נועם ירושלמי על מועד קסה

בר שילת משמיה דרב פורים שחל להיות בשבת ע"ש זמנם כו' מה זמנם אפי' ביחיד אף שלא בזמנם אפי' ביחיד ומשני מאי ערב שבת זמנם לאפוקי מדרבי דאמר הואיל וידחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה. דכיון שהוא בקדימה אין לו הדין של זמנו גופה אף שהוא לתשלומין ודו"ק

שם (ה"ד) באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין קריאת מגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין סעודת ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין ר' זעירה בעא קומי ר אבהו ויעשו אותן שבת א"ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלוי' בב"ד יצא זה ששמחתו תלוי' בידי שמים

והנה הט"א האריך דמה עדיף אם להקדים או לאחר והנה כבר ביארתי דודאי לאחר עדיף מקדימה דבלאחר יש לו כל הענין של הזמן הקבוע אבל אם הקדים אין לו הכח של הזמן הקבוע אלא שיצא בדיעבד אבל אם איחר יש לו הדין כמו בזמן הקבוע וע"כ אמר ר' יוחנן בחגיגה דאם חל בשבת העורות של כל המשמרות כמו ביו"ט עצמו וכבר נתבאר זה בכמה מקומות ע"כ האיחור עדיף מהקדימה

[ומה שהקשה הט"א מהא דאמרינן במגילה (ד' ה') אבל זמן עצי כהנים ותשעה באב וחגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין ואמרינן שם תשעה באב אקדומי פורעניות לא מקדימין והוכיח מזה דאקדומי עדיף טפי דדוקא משום דאקדומי פורענותא לא מקדימין הא בלא"ה עדיף טפי להקדים וגבי חגיגה והקהל כתב דהטעם דמאחרין ומזה הטעם כתב הר"ן דהיינו טעמא דלא מקדימין סעודת פורים לשיטת הירושלמי משום דאכתי לא מטא זמן חיובייהו וכתב דלא דמי דבשלמא בחגיגה והקהל דמפרש לקמן דהיינו טעמא דמאחרין ולא מקדימין משום דאכתי לא מטא זמן חיובייהו ניחא דהא אי מאחרת להו אכתי לא עבר זמן חיובם דהא חגיגה יש לו תשלומין כל הרגל ואפי' עצרת דחד יומא יש לו תשלומין כל שבעה כדאמרינן התם וכן הקהל אע"ג דתנן בפ"ו דסוטה (ד' מ') שהיה במוצאי יו"ט ראשון מ"מ לא עבר זמנו בשאר ימות החג נמי הילכך מאחרין להו כיון דלא עבר זמן מצותן ויוצא י"ח אבל אי מקדים להו כיון דלא מטא זמן חיובא לא אבל שמחת פורים אינה אלא בזמנה אבל לאחריו אינה נוהגת כמו שאינה נוהגת לפניו ושוין הן אלא דבחל בשבת לא סגי ביומו מטעמא דירושלמי ובע"כ נדחה שלא כמצותו א"כ מאי חזית לאחר ולא להקדים דלהקדים עדיף וכמו דאמרינן גבי ט"ב הא דמאחרין ולא מקדימין משום דאקדומי פורעניות לא מקדימין הא לאו"ה אקדומי עדיף ותירץ דהיינו טעמא דמאחרין השמחה בשחל בשבת דאי אמרת להקדים ליום הקריאה אתי למיטעי ולומר דמצות שמחה מהני ביום הקריאה כו' עיין שם אבל לא תירץ על הא דאמרינן דסעודת ר"ח מאחרין ג"כ]

וע"כ נ"ל דלאחורי עדיף טפי דבלאחורי יש לזה התשלומין כמו עיקר החיוב משא"כ בלאקדומי. והא דאמרינן בתשעה באב משום דאקדומי פורעניות לא מקדימין משמע דלאקדומי עדיף: דבלאחורי עדיף זהו רק בעשיית המצוה אבל לא בתענית ועוד דבט' באב עדיף טפי לאקדומי וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דתענית ה"ו) ר' אחא בשם ר' אבהו תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות לאחריו מהו ר' יוחנן אמר לאחריו אסור רשב"ל אמר לאחריו מותר וא"כ אפילו ר' יוחנן דאמר דלאחריו אסור אעפ"כ אם חל ט' באב בשבת שני שבתות מותרות כיון דתשעה באב נדחה עד אחד בשבת מכש"כ אי אמרינן דלאחריו מותר א"כ אם חל בשבת ונדחה לאחד בשבת א"כ בודאי מותר כיון שלאחריו מותר אבל אם היו מקדימין לערב שבת א"כ ה"ל שבת שחל ט' באב להיות בתוכה ואסור לכבס וא"כ בתשעה באב אי הוי מקדימין ה"ל אבילות יותר וע"כ אמר הטעם דאקדומי פורעניות לא מקדימין אבל בכל מקום לאחורי עדיף טפי וכן בסעודת פורים וכן בסעודת ראש חודש וכמו שביארתי תחילה בירושלמי (ה"ג) דלאחורי עדיף טפי מלאקדומי

והנה הא דאמרינן סעודת ר"ח פי' הק"ע שהיו עושין כשיעברו החודש ויש מפרשים דמצוה לעשות סעודה בראש חודש דכתיב וביום שמחתכם

והנה בירושלמי דמוע"ק משמע שהיו עושין סעודה בקידוש החדש וכמו דאיתא שם (בספ"ב דמוע"ק ה"ג) א"ר יוחנן לוין בריבית לחבורת המצוה ולקידוש החודש ואפשר עוד לפרש שענין סעודת ר"ח כמו שכתב הק"ע

[ובזה יתבאר הא דאיתא בירושלמי (פ"ד דתענית ה"ג וכן ברפ"ד דר"ה) אמר ר' חייא בר בא ר' יוחנן מפקד לכנישתא דכופרא סכין מיעל עד דו איממא ואתון אמרין זמנו ועיבורו (פי' הפ"מ שצוה להם לעשות סעודת ר"ח וקאי החם אהא דאיתא התם מפני סעודת ר"ח וע"כ אמר להם שיכנסו סמוך לערב ויעשו הסעודה ויצאו ממ"נ אם היום הוא ר"ח הרי התחילו הסעודה בר"ח ואם למחר הרי נמשכה הסעודה עד שחשיכה וע"ז אמר להם סכין מיעל עד דו יממא ואתון מדכרין זמנו ועיבורו פי' שיוכלו לומר יעלה ויבא בבהמ"ז ועיין במ"א באו"ח (סימן קפ"ח) אי אזלינן בתר התחלת הסעודה א"כ אי למחר ר"ח איך אומר יעלה ויבוא ואי אזלינן בתר סוף הסעודה א"כ אולי היום ר"ח אך צריך לומר דאזלינן בתר סוף הסעודה וא"כ אם למחר ר"ח הוי סעודת ר"ח ואם היום הרי סעודת ר"ח נמי לתשלומין כמו אם חל בשבת וכן הכא כיון דמספקא לן ביומא קמא א"כ יש לה תשלומין בסעודה דלמחר וכבר ביארתי שתשלומין דלמחר הוי כמו עיקר זמנה ועיין במ"א שם במה שהביא השל"ה עיי"ש ובמ"א יתבאר עוד בזה) ודו"ק]

שם (ה"ד) אבל זמן עצי כהנים מה ראה זמן עצי כהנים והעם להמנות אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה ולא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו כו' והתנו עמהם הנביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים כו' שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה א"ר אחא דר' יוסי היא דר' יוסי אמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם ר"י בשם ר' אילא ד"ה היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד מקרבן (צ"ל לקרבן) ציבור תני האשה שעשתה כתונת לבנה צריכה למסור לציבור א"ר אחא דר' יוסי היא דר' יוסי אמר אף הרוצה כו' שומר חנם ר' יוסה בשם ר' אילא ד"ה היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור מתניתא פליגא על ר' יוסה אותן הימים נוהגין בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן ר' יוסי אומר אינן נוהגין אלא בשעת קרבן

והנה הירושלמי הזה אין לו ביאור ע"כ נראה לי שצריך להגיה מתניתא פליגא על ר' אחא (וכן הגיה הגר"א) פי' דמתנית' פליגא על ר אחא דאמ' ר' יוסי היא דאמר הרוצה מתנדב שומר חנם אבל כחכמים דר"י לא אתי והא בהך ברייתא פליגי חכמים ור' יוסי דחכמים סברי דאותן הימים נוהגות בין בשעת קרבן בין שלא בשעת קרבן ור' יוסי אומר דאינו נוהג אלא בשעת הקרבן וא"כ כיון דחכמים פליגי בזה עם ר' יוסי א"כ איך אמר ר' אחא דהא דקרבן עצים אתי כר' יוסי אבל לא כחכמים דר' יוסי והא חכמים פליגי בזה עם ר' יוסי אם קרבן עצים נוהגים בין בשעת הקרבן בין שלא בשעת הקרבן אלא ודאי שהוא כמו דאמר ר' יוסי (והוא אמורא) בשם ר' אילא ד"ה היא דכ"ע מודו במכשירי קרבן שיכול למסור לציבור

[אך מה שאמר אח"כ בירושלמי ועוד מן הדא דתני אמר ר' לעזר בר' צדוק אני הייתי מבני סנאה בן בנימן וחל תשעה באב להיות בשבת ודחינו אותו למוצאי שבת והיינו מתענין ולא משלימין. זה אין לו ביאור דמה ראי' מייתי מהא דתני אר"א בר' צדוק והגר"א מחק הא דועוד מן הדא דתני וגריס אמר ר"א בר' צדוק והוא סיום הברייתא דפלוגתא חכמים ור' יוסי אם אינו נוהג אלא דווקא בשעת הקרבן או אפילו שלא בשעת הקרבן

ולי נראה שמביא ראי' מהא דר"א ברבי צדוק דמהברייתא אין ראי' דילמא חכמים דר' יוסי שחלוקים עם ר' יוסי אם נוהג בין בשעת הקרבן בין שלא בשעת הקרבן סברי בזה כר' יוסי דיכול למסור לציבור אבל אינך חכמים דפליגי עם ר' יוסי דאינו יכול למסור לציבור איפשר דלא סברי להא דקרבן עצים כר' אחא דאמר דר' יוסי היא דיכול למסור לציבור

וע"ז מביא ראי' מהא דר"א ברבי צדוק והוא כמו דאיתא בערכין (ד' ד') אמר רבא לא נצרכה אלא לבן בוכרי דתנן א"ר יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא א"ל רבן יוחנן בן זכאי לא כן אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן כל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הם האיך הם נאכלין ופריך ולבן בוכרי נמי כיון דלכתחילה לא מיחייבי לאתויי כי מייתי נמי חוטא הוא דקא מעייל חולין לעזרה דמייתי להו ומסר לציבור כו' וא"כ הכהנים שדורשים מקרא זה לעצמם וכל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולה"פ שלנו הם האיך הם נאכלים ולכאורה אמאי לא רצו להביא כיון דאינהו נמי סברי דצריכים ליתן ואם שאומרים דא"כ איך יהיו נאכלים ימסרו לציבור אלא ודאי דכהנים חיישי נמי דילמא לא ימסרו לציבור יפה יפה. וכן איתא בירושלמי (פ"א דשקלים ה"ג ר' טבי בשם רב המנונא כן משיבין חכמים לר' יהודה חטאת יחיד מתה אין חטאת ציבור מתה מנחת היחיד קריבה כליל ואין מנחת הציבור קריבה כליל כו' והוא מותיב לן זו לא נדבת יחיד היא ואינון מתיבין לי' כיון שנמסרה לציבור כמי שהוא נדבת ציבור וא"כ כהנים שאמרו שאם יתנו איך נאכלים ואמאי לא ימסרו לציבור אלא ודאי דכהנים סברי נמי דילמא לא ימסרו לציבור וא"כ ר' צדוק שהי' כהן כמו שכתבו התוס' בסוכה (ד' כ"ו) בד"ה נטלו במפה וא"כ איך אמר ר"א בר' צדוק אני כו' מפני שי"ט שלנו הי' וא"כ נהג ר' צדוק ג"כ בזמן הבית וא"כ איך לא חייש