נועם ירושלמי על מועד קפט

ולכאורה הי' איפשר לחלק דהא דאמרינן דאין לה דם טוהר היינו דלא הוי טבילת יום ארוך ומותרת בתרומה ובקדשים דכיון שלא הי' לה דם טמא ממילא אינה טמא וכן בודאי שאינה מביאה קרבן וכן איתא בנדה (ד' כ"ו) א"ר ירמי' שאם לד ולד בהיותה עובדת כוכבי' וסנדל לאחר שנתגיירה דמייתה קרבן אסנדל. וכן בירושל' (פ"ג דנדה ה"ד) תיפתר כו' ולד עד שלא נתגיירה וסנדל משנתגיירה בימים קדמונים וכן בחולין (ד' קל"ד) שמונה ספיקות נאמרו כו' ארבע לחיוב וארבע לפטור קרבן אשתו כו' והביאה הרמב"ם (פ"א מה' מחוסרי כפרה ה' י"א) אבל לענין אם תראה בימי טוהר איפשר דטהורה אך מהתוס' דנדה (ד' ל"ו) בד"ה הלכתא כרב כו' הקשה הרב כו' ולוי דאמר שני מעיינות הן הא דתני' בבכורות (ד' מ"ו) גיורת שיצא פדחת ולדה בהיותה כותית ואח"כ נתגיירה אין נותנים נה ימי טומאה וימי טהרה ואי שני מעיינות הם אמאי אין נותנים לה ימי טהרה הלא מעין טמא סתום כו' וא"כ משמע דאין לה ימי טהרה ואם תראה דם טמאה

ומה שתמה המ"ל על הירושלמי דתחילה אמר ויאות ואח"כ אמר אלולי דתני ר' הושעי' הות צריכה לי' מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים שהפי' הוא שתמה דאלולי דתני ר' הושעי' מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים פי' (בתמיה) וא"כ איך אמר תחילה ויאות כיון דמתמה דאפי' אלולי דתני ר' הושעי' הות צריכה לי' (והפ"מ פי' ויאות בתמי' פי' הי' צריך למיתני והוא דוחק) וע"כ הגיה יש לה דם טוהר וע"ז אמר ר' יוסי ויאות כלומר שהדין דין אמת והוא מחודש וע"ז אמר ר' יוסי ואלולי דתני ר"ה הות צריכה פי' שהדבר צריך תלמוד דאיפשר הי' לומר דמאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים ואשמועינן ר' הושעי' שאינו תלוי זה בזה דאף שאין לה דמים טמאים יש לה דמים טהורים

ולי נראה להגיה בירושלמי (וכצ"ל) תני ר' הושעי' ילדה ואח"כ נתגיירה (בימים קדמונים) אין לה דם טוהר. א"ר יוסי ויאות (פי' שהדין הוא אמת דמאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים אילולי (הוא ט"ס וצ"ל) וללוי (ונשתבש בדפוס והדפיסו ואילולי) והפי' הוא וללוי דתני ר' הושעי' הות צריכה לי' מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים (פי' דודאי יאות אליבא דהלכתא דקיי"ל כרב דאמר מעיין א' הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו וע"כ כיון שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים וע"ז אומר וללוי דתני ר' הושעי' הות צריכה לו פי' ללוי שאומר דב' מעיינות הם הדבר צריך תלמוד מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים (פי' בתמיה) דכיון שסובר דב' מעיינות הם, א"כ אעפ"י שתחילה הית' עובדת כוכבים ואין לה דמים טמאים (פי' להיות טמאה מחמת לידה אין לה דמים טהורים דמ"מ המעיין השני הוא טהור. וכן הקשו התוס' בנדה (ד' ל"ו) ודו"ק (ובירושלמי פ"ק דנדה (ה"ג) נמי איתא להך פלוגתא דרב ולוי מה דאיתא בנדה (ד' ל"ה) וכן איתא בירושלמי שם על דעתי' דרב דהוא אמר מעין א' הוא אלא שהתורה טיהרה אותו ניחא כו' על דעתי' דלוי דהוא אומר שני מעיינות הן כו')

וא"כ כיון שביארתי שאם בשעת חלות המצוה נדחה המצוה ע"כ לא חל אח"כ והא שהבאתי ראי' בספרי ע"י (ס כ"ב) בהירושלמי (פ"ק דחגיגה ה"א) הכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביו"ט ראשון שהוא חייב מה פליגי בשאר הימים חזקי' אמר יראה יראה את שהוא חייב בראשון חייב בשני וכן הבאתי שם ראי' מהא שכתבו התוס' בריש חגיגה ד' ב') שאם הי' חיגר בשעה ראשונה ונתפשט בשני' דהא פשיטא הוא דחייב זהו דוקא במצוה שמחוייב האדם לקיים בזה כגון ראי' וחגיגה ודאי אמרינן דאין דיחוי בגברא אצל מצות אבל בדבר שאינו חובה לאדם אלא מצוה הבאה לו כמו הפרשת חלה יש דיחוי ועיין בספרי נועם ירושלמי והבאתי שם הירושלמי (דפ"ג דחלה) אמר ר' בון בר חייא שני כו' ישראלים שעשו שני קבין נחלקו פטורין שבשעת חובתן היו פטורין וביארתי שם מה שכתב הרמב"ם (פ"ז מה' ביכורים ה"ט) שהפטור הוא מחמת שבשעת חלות החיוב נפטר ע"כ ודאי שנפטר אח"כ נמי. וכן אבילות שחל על אדם אם נדחה בתחילה נדחה נמי אח"כ וכמו שכתב הרא"ש בסוף מוע"ק לענין קטן שהגדיל דכיון שהי' דיחוי בשעת חיוב האבילות נפטר אח"כ נמי ואע"ג דאין דיחוי במצות והיינו משום דהאדם לא נדחה לעשותה אבל אם הי' האדם דחוי בשעת חיוב המצוה נדחית ממנו לעולם]

ובזה יתבאר הירושלמי ר' אלעזר הורי לר"ש בר' בא לגלח אחר הרגל ולא ידעין אין כהדא דאבא שאול (פי' שאומר דמצות שבעה מבטלת ממנו גזירת שלשים) וע"כ סובר דכיון דנדחה בשעת חלות שלשים ע"כ נדחה לאח"כ ג"כ. אבל לחכמים שסוברים דשמונה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שלשים וע"כ איפשר דכיון שלא גילח ערב הרגל אסור לגלח לאחר הרגל (והוא כמו שהוכחתי בספרי ע"י (סי' כ"ב ושם) מהא דזבחים (ד' י"ב) אמר עילא אר"י אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ואדחי אדחי וא"כ משמע דוקא בהפריש קרבן דהקרבן נדחה אבל אם לא הפריש קרבן אע"ג שנשחטה אעפ"כ לא אדחי גברא עיין שם והכא נמי כיון שכבר נתחייב ע"כ אפי' נפסק האבילות מחמת הרגל אעפ"כ ימים לא בטלו כיון שכבר נתחייב באבילות וע"ז אומר אין ידעין אין כהדא דאבא שאול ואין כהדא דרבנן ד"ה (פי' דאפי' רבנן נמי מודו בזה דגבי אבילות דרבנן כיון שהתירו לו לגלח קודם הרגל ע"כ אף שחלה עליו אבילות אעפ"כ אפי' לא גילח ערב הרגל יגלח לאחר הרגל)

וע"ז אומר א"ר יוסי אשכחין תלתין קודם לשבעה (פי' אם קבר ברגל אז הרגל עילה למנין שלשים (פי' שאומר דלכאורה לפי מה שביארתי דאם לא גילח קודם הרגל אם יגלח אחר הרגל תלוי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן דלאבא שאול ודאי דמותר לגלח אחר הרגל כיון דלא חלה עליו גזירת שלשים דמ"מ כיון דחל עליו איסור תגלחתו קידם מחמת שבעה א"כ כבר חלה עליו איסור תגלחת וא"כ איך יגלח אחר הרגל ע"ז אומר אמר ר' יוסי אשכחון תלתין קודמין לשבעה וא"כ איסור תגלחת שלשים יום הם לחוד ואיסור תגלחת של שבעה הם לחוד (ועיין לעיל בירושלמי (פ"ד ה"א) והא הני אלו דברים שהאבל אסור בהם כל שבעה אם בתוך שלשים היא אסור בתוך שבעה לא כש"כ לא איתאמרת אלא כשתכפוהו אבליו (פי' דמחמת שבעה הוא אסור ומחמת שלשי הוא מוהר) וא"כ לאבא שאול הוי כמו שלא חל עליו איסור תגלחת של שלשים ע"כ מותר לגלח לאחר הרגל

או דקא' ר' יוסי דפעמים תלתין קודם לשבעה כגון אם קבר ברגל ואז עולה למנין שלשים ואע"ג דאסור בתגלחת מחמת הרגל אעפ"כ עולה למנין שלשים וע"כ איסור תגלחת של שלשי' הוא מיום התחלת אבילות דאע"ג דאין שבעה נוהג ברגל אעפ"כ אסור לגלח מצד שלשים ג"כ וע"כ הא שר' בר לעזר הורי לר"ש בא לגלח אחר הרגל ודאי ככ"ע דאין לחלק שזהו דוקא לאבא שאול שלא חלה עליו שלשים אבל לרבנן שחלה עליו שלשים דזה אין נ"מ דפעמים שחל האבילות של שלשים קודם לשבעה כגון ברגל עולה לו למנין שלשים והכי נמי הוי כמו שחלה עליו שלשים מיד לענין איסור תגלחת וע"כ אין נ"מ בין אבא שאול לרבנן ודו"ק

וכל זה הוא לשיטת הירו' דמשמע דהא דפליגי אבא שאול ורבנן הוא אם ביום ז' אמרינן מקצת היום ככולו אבל לא לענין אם לא גילח ערב הרגל אם אסור לגלח אחר הרגל אבל לשיטת הש"ס דילן פליגי בהדיא דתני' הקובר את מתו כו' וא"כ פליגי בהדיא בזה אם מותר לגלח אחר הרגל ע"ש ודו"ק

שם הרי ששמע שמת לו מת ברגל לא הספיקו ימי הרגל לצאת עד ששלמו לו שלשים חברי' אמרי מכיון ששמע בתוך שלשים מונה שבעה לאחר שלשים אמר לון ר' יוסי מכיון ששמע בשעה שאינו יכיל להתאבל כמו ששמע לאחר שלשים ואין לו אלא יום א' בלבד ר' אידי דקיסרין בשם ר"י באת לו שמועה קרובה בשבת קורע למחר ומתאבל אמר ר' חנני' אינו מתאבל אמר לי' ר' מנא ויש קריעה בלא איבול שכן על אביו ואמו אפי' למחר כמה חייב לקרוע

והנה הק"ע כתב על הירושלמי (ריש ה"ה) ר' חלבו רב הונא בשם רב חל יום שמיני שלו להיות בשבת מגלח ע"ש. היאך איפשר תיפתר שקרעתו חיה ונתייאשו מלבקשו כו' איה דבעי מימר שבאת לו שמועה קרובה בשבת. וכתב הק"ע בש"ק כתב הטוי"ד (ס' ת"ב) וכתב בספר המצות השומע שמועה קרובה בשבת השבת עולה ליום א' ולמחר קורע וה"ל יום ששי שביעי לאבילות וכ"כ בה"ג והר"ר יחיאל כתב שאין שבת עולה לו בתחילת המנין אלא יתחיל למנות ביום א' וה"ל יום שבת שביעי לאבילות ונוהג בו דברים שבצינעא עכ"ל וקשה שהרי מפורש כאן כדברי בה"ג עכ"ל

ולי נראה שלא קשה מזה על דברי ה"ר יחיאל שהוא כתב לפי שיטת הש"ס דילן דאיתא במוע"ק (ד' כ') אמר ר' יוסי בר' אבין שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי רגל נעשית רחוקה עולה לו למנין ואינו נוהג אלא יום א' תני ר' אדא דמן קסרי קמיה דר' יוחנן שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה