נועם ירושלמי על מועד כד

שעיסוקו רע יוצא בפרומבי' אבל בלאו"ה הוי נטירותא יתירא משאוי

והנה בספרי נחלת יהושע ושפת הנחל ביארתי דקאי לענין מה דאמר בתחילה ר' יצחק בר נחמן בשם ר' אושעי' הלכה כתלמיד דהיינו ר' יהודה דאמר אין חוששין לזרע האב והוא כמו דאמרינן בכתובות (ד' קי"א) יצחק ושמעון ואושעי' אמרו דבר א' הלכה כר' יודא בפרידות] וזהו דאמר הכא ר' יצחק בר נחמן בשם ר' אושעי' הלכה כדברי התלמיד דהיינו ר' יהודה ומפני שהוא יחיד נגד רבים ע"כ אמר הלכה כדברי התלמיד וע"ז אומר ר' שמואל בשם ר' זעירא כמה דתימר לענין איסור וכן כל שאר הבהמה לענין היתר (פי' שאומר דלר' יהודה שאמר דהנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור אסורין זה בזה משום שאין חוששין לזרע האב לאו דוקא לחומרא הוא דאין חוששין שהנולדים מן החמור אסורים עם הנולדים מן הסוס אבל אעפ"כ אסור להרביע עם החמור דילמא חוששין לזרע האב) וע"ז אמר ר' זעירא כמה דתימר לענין איסור וכן שאר כל הבהמות לענין היתר (פי' דפשיטא לו שאין חוששין לזרע האב) וכמו דמיבעי' לן בש"ס דילן בחולין (ד' ע"ט) איבעי' להו מיפשט פשיטא לי' לר' יהודא דאין חוששין לזרע האב או דילמא ספוקי מספקא ליה למאי נ"מ למישרי פרי עם האב כו' והירושלמי פשיטא ליה דלקולא נמי קאמר דאין חוששין לזרע האב וע"ז אומר כמה דתימר לענין איסור וכן כל שאר הבהמה לענין היתר פי' דלענין היתר נמי אמרינן דבודאי אין חוששין לזרע האב (ואיפשר שהוא מדאמר הלכה כר' יודא א"כ אם הוא משום ספק לחומרא א"כ אינו שייך לומר הלכה כר' יהודה כיון דספוקי מספקא לי' ועוד דאי מספקא לי' היה לי' לומר הלכה כר' אליעזר דתנן בפ"ב דביכורים וחייב בזרוע ולחיים וקיבה ר' אליעזר פוטר שהמוציא מחבירו עליו הראיה ואמרינן שם בירוש' וחייב בזרוע ולחיים וקיבה ר"א אמר דו עכשיו הוא נסתפק לו דו אמר פטור (פי' שכוי הוא הבא מן החי ומן הבהמה וע"כ יש ספק אם חוששין לזרע האב או לא כו' וא"כ ר"א נמי סובר דהוא ספק אם חוששין לזרע האב וכמו דאמרינן בחולין (ד' ע"ט) ור"א נמי ספוקי מספקא לי' אי חוששין לזרע האב וא"כ למה לא אמר הלכה כר' אליעזר אלא ודאי דפסק הלכה כר' יהודה דודאי אין חוששין לזרע האב ע"ז אומר כמה דתימר לענין איסור וכן כל שאר הבהמה לענין היתר פי' לענין היתר כלאים (וכן יש כמה ענינים לענין היתר וכמו דאמרינן בחולין (ד' ע"ה) לענין אותו ואת בנו דאינו נוהג בזכרים וכן לענין הא דאמרינן בחולין (ד' ע"ה) אמר רב משרשי' לדברי האומר חוששין לזרע האב בן פקועה הבא על הבהמה מעלייתא הולד אין לו תקנה ועיין ברא"ש בהלכות כלאים שרצה לומר תחילה דהלכה כחנני' דאין חוששין לזרע האב ודו"ק

