נועם ירושלמי על מועד יא

למעלה מעשר' מותר. על דעתי' דשמואל למעלה מעשרה אסור וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ו דעירובין ה"ז) מן מה דהני שמואל למעלה מעשרה שבות וא"כ לרב דאמר דלמעלה מעשרה מותר ע"כ הא דתני דמותר הוא למעלה מעשרה ועיין לקמן (פ"ו דשבת ה"ב) אין לך מיטלטל ברה"ר ונעשה כרמלית אלא אדם בלבד ושם יתבאר עוד בזה ודו"ק

(שם) רב שאל לרבי נתן לו אחר חבילה על כתיפו כו' והוציאה במחזורה תנינא כו' סבר רבי כיון שעקר את רגליו כמו שעקר את החפץ. על דעתי' דרבי הי' עומד ברה"ר וזרק וקדם וקלטה לרה"י מהו ולאו רבי הוא דרבי עביד אויר מחיצות כממשן. לא צריכא דלא הי' עומד ברה"ר וזרק וקדם וקלטה לרה"ר מהו כו' תני ר' פוטר עד שעה שתנוח

והנה לכאורה משמע דקדם וקילטה היינו שנחה בידו ומספקא לי' אם הא דאמרינן עקירת גופו כעקירת חפץ היינו דווקא על גופו אבל לא על ידו דעל ידו לא הוי הנחה וכמו דאמרינן בשבת (ד' ג') א"ל חייב ואינו דומה לידו מ"ט גופו נייח ידו לא נייח וכמו שפירש"י ידו לא נח ע"ג קרקע משמע אפי' הוא וידו במקום א' ונתן חבירו לתוך ידו והוציא פטור וע"ז אומר בירושלמי על דעתי' דרבי דחייב בנתן לו אחר חבילה על כתיפו אם הוי ידו כגופו אך כבר הקשו התוס' על רש"י וכתבו דבהנחה ודאי אמרינן דידו נייח דהא תנן או שנטל מתוכה והוציא חייב אלמא הנחת החפץ ביד בעה"ב שהוא וידו ברשות אחת הוי הנחה. ע"כ נ"ל לפרש דהא דאמר וקדם וקלטה היינו על גופו דלרבי הוי הנחה ע"ג גופו ועקירת גופו כעקירת חפץ וא"כ מיבעי' לי' באדם א' אם זרק וקדם וקלטה מהו דהיינו שנחה על גופו והא דמיבעי' לי' היינו כמו דמיבעי' לי' תחילה אם זרק בימין וקלט בשמאל וכמו שביארתי תחילה דשני כחות באדם א' גריעא טפי והתם מיבעי' לי' לר' יוחנן אם זרק בימין וקיבל בשמאל דהוי כמו שנותן מימינו לשמאלו דעביד מעשה בידים שקיבלה בידו אבל בגופו דלא עביד מעשה כלל אלא לענין שיהא החפץ נח עליו ורבי אומר דהנחה שעל גופו הוי הנחה ומתחייב אח"כ אם הטעינו חבירו וא"כ יתחייב הוא עצמו במה שהי' ההנחה על גופו וע"ז אומר על דעתי' דרבי הי' עומד ברה"ר וזרק וקדם וקלטה לרה"י מהו וע"ז פריך ולא רבי הוא דעביד אויר מחיצות כממשן וע"ז אומר לא צריכא דלא הי' עומד ברה"י (כצ"ל) וזרק וקדם וקלטה לרה"ר מהו אם הוי הנחה. והוא משום דרבי לא אמר קלוטה כמו שהונחה רק ברה"י משום דביתא כמאן דמלי' דמי אבל לא ברה"ר וע"ז אומר תני רבי פוטר עד שעה שתנוח דלגבי עצמו לא אמרינן דהוי הנחה ודו"ק

שם (ה"ד) ועל הלכות ארץ כו' ולא כן אמר ר' זעירא כו' גזרו טומאה על ארץ כו' ועל כלי זכוכית כו' הלל ושמאי גזרו טומאה על טהרת ידים הנה בפ"ק דפסחים (ה"ו) אמרינן על דעתי' דר' יוחנן ניחא (פי' ר' יוחנן דאמר בין זה ובין זה דבר תורה ניחא) דמר ר' יוחנן ששה ספיקות הי' תולין עליהן ובאין ובאושא גזרו עליהם שריפה (צ"ל) על דעתי' דבר קפרא קשי' (פי' בר קפרא דאמר אם הטומאה דבר תורה ולד הטומאה מדבריהן) ר"ח סגן הכהנים לא לקודם לאושא היה וקודם לאושא לא היה שריפה לדבריהן א"ל תיפתר שנטמא בכלי זכוכית ופריך לא כן אמר ר' זעירא ר' אבינא כו' גזרו טומאה על ארץ כו' ועל כלי זכוכית ר' יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח גזרו טומאה על טהרת ידים ר' ירמי' סבר מימר ארץ כו' וכלי זכוכית תלויין ר' יוסי סבר מימר ארץ העמים תלוי וכלי זכוכית שריפה והנה הק"ע הקשה דאמאי לא משני דולד הטומאה מדבריהן היינו בטומאת ידים דהא אמרינן בשבת (ד' ט"ז) דידים תחלת גזירתן לשריפה וא"כ ניחא דנטמא בטומאת ידים דתחילת גזירתן היה לשריפה וע"ז אמר ר' חנינא סגן הכהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה והיינו שנטמא טומאת ידים וכגון שנטמא חוץ למקדש דאין טומאת ידים במקדש כמו דאמרינן בפסחים (ד' י"ט) ובגליון האריך שם הרבה בזה ולי נראה דהירושלמי לא סבר להא דאילפא דידים תחילת גזירתן לשריפה דהא לאילפא דאמר דטומאת ידים תחילת גזירתן לשריפה היינו ס דוקא ידים ולא דבר אחר וכמו דאמרי' בשבת (ד' ט"ו) אלא אתו אינהו גזרו כו' לשרוף כו' למימרא דחדא גזירתא הוי לשריפה והאמר אילפא ידים תחילת גזירתן לשריפה אלמא לאילפא דאמר דידים תחילת גזירתן לשריפה היינו דוקא בידים מדפריך והאמר אילפא וא"כ להירושלמי דקאמר דכלי זכוכית הי' תחילת גזירתן לשריפה א"כ לא סבר להא דאילפא וע"כ סובר דבידים לא הי' תחילת גזירתן לשריפה רק בכלי זכוכית וע"כ אמר תיפתר שנטמא בכלי זכוכית ודו"ק

שם נחמן ברי' דר' שמואל בר נחמני בשם ר' שמואל בר נחמני חמש חטאות מתות רצו ב"ד לבטל מבטלין. א"ר חייא בר אדא הדא דאת אמר שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה אבל ליקרב ע"ג המזבח אין חטאת מתה קרובה

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה מאוד דהא חמש חטאות המתות הוה הלכה למשה מסיני ואיך יכלו ב"ד לבטל מה שהוא הלמ"מ ע"כ נראה לי לפרש דע"כ אם רצו ב"ד לבטל מבטלין והוא ע"פ תנאי ב"ד שיהיו מתנין דאם יארע באופן שתהי' מחטאות המתות יפלו לנדבה ולא יהי' חטאת מתה וכמו דאיתא בירושלמי (רפ"ז דשקלים) דאמרינן שם קשי' וכי יש חטאת קריבה עולה (פי' דמקשה על מתניתין דשקלים בין קינין לגוזלי עולה קרוב לקינין יפלו לקינין קרוב לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה. וע"ז פריך ויש חטאת קריבה עולה ומשני) אמר ר' חזקי' בשם רשב"ל תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקריבו עולות וכן אמרינן (בפ"ז דשקלים ה"ד) בהמה שנמצאת מירושלים כו' זכרים עולות נקיבות זבחי שלמים כו' ופריך ואין השלמים באים מן הזכרים ומן הנקיבות כו' א"ר זעירא כמה דאת אמר תמן תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקריבו עולות. כן אמר אוף הכא תנאי ב"ד הוא שיקריבו עולות ועי' בש"ס דילן בקידושין (ד' נ"ה) דלא משני הכי ואפשר משום דלשיטת הש"ס דילן לא אמרינן דתנאי ב"ד הוא בקרבן יחיד וכמו שכתבו התוס' במעילה (ד' י"ד) בתוס' בד"ה בונין בחיל כו' וי"ל דשאני תרומות הלשכה שבאה בנדבת ציבור ולב ב"ד מתנה עליהם אבל לא שייך לומר לב ב"ד מתנה עליהם בהקדש נדבת יחיד אפי' הקדישם למוסרם לציבור. אבל הירושלמי סובר דאמרינן לב ב"ד מתנה עליהם אפי' בקרבן יחיד ובירושלמי (פ"ח דפסחים ה"ב) ר"א בשם ר' הושעי' תנאי ב"ד שיהא זה מפריש את פסחו מפריש מעותיו ממנה את שלו והמעות יצאו לחולין ובש"ס דילן בפסחים (ד' צ') שע"מ כן הקדישו ישראל מעות פסחיהן

וא"כ לפ"ז לשיטת הירושלמי דב"ד מתנין על קרבן יחיד ג"כ ע"ז אומר ר' שמואל בר נחמני דבחמש חטאות המתות אם רצו ב"ד לבטל מבטלין והיינו ע"י תנאי ב"ד שיהיו עולות. וכן איתא בפ"ק דשבועות (ד' י"ג) אמר רבה לב ב"ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהי' לדמיהן ופרש"י לב מתנ' עליהם בשעת לקיחה דלא ליקדשו קדושת הגוף אלא הצריכין לשנה וכל מידי דציבור נותנים לב ב"ד מהנה עליהם (והוא כמו שביארתי דלשיטת הש"ס דילן לב ב"ד מתנין דווקא בקרבן ציבור) איתיבי' אביי פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהן וכן שעירי כו' שאבדו והפריש אחרים תחתיהן כולן ימותו ר' אלעזר ור' שמעון אומרים ירעו עד שיסתאבו ויפלו דמיהן לנדבה שאין חטאת ציבור מתה ואמאי לימא לב ב"ד מתנה עליהם ומשני אבודין קאמרת שאני אבודין כו' ועיין בתוספות ד"ה ר' שמעין לית לי' לב ב"ד מתנה עליהם ולא מצי לשנויי שאני אבודין כו' דנזהרים לשומרם ביותר לפי שקדושתן מרובה. פי' וע"כ אינו מצוי שיאבדו וע"כ לא אמרינן לב ב"ד מתנה עליהם משא"כ בשעיר החיצון של יוה"כ דמ"מ שעירי חיצונים הוי טובא וע"כ מצוי שיאבדו ולב ב"ד מתנה עליהם ועיין בקדושין (ד' נ"ה) ד"ה כו' שהקשו על הא דקאמר זכרים עולות ליחוש דילמא שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים שהם חטאות ציבור והם זכרים וא"כ אמאי לא בעי הגמ' כי הכא דילמא חטאות וצריך לומר דלהא ליכא למיחש דהא לב ב"ד מתנה עליהם שאם יאבדו יהיו חולין והוא כמו שכתבו התוס' דשעירי רגלים ושעירי ר"ח מצוי שיהיו אבודים וע"כ לב ב"ד מתנה עליהם.