נועם ירושלמי על מועד כה

בר' יוסי כך אמר אבא ארבע בהמות יוצאות באפסר הסוס והפרד הגמל והחמור למעוטי מאי לאו למעוטי גמל בחטם לא למעוטי נאקה באפסר

וע"ז אמר ר' שמואל בשם ר' זעירא כמה דתימר לענין היתר (כצ"ל) (פי' כמו דתנא במתניתין לענין שאלו מותרין לצאת בהם). וכן שאר כל הבהמה לענין איסור (פי' דכן תנא דווקא אלו הגמל באפסר והנאקה בחטם כו' לאפוקי שאר כל כל הבהמות דאינם יכולים לצאת באפסר) והוא משום דהירושלמי סובר דנטירותא יתירא הוי משאוי וכמו שהוכחתי מהא דלקמן (ה"ד) ר' זעירא בשם שמואל שור שעיסקו רע יוצא בפרומבי' שלו אבל בלאו הכי סובר שמואל דנטירותא יתירא הוי משאוי ואע"ג דבש"ס דילן אמרינן בשבת (ד' נ"ב) דשמואל סובר דהלכה כחננ' דנטירותא יתירא לא הוי משאוי אעפ"כ הא אמרינן התם א' אביי אדרבה תסתיים דשמואל הוא דאמר בין לנוי בין לשמר אסור דאמר רב יהודה אמר שמואל מחלפין לפני רבי של זו בזו מהו אמרו לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי כך אמר אבא ד' בהמות יוצאית באפסר לאו למעוטי גמל בחטם ואמרי' התם סמי הא מקמי הא ופשיט הש"ס דילן דשמואל סובר דנטיר ותא יתירא לא הוי משאוי והירושלמי סובר דשמואל סובר דנטירותא יתירא הוי משאוי וכן אמרינן לקמן (ה"ד) ר' בא ור' שמואל תריהון אמרין דברי חכמים אפי' להמשך בה אסור ר' בא בשם שמואל אם היתה קרני' קדוחה מותר. א"ר יוסי קשיית' קומי ר' בא ומר לא תנינן אלא הנאקה בחטם וא"כ מוכח מזה דדווקא הנאקה בחטם אבל גמל בחטם לא. וא"כ סובר דנטירותא יתירא הוי משאוי וע"כ צריך להגיה ר' שמואל בשם ר' זעירא כמה דתימר לענין היתר וכן שאר כל הבהמה לענין איסור (פי' דהא דתני אלו להיתר מזה מוכח דשאר בהמות שאינן מאלו ד' אסור להם לצאת באפסר והוא משום דנטירותא יתירא הוי משאוי וכמו שביארתי) ודו"ק: במה אשה פרק ששי

תכשיטין למה הן אסורין אמר ר' בא ע"י שהנשים שחצניות. והיא מתירתן לחבירתה כו' תני ר' חלפתא בן שאול אסור לשלחן. א"ר מונא לא אמרו אלא לשלחן הא ללבשן מותר תני מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק כו' ואת הקרקש ואת המראה לכסות בהן את הכלים א"ר בון מתניתא אמרה כן שאסו' ללובשן דתנינן כל שניאותין בו ביו"ט משלחין אותן אם אומר את שמותר ללובשן יהא מותר לשלחן ומה הדא דתני מטלטלין את השופר להשקות את התינוק ואת הקרקש ואת המראה לכסות הן את הכלים בשיש עליהן תואר כלי

[הנה המפרשים הק"ע והפ"מ פירשו דקאי על תכשיטין ביו"ט ול"נ דקאי על שבת דתכשיטין שגזרו לצאת בהם לרה"ר חיישינן דילמא שלפא ומחוי. ע"ז אומר דאסור לשלחן לחבירו וכמו דאמרינן בביצה דאין משלחין סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור כן נמי תכשיטין דכיון שגזרו שלא לצאת בהם ע"כ אין משלחין אותם וע"ז אמר ר' מונא לא אמרו אלא משלחין הא ללובשן מותר (פי' בביתו והיינו משום דסבר דהם מותרי' בטלטול) וע"ז מביא ראי' תני (צ"ל) דתני מטלטלין את כו' ואת הקרקש ואת המראה לכסות בהם את הכלים והוא כמו דאמרינן בשבת (דף ס') לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא יטייל בו מבית לבית אפילו ממטה למטה אבל מטלטלין אותו לכסות בו את הכלי וכן אמרינן בביצה (דף ט"ו) אמר אביי סנדל המסומר אסור לנעלו ומותר לטלטלו אסור לנעלו משום מעשה שהי' ומותר לטלטלו מדקתני אין משלחין כו' השתא לטלטולי כו' משלחין מיבעי' וע"כ מותר ללובשן נמי. והוא כמו דאמרינן בשבת (דף מ"ו] השירים והנזמים והטבעות הרי הם ככל הכלים הניטלים בחצר ואמר עולא מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי עליהם וע"ז אמר ר' בון מתניתא אמרה כן שאסור ללובשן דתנינן כל שניאותין בהם ביו"ט משלחין אותן אם אומר את שמותר ללובשן יהא מותר לשלחן (פי' כמו דביו"ט תנן דכל שניאותין בו משלחין אותו ביו"ט וא"כ הכא נמי לענין שבת אם הי' ניאותין בהם הי' מותר לשלחן וא"כ כיון דתני ר' חלפתא דאסור לשלחן א"כ מזה מוכח דאסור ללובשן נמי (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרינן בביצה (ד' ט"ו) רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי תפילין ביומא טבא א"ל אביי והא אנן תנן כל שניאותין בו ביו"ט משלחין אותו ה"ק כל שנאותין בו בחול משלחין אותו ביו"ט: ולשיטת הירושלמי היינו כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו וע"כ פריך דאם הי' מותר ללובשן היו משלחין אותו אלא וודאי דאסור ללובשן והא דקא תני ר' חלפתא אסור לשלחן היינו משום דהי' איפשר לומר דמותר משום שמחת יו"ט כמו שכתב השעה"מ ובשבת משום עונג אבל ודאי דאסור ללובשן נמי וע"ז אומר ומה הדא דתני מטלטלין את כו' ואת הקרקש ואת המראה לכסות בהן את הכלים בשיש עליהן תואר כלי והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בשבת (ד' מ"ו) דהשירים והנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר ואמר עולא מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי עליהן ולשיטת הירושלמי דווקא בדאיכא תואר כלי

וא"כ משמע מזה הירושלמי שסובר כמו דאמרי' לקמן בירושלמי ר' לייא בשם שמעון בר חייא אפי' במקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת אסורה ליכנס בחצר דאלו"ה כיון שמותר לכנוס לחצר א"כ בודאי דמותר לטלטל וכמו שכתבו התוס' בשבת (ד' מ"ו) בד"ה ואמר עולא מה טעם להכי איצטריך לפרושי הטעם משום דמשמע לי' דסבר האי תנא כמאן דאסר להתקשט בהן בחצר מדקתני הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר פי' דכל הכלים שמלאכתן כו' דשרי לצורך גופן ומקומן ולהכי מפרש עולא דאיכא תורת כלי עלי' וא"כ לשיטת הירושלמי צריך לומר דסובר ר' חלפתא דתני דאסור לשלחן ולמאי דמסיק דאפי' ללובשן נמי אסור א"כ מוכח דגזרו אפי' בחצר ואפי' בבית נמי. וע"כ אסור בטילטול משום שחולק על הש"ס דילן דטבעת לא הוי תואר כלי כיון שאין עליו תואר כלי ולקמן יתבאר עוד בזה

] שם תמן תנינן שנים משם ר' אליעזר (ופי' הק"ע תמן תנינן שנים משם ר"א שתי ברייתות תנינן באחת תנינן משם ר"א) וטעה בזה) והפי' הוא דתנן במס' עדיות ופ"ב מ"ז) שנים משם ר"א יוצאה אשה בעיר של זהב ומפריחי יונים פסולין כו'. וכן אמרינן בירושלמי (פ"ק דר"ה) אמר רב חונה מאן תנא מפריחי יונים כו' ר"א דתנינן תמן שנים בשם רבי אליעזר יוצאה אשה בעיר של זהב מפריחי כו' תני ר' מאיר מחייב בין ר"מ לרבנן ניחא ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרים. בין ר"א לרבנן ניחא ר"א מתיר וחכמים אוסרין בין ר"מ לר"א קשי' ר"מ מחייב ר"א מתיר (פי' וא"כ הוי פלוגתא רחוקה דר"א מחיר לכתחילה ור"מ מחייב חטאת

עוד (שם) ר' איניינו בר סיסיי משום ר"א כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר. כ"מ שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת מותרת לצאת בו לחצר ר' בא בר כהן כו' מתניתא אמרה כן ובכבול ובפיאה נכרי' בחצר. ר' לייא בשם ר"ש בר חייא אפי' במקום שאמרו לא תצא ואם יצאת אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו לחצר

והנה המפרשים פירשו שזה ענין בפני עצמו ולי נראה דזהו תי' על מה דאמר תחילה בין ר"א לרבנן ניחא ר"א מתיר וחכמים אוסרין בין ר"מ לרבנן קשי' ר"מ מחייב ר"א מתיר וא"כ הוי פלוגתא רחוקה וע"ז אומר ר' איניינו בר סיסיי בשם ר"א כל מקום שאמרו חכמים לא תצא ואם יצתה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר כל מקום שאמרו חכמים לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת מותרת לצאת בו לחצר וא"כ ניחא כיון דר"מ מחייב חטאת ע"כ אסורה ליכנס בה לחצר ג"כ ובחצר אינה חייבת אלא אסורה דהא חיוב חטאת ליכא בחצר והא דר"א מתיר היינו בחצר והיינו משום דר' אליעזר סובר דאפילו ברשות הרבים אינו חייב חטאת ע"כ מותרת ליכנס לחצר וא"כ ליכא פלוגתא רחוקה דהא דר"מ מחייב חטאת היינו ברה"ר וע"כ סובר דאסור ליכנס לחצר והא דר"א מתיר לכתחילה היינו בחצר והוא משום שסובר דאפי' ליכא חיוב חטאת ע"כ מחיר בחצר לכתחילה. וע"ז אמר ר' בא כו' מתניתא אמרה כן בכבול ופיאה נכריה לחצר והוא משום דכיון דברה"ר ליכא חיוב חטאת ע"כ מותר לכתחילה ליכנס בחצר (וסובר דהכל בכבול תנן וכמו דסובר ר' חנינא בשבת (דף ס"ב) דהכל בכבול תנן. ור' לייא בשם ר' רשב"א פליג על זה דאפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו לחצר ועיין בספרי עמק יהושע (ס"ד) שהארכתי בזה

עוד שם והאיש ע"י שאינו שחוץ מותר (פי' דלא גזרו על תכשיטין אלא בנשים וכמו דאמר שם א"ר בא על ידי שהנשים שחצניות והיא מתירתן לחבירתה כו' אבל באנשים לא גזרו) ע"ז אומר נשמעינה מן הדא ר"ג ברבי ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו וגערו בו חביריו משום תכשיט כו' הדא אמרה עשוי לכך ולכך הדא אמרה א' האיש וא' האשה הדא אמרה אפי' במקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר

והנה ברא"ש במה אשה האריך בפי' הירושלמי הזה. ויש שהביאו ראיה מזה דמסקנת הירושלמי דגזרו בתכשיטין באיש ג"כ (דלא כמו שכתב ר"ת בשבת (ד' ס"ב) דהא דקאמר