או דאמר כמה דתימר לענין איסור כן שאר כל הבהמות לענין היתר הוא דמשום הכי פסק הלכה כדברי התלמיד (ולא כר"א) הוא משום דאשמועינן לענין היתר ג"כ וכמו דאמרינן בחולין (דף ע"ט) איבעי' להו מיפשיט פשיטא לר' יהודה דאין חוששין לזרע האב או דילמא ספוקי מספקא לי' למאי נ"מ למישרי פרי עם האב אי אמרת מיפשט פשיטא לי' פירי עם האב שרי אלא אי אמרה ספוקי מספקא לי' פירי עם האב אסור ת"ש ר' יהודה אומר כל הנולדים מן הסוס אעפ"י שאביהן חמור מותרין זה בזה היכי דמי אלימא דאבוה דהאי חמור ואבוה דהאי חמור צריכא למימר אלא לאו דאבוה דהאי סוס ואבוה דהאי חמור וקתני מותרים זה בזה אלמא מיפשט פשיטא לי' לא לעולם דאבוה דהאי חמור ואבוה דהאי חמור ודקא אמרת צריכ' למימר מהו דתימ' אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור וצד חמור משתמש בצד סוס קמ"ל וע"ז אומר דהא דאמר הלכה כתלמיד (ולא הלכה כר' אליעזר) הוא כמה דתימר לענין איסור כן שאר כל הבהמות לענין היתר דבהא פסק נמי הלכה כר' יודא ודלא אמרינן אתי צד סוס כו'

אך אעפ"כ משמע דלענין שבת קאמר והראיה דבכלאים (פ"ח) לא הובא הא דאמר ר' שמואל בשם ר' זעירא

והנה איפשר לומר כמה דתימר לענין איסור והוא כמו דתנן במתניתין דלקמן (פ"ג) לא יצא הגמל במטולטלת וכן שאר כל הבהמות וע"ז אומר כמה דתימר לענין איסור כן שאר כל הבהמות לענין היתר (פי' שכל הבהמות יוצאין באפסר והוא דנטירותא יתירתא לא הוי משאוי) אך מדאמר לקמן ר' זעירא שור שעיסוקו רע יוצא בפרומבי' שלו משמע דסובר דנטירותא יתירא הוי משאוי וכן משמע מהא דאמרינן בירושלמי (פ"ו דפסחים ה"א) תמן תנינן רכב עלי' נשען עלי' כו' עבר בה את הנהר קיפל עלי' את המוסירה כו' פסולה אבל קושרה במוסירה עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק פירש טליתו עלי' מפני הזבובין כשרה זה הכלל כל שהוא לצרכה כשירה לצורך אחר פסולה הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא הדא מן ההיא שאם תלה בה סכין לשוחטה כשירה וההיא ילפא מן הדא שכל עבודה שהיא לשם קדשים אינה עבודה א"כ משמע דהא בקשרה במוסירה היינו מחמת שהוא לצורך עבודה וכן אם תלה בה סכין נמי כיון שהוא לצורך עבודה כשר ואם כן אי אמרינן דהירושלמי סובר דנטירותא יתירא לא הוי משאוי א"כ תיפוק ליה דלא הוי משאוי כלל ואפי' לענין שבת מותר וכמו דאמרי' בשבת (דף נ"ב) רב חייא בר אשי אמר רב בין לנוי בין לשמר אסור ורב חייא בר אבין אמר שמואל לנוי אסור ולשמר מותר (דקא סבר דנטירותא יתירתא לא הוי משאוי) מיתיבי קשרה בעלי' במוסירה כשירה ואי ס"ד משאוי היא אשר לא עלה עליה עול אמר רחמנא וא"כ אי אמרינן דהירושלמי סובר דנטירותא יתירא לאו משאוי היא אם כן בלאו"ה מותר משום דנטירותא יתירא לאו משאוי ואי משום הנך דקאמר דקשר לה סנדל בשביל שלא תחליק ע"ז קאמר כל שהוא לצורך עבודה א"כ אמאי קא תני הא דקשרה במוסרה ועוד דאינך הוי לצורך גופה ממש והא דקשרה במוסרה הוא לצורך עבודה דאלו"ה תברח. אלא ודאי דהירושלמי סובר דנטירותא יתירא הוי משאוי

[וע"כ נראה לי דהא דמקשה בשבת (שם) מהא דקשרה בעלי' במוסרה כשירה זהו ברייתא ולא הביא הך מתניתין דפרה והוא משום דשם יוכל לתרץ משום דכל עבודה שהיא לשם קדשים אינה עבודה (ואף דהש"ס דילן אינו סובר הכי בפסחים (ד' ס"ו) דהא פריך והא קא עביד עבודה בקדשים ומשני כהלל דתני' אמרו עליו על הלל מימיו לא מעל אדם בעולתו אלא מביאה חולין לעזרה ומקדישה ולא משני משום דכל מלאכה שהיא לצורך עבודה אינה עבודה (והוא משום דהש"ס דילן סובר דהא דתנן דכל עבודה שהיא לצורכה אינה עבודה היינו שהיא לצורכה ממש וכמו בעשה לה סנדל בשביל שלא תחליק או שפירש עליה טליתו מפני הזבובין והא דקשרה במוסירה הוא משום דנטירותא יתירא לא הוי משאוי ולמ"ד דנטירותא יתירא הוי משאוי צריך לתרץ כמו דמשני בשבת (שם) אמר אביי במוליכה מעיר לעיר או משום דשאני פרה דדמי' קרים. או דמיירי במורדת וע"כ לא משני על הא דמקשה על הסכין משום דהוי צורך עבודה דהש"ס דילן לא סבר הכי וכן ביארתי בספרי שפת הנחל דהירושלמי לא משני כתירוץ הש"ס דילן דהוא מקדיש אח"כ דאיפשר לומר דהירושלמי סובר דטעון הקדש קודם ביקור ד' ימים ושם הארכתי בזה

אבל אעפ"כ לא יכול הש"ס דילן להקשות ממתניתין דהא איפשר לתרץ דכל עבודה שהיא לצורך קדשים אינה עבודה וע"כ מקשה מברייתא דתני קשרה בעלי' במוסרה כשירה. וא"כ כיון דקתני קשרה בעלי' במוסרה א"כ זה היה קודם שהקדישה לשם פרה ואפ"ה כשירה א"כ מוכח דנטירותא יתירא לא הוי משאוי וא"כ מוכח דהירושלמי סובר דנטירותא יתירא הוי משאוי וא"כ אי אפשר לפרש הירושלמי כמו שפירשו הק"ע והגליון והנה הפ"מ פירש דמדייק על, הא דתני והסוס בשיר וכל בעלי השיר ע"ז אומר כמה דתימר לקמן במתניתין לענין איסור לא יצא הגמל במטולטלת לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמות והוה מצי למיתני כל הבהמה לא תצא אלא שכן דרך התנא לשנות והוא הדין הכא לענין היתר תנא גם כן הסוס בשיר וכל בעלי השיר וגם בזה דחוק מאוד]

ע"כ נראה לי שיש (ט"ס) בירושלמי (וכצ"ל) רבי שמואל בשם ר' זעירא כמה דתימר לענין היתר וכן שאר כל הבהמות לענין איסור (פי' דקאמר דמתניתין תנא היתר דבמה בהמה יוצאה ותני הגמל יוצא באפסר והנאקה בחטם ולובדקים בפרומבי' פי' דאלו מותרין לצאת בהם דלאו משאוי הם ובשאר כל הבהמות לא תני תנא)] ע"ז אומר כמה דתימר לענין איסור (פי' דדוקא אלו מותרין לצאת בהם. אבל שאר כל בהמות אסורין לצאת והוא משום דנטירותא יתירא הוי משאוי) והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן (ד' נ"א) מחלפין לפני רבי של זו בזו מהו נאקה באפסר לא תיבעי לך כיון דלא מינטרא משאוי הוא כי תיבעי לך גמל בחטם כיון דסגי לי' באפסר משאוי הוא או דילמא נטירותא יתירא לא אמרינן משאוי הוא אמר לפניו ר' ישמעאל