נועם ירושלמי על מועד יב

(ועיין בירושלמי (פ"ק דשבועות ה"ד) אמר ר' יוחנן דברי חכמים משנין כו' והיינו ע"י תנאי ב"ד וכמו דאיתא בשבועות (ד' י"א) תמידין שלא הוצרכו לציבור כו' לדברי חכמים כדין תמימים כו' ודו"ק)

וע"ז אומר ר' שמואל בר נחמני חמש חטאות מתות רצו ב"ד לבטל מבטלין והוא ע"י תנאי ב"ד וע"ז אמר רבי חייא בר אבא שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה וע"ז לב ב"ד מתנה עליהם כמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דשקלים ה"א) וקשה ויש חטאת קרבה עולה וע"ז משני תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקריבו עולות ולשיטת הירושלמי לב ב"ד מהנה אפי' בקרבן יחיד ואפי' לשיטת הש"ס דילן אומר אם רצו לבטל דהיינו אם ירצו להתנות אז לא יהיו מתנין מחמת שלב ב"ד מתנה עליהם שיפלו לנדבה וימכרו לצרכי עולות שאין עולה באה מן הנקיבות. וע"ז אומר ר' חייא בר אדא הדא דאת אמר שלא ידחו למיתה ויפלו אבל ליקרב ע"ג המזבח אין חטאת מתה קרבה אע"ג שהיו יכולים להתנות שיצאו לחולין וכמו שכתבו התוס' בקידושין (דף נ"ה) דבשעירי רגלים ור"ח שהם חטאת ציבור לב ב"ד מתנה עליהם שאם יאבדו יהיו לחולין אך אעפ"כ כיון שאין ריוח בקדשים ע"כ סובר הירושלמי שאין לב בית דין מהנה עליהם. והתנאי הוא לצורך עולות ועוד שלא יאמרו שחטאת מתה קרבה על גב המזבח וע"ז אומר הדא דאת אמר שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה אבל ליקרב ע"ג המזבח אין חטאת מתה קרבה. והא שכתבו התוספות דיצאו לחולין התם הוא בחטאת הציבור שאין חטאת הציבור מתה אבל לא בחמש חטאות המתות ועוד דהא אפילו באשם אמרינן בפסחים (ד' ע"ג) אשם שמתו בעליו או שנתכפרו בעליו ירעה עד שיסתאב כו'. ר' יהושע אומר ימכר ויביא בדמיו עולה בדמיו אין אבל בגופו לא גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ועיין במה שביארתי (בפ"ט דפסחים ה"ו) ר' יודן בעי אף בתרומת אשם כן תמורת אשם קריבה ותמורת אשם אינה קרבה כו' ועיין בירושלמי (פ"ד דשקלים ה' ז') אמר ר' אבין אם הקדש פסח בא שלמים גופו קרב שלמים אם הקדש אשם בא עולה אין גופו קרב עולה והכא נמי אין גופו קרב משום דגזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה כמו גבי אשם וע"ז אומר הדא דאת אמר שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה דהיינו שימכר ויביא בדמיו עולה ודו"ק]

וע"כ יפלו לנדבה ויקחו וימכרו לצורך עולות וכמו דאיתא בפרק ז' דשקלים) תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקריבו עולות וכמו שביארתי ועיין בספרי נועם ירושלמי בפ' עד אימת חורשין ושם ביארתי באופן אחר ודו"ק

שם (ה"ט) ושוין אילו ואילו שטוענין בקורת בית הבד ועיגולי גת ר' שמואל ור' יוסי בן חנינה תריהון אמרין כבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה ר' אחא אמר ר' יוסי בר' חנינא בעי מהו ליגע במושך (פי' ליגע בהמשקה שנסחט) רבנן דקיסרין אמרין איתפלגין ר' יוחנן וריב"ח ר' יוחנן אמר אסור ריב"ח אמר מותר מתניתא פליגא על ריב"ח ושוין שלא יגע במושך (פי' ב"ש וב"ה מודו שלא יגע במושך לכאורה מהו ושוין דהיינו ב"ש וב"ה דמאי שייך ושוין בזה דבשלמא לענין המלאכה שטוענין קורות בית הבד ועיגולי הגת תני ושוין היינו דאע"ג דנחלקו ב"ש וב"ה בהא דאין נותנים עורות לעבדן וע"ז אומר ושוין שטוענים קורות בית הבד ועיגולי הגת. אבל לענין ליגע במושך מה שייך ושוין ואיפשר דבשלמא לב"ה שאומר ובכולן ב"ה מתירין עם השמש וע"כ מתיר בטעינת קורות הבד כמו שמתיר בכל המלאכות עם השמש וע"כ סובר דאסור ליגע במושך משום דהוי מוקצה אבל ב"ש שסובר דבעינן כדי שיעשו מבעוד יום והא דמודו בטעינת קורות בית הבד ועיגולי הגת וא"כ צריך לומר דהטעם משום דכבר נעקרה כל טיפה ממקומה וכמו דאמרינן בירושלמי (ה"ה) ב"ש אמרו לב"ה דבר א' ולא יכלו להשיבן ב"ה אמרו לב"ש דבר אחד ולא יכלו להשיבן אמרו להם בית הלל לבית שמאי אין אתם מודים לנו שטוענין קורות בית הבד ובעיגולי הגת עם חשיכה ולא יכלו להשיבן אמר רבי זעירא כו' הוינא אמר טעמא המן כבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה הכא מה אית לך מימר, א"כ זה הטעם הוא לב' ולא לב"ה וא"כ לא הוי מוקצה נמי ומותר ליגע דהא נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה וע"ז אומר ושוין שלא יגע במושך: (ועוד איפשר לומר כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דביצה ה"א) ביצה שנולדה ביו"ט ב"ש אומרים תיאכל וב"ה אומרים לא תיאכל ואמרינן בגמ' שם מ"ט דב"ש מוכנת היא ע"ג אמה. מ"ט דב"ה נעשית כמוקצה שיבש ולא ידע בו אילו מוקצה שיבש ולא ידע בו שמא אינו כו' וא"כ לב"ה דסברי בביצה דהוי מוקצ' משו' דהוי כמוקצה שיבש ולא ידע בו וא"כ איפשר לומר במשקין שזבו נמי אע"ג דנעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה אסור וב"ש דסברי דביצה מותרת אע"ג דאין הבעלים מכירים בו וא"כ ה"נ מותר ע"ז אומר ושוין שלא יגע במושך. ואיפשר דהטעם הוא דגזרינן שמא יסחוט כמו דאיתא בריש ביצה (ד' ד') וע"כ אסור באכילה וע"כ אסור בנגיעה נמי דכל דבר האסור באכילה לכל אסור בנגיעה נמי כמו שכתב הרא"ש (רפ"ג דביצה) ודו"ק ועיין באו"ח (סי' ש"כ סעיף ב') ובביצה (ד' ב') שם בתוס' ובירושלמי פ"ק דביצה והא תני על המעטן של ענבים כו') ודו"ק

שם (הי"א) משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה כו' תמן תנינן חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן ואת אמר הכין א"ר יוסי חבורות זריזין הן פסח מחזירו את שלם ואין את מחזירו מחותך רבי שמואל בשם ר' זעירא מפני פסולו. א"ר יוסי ויאות לאוכלו אין את יכול דכתיב אל תאכלו ממנו נא לצלותו אין את יכול שלא יהא כצולה בשבת מתוך שאת אומר שהוא מותר אף הוא אינו צולה אותו כל צרכו מבעוד יום מתוך שאת אומר לו שהוא אסור אף הוא צולה אותו כל צרכו מבעוד יום

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה והק"ע כתב שאין את מחזירו מחותך שאם הוא שלם עדיין יש לכל בני חבורה חלק בו משא"כ במחותך וכן הפ"מ נדחק בזה מאוד

ולי נראה שיש ט"ס בירושלמי וגם נתחלפו השיטות וכצ"ל תמן תנינן יצאו וצלו את פסחיהן (אלמא שאין צליית הפסח דוחה שבת) ואת אמרת הכין דתנינן משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה. א"ר יוסי חבורות זריזין הן (פי' שבני חבורה זריזין וע"כ התירו בפסח). ר' שמואל בשם ר' זעירא מפני פסולו (פי' שאין הטעם משום דחבורות זריזין הן אלא הטעם מפני פסולו שאם לא יצלה יהיה נפסל הפסח ואם יגרוף הגחלים לא יצלה הפסח) [ועוד יהיה נפסל גם כן וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ז דפסחים ה"א) ר' אימי בעי גרף את התנור וצלייו בו אמר ר' ירמיה מה צריכא ליה כר' יוסי הגלילי (פי' שסובר שנותן את כרעיו ואת כלי מעיו לחתכו ואינו חושש לזה שאינו יצלה מחום האש) וע"כ בעי אם יצלה כשהוא גרוף ברם כר' עקיבא פשיטא ליה דפסול דלא הוי צלי אש א"ר יוסי ואפי' כר"ע צריכא ליה משל גחלים לאויר התנור נצלה לחצי שעה גחלים לאויר העולם נצלה לשעה מה בין נצלה מקצתו מחמת התנור מה בין נצלה כולו מחמת התנור (וא"כ אפי' גרף נמי כשר) א"ר יוסי בי רבי בון תנור אינו מועיל לגחלים כלום אינו אלא מכניס את הבל בשעה שהגחלים באויר התנור נצלה לחצי שעה בשעה שהגחלים לאויר עולם נצלה לשעה (פי' אבל אם גרף את התנור לא הוי צלי אש) וכן אמרינן בפסחים (ד' ע"ה) תנור שהסיקו וגרפו וצלו בו את הפסח אין זה צלי אש כו']

וע"ז אומר רבי שמואל בכם רבי זעירא מפני פסולו (ולא מטעמי' דר' יוסי דאמר משום דבני חבורה זריזין הן (וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ק"ג) ואביי כהנים זריזין הן אמרי' בני חבורה זריזין הן לא אמרינן)

וע"ז אומר ר' יוסי ויאות (פי' בתמיה) והוא משום דרבי יוסי לטעמיה שסובר דהטעם משום דבני חבורה זריזין הן. ע"ז אומר ר' יוסי ויאות (פי' בתמיה) לאוכלו אין את יכול דכתיב אל תאכלו ממנו נא לצלותו אין את יכול שלא יהא כצולה בשבת מתוך שאת אומר שמותר אף הוא אינו צולה אותו כל צרכו מבעוד יום מתוך שאתה אומר לו שאסור אף הוא צולה אותו כל צרכו מבעוד יום (פי' וא"כ בפסח היה להחמיר עליו ולאוסרו אם הטעם הוא מפני פסולו וכמו שאומר אם את אומר לו שהוא מותר אף הוא אינו צולה אותו כל צרכו מבעוד יום וכן אמרינן לקמן (רפ"ד דשבת) שאם את אומר לו שהוא מותר אף הוא אינו עושה כל צרכו מבעוד יום מתוך שאת אומר לו שאסור אף הוא עושה כל צרכו מבעוד יום) אלא וודאי דהטעם משום דבני חבורה זריזין הן

וע"ז מביא ברייתא דהני בה פסח מחזירו את שלם ואין את מחזירו מחותך. ונ"ל שהוא (ט"ס וכצ"ל) פסח מחזירו את מחותך ואין את מחזירו שלם. והוא כמו דאמרי' בשבת (ד' כ') משלשלין את הפסח כו' מ"ט משים דבני חבורה זריזין הן הא לאו הכי לא. והא אמר מר גדי בין שרוק בין לא שרוק שפיר דמי ומשני התם מינתח הכא לא מינתח ופירש"י דכתיב על ראשו ועל קרבו ואי מגליה ליה לא קשה ליה זיקא וע"ז אומר מחזירו את מחותך (פי' ומותר משום דקשי'