נועם ירושלמי על מועד יט

ר' חייא כן בראשונה היו אומרים כו' ורב פסק כר"מ וכמו דאמרינן בירושלמי שם רב כד הוי מורי בחבורתא הוה אמר כר' מאיר בציבורא הוי מורי כר' יוחנן הסנדלר ובש"ס דילן אמרינן בחולין (ד' ט"ו) והאמר רב חנן כי מורי לי' רב לתלמידי מורי להו כר' מאיר כו' וא"כ סובר רב כר"מ ואפ"ה אמרו במניח דגזרינן שוגג אטו מזיד וע"ז אומר ואתי כמ"ד מפני החשד (פי' דהטעם של ר"מ דמחמיר בשביעית הוא מפני החשד) ברם כמ"ד מפני המנין קנסו בשוגג מפני המזיד. (פי' בתמי') דא"כ מנין להחמיר במניח אף בשוגג הא ר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד ובפרט בדרבנן אלא ודאי שהטעם הוא בשביעית מפני החשד וע"כ כיון דבשביעית סובר ר"מ דקניס שוגג אטו מזיד והטעם הוא מפני החשד. ע"כ כיון שראו שנחשדו להיות מניחין ע"כ קנסו שוגג אטו מזיד ודו"ק

שם ה"ג) תמן אמרין חמה מותרת תולדת חמה אסורה: רבנן דהכא אמרין בין חמה בין תולדת חמה מותרת. מתני' פליגא על רבנין דהכא לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה (פי' אלמא דתולדה חמה אסור ומשני שנייא היא שהוא עושה חריץ כו' מתניתא פליגא על רבנין דתמן דתני רשב"ג אומר מגלגלין ביצים על גב גג של סיד רותח כו' (פי' וא"כ מוכח דתולד' חמה מותר) מה עבדין לה רבנן דתמן פתרין לה חלוקין על רשב"ג. על דעתין דרבנן דתמן מעשה שעשו אנשי טברי'. ועל דעתין דרבנן דהכא סלקת מתניתין כמעשה שעשו אנשי טברי'. ופי' הק"ע סלקת מתניתין כמעשה שעשו אנשי טבריה (פי' דהלכה כאנשי טברי') וחכמים שאסרו החמירו והוא משום דרבנן דהכא סברין דתולדת חמה נמי מותר וכן כתב הפ"מ דסלקת פלוגתא דמתניתין כר' יוסי דסובר דתולדת חמה מותר ופירושיהם דחוק מאוד]

ול"נ שיש וט"ס) בירושלמי (וכצ"ל) על דעתין דרבנן דתמן כמעשה שעשו אנשי טברי' (פי' דסברי חמה מותר ותולדה חמה אסור והא דתנינן לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה הוא מחמת דתולדת חמה אסור) ע"ז אומר כמעשה שעשו אנשי טברי' (פי' דמעשה טברי' הוי נמי תולדת חמה) כמו דאמרינן בשבת (ד' ל"ט) ה"ק לי' רבנן לר' יוסי והא מעשה דאנשי טברי' דתולדת חמה הוא כו' על דעתין דרבנן דהכא (פי' דסברי דתולדת חמה נמי מותר והא דלא יטמיננה בחול ובאבק דרכים הוא משום שעושה חריץ) [וברישא פליגי לפי שיטת הירושלמי אם בעינן תבשיל ברור וכמו דאמרינן שם בירושלמי ר' יוסי כדעתי' כמה דאמר תמן אין חימוצו ברור (פי' גבי תפוח שריסקו) כן הוא אמר הכא אין תבשילו תבשיל ברור]. וא"כ מאי הא דאמרי' מעשה שעשו אנשי טברי' והוא כמו דאמרינן בשבת (ד' נ"ט) בשלמא למ"ד גזירה שמא יטמין ברמץ היינו דדמי להטמנה. אלא למ"ד מפני שמזיז עפר ממקומו מאי איכא למימר מי סברת אסיפא קאי ארישא קאי לא יפקיענה בסודרין ור' יוסי מתיר והכי קאמרי לי' רבנן לר' יוסי הא מעשה שעשו אנשי טברי' דתולדת חמה הוא כו' אבל לשיטת הירושלמי הא דמתיר רבי יוסי משום שאין הבשילו תבשיל ברור ובמיחם שבצד האור נמי משום דאינו תבשיל ברור וע"כ אמרינן התם תנא אמר ר' יוחנן בר מרי' בשלא העביר ידו ממנו אבל אם העביר ידו ממנו אסור והוא משום דהוי כמו תבשיל ברור וא"כ אמאי קאי האי מעשה דאנשי טבריה

וע"ז אומר על דעתין דרבנן דהמן כמעשה שעשו אנשי טברי' והוא ראי' דתולדת חמה אסור ועל דעתין דרבנן דהכא סלקת מתניתין מעשה שעשו אנשי טברי' ופי' דהמשנה ראשונה סלקת פי' שהוא סוף המשנה). מעשה שעשו אנשי טברי' והוא ענין בפני עצמו לענין המשנה וכמו דאמרינן בשבת (ד' ל"ט) ממעשה שעשו אנשי טברי' ואסרי להו רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל ואפי' מבעוד יום

[וכן אמרינן בירושלמי (רפי"ט דשבת) ר"א אומר אם לא הביא כלי מע"ש כו' אמר רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת מילה שאי איפשר לה לעשות מע"ש דוחה את השבת כו' א"ר יונה סלקה מתניתין (פי' הק"ע ליתא למתניתין דמשמע הלכה כר"ע דהא ר' הורה כר"א ועוד פי' בדוחק וכן הפ"מ פי' שמסויימת הברייתא דתני בשם ר' אלעזר ולא כההיא דקתני סתמא ולי נראה שהפי' הוא כפשוטו דבכל מקום שאומר כלל אמר כו' הוא לבאר ההלכה ראשונה וע"ז אמר כלל אמר אבל הכא ר"ע חולק על ר"א שאמר דמכשירי מילה דוחה את השבת ור"ע אמר כל מלאכה שאיפשר לה לעשות מע"ש אינה דוחה וע"ז אמר ר' יונה סלקה (פי' שהוא סוף המשנה) ור"ע פליג ולא קאי לברר דברי ר"א וכן הכא נמי אומר על דעתין דרבנן דהכא סלקת מתניתין) מעשה שעשו אנשי טברי' (כצ"ל) (פי' שהוא סוף המשנה) ואח"כ אומר מעשה שעשו אנשי טברי' (ולא כמעשה) מפני שהוא ענין בפני עצמו לענין הטמנה בדבר המוסיף הבל ולא שייך להך דמתניתין ודו"ק וכן בירושלמי (ספ"ק דנדה) אמר ר' יוסי ב"ר בון סלקת מתניתא עד כאן באשה שיש לה ווסת מכאן ואילך באשה שאין לה ווסת ואפי' תימא לא סלקת מתניתין אלא כל מה דאנן קיימין הכא באשה שיש לה ווסת. פי' סלקא מתניתא היינו שהוא ענין בפני עצמו וכן בכתובות (פ"ז ה"ח) אלא סלקת מתניתין כרשב"ג ואלו כופין אותו להוציא כרבנן עיי"ש ודו"ק]

שם (ה"ו) אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן ואם נתנו מבעוד יום מותר ואין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן ואמרינן בגמ' ר' חגי בעי כבה מבעוד יום ונתודע לו משחשיכה (פי' אם לא ידע שכבה אם הוי מוקצה) חברייא בעו כבה בשבת ונתודע לו בשבת הבאה. א"ר יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו אלא דבר אחד בלבד התיב ר' אלעזר הרי שמן בנר הרי בעינו הוא ואינו בהכנו. ומשני. לכן נתנו משעה ראשונה שיכלה בנר (וע"כ הוי מוקצה) התיב ריש לקיש הרי חטין בזריעה בעינן הן ואינו בהכנו. ומשני לכך נתנו משעה ראשונה שיכלו בקרקע (פי' וע"כ הוי מוקצה) התיבון הרי ביצים לאפרוחים הרי בעינן הן ואינן בהכנן ומשני לכך נתנן משעה ראשונה שיעשו אפרוחים (והוא כמו דאמרינן בשבת (ד' מ"ה) בעא מיני' ר"ל מר' יוחנן חטים שזרעו בקרקע וביצים שתחת התרנגולת מהו כו') התיב ר' ירמיה הרי עיטורי סוכה הרי בעינן הן ואינן בהכנן שנייא היא דאמר ר' אבמרי אחוי דר' יוסי כל שבעה הן בטילין ע"ג סוכה מיכן והילך בהכנו הן. התיב ר' חיננה הרי מוכין שנתפזרו הרי בעינן הן ואינן בהכנן (ועיין שבת (ד' מ"ח) מוכין שטמן בהן כו' ובירו' (פ"ד דשבת ה"א) תני ר' חלפתא כו' מוכין כו') ומשני הכא בכלים ומה דאת אמר תמן באוכלין (פי' דהא דאמר ר' יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו פי' הוא באוכלין אבל מוכין לא הוי אוכלין) התיב ר' נסא הרי מוקצה שיבש ולא נגע בו הרי הוא בעינו ואינו בהכנו הכא בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלין. והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דמאי משני הכא בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלין דהא מוקצה שיבש ולא נגע בו דהיינו שאין הבעלים מכירים וכמו דאמרינן בריש ביצה (ה"א) נעשה כמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים (פי' גרוגרות שנתייבשו) וא"כ הוא ראוי אך שאין הבעלים מכירים וברפ"ד דביצה ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי מוקצה שיבש אסור ליגע בו הוא דלא כמו דאמרינן בש"ס דילן בביצה (ד' כ"ו) מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו מותר) ואם כן מיירי באוכלים ואם כן מאי הכא בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלין [והנה הק"ע גריס הכא במקצתן ומה דאת אמר תמן בכולן והוא דוחק גם הפ"מ פי' בדוחק גדול דר' יוחנן קאמר בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלין ומוכין דמי לאוכלים שבא מבע"ח והוא דוחק גדול גם בגליון גריס הכא בכלים פירש ומה דאיתמר תמן באוכלים פי' מוקצה שיבש דהיינו גרוגרות וצימוקים דהואיל והן מסריחות קודם אין עליהם תורת אוכל כלל וגם זה דוחק]

ע"כ נראה לי שפי' הירושלמי כך הוא דהתיב ר' חנינא הרי מוכן שנתפזרו הרי בעינן הן ואינן בהכנן ומשני הכא בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלים דבאוכלים אמר ר' יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו אבל לא בכלים. וע"ז קאמר התיב ר' נסא הרי מוקצה שיבש כו' והוא משום דסבר ר' נסא דהאי דאמר דר' יוחנן מיירי באוכלין היינו מה שאמר ר' יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו היינו באוכלין וע"ז אמר ואינו בהכנו אלא דבר א' בלבד וקאי על מוכין שנתפזרו. וע"ז התיב ר' נסא הרי מוקצה שיבש והרי הוא בעינו ואינו בהכנו. אעפ"י שהוא בעינו דהא יבשו וחזי לאוכלים ואעפ"כ מפני שלא ידע בו הוה מוקצה שאין הבעלים מכירים בו ע"כ הוי מוקצה וא"כ מאי קאמר אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו. וע"ז השיב לו כמו דמשני תחילה הכח באוכלים (פי' אפי' מה שאמר אין לך דבר שהוא בעינו ואיל בהכנו אלא דבר א' האי דבר א' היינו ג"כ באוכלים ולא מיירי הכא בכלים כלל וא"כ מה שאמר אלא דבר א' היינו מוקצה