נועם ירושלמי על מועד קיד

וע"כ אינו מקשה הירושלמי מהא דהעיד ר' יהושע ור' פפייס. והש"ס דילן אינו מקשה מהא דשלמה שנתו בעצרת דלהש"ס דילן כיון שיכול להקריב בתשלומין של עצרת על כן עובר בבל תאחר ודו"ק

שם ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא כתיב לא יבקר בין טוב לרע עבר וביקר מהו שיעבור א"ל כל דבר שבא להתיר אינו עובר (פי' שזה לא נאמרה ללאו אלא דקאמר שלא יבקר פי' שאין צריך לבקר וע"כ אינו עובר) מה בא להתיר כאן התורה התירה להקדיש בעלי מומין (פי' וע"כ אמר לא יבקר פי' שא"צ לבקר וע"כ אינו עובר)

עוד שם תמן תנינן ביום השמיני מביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה והדל היה מביא חטאת העוף ואין חטאת העוף מחוסרת זמן אצל אשם. אמר רבי אלעזר כאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן (וכתב הק"ע ופריך ואין חטאת העוף מחוסרת זמן קודם שהביא אשם שהאשם תחילה לקרבנותיו כו' ומשני כאן גבי מצורע התורה התירה להקדיש מחוסר זמן דהא כתיב וביום השמיני יקח שני כבשים דמקדיש שניהם כאחת. והנה הק"ע לא ביאר הטיב הירושלמי הזה וכן הפ"מ נדחק בזה בהרבה דחוקים

ע"כ נראה לי לבאר שמקשה הירושלמי על הא דתנן (פי"ד דנגעים) ביום השמיני מביא ג' בהמות חטאת ואשם ועולה והדל היה מביא חטאת העוף ועולת העוף וע"ז פריך דאיך תנן חטאת ואשם ועולה הא תנן בזבחים (דף צ) כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא על הכשר. וא"כ ה"ל לתנא למיתני אשם וחטאת ועולה וע"ז אומר ואין חטאת העוף מחוסר זמן אצל אשם (והוא ט"ס וצ"ל) ואין חטאת מחוסרת זמן אצל אשם דהא במצורע האשם קודם מפני שהוא בא על הכשר. ותנן בזבחים (דף פ"ט) חטאת העוף קודמת לעולת העוף וכן בהקדישה ופירש"י כשהוא מפריש את קינו קורא שם לחטאת תחילה. וח"כ באשם נמי צריך להקדיש האשם תחילה במצורע מפני שהוא בא על הכשר וא"כ איך תנן בנגעים (שם) ביום השמיני מביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה הא כיון שצריך להקדיש האשם תחילה צריך להקדישו נמי תחילה. וע"ז פריך ואין חטאת מחוסר זמן אצל האש

וע"ז משני אמר ר' אלעזר כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן (פי' שבכאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן) (פי' משום דכתיב (ויקרא י"ד) וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה תמימה כו' ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם כו' ואח"כ כתיב ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר מטומאתו ואחר ישחט את העולה כו' וא"כ שוחט תחילה החטאת ואח"כ העולה ותחילה כתיב וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים והיינו א' לאשם וא' לעולה (וכן כתב הרמב"ן יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת לא פירש הכתוב מה יפשה בשני הכבשים וכבשה אבל כתב בכבש האחד שיקריב אותו לאשם וכתב שיעשה החטאת ואחר ישחט העולה וזה בעבור שכבר כתב בפ' ויקרא בחטאת שתהיה נקבה וכתב בכל עולה שהוא זכר לכך לא הוצרך להאריך כי בידוע שהכבש השני יהיה עולה והכבשה היא החטאת)

וא"כ קשה דאיך כתיב וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים דהיינו הא' לאשם ואחד לעולה וא"כ מקדיש העולה קודם לחטאת ואם כן קשה דכיון שהחטאת קודמת לעולה א"כ צריך להקדיש החטאת תחילה כמו דתנן בזבחים (ד' פט) חטאת העוף קודמא לעולת העוף וכן בהקדישה אלא ודאי שבכאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן וע"כ יכול להקדיש העולה קודם החטאת אע"פ שקרב אח"כ וע"כ תנן נמי במתניתין (פי"ד דנגעים) ביום השמיני מביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה אע"ג דאשם קודם דהא האשם בא להכשר וא"כ היה צריך להקדיש האשם תחילה מפני שבכאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן. דהא כתיב וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת כו' וא"כ מקדיש העולה קודם החטאת והחטאת צריך להיות תחלה כמו דבכל מקום החטאת קודמת לעולה וכן כתב אח"כ והעלה העולה (ועיין בפסחים ד' נט) ומי קרבה עולתו קודם לחטאתו ראשון והתני' והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה ת"ל אם ללמד שתהא קודמת לעולה הרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה כמשפט כו' וקיי"ל דאפי' חטאת העוף קודמת לעולת בהמה אמר רבא שאני עולת מצורע דרחמנא אמר והעלה הכהן את העולה שהעלה כבר וכתבו התוס' דווקא בדיעבד דהא כתיב בהדי' ואחר ישחט את העולה וא"כ קשה דאיך כתיב במצורע וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה א' בת שנתה. ואם כן מקדיש העולה קודם לחטאת וא"כ מוכח דכאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן וא"כ ה"נ תנן דמביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה אע"ג דהאשם קרב תחילה אף על פ"כ יכול להקדיש החטאת תחילה משום שבכאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן ודו"ק

עוד שם בירושלמי כתיב ובשמיני יביא (פי' דכתיב בנזיר טמא) (במדבר ו') וביום השמיני יביא כו' וקאי אהא דכתיב וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו וקיצר בהכתובים וקאי אנזיר ולא אמצורע (ולא כמו שפי' הפ"מ) עבר ולא הביא מהו שיעבור אמר ליה כל דבר שבא להתיר אינו עובר מה בא להתיר אמר רבי אלעזר כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן

והנה הפ"מ פירש דקאי אמצורע והק"ע פירש דקאי על נזיר ונדחקו הרבה בפירושיהם. ע"כ נראה לי לבאר ומיבעי' ליה אם לא הביאו המצורע והנזיר ביום הבאת קרבנותיהם אם הם עוברים בבל תאחר וע"כ אמר לו כל דבר שבא להתיר אינו עובר והוא כהיא דאמר ר' אלעזר כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן והוא משום דכתיב וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו כו' והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו המים א' לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד חמים לשלמים וא"כ קשה דהא בכל מקום החטאת קודמת לעולה ואפי' חטאת העוף קודמת לעולת בהמה וא"כ איך כתיב והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים א' לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת הא החטאת קודמת לעולה ותנן בזבחים וכן בהקדישה וא"כ איך מקדים העולה תחילה אלא דצריך לומר דכאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן וע"כ כיון שבא להתיר אינו עובר על בל תאחר דהא דאמרה התורה והביא היינו שהתירה להקדיש מחוסר זמן דהא בהקרבה החטאת תחילה וא"כ צ"ל בהקדישה כן. אם כן הא דכתיב עולה תחילה הוא משום דכאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן וע"כ אינו עובר על בל תאחר. דכל שבא להתיר אינו עובר

ויתבאר זה ע"פ מה דאיתא בירושלמי (פ"ו דנזיר ה"ז) תגלחת הטהרה כיצד היה מביא שלש בהמות חטאת עולה ושלמים שוחט את השלמים ומגלח עליהן דