נועם ירושלמי על מועד קפא

[והנה הק"ע פי' מעתה נחוש לכולן אי הכי נחוש בכל השנה אי נמי הכי פי' ניחוש נמי ברגל לשאר כלים אפי' שחוץ למקדש וכן נראה עיקר עכ"ל והפ"מ פי' מעתה נחוש לכולן קושיא זו לפי הנוסחא דהכא דלא גריס במשנה הזהרו שלא תגעו בשולחן ואם החשש שמא לא היה זה א"כ נחוש נמי לשולחן והרי אי איפשר לסלקו ולהטבילו. ופירושם דחוק מאוד]

ע"כ נראה לי שהפי' הוא וכלים טעונים טבילה (פי' ששאל הטעם מפני מה טעונים טבילה). א"ר בא אני אומר שמא הי' שם א' מן הכלים שלא הזה. וע"ז פריך מעתה נחוש לכולן לענין הזאת שלישי ושביעי ג"כ אמאי תנן כל הכלים שהיו במקדש טעונים טבילה דמשמע לי' טבילה בלחוד ומשני שמא הי' שם א' מן הכהנים שיצא לדבר כו' על עסקי קינה ונתזה צינורה של רוק מתוך פיה על בגדיו. וע"כ פריך מעתה ניחוש לכולם. דמ"מ קשה דא"כ תבעי הערב שמש ג"כ ואנן תנן כל הכלים שהיו במקדש טעונים טבילה משמע טבילה אין אבל הערב שמש לא וכה"ג כתבו התוס' בחגיגה (ד' כ"א) דמדקאמר אונן ומחוסר כיפורים צריכים טבילה לקודש כו' משמע טבילה בלא הערב שמש וע"ז משני תיפתר בשנטמא בספק משקין פי' דזהו מדרבנן דאפי' ודאי משקין אינו מטמא אלא מדרבנן ובפרט כלים שאינם מקבלין טומאה מה"ת רק מאב הטומאה וע"כ לא בעי הערב שמש וכמו דפריך אח"כ) תמן תנינן ס' משקין ליטמא טמא לטמא טהור (והובא בפסחים (ד' ט"ז) ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור)

וע"ז משני תמן בתרומה וכאן בקודש חומר הוא בקודש. וע"כ לא בעי הערב שמש והטעם כיון שהוא רק משום מעלה בקודש ע"כ לא בעי הערב שמש כמו שיתבאר

ולכאורה קשה דמאי בעי הירושלמי דקא מקשה וכלים טעונים טבילה דמ"ט לא מפרש הירושלמי כמו שפי' רש"י דכל הכלים טעונים טבילה הוא משום טומאת ע"ה ואיפשר לומר דהי' קשה להירושלמי דאי משום טומאת עם הארץ אמאי לא בעי הערב שמש (וכמו שהאריכו התוספות בחגיגה (ד' כ"א) והביאו ראי' מפרה אדומה שהיו נוגעין בכהן והי' צריך לטבול אלמא דטומאת ע"ה בעי הערב שמש דאל"ה לא הי' היכרא לצדוקים וכן מוכח מהא דפריך בחגיגה (ד' כ"ג) דחתכה מאן אינימא דחתכה חבר למה לי טבילה אלא דחתכה ע"ה בהא לימא ר' יהושע יטמא ויטבול הא טמא וקאי אלמא דבעי הערב שמש דאל"ה ליכא היכירא לצדוקים) והט"א בחגיגה הביא הר"ש (פ"ק דטהרות מ"ג) דיש טומאות דרבנן דבעי הערב שמש וכמו שהביא ראיה מיומא (ד' מ"ט) שנתזה צינורה ונכנסו אחיו ושימשו תחתיו אלמא דטומאת ע"ה בעי הערב שמש. וכן שפופרת שחתכה בחגיגה (ד' כ"ג) דפריך עלה בהא לימא ר' יהושע טמא ויטבול כו' משמע בהדי' דטומאת ע"ה בעי הערב שמש וכתב שאין לדמות טומאות דרבנן הנהוגות אפי' בחולין להני דאינו אלא מעלות בעלמא בקודש ולתרומה ולא לכל דבר ומיהו ההיא דכהן השורף את הפרה שאחיו הכהנים סומכים ידיהם עליו לעשות כו' איכא היכירא לצדוקים שהיו אומרים במעורבי שמש הי' נעשית הפרה שאני משאר מעלות לפי"ז בגדי ע"ה לפרושין בעי הערב שמש אבל בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה ובגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש לא בעי הערב שמש עכ"ל הר"ש בפ"ק דטהרות וע"כ אינו מפרש משום טומאת ע"ה דכיון שנוהגין בחולין ג"כ בעי הערב שמש כמו שכתב הר"ש. (וע"כ משני משום ס' משקין ופריך ע"ז המן תנינן ס' משקין ליטמא טמא לטמא טהור ומשני כאן בתרומה וכאן בקודש (וע"כ כיון שהוא מעלה לחוד וע"כ לא בעי הערב שמש ובפ"ק דשבת בירושלמי וכן בפ"ב דשבת נתבאר עוד בזה)

שם בירושלמי תני שולחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת דברי ר"מ וחכ"א מיד אשכחת אמר על דעתי דר"מ מטמא שני לחמים על דעתין דרבנן אינו מטמא אלא לחם אח' בלבד א"ר יעקב בר סיסי קומי ר' יוסי ואפי' תימר על דעתי' דר"מ אינו מטמא אלא לחם א' בלבד תיפתר שנטמא בספק משקין

והנה הק"ע והפ"מ וכן בגליון פירשו בדחוקים גדולים וגם מה שפי' על דעתי' דר"מ מטמא שני לחמים מלחם הפנים שעמדו על השולחן דלחם הראשון שנגע בשולחן היה ראשון והשני בראשון שני אין מטמא דאין אוכל מטמא אוכל והקשה בשירי קרבן דהא תנן הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש ע"ש

והנה כולם טעו בפירושם והפי' של הירושלמי הוא דר"מ אומר שולחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו (פי' בשבת שהוא זמן סילוק לחם הפנים) ואפי' בשבת (פי' אע"פ שהוא שבת אעפ"כ מטבילין אותו בזמנו דהיינו בשבת דאז הוא זמן סילוק לחם הפנים) וחכ"א מיד (פי' אם נטמא בע"ש מטבילין אותו מיד)

וע"ז אומר על דעתי' דר"מ מטמא שני לחמים (פי' הלחם שמסלקין מעל השולחן שהוא טמא שנגע בשולחן והב' היינו הלחם הפנים השני שמניחין על השולחן דהא מכיון שנטמא בעי הערב שמש א"כ נטמא גם לחם הפנים השני שמניחין עליו בשבת (ולא כמו שפי' הק"ע שהלחם הא' מטמא חבירו אלא שהפי' שני דהיינו הלחם שמסלקין מעל השולחן בשבת. והלחם השני היינו שמניחין עליו בשבת וע"כ מטמא שני לחמים שהי' סבור שנטמא השולחן בטומאה דאורייתא דהא אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה והוי טומאה דאורייתא וא"כ בעי הערב שמש וא"כ מטמא שני לחמים. על דעתין דרבנן אינו מטמא אלא לחם א' דכיון שמטבילין אותו בחול מיד נמצא דאינו מטמא אלא לחם א'

[ונראה לי לבאר דהא דקאמר על דעתיה דר"מ מטמא שני לחמים וע"כ אומר מטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת הוא כמו שביארתי במ"א דלשיטת הירושלמי סובר ר"מ דטומאה הותרה בציבור וכמו שביארתי במ"א דלשיטת הירושלמי שסובר ר' יהודה דרוב ציבור עושין פסח שני כמו שביארתי שם מההיא דפסחים (פ"ט ה"א) ר' יהודה אומר ציבור עושין פסח שני שכן מצינו בחזקיה שעשה פסח שני הדא הוא דכתיב כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה וע"כ כיון דס"ל שציבור עושין פסח שני אפ"ה עושין הציבור את הפסח בפסח ראשון א"כ מוכח שסובר ר' יהודה דטומאה הותרה בציבור: וכמו דאמרינן פ"ק דיומא (ד' ז') דר"י סובר דטומאה הותרה בציבור עיי"ש שהארכתי בזה וא"כ כיון דאמרינן בירושלמי (פ"ז דפסחים ה"ו) על דעתיה דר' מאיר (פי' ר' מאיר שסובר שם דהיה הציבור חצין טמאים וחצין טהורים הטהורים עושין את הראשון והטמאים השני ההן מחצה על מחצה מה את עביד ליה כרוב כמיעוט אין תימר כרוב הטמאין אין עושין את השני (כצ"ל) אין תימר כמיעוט הטהורים אינם עושים את הראשון (כצ"ל) אמר ר' יוסי לא אמר מיעוט (כצ"ל) טהורין אין עושין את הראשון ורוב טמאין אין עושין את השני (פי' וע"כ טהורין עושין את הראשון דאם מחצה על מחצה הוא כרוב או כמיעוט יכולין לעשות את הראשון והטמאים עושים את השני דאם מחצה הוא כרוב או כמיעוט יכולים לעשות השני ממה נפשך וא"כ כיון דר' מאיר סובר נמי דהרוב ציבור טמאים יכולים לעשות השני ואפ"ה פסח דוחה טומאה. א"כ מוכח שסובר דטומאה הותרה בציבור אפי' בקרבן פסח שנאכל בטומאה שלא בא מתחילתו אלא לאכילה וע"כ סובר נמי בלחם הפנים שטומאה הותרה בציבור ואף דאמרינן ביומא (ד' ד') אמר רב נחמן מודינא היכא דאיכא שירים לאכילה וא"כ בלחם הפנים שהוא מחמשה דברים הבאים בטומאה ואינם נאכלים בטומאה אעפ"כ סובר ר' מאיר דטומאה הותרה בציבור. וע"כ סובר דמטבילין אותו בשבת אעפ"י שמטמא שני לחמים דהא בעי ערב שמש וא"כ נטמא הלחם השני וחכמים אומרים מיד דהיינו בע"ש והוא משום דאם יטבילו בשבת א"כ יטמא שני לחמים וטומאה דחוי' בציבור וע"כ אומרים מיד דהיינו בחול

וע"ז אומר אמר ר' יעקב בר סיסי קומי ר' יוסי ואפי' על דעתיה דר' מאיר אינו מטמא אלא לחם א'. והוא דלפי מה דהי' סבור מתחילה דעל דעתיה דר' מאיר מטמא שני לחמים. א"כ צריך לומר דר' מאיר סובר דטומאה הותרה בציבור אפי' בלחם הפנים דנאכל לכהנים ובכה"ג אמרינן ביומא (ד' ז) דכ"ע סברי דטומאה דחוי' היא בציבור וע"ז אומר דעל דעתי' דר"מ אינו מטמא אלא לחם א' תיפתר שנטמא בספק משקין וכמו דאמר תחילה דספק משקין אינו מטמא אלא משום דחומר הוא בקודש וע"כ לא בעי הערב שמש דכל שהוא מחמת מעלה לא בעי הערב שמש וע"כ סובר דמטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת וחכמים אומרים מיד והוא משום דחכמים סברי דספק משקין ליטמא טמא וכמו ר' עקיבא שאומר דיטמא יטמא וכמו דאמרינן בפסחים בש"ס דילן (ד' י"ח) ר' יוסי בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה דדריש יטמא יטמא וכן בירושלמי (פ"ג דחגיגה ה"ב) ר"ח בשם ר' יוחנן אתי דר' יוסי בשיטת ר' עקיבא רבו כמה דר"ע אמר תמן יטמא יטמא כן ר' יוסי אמר הכא יטמא יטמא וא"כ כיון דסובר ר' יוסי טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וא"כ אפי' בחולין נמי סובר דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ואם נטמא בספק טמא וא"כ כיון דבחולין ג"כ ספיקו מטמא אחרים ע"כ אפי' נטמא השולחן נמי בעי הערב שמש. וא"כ אם יטביל בשבת יטמא שני לחמים. ע"כ סובר דמיד פי' שצריך שיטביל מיד בחול דאם ימתין עד השבת א"כ יטמא לחם שני דהא לר' יוסי בעי הערב שמש ואיפשר דע"כ החמירו אפי' בכלים נמי ובעי הערב שמש]: