"מ (פט"ו מה' שבת ה"ג) עומד אדם כו' ותירצו הכא במזחילה פחות מג' כו' פי' מכותל שאין בו אלא ג' טפחים שכל שהמזחילה למעלה מעשרה הוא תוך שלשה סמוך לגג ודינה כגג אבל כשמזחילה הוא תוך עשרה אפי' הוא בתוך שלשה לגג אין דינה כגג. ונראה לי טעם הדבר לפי שר"ה תופס עד י' ואין פחות מג' לגג ממעט דין ר"ה שאין זה לבוד גמור ואם באנו לדונו כגג נמצא חומרו קולו לענין הזורק מרה"י אבל כל שהוא למעלה מי' והוא פחות מג' נחמיר בו כלל

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ח דגיטין ה"ג) אמר ר' אלעזר מתניתין בגג שיש לו מעקה והוא שירד לאויר מעקה ושאין לו מעקה והוא שירד לאויר ג' שכל ג' שהם סמוכין לגג כגג דמי (והוא כב' האוקימתות דאמרינן בגיטין (ד' ע"ט) והא לא מינטר אמר רב יהודה אמר שמואל. בגג שיש לו מעקה עסקינן עולא בר מנשי' משמי' דרבינא אמר הכא בפחות מג' סמוך לגג עסקינן פחות מג' סמוך לגג כגג דמי וע"ז אמר בירושלמי מתניתין בגג שיש לו מעקה והוא שירד לאויר מעקה ושאין לו מעקה והוא שירד לאויר הגג שהם סמוכין לגג שכל ג' שהם סמוכין לגג כגג דמי. ר' בא בר המנונא בשם רב כו' לענין שבת (גירסת הק"ע וכן לענין שבת שכל ג' שהם סמוכין למחיצה כמחיצה הן. א"ר יוסי לא דמי (כצ"ל) גיטין מלמעלן ושבת מלמטן גיטין אפי' לא נח שבת עד שיניח (א"כ לפי שיטת הרמב"ם צריך להיות הגירסא גיטין מלמטן ושבת מלמעלן