נועם ירושלמי על מועד קכט

במערבא קא סבר רבי יוסי כלי שרת מקדשין בו את הפסול בתחילה ליקרב

והנה התוספות כתבו (שם) בד"ה קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין בו את הפסול בתחילה ליקרב וא"ת בזבחים (דף פז) בעי רשב"ל מר"י כלי שרת מהו שיקדשו לכתחילה ופשט ליה דאין מקדשין ונימא דלא כר' יוסי וי"ל בעלמא בשאר פסולין אית ליה אין מקדשין והכא שאני דאין זה פסול כל כך שהיה תחילתו קרבן ובא על נקיפת לבו ואינו חולין ועדיין שם אשם עליו כו' וא"כ הא דאמרינן אמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול לכתחילה ליקרב אינו רק באשם תלוי דבא על נקיפת לבו כמו שכתבו התוספות

ויש לומר עוד דעיקר החילוק דהא דאמרי במערבא כלי שרת מקדשין בו הפסול לכתחילה ליקרב אינו רק אם נתוודע אח"כ שלא חטא אע"ג דאיגלאי מילתא למפרע שהיה פסול מתחילה אף על פ"כ כיון דנתוודע אח"כ מקדש את הפסול לכתחילה והא שכתבו התוס' דזהו דווקא באשם תלוי הוא משום דלא פליג ר' יוסי רק באשם תלוי אבל לא באשם ודאי דהא תנן במתניתין אשם ודאי אינו כן עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר כו' נזרק הדם הבשר יצא לבית השריפה ולא פליג רבי יוסי לומר דאפי' לא נזרק עדיין יזרק משום דכלי שרת מקדשין את הפסול ליקרב. אלא ודאי שזה דווקא באשם תלוי ועיין בלח"מ ברמב"ם (פ"ג הי"ט) במה שכתב וכלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב למה שכתב הה"מ והלח"מ שם

עכ"פ משמע דהא דאמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול בתחיל' ליקרב אינו רק דווקא נתוודע אח"כ. וא"כ מכש"כ גבי הקטורת דאם הקטירו מתחילה ואחר כך נשפך הדם דאי אמרינן דמלא חפניו ככלי שרת דמי א"כ כלי שרת מקדשין הפסול בתחילה ליקרב דהא גבי אשם תלוי מתחילה היה סופה להתברר שלא חטא. וכמו דפריך אימר דאמר ר"ש במידי דעומד ליזרק אבל האי אין עומד ליזרק וכמו שפירשו שם דהא אינו עומד ליזרק דהא לא חטא וסופו להוודע קודם זריקה ואגלאי מילתא למפרע דאינו עומד ליזרק א"כ כש"כ אם נשפך הדם אחר כך אע"פ שצריך להביא פר אחר וא"כ היה הקטורת קודם לשחיטת הפר אעפ"כ כיון שזה נעשה אחר כך ומתחילה היה בהכשר דהקטירו אחר שחיטת הפר וע"כ כשר והירושלמי אזיל לטעמיה כמו דאמרי במערבא דכלי שרת מקדשין בו את הפסול מתחילה ליקרב

ובזה יתבאר הירושלמי חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמו עד שלא הקטיר נשפך הדם חתי' פסולה היא וצריך לחות בתחילה. פירוש שאם נשפך הדם מקודם בהא לא ואמרינן כלי שרת מקדשין בו את הפסול מתחילה ליקרב אבל אם חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמו דהואיל וחפנים הוי לי שרת וע"כ אף דמביא פר אח"כ וא"כ הוי ההקטרה קודם לפר אעפ"כ כיון דנעשה בהכשר אף על גב דאח"כ נמצא שהיה בפסול דהיינו קודם לפר. וע"ז אמרינן דכלי שרת מקדשין בתחילה את הפסול ליקרב. והירושלמי אזיל לטעמיה וכשיטת דבני מערבא דאמרי דכלי שרת מקדשין בו את הפסול ליקרב וכמו שביארתי דזהו דווקא אם נודע לאח"כ דאל"ה תקשה קושית תוס' בזבחים (דף פג) בד"ה כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין כו' דאם כן תקשה לן מתניתין הלן והיוצא והטמא שנשחטו חוץ לזמנן וחוץ למקומן כו' אם עלו לא ירדו משמע הא לכתחילה לא יעלו אף על גב דנתקבל הדם בכשרות בכלי שרת כו' אלא ודאי לא קאמרי במערבא כלי שרת מקדשין את הפסול מתחילה ליקרב אלא דוקא בשנודע לאח"כ דהוי כמו שנעשה פסול אח"כ

והנה עוד יש לבאר דהא דאמר בירושלמי חתה והקטיר נשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמו עד שלא הקטיר נשפך הדם חתי' פסולה היא וצריך לחות בתחילה הוא כמו שביארתי שסובר כמו דאמרינן בכריתות (ד' כ"ד) אמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב ואפי' אי לא יסבר הירושלמי כמו שכתבו התוס' בכריתות (ד' כ"ג) דבעלמא השאר פסולין כלי שרת אין מקדשין את הפסול בתחלה ליקרב והכא שאני דאין זה פסול כל כך שהי' תחילתו קרבן ובא על נקיפת לב ואינו חולין ועדיין שם אשם עליו אלא דבכל אופן ס"ל דכלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב (והכי משמע ברמב"ם כמו שכתב הכ"מ וכ"ת דא"כ אמאי אומר הירושלמי דעד שלא הקטיר נשפך הדם חתי' פסולה היא וצריך לחות בתחילה ואמאי הא ביארתי דהירושלמי סובר דכלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב

ע"כ נ"ל דהא דמבעי' לי' להש"ס דילן ביומא (דף מ"ח) בעי ר"פ חישב בחפינתו הקטורת מהו ידו כצואר בהמה דמי ופסולה או דילמא ככלי שרת דמי ולא פסולה וכן מה דמבעי' לי' בירושלמי ריב"ל שאל חפן ומת אחר מהו שיכנס בחפינתו אין תימר חפנים עשו אותו ככלי שרת לקודש כו' אין הטעם דידים של כה"ג הוי ממילא כלי שרת אלא דנעשו כלי שרת מחמת חפינת הקטורת. וכמו דאמרינן ביומא (ד' י"ב) פשיטא אירע בו פסול קודם תמיד של שחר מחנכין אותו בתמיד של שחר אלא אירע בו פסול אחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו כו' ורב פפא אמר עבודתו מחנכתו מי לא תני' כל הכלים שעשה משה משחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן ה"נ עבודתו מחנכתו וכן אמרינן בירושלמי (פ"ג) דיומא ה"י) כלי שרת מאימתי הם קדושין מיד או בשעת תשמיש אין תימר מיד ניחא אין תימר בשעת תשמיש כאחת הן קדושין ניחא של משה שנתקדשו משמן המשחה ברם של שלמה כאחת הן קדושין ומתקדשין וכן נמי בחפנים שעשו אותו ככלי שרת לקודש והשתא ניחא מה דקאמר בירושלמי דחתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמו והוא אע"ג דנשפך הדם אח"כ וא"כ צריך להביא פר אחר א"כ הוי קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר אעפ"כ כיון דהקטיר מקודם א"כ כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב אע"ג דנעשה פסול אח"כ שהוקטרו קודם שחיטתו של פר השני אבל אם עד שלא הקטיר נשפך הדם חתי' פסולה היא (פי' שאי איפשר לומר שנעשו ככלי שרת לקדש את הפסול בתחילה לקרב כיון דחתי' פסולה היא וא"כ נעשה שלא כמצותה וא"כ כיון שלא נעשית כדין א"כ לא נעשו כלי שרת עדיין ולא דמי להא דאמרי במערבא דכלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב דהתם מיירי בכלי שרת ממש שנתקדש מתחילה אבל לא החפנים שנעשו עתה כלי שרת וכיון שלא נעשית כמצותה א"כ לא נעשו כלי שרת וע"כ אומר חתי' פסולה היא וצריך לחות בתחילה דהא לא נעשו כלי שרת אבל אם אח"כ נשפך הדם ועשה תחילה כמצותו ע"כ חפנים עשו אותה ככלי שרת וע"כ מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב והא דמשמע בש"ס דילן דחפינה פסולה היא איפשר דהיינו אי אמרינן דחפנים לא עשו אותה ככלי שרת לקודש או דהש"ס דילן פליגי על הירושלמי ודו"ק]

שם (ה"ה) תני הקטיר כזית בחוץ חייב פחות מכזית בפנים פטור ר' זירא בשם ר' ירמיה נפטרו הציבור ידי חובתן (ופי' הק"ע נפטרו הציבור בפחות מכזית ידי חובתן א"כ אף המקטיר בחוץ אף פחות מכזית יהא חייב דהא מתקבל בפנים הוא). ר' יוסי בר' בון בשם רב ירמיה מן מה דתני הקטיר כזית בחוץ חייב מינה את שמע מינה פחות מכזית פטור (ופי' הק"ע מן מה דהני הקטיר כזית שלם בחוץ הוא דחייב שמעינן פירושא הא דתני פחות מכזית פטור היינו דוקא אם השלים אח"כ החלק השני החסר מזה אבל אם לא השלים חייב עכ"ל) והנה פירושו הוא דחוק מאוד

והנה הק"ע הביא מה שכתב המ"ל ברמב"ם (פי"ט מה' מעה"ק הי"א) שכתב ולא יכולתי להלום גירסא זו דקאמר פחות מכזית דנפטרו הציבור כיון דלא חשיבה הקטרה אמאי נפטרו הציבור ואי לאו דמסתפינא אמינא דהגירסא היא כזית מבפנים פטור כלומר דנפטרו הציבור אע"ג דלא הקטיר פרס דשיעור פרס אינו מעכב ובדיעבד בכזית סגי והיא הברייתא השנוי' בתלמוד דידן שכתבנו בתחילת דברינו ומאי דקאמר ר' יוסי מן מה דתני בא ללמדנו דשני דינים אלו הם תלוים זה בזה דהיינו חיוב חוץ ופטור ציבור ולאפוקי מסברת רב דקאמר כו' ולפי דבריו צריכין להגיה גם בדברי ר' יוסי וה"ג מינה את שמע מינה כזית בפנים פטור עכ"ל

[ולי נראה להגיה ר' יוסי ב"ר בון בשם רב ירמי' מן מה דתני הקטיר כזית בחוץ חייב מינה את שמע מינה דפחות מכזית בפנים בזר פטור. פי' והוא משום דקשה לו דאי אמרינן פחות מכזית בפנים פטור היינו פטור ציבור וא"כ יהא חייב בחוץ פחות מכזית נמי וע"ז משני ר' יוסי בר בון מן מה דתני הקטיר כזית בחוץ חייב מינה את שמע מינה פחות מכזית בפנים פטור בזר וכמו הס"ד בש"ס דילן בזבחים (ד' ק"ט) קס"ד מאי פטור פטור זר אמאי הקטרה היא וזהו לגירסת הש"ס דילן חצי פרס בפנים פטור אבל לגירסת הירושלמי פחות מכזית פטור ע"כ קאי אזר דזר פטור בפנים (וע' במ"ל מה שנסתפק בזה אם תלוי הוא בזר שחייב עליהם אם הקטיר בחוץ עיי"ש שהאריך בזה) ור' יוסי בר בון אזיל לשיטתי' דאמרינן בירושלמי (רפ"ב דיומא ה"א) ר' יוסי בר בון בשם רב ארבע עבודות שהכהן מתחייב עליהן מבחוץ זר מתחייב עליהם מפנים ואיזו זו הקטרה וזריקה וניסוך המים והיין ובש"ס דילן ביומא (ד' כ"ד) אמר רב ארבע עבודות זר חייב עליהם מיתה זריקה והקטרה וניסוך המים והיין ולא קאמר ארבע עבודות שהכהן מתחייב עליהם מבחוץ זר חייב עליהם מבפנים ואיפשר דהטעם הוא משום דהקטרה היא נמי הקטרת קומץ במנחה כמו שפירש"י שם ובהקטרה לא תלוי זה בזה דאע"ג דחייב עלי' מבחוץ בכזית אפ"ה זר אינו חייב עלי' עד שיקטיר כל הקומץ כיון שאינה עבודה