נועם ירושלמי על מועד כא

בשוכח ומקללין מאן דעבד כן כו' והנה בהירושלמי הזה נדחקו המפרשים הק"ע והפ"מ ופירשו בדחוקים מאוד. ע"כ נ"ל להגיה הא דאיתא בירושל' דתני וצ"ל והתני והפי' הוא שמקשה על דשני לי' הך ברייתא כר' יהודה. ע"ז מקשה לי' מה חמית מימר כן (פי' איך ראית לתרץ דהך ברייתא כר' יהודה והתני נר שהוא מונח אחורי הדלת פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר והך סיפא דברייתא היא. וא"כ איך תיקום הברייתא כר' יהודה הא ר' יהודה סובר דדבר שאינו מתכוין אסור. וכן אמרינן בש"ס דילן (ד' ק"כ) תנא נר שאחורי הדלת סותר ונועל כדרכו ואם כבתה כבתה לייט עלה רב כו' מ"ט לייט עלה רב אלימא משום דרב סבר לה כר' יהודה ותנא קתני לה כר' שמעון משום דרב סבר לה כר' יהודה כל דתני כר' שמעון כו' א"ל בהא אפילו ר' שמעון מודה דהא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק כו'] וע"ז אומר מה חמית מימר כר' יודא והתני נר שאחורי הדלת פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר. (והך ברייתא עם רישא דתני נר שהוא מונח ע"ג טבלה והא דתני אם התנה עליו יהא מותר והא דתני נר שאחורי הדלת כולו חדא ברייתא). וע"ז תקשה דאיך תתרץ הברייתות כר' יהודה דהיינו רישא עם שהוא מונח ע"ג טבלא והמציעתא הא דתני אם התנה עליו יהא מותר דא"כ קשי' סיפא הא דקתני ובלבד שלא יתכוין וע"ז אומר רב ושמואל פתרין לה בשוכח וא"כ לא נעשה בסיס לדבר האסור ע"כ מותר לטלטל את הטבלא ומקללין מאן דעביד כן (פי' אפי' הברייתא לא אתי כר' יודא ואעפ"כ מקללין על דעבד כן דאפילו לר"ש הוי פסיק רישי'. אך שעדיין קשה הא דהתנה עליו ומקשה הקושי' הא דאם התנה עליו יהא מותר דאי כר"מ אפילו התנה עליו אסור ואי ר"ש לא בעי תנאי וע"ז משני מאן אית לי' כל המיוחד לאיסור אסור לא ר"מ (פי' וא"כ תקשה דמאי מהני תנאי) ע"ז אומר הוי מאן תנא אם התנה עליו מותר ר' שמעון וכ"ת הא כבר הקשה אי כר"ש אפילו לא התנה עליו מותר

וע"ז אומר אבל כוס וקערה ועששית אף עפ"י שכבו אסור ליגע בהן ר' טבי בשם רב חסדא אפי' כר"ש דו אמר תמן מותר מודי הוא הכא שהוא אסור שאם אומר את לו שהוא מותר אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון. וא"כ האי נר מיירי בנר גדול וע"כ אפילו ר"ש מודה בה שהוא אסור ולר"ש מהני תנאי דר"ש לית לי' כל המיוחד לאיסור אסור. (וכן כתבו התוס' בשבת (דף ק"כ) בד"ה מנער את הטבלא כו' ובירושלמי מוקי לה בנר שכבה. ואתא לאשמועינן היתר טלטול ע"י ניעור בנר שכבה. אי נמי אפילו לר"ש ובנר גדול כגון קערה ועששית דמודה בה ר"ש כדאמר בשבת (ד' מ"ד) או כשיש אפר וגחלת אלא שכבה השלהבת

והנה בתוס' כתבו (שם) בקצרה כל התירוצים של הירושלמי דהיינו כר' יהודה והתירוץ השני דמשני כר' שמעון דמיירי בכוס וקערה ועששית. ומה שכתבו או כשיש אפר וגחלת אלא שכבה השלהבת היינו נמי תירוץ של הירושלמי כמו שיתבאר ובזה מתורץ מה שהקשה הק"ע על הרמב"ן דלא יתיישב הירושלמי לפי מה שכתב הר"ן בשם הרמב"ן והא דמסקינן נר שהדליקו עליו בשבת אסור דוקא כשלא התנה עליו אבל אם התנה עליו מותר לטלטלו משכבה ואפי' בנר גדול והביא ראי' מדגרסינן בירושלמי אם התנה עליו מותר מה אנן קיימין אין כר"מ אפילו התנה אסור דקסברי התם דלדידי' כל המיוחד לאיסור אסור אי כר' יהודה נר מאוס הוא ואין אדם יכול להתנות על דבר המאוס שלא יהא מוקצה ואי כר"ש אפי' לא התנה יהא מותר ומסקינן כר"ש ומיירי בכוס וקערה ועששית דאסירי לר"ש אפי' לאחר שכבו ואם התנו עליהן מותר. וכתב הק"ע שאין הגירסא מכוון לדברי הרמב"ן אם לא שלא היה כתוב מן מה דחמית מימר כו' עד מאן תנא וכבר ביארתי הירושלמי ונתבאר דברי הרמב"ן וגם התוס' כתבו בשבת (ד' קי"ט) כמו שכתב הרמב"ן ודו"ק

שם א"ר מנא בקדמיתא הוינן סברין מימר מה פליגון באותו שכבה בשגררו העכברים את הפתילה באפוצה ואפי' תימא בשלא גררו העכברים את הפתילה ואפי' תימא שלא באפוצה כשיש בתוכו שמן

והנה הק"ע פירש דמריש הוי אמינא הא דפליגי בנר שכבה דוקא בשגררו העכברים את הפתילה ממנו שאין הפתילה בתוך הנר

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד ע"כ נראה לי לבאר דא"ר מנא בקדמיתא הוינן מה פליגין באותו שכבה בשגררו העכברים את הפתילה באפוצה (וצ"ל או באפוצה). והנה הק"ע והפ"מ לא ביארו הא דקאמר באפוצה. ונ"ל לבאר דהירושלמי קאמר דהא דמתיר ר"ש בנר שכבה היינו דוקא בשגררו העכברים את הפתילה דאל"ה הוי בסיס לדבר האסור דכיון שהפתילה מונח בנר הוי בסיס לדבר האסור ובהא אפילו ר"ש מודה דכיון שמונח הפתילה ע"ג הנר א"כ הוה בסים לדבר האסור. וע"ז אומר דמה פליגין באותו שכבה כשגררו העכברים את הפתילה וא"כ לא הוי בסיס לדבר האסור או באפוצה. והוא כמו דאמרינן בירושלמי (פי"ז דשבת ה"ו) האבן שבקירוי' אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה ואם לאו אין ממלאין בה כו' ובגמ' אנן תנינן האבן בתוכה (פי' הא דתנן לקמן נוטל אדם את בנו והאבן בידו ואת הכלכלה והאבן בתוכה ואע"פ שאין בה פירות לא נעשית הכלכלה בסיס לדבר האסור תני דבי רבי והאוכלין והאבן בתוכה ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו איתפלגון ר' חייא בר יוסף ור' יוחנן ר' חייא בר יוסף כמתניתין (פי' ר' חייא בר יוסף תני במתניתין כלכלה והאבן בתוכה). ר' יוחנן כהדא דהני דבי רבי (פי' דבי רבי תנא והאוכלין והאבן בתוכה) מתניתא פליגא על ר' יוחנן האבן שבקירוי' אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה (פי' אלמא דאף אם מונח האבן בתוכה ממלאין בה ג"כ) וע"ז משני כיון שהיא אפיצה לה כגופה היא (פי' דע"כ תנן האבן שבקירוי' אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה). וע"ז משני כיון שהיא אפיצה לה (פי' כיון שהיא דחוקה בקירוי' ודבוק בה הרי היא כגופה ולא שייך בה בסיס). וכן אמרינן בשבת (דף קכ"ה) אמר רבה ומותבינן אשמעתי' האבן שבקירוי' אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה ולא היא התם כיון דהדקה שוי' דופן וע"ז אומר כיון שהיא אפיצה לה (פי' שדחוקה לקירוי' ע"כ הוי דופן) (וכן איתא בירושלמי (פ"ה דשבת ה"א) תמן תנינן לא תטבול בהן עד שתרפם וכא הוא אמר הכין א"ר מנא כאן ברפים כאן באפוצים. וכן בירושלמי (פט"ו דשבת ה"ב) מ"ד מותר ברפיון ומ"ד כו' באפוצים וע"ז אומר או באפוצה (פי' דהא דאמר ר"ש דכבה מותר ואמאי לא נעשית הנר בסיס לדבר האסור להפתילה. וע"ז משני בשגררו העכברים את הפתילה וא"כ ליכא פתילה בנר או באפוצה (פי' שהפתילה אפוצה להנר וע"כ הוי כמו הנר בעצמו ולא נעשה בסיס לדבר האסור) וכמו דאמרינן בירושלמי (פי"ז) כיון שהיא אפיצה לה כגופה היא) ואפי' תימא שלא גררו העכברים את הפתילה ואפי' תימא בשלא אפוצה כשיש בתוכו שמן (פי' וא"כ נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר וע"כ מותר)

וע"ז אומר תמן תנינן נוטל אדם את בנו והאבן בידו וכלכלה והאבן בתוכה ותני דבית רבי האבן והאוכלין בתוכה לא הוינן אמרין כלום (פי' דלא הוינן אמרין כלום הא דתני דבית רבי נוטל אדם כו' וכלכלה והאבן בתוכה היינו האבן והאוכלין בתוכה) דהא קשי' ע"ז שהרי ר' רומנוס הוציא מחתה משל בית רבי מלאה גחלים בשבת אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן וא"כ משמע דסובר רבי דמטלטלין הכלכלה והאבן בתוכה ולא נעשית הכלכלה בסיס לדבר האסור אלא כשיש בתוכה שמן (פי' וא"כ גבי נר שכבה מיירי נמי כשיש בתוכה שמן)

וע"ז אומר ר' אבהו קיימתי' קרטים של בוסם הי' בה. וע"כ טילטל ר' רומנוס מחתה באפרה. וכה"ג אמרינן בשבת (דף מ"ז) אמר ר' זירא כו' אמר ר' רומנוס לי התיר רבי לטלטל מחתה באפרה ומי א"ר יוחנן הכי והתנן נוטל אדם את בנו והאבן בידו וכלכלה והאבן בתוכה כו' בכלכלה מלאה פירות עסקינן טעמא דאית בה פירי הא לית בה פירי לא כו' הכא נמי דאית ביה קרטין כו']

ולפ"ז אין צריך למה דאמר תחילה בירושלמי תני נר שהוא מונח ע"ג טבלה מסלק את הטבלה והנר נופל אמר ר' יוחנן קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת לפניו משום מבעיר לאחריו משום מכבה שמואל בר אבא קומי רבי יסא בכבה כו' פריך מה אנן קיימין אין כר"מ אפילו טבלא תהא אסורה אין כר"ש אפי' נר יהא מותר אלא כאן כרבי יודה דר' יודה אמר נר מאוס טבלה אינה מאוסה ולפי מאי דמסיק א"כ איפשר לומר דאתי כר"ש וכשיש בתוכה פתילה ואין שמן