נועם ירושלמי על מועד כז

הואיל ואיכא תורת כלי עליהן וא"כ כיון דסובר דאסור ללובשן וכמו שביארתי א"כ משמע מהירושלמי דאפי' בחצר המעורבת אסור ללובשן לפי שיטת הירושלמי ועיין בש"ע או"ח (ס' ש"ג סעיף י"ח) ודו"ק

שם (ה"ה) יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה כו' אנן בר' אימא אמר קומי ר' יהודה כו' ובלבד שלא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה והתנינן הבנות יוצאות בחוטין ר' בא בשם רב יהודה אפי' כרוך על צוארה. ר' שמואל בשם ר' זעירא תמן אפי' שאינה יכולה להביא חוטמה לשערה יוצאה היא ברם הכא לא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה

והנה הק"ע פי' הבנות יוצאות בחוטין שקולעת בהן שערה ר' בא בשם רב יהודה אפי' כרוך על צוארה מותרת לצאת בהן ומשמע דוקא קטנה אבל גדולה בכה"ג אסורה משום דדמי' לזקינה. ר' שמואל בשם ר' זעירא תמן אפי' שאינה יכולה להביא חוטמ' לשערה יוצא' היא ברם הכא לא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה והנה הק"ע והפ"מ פירשו כל זה בדחוקים גדולים ע"כ נראה לי לבאר הירושלמי והתנינן הבנות יוצאות בחוטין וא"כ משמע מזה דדווקא הבנות קטנות יוצאות בחוטין אבל לא אשה גדולה וא"כ איך תנן יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה [וכה"ג מדייק הש"ס דילן בשבת (ד' ס"ו) הבנים יוצאים בקשרים כו' מאי אירי' בנים אפי' בנות נמי מאי אירי' קטנים אפי' גדולים נמי וכה"ג אמרינן לקמן בירושלמי (ה"ט) הבנים יוצאים כו' וכל אדם כו' מהו וכל אדם בין גדולים בין קטנים]. וכן פריך הכי והתנינן הבנות יוצאות בחוטין משמע דוקא בנות קטנות אבל לא גדולות והכא תנן יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה וע"ז אומר ר' בא בשם רב יהודה אפי' כרוך על צוארה פי' דהא דתנן הבנות יוצאות בחוטין לא בקלועין בשערה דבזה תנן יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה אלא דאפי' כרוך על צוארה דבזה תנן הבנות יוצאות בחוטין והיינו דווקא בנות קטנות אבל לא גדולות והירושלמי חולק על שיטת הש"ס דילן דאמרינן בשבת (ד' נ"ז) אמר רב הונא וכולן בראשי הבנות שנינו כו' אלא היינו טעמא לפי שאין האשה חונקת את עצמה איתיבי' אביי הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן אבל לא בחבקין שבצואריהן ואי אמרת אין אשה חונקת את עצמה חבקין שבצואריהן אמאי לא אמר רבינא הכא כו' דאשה חונקת את עצמה א"כ סובר הש"ס דילן דבחבקין שבצואריהן יוצאות אפי' גדולות נמי משום דאין אשה חונקת את עצמה וא"כ ליכא למיחש דמפני שבחול לא תטבול בהן עד שתרפם ואתי לאתוי אבל לשיטת הירושלמי הא דתנן יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה היינו דווקא בקלועות בשערה והא דתנן הבנות יוצאות בחוטין היינו אפי' כרוך על צוארה משא"כ גדולה לא תצא וכמו דתנן במתניתין ולא בקטלא והטעם אי משום חציצה או כמו שכתבו התוס' דהטעם הוא משום תכשיט (והך ברייתא שמביא הש"ס דילן בשבת (ד' נ"ז) הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהם אבל לא בחבקין שבצואריהן לא סבירא לי' להירושלמי כהך ברייתא דהא אפי' במתניתין אמרינן לקמן בירושלמי (ה"ו) אבא בר בא מפקד לשמואל ברי' לא כו' אלא אבל לא בקיסמין שבאזניהן. ובש"ס דילן אמרינן בשבת (דף ס"ה) אבוה דשמואל לא שביק לבנתי' דנפקי בחוטין כו' והא אנן תנן הבנות יוצאות בחוטין ומשני בנתי' דאבוה דשמואל דצבעונין הוו

וע"ז אומר ר' שמואל בשם ר' זעירא תמן אפי' שאינה יכולה להביא חוטמה לשערה הנה בגליון כתוב שהרמב"ן הביא בחידושיו והגירסא הוא חוט דומה לשערה ברם הכא לא תצא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה (פי' לר' שמואל בשם ר' זעירא מתרץ להא שהקשה דהא תנן דווקא הבנות יוצאות בחוטין וא"כ אמאי תנן יוצאה אשה בחוטי שער) וע"ז משני ר' שמואל בשם ר' זעירא תמן אפי' שאינה יכולה להביא חוט דומה לשערה (פי' בקטנות אפי' החוטים אינו דומה לשערה כלל) ברם הכא לא תצא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה ותנא דמתניתין סמיך אברייתא דקתני אבל לא תצא ילדה בשל זקינה ועוד מדתנן יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה משמע דווקא אם הם דומים אבל לא תצא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה

שם ר' ינאי זעירא נפל עודרי' דאודני' בעא מיחזרתי' בשבתא וגערו בו חביריו משום תכשיט ר' ינאי סבר מימר שמן הוא שהוא מרפא וחכמים סברין מימר מוך הוא שהוא מרפא ונראה דהא דקאמר משום תכשיט (פי' אם הא דגערו בו חביריו הוא משום תכשיט וא"כ יהי' מוכח דאפי' באיש נמי גזרו משום תכשיט ועוד דלאו תכשיט הוא) וע"ז אומר דלאו משום תכשיט ר' ינאי סבר מימר שמן הוא שהוא מרפא אבל מוך אינו מרפא וע"כ לית בי' משום רפואה בשבת וחכמים סברין מימר מוך הוא שהוא מרפא וע"ז פריך ולא כן אמר רב יהודה בשם רב זעירא החושש אזנו נותן שמן ע"ג ראשו ולוחש כו'. א"כ מוכח דשמן הוא שמרפא ולא מוך וא"כ אמאי גערו בו חביריו וע"ז אומר ר' ינאי סבר מימר הלכה כר' יוסי וחביריו סברין מימר אין הלכה כר' יוסי (פי' דתנן לקמן (ספי"ז דשבת) כל כיסויי הכלים שיש להם בית אחיזה ניטלין בשבת אמר ר' יוסי בד"א בכיסוי הקרקעות אבל בכיסוי הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת וע"כ ר' ינאי סובר דהלכה כר' יוסי דכיסוי הכלים אפי' אין להם בית אחיזה ניטלין בשבת וחביריו שגערו בו סברין מימר אין הלכה כר' יוסי והך כיסוי שבאזניו דמי לכיסוי הכלים). וע"ז פריך אם כן אמר ר' בא בר כהנא כו' הלכה כר' ינאי וע"ז אומר ר' ינאי סבר מימר אדם לא עשו אותו כקרקע וחביריו סברין מימר אדם כקרקע הוא (פי' דפליגי אם אדם הוא כקרקע): ולא כן א"ר זעירא עשה לי ר' חייא ב"א בית יד למוך שבאזנו סברין מימר אדם כקרקע הוא וכמו שמביא ראי' דהפלוגתא אם אדם כקרקע מדקאמר עשה לו ר"ח ב"א בית יד למוך שבאזנו א"כ מוכח מזה דהטעם הוא מפני שאדם כקרקע הוא וע"כ כיון שכיסוי קרקע אין ניטלין אלא א"כ יש להם בית אחיזה וע"כ עשה לו ר' חייא ב"א בית יד למוך שבאזנו דאל"כ למאי עשו לו בית יד (והק"ע שגה בזה בפירושו שפי' דקושי' היא דפריך ולא כן אלא אדרבא שמביא ראי' לדבריו דהפלוגתא הוא אם אדם כקרקע הוא

וע"ז אומר וכיני (פי' בתמיה) אם כן הוא שכיסוי האדם דמי לכיסוי קרקע הא לא דמי כלל ע"ז אומר אלא כיני ר' ינאי סבר מימר אין שכיח ומהלך בהן ד"א וחביריו סברין מימר שכי' ומהלך בהם ד"א (והנה הק"ע לא פי' מ"ט אין אנו חוששין שמא ילך בה ד' אמות)

וע"כ נראה לי שהטעם הוא כמו דאמרינן בשבת (ד' ס"ה) לענין מוך שהתקינה לנדתה דלא אתי לאתויי משום דמאוס. וה"נ לא אתא לאתויי הך מוך שבאזנו וחביריו סברין מימר דמוך שבאזנו רגיל שמטלטל בידיו וע"כ צריך למיחש דילמא אתי לאתויי וכ"ת א"כ כיון דאין הטעם משום דאדם הוי כקרקע ומטעם דכיסוי קרקעות אין ניטלין אלא א"כ יש להם בית אחיזה א"כ אמאי קאמר עשה לו ר' חייא ב"א בית יד למוך שבאזנו ואפשר לומר דרבותא קמל"ן דאע"ג דהי' לו ביה יד נמי מותר וכמו דאמרינן בשבת (ד' ס"ה) בעא מיני' ר' ירמי' מר' אבא עשתה לה בית יד מהו פי' אם הוא מאוס אם לא וע"כ צריך לחוש דילמא אתי לאתויי עוד שם אמר ר' מנא שמעית טעם מן ר' שמואל בשם ר' זעירא ולא אנא ידע מה שמעית מיי כדון א"ר יוסי מסתברא בשן של זהב שעמדה לה ביוקר לא תצא די נפלה ומחזרה לי' שן תותבת מה אית לך (פי' אמאי חיישינן בשן תותבת שהוא של עץ כן פי' הק"ע) ועיין בגמ' שבת (ד' ס"ה) לא שנו אלא בשל זהב אבל בשל כסף כו' ועיי"ש פירש"י וע"ז משני מה אית לך עוד היא מבהתה מימור לנגרא עבד לי חורי היא נפלה לי' ומחזרה ליה (פי' שהיא מתביישת לעשות לה שן אחר ע"כ אם נפלה מחזרה לי' וחיישי' דילמא אתי לאתויי ר' יסה ור' אמי חד חשש שיני' והורי לי' חברי' חד חשש אודני' והורי לי' חברי' כו' ר' ינאי פתר לה בפילפל ובגרגר מלח (פי' הא דתנן ובלבד שלא תנתן בתחילה בשבת קאי רק על פלפל וגרגר מלח) והוא כמו שפי' הר"ר פור"ת גזירה משום שחיקת סממנין כמו שכתבו התוס' בשבת (ד' ס"ד) בד"ה ובלבד שלא תתן לכתחילה וחברו