נועם ירושלמי על מועד קעז

הוי סמיכה אפי' לב"ה א"כ לא קשה מידי לשיטת הירושלמי דהא איפשר להיות סמיכה בטמאים אפי' לב"ה

עוד יש להביא ראיה שלשיטת הירושלמי איפשר להיות סמיכה בטמאין וכגון דסמיך ידי' מאבראי מהא שביארתי הירושלמי (פ"ק דמוע"ק ה"ה) ר' מאיר אומר רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר כו' ר' יוחנן אמר ערב הרגל ביניהון ר' עקיבא אומר הי קדמייתא ואין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר ורבנן אמרי חורי היא ואת פוטרו מן הראשונה וביארתי שם להירושלמי דהא דר"מ אמר רואין את הנגעים בתחילה להקל אבל לא להחמיר היינו משום מצות ראי' וחגיגה וע"כ בבהרת כגריס ופסח כגריס ונולד לפסיון מחיה או שער לבן דר' עקיבה מטמא ומחליט ורבנן אמרי תראה כתחילה. וע"כ סובר ר' מאיר כרבנן דאמרי תראה כתחילה ואת פוטרו מן הראשונה ואינו מטמא משום נגע האחר וע"כ יכול להביא קרבנותיו ור' יוסי אומר לא להקל ולא להחמיר משום דסובר כר"ע דמטמא ומחליט וא"כ היא הנגע הראשונה וכל זה הוא דוקא בערב הרגל אבל בימי הרגל כיון שהיה כבר טהור ע"כ יוכל להביא קרבנותיו אפי' אם נטמא אח"כ. וכמו שביארתי שם דלשיטת הירושלמי לר' יוחנן דאמר דכולן תשלומין דראשון ע"כ אפי' נטמא אח"כ נמי יכול להביא קרבנותיו וע"כ קאמר ר' יוחנן דערב הרגל ביניהן ור' זעירא קאמר אח"כ ימי הרגל ביניהן דר' עקיבא אומר הא קדמייתא ואינו נכנס לעזרה (כצ"ל) ורבנן אמרי חורי היא ונכנס לעזרה. וביארתי שם דר' זעירא אמר דערב הרגל ביניהן. פי' ואפי' היה טהור מתחילה אעפ"כ יש פעולה במה שאת מטהרו מן הראשונה ואינו מטמא משום השניה הוא כדי שיכול לכנוס לעזרה ולא יצטרך לשלח קרבנותיו ושלא לכנוס לעזרה אבל לר"ע שאומר שהיא הנגע הראשונה לא יכול לכנוס לעזרה. וכן ביארתי בריש חגיגה דאמר אף בטמא כן נטמא בשאר הימים על דעתי' דחזקיה ור"י חייב על דעתיה דר' הושעי' פטור פי' דלחזקיה ור' יוחנן חייב משום דסברי דהוי תשלומין דראשון ע"כ חייבים לשיטת הירושלמי (עיי"ש שהארכתי בזה) ולר' הושעי' דאמר דכל ז' חובה פי' שהם תשלומין זה לזה ע"כ פטור משום דנטמא בשאר הימים א"כ מוכח מכל זה דלשיטת הירו' יש סמיכה בטמאים דאל"ה איך יוכל להביא קרבנותיו הא אינו יכול לסמוך ב"ה דסברי דבעי תיכף לסמיכה שחיטה אלא ודאי דלשיטת הירושלמי לא בעינן תיכף לסמיכה שחיטה ממש אלא כיון שהוא באותו יום שמקריבין הקרבן איפשר דסמיך מאבראי. וא"כ לא קשה מידי לשיטת הירושלמי הא דאמר ר' יוסי בר בון דדוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר דהיינו ביום הז' כמו שכתב המ"ל משום דנטמאו כל ישראל וביום השביעי היו יכולים להקריב קרבנותיהם כמו שכתב המ"ל ודו"ק ובמ"א יתבאר בזה]: חומר בקודש פרק שלישי

מתניתין חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים בתרומה אבל לא בקודש אחוריים ותוך ובית צביעה בתרומה אבל לא בקודש ובגמ' ר' חייא בשם ר"י מפני שאוכלי תרומה זריזין ואוכלי קודש אינן זריזין א"ר חנני' קומי ר' מנא והדא היא מעלה אילו דבר שהוא שוה בזה ובזה טמא בזה וטהור בזה ודא היא מעלה א"ל תיפתר במזוקק לקודש

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו לפרש מה שאמר תיפתר במזוקק ופירשו בדוחק גם קשה דא"כ משמע דנדחה הטעם הא דקאמר מפני שאוכלי תרומה זריזין ואוכלי קודש אינם זריזין דהא מקשה על זה והדא היא מעלה אילו דבר שהוא שוה בזה ובזה טמא בזה וטהור בזה דא הוא מעלה. אבל לפי הטעם מפני שאוכלי תרומה זריזין ואוכלין קודש אינן זריזין א"כ זהו לא מצד שהוא חמור בקודש מבתרומה אלא מפני שאוכלי תרומה ואוכלי קודש אינם זריזין וע"כ משני תיפתר במזוקק לקודש וכן משמע מהתוס' חגיגה (ד' כ"ד) בד"ה דתנן כו' וי"ל דאיכא למימר דבתרומה לא גזר משום דגזרינן גבי תרומה אבל לא גבי קודש הילכך לא שייך למימר בהך מעלה ודוגמתו מצינן בריש פירקין בירושלמי גבי חומר בקודש ר' חייא בשם ר' יוחנן מפני שאוכלי תרומה זריזין ואוכלי קודם אינם זריזין א"ר חנינא קומי ר' מנא הדא הוא מעלה אילו דבר כו' בזה ובזה בזה טהור ובזה טמא הדא הוא מעלה אלמא לא כו' מעלה בדבר התלוי בזריזות עכ"ל וא"כ משמע מהתוס' לפי פירושם בירושלמי דנדחה זה הטעם משום דאוכלי תרומה זריזין ואוכלי קודם אינם זריזין והנה אמרינן בירושלמי (סוף ה"א) שלא כמדת הקודש מדת התרומה שבקודש מתיר את החוטים ומנגב את הנקבים ואח"כ קושר ובתרומה קושר ואח"כ מטביל אוכלי תרומה זריזין הן והן חצין אותה אוכלי הקודם אינם זריזין ואינן חצים אותה א"כ משמע שלא נדחה הטעם של אוכלי תרומה זריזין כו' ואעפ"כ תני לה במעלות שחומר בקודש מבתרומה

ע"כ נראה לי דהא דקאמר א"ר חנני' קומי ר' מנא והדא היא מעלה אילו דבר שהוא שוה בזה ובזה כו' לא קאי אהא דאמר תחילה שאוכלי תרומה זריזין והא דקאמר אילו הוא דבר ששוה בזה כו' הוא כמו שכתב הט"א בריש פירקין ונראה לי דכל הני מעלות כו' לאו בחדא מחתינהו דהא דמטביל כלי בתוך כלי לתרומה אבל לא לקודש דהני היינו שהכלי הנטבל משתמש בה בתר טבילה קידש או תרומה ולא מיירי בגופו של קודם ותרומה עצמן. וכן ההוא דאחוריים ותוך נמי בכה"ג מיירי ואע"ג דבמשנה גרס בה בתרומה אבל לא בקודש נראה לי דט"ס הוא אלא לתרומה ולקודש בלמ"ד גרסינן ולצורך קאמר אבל בקודש בב' משמע דבגופן של קודש ותרומה עצמן מיירי והא ליתא דלא שייך בגופן החילוקים דאחורים ותוך כו' ובסדר המשנה ירושלמית גרסינן בתרי הני בבא בתרומה אבל לא בקודש ופי' כמו בלמ"ד וכמו שכתבתי עכ"ל

וע"ז קאמר בירושלמי א"ר חנני' קומי ר' מנא והדא הוא מעלה אילו דבר ששוה בזה ובזה בזה טמא ובזה טהור ודא הוא מעלה (פי' שמקשה לפי פשטות המשנה דגריס חומר בקודש מבתרומה דהיינו בבי"ת וא"כ כיון דגריס בבי"ת ע"כ מפרש דהיינו בקודש שהוא עצמו קודש דהיינו כלי שרת ותרומ' לא שייך באוכלין טבילה וע"ז מקשה דאיך תנן חומר בקידש ובתרומה הא לא דמי אהדדי דבתרומה הוי הפי' הכלי שמטבילים להשתמש בה תרומה ובקודש היינו בכלי שהיא עצמה קודש. וע"כ מקשה והדא היא מעלה אילו דבר שהוא שוה בזה ובזה טמא בזה וטהור בזה דא היא מעלה אבל אם אינם שוים אינה מעלה והכא אינם שוים דבתרומה מיירי שמטביל הכלי לתרומה ובקודש היינו שהיא עצמה קודש א"כ ליכא מעלה דהא דתרומה מטבילין כלי בתוך כלי היינו מפני שזהו רק להשתמש בה תרומה אבל בקודש שהכלי עצמה היא קודש ע"כ אין מטבילין כלי בתוך כלי

וע"ז משני א"ל תיפתר במזוקק לקודש. (פי' שאין הפי' של בקודש שהכלי עצמה קודש אלא במזוקק לקודש דהיינו שמטבילין את הכלי להשתמש בה קודש והא דאמר בקודש היינו כמו לקודש וע"כ הוי מעלה אבל לא מקשה אהא שאמר מפני שאוכלי תרומ' זריזין ואוכלי קודש אינם זריזין רק כמו שביארתי והא דמשני במזוקק לקודש היינו שמטבילין הכלי להשתמש בה קודש

וכן איתא בירושלמי לקמן (סוף ה"א) א"ר זעירא קומי ר' מנא לית הדא אמרה שלא עשו גופו כזב אצל הקודש (פי' גופן של אוכלי תרומה כזב אצל אוכלי קודש) אין תימר עשו גופו כזב אצל קודש אפי' עבר ונשא יהא טמא א"ל תיפתר במזוקק לקודש (פי' הא דתנן הנושא את המדרס אבל לא את הקודש מיירי במזוקק לקודש את הכלי המזוקק לקודש פי' שישתמש באותו כלי קודש אבל לא קודש עצמה) וה"נ הפירוש הא דתנן חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים בקודש אבל לא בתרומה היינו נמי בכלים שמשתמשין בו קודש וכן תרומה היינו נמי שמשתמשין בה טומאה א"כ שניהם שוים דמיירי בכלים ע"כ תנן חומר בקודש מבתרומה

שם מעשה שנכנסו שבעה זקנים לעבר את השנה בבקעת רימון ומי היו ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ור"נ וראב"י ור"י הסנדלר אמרו כמה מעלות בקודש ובתרומה. ר' מאיר אומר שלש עשרה ר' יוסי אומר שתים עשרה א"ר מאיר כך שמעתי מר' עקיבא שלש עשרה אמר לו ר"י הסנדלר שמשתי את ר' עקיבא עומדות מה שלא שימשתו ישיבות אמרו ר' יוחנן הסנדלר אלכסנדרי לאמיתו הוא כו' והנה הק"ע והפ"מ פירשו דר' מאיר אמר שלש עשרה היינו עם הא דתנן בפ"ב דחגיגה נוטלים לידים לחולין ולתרומה ולקודש מטבילים וטבל והוחזק לתרומה לא הוחזק לקודש וכן הקשו התוס' בחגיגה (ד' כ') ד"ה חומר בקודש אמאי לא תני נמי הא דנוטלין לידים לחולין ולתרומה ולקודש מטבילין וכן הא דהוחזק לתרומה לא הוחזק לקודש ותירצו דלא תנא במתניתין אלא היכא דאיכא דררא דטומאה קצת ואפי' בבתרייתא נמי אבל הך ליכא כלל דררא דטומאה אך הירושלמי מנה אותם והוי י"ב אך הא דאמר ר' מאיר שלש עשרה פי' הק"ע דקאי אבית הצביעה עיי"ש והוא דוחק והפ"מ פי' שהוא כמו דאמרינן בחגיגה (ד' כ"ב) י"א מעלות שנו כאן וא"כ הוי י"ג וע"כ אומר ר' מאיר שלש עשרה והוא דוחק דליפלגו בהכי ועיין בירו' שם) אם היה דבר טמא כבד כליטרא אין מטבילין אותו והתם הטעם, משום חציצה ולפי"ז הוי עשר מעלות וכמו דאמרינן בחגיגה (ד' כ"א) בקודש מ"ט