נועם ירושלמי על מועד קפח

וע"ז אומר מ"ד ברגל אסור בשיש הערמה (פי' שהי' יכול ליטול השפם והצפרנים קודם הרגל וא"כ הוי כערמה). באבל מותר כשאין שם הערמה. ואיפשר לומר שאם הי' תחלה אבל א"כ אין כאן הערמה דהא לא הי' איפשר לו ליטול צפרנים ואח"כ הוא בתוך שלשים במועד. וא"כ הוא מותר מחמת המועד דהא מותר ליטול צפרניים במועד וע"כ אפילו בשלשים של אבל נמי מותר לשיטת הירושלמי

וע"ז אומר רב חייא בר אשי בשם רב הלכה כדברי מי שהוא מיקל כאן וכאן ר"ש בר אבא בשם ריב"ל הלכה כדברי המיקל באבל והוא כמו דאמרינן במוע"ק ושם) שמואל אמר הלכה כר' יוסי במועד ובאבל דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל וא"כ באבל נמי מותר כו' ודו"ק

שם (ה"ה) רב יהודה בשם שמואל ר' אבהו בשם ר"י הלכה כאבא שאול ותני כן הלכה כדבריו ר' בא בשם רב דברי אבא שאול בין ימים בין גזירות בטלו אבל דברי חכמים ימים בטלו גזירות לא בטלו ומה ביניהן רב חונא אמר ערב הרגל ביניהן אם גלח ערב הרגל יגלח אחר הרגל אם לא גילח ערב הרגל אל יגלח לאחר הרגל כו' ר' אליעזר הורי לר"ש ב"ר בא לגלח לאחר הרגל ולא ידעינן אי כהדא דאבא שאול ואין כהדא דרבנן דברי הכל (ופי' הק"ע ולא ידעין אי כהדא דאבא שאול כלומר דסובר דפליגי אבא שאול וחכמים גם בהא אי בטלו ימים או לא ופסק כאבא שאול גם בהא או דילמא סובר דלא פליגי אבא שאול וחכמים אלא אי מקצת היום ככולו אבל ימים בטלו לכולי עלמא עכ"ל)

והנה צריך לבאר דמשמע דמספקא לי' אי פליגי חכמים ואבא שאול בהא דגזירה בטלו ימים לא בטלו או דלא פליגי אבא שאול ורבנן בזה וכולם מודו דגזירה בטלו ימים לא בטלו וא"כ משמע דמספקא לי' אי פליגי בזה ובש"ס דילן במוע"ק (ד' י"ט) פליגי בברייתא דאיתא שם והתני' הקובר את מתו שלשה ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזירה שבעה שמונה ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזירת שלשים ומגלח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל. אבא שאול אומר מותר לגלח אחר הרגל שכשם שמצות שלשה מבטלת גזירת שבעה כך מצות שבעה מבטלת הימנו מצות שלשים והא אנן שמונה תנן קסבר אבא שאול מקצת היום ככולו ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן א"כ מפורש בברייתא דפליגי בב' הדברים אי אמרינן מקצת היום ככולו וגם אם לא גילח ערב הרגל אם מותר לגלח אחר הרגל ובירושלמי משמע דמספקא לי' אי פליגי גם כן בזה אם לא גילח ערב הרגל אם מותר לגלח אחר הרגל או לא

אך זהו דוחק דמה ספקא לי' אי פליגי בזה או לא ע"כ נראה לי לשיטת הירושלמי לא פליגי בזה אלא אם שמונה ימים דווקא קודם הרגל בטלה הימנו גזירת הרגל או דשבעה ימים קודם הרגל ומקצת היום ככולו דחכמים סברי שמונה ימים ואבא שאול אומר שבעה

וע"ז אומר ר' בא בשם רב דברי אבא שאול בין ימים בין גזירות בטלו אבל דברי חכמי' ימים בטלו גזירות לא בטלו שאומר דבבריית' לא פליגי בזה כמו דאיתא בש"ס דילן (שם) אלא שאומר ר' בא בשם רב דברי אבא שאול בין ימים בין גזירות לא בטלו (פי' שלדברי אבא שאול שאומר דהקובר את מתו שבעה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שלשים מותר לגלח אחר הרגל ולדברי חכמים שאומרים דדווקא שמונה ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזרת שלשים ע"כ ימים בטלו גזירה לא בטל

וא"כ כיון שביארתי דלא תני' בהדי' בברייתא בזה פלוגתא דאבא שאול וחכמים אלא שאומר דלדברי אבא שאול בין ימים בין גזירות בטלו אבל דברי חכמים ימים בטלו גזירה לא בטלו א"כ צריך לבאר דמה תלי זה בזה דלדברי אבא שאול שאומר דשבעה ימים קודם הרגל בטלה ממנו בין ימים בין גזירה ולדברי חכמים שאומרים שמונה סוברים דימים בטלו אבל גזירה לא בטלו

ע"כ נראה לי לבאר דלאבא שאול שאומר דמצות שבעה מבטלת ממנו גזירת שלשים והוא משום דמקצת היום ככולו והטעם הוא משום כבוד הרגל כמו דאיתא שם בירושלמי ר' ירמי' הורי לר' יצחק כו' לגלח יום שלשים מן מתניתין שמונה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שלשים הוא שמיני הוא שלשים. א"ר יוסי שני' היא תמן שמפני כבוד הרגל התירו ואף שבזה יש פלוגתא בירושלמי שם אם מותר לגלח ביום שלשים או שצריך לגלח אחר שלשים אעפ"כ בהא דאבא שאול דמצות שבעה מבטלת מגזירת שלשים הא דאמרי' מקצת היום ככולו אינו רק מפני כבוד הרגל ועיין בתוספו' מוע"ק (ד' י"ט) בד"ה אתי' כו' והרי"ט פירש כיון דקיי"ל מקצת יום שבעה ככולו ועולה לכאן ולכאן מקצת היום ככולו ויכול לגלח ביום כ"ט ובתוספו' הרב לא פירש כן דלא אמרינן שיהא יום שבעה לשני ימים לענין שלשים יום עכ"ל

וא"כ הא דאמרינן דיום שבעה עולה לכאן ולכאן אינו רק שהתירו מפני כבוד הרגל. אבל באמת לא התחילה האבילות של שלשים עד יום שמיני וא"כ נדחה השלשים בתחילתו מפני הרגל קודם חלות השלשים. וע"כ לדברי אבא שאול בטלו גזירות וימים שאפי' לא גילח קודם הרגל מותר לגלח לאחר הרגל כיון שנדחה השלשים בתחילתו א"כ כבר נפטר וכמו שאבאר לקמן אבל לרבנן דאמרי דדווקא ביום שמיני בטלה ממנו גזירת שלשים וא"כ כבר התחילה האבילות ע"כ אף שבטל' מחמת הרגל אעפ"כ אם לא גילח עד הרגל לא בטלה ממנו האבילות

וזה יתבאר במה שביארתי בספרי עמק יהושע הא דאמרי' בסנהדרין (ד' מ"ז) גבי אבילות דאבילות מאימתי קא מתחלא מסתימת הגולל כפרה מאימתי קא הוי מכי חזי צערא דקרבא פורתא הילכך הואיל ואדחי אדחי דיש דיחוי אעפ"י דלא אמרינן דיחוי גבי גברא דכיון דנדחה מצות האבילות לגמרי והט"ז הביא מזה ראי' לענין קטן שהגדיל עיי"ש וכן הבאתי ראי' מהירושלמי (פ"ב דמגילה ה"ג] גבי מתניתין דבן עיר שהלך לכרך והוא שיצא קודם שהאיר המזרח אבל אם יצא לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר: ר"נ בר יעקב בעי גר שמל לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר בתמיה. משום דבתחילה אי הי' בר חיובא וכן בירושלמי (פ"ד דסוטה) הי' לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית לשתות לא הי' לו אשה ובנים (פי' והיא איילונית שאינה ראוי' לקיימה) ונולדו לו בין קינוי לסתירה כבר נראה שלא לשתות (פי' ופטורה מלשתות אח"כ) ובירושלמי (פ"ב דכתובות) לענין אונס דצריך לכונסה הי' נשוי את אחותה ומתה כבר נפטר (פי' אעפ"י שמתה אשתו אח"כ אעפ"כ פטור מלכונסה) וכן אמרינן בבכורות ד' מ"ו) גיורת שיוצא פדחת ולדה בהיותה עובדת כוכבי' אח"כ נתגיירה אין נותנים לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה

ובירושלמי (פ"ק דנדה ה"ג) הני ר' הושעי' ילדה ואח"כ נתגיירה אין לה דם טהור אמר ר' יוסי ויאות אלולי דתניתי' רבי הושעי' הות צריכה לו מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים והנה שם הבאתי מה שכתב המ"ל (בפ"ד מה' א"ב) בירושלמי (פ"ק דנדה) אמרינן תני ר' הושעי' ילדה ואח"כ נתגיירה אין לה דם טוהר א"ר יוסי ויאות אלולי דתניתא ר' הושעי' הות צריכה מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים ע"כ ורבינו לא הביא דין זה הן אמת דהגירסא הכתובה בספרי' אינה מתיישבת אצלי דלפי הנרא' מאי דקאמר אלולי דתניתא וכו' הלשון הוא בתמיה) כלומר למאי איצטריך ר' הושעי' לאשמועינן דין זה דהא מלתא דפשיטא הא דמאחר שאין לה דמים טמאי' אין לה דמים טהורים כלומ' דכי קאמ' רחמנ' דם טוהר היינו היכא דילדה בטומא' אבל זו שילדה כשהיא עובד' כוכבי' שלא היה דמים טמאים אין לה דם טוהר והיינו דקאמר אלולי דתניתא ר' הושעי' הות צריכה בתמי' ולפי זה אינו צודק האי דקאמר ר' יוסי ויאות דבדברי' פשוטים לא יצדק לומר ויאות ועוד מה שתלה דמים טהורי' בדמים טמאים לא ידעתי כו' ע"כ נרא' לי שהגירסא הנכונה הוא יש לה דם טוהר ואמר ר' יוסי ויאות כלומר שהדין אמת והוא דין מחודש מר' הושעי' ואלולי דתניתא ר' הושעי' הוה צריכה כלומר הדבר צריך תלמוד דאיפשר הי' לומר דמאחר שאין לה דמים טמאי' אין לה דמים טהורים ולפ"ז איפשר לרבנן לא הוצרכו להביא דין זה אלא נקט סתם כל דם שתראה היולדות שהוא כולל כל הנשי' אחת ישראלית כו' שהוא הנקרא דם טוהר

והנה כבר כתבתי בספרי ע"י (שם) שדבריו תמוהים מהא דבכורות (ד' מ"ו) גיורת שיצא פדחת ולדה בהיותה עובדת ככבי' ואח"כ נתגיירה אין נותנים לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה כו' אלמא דאם ילדה בהיותה עובדת כוכבי' אין נותנים לה ימי טומאה וימי טהרה א"כ בודאי הגירסא בירושלמי תני ר' הושעי' ילדה ואח"כ נתגיירה אין להם דם טוהר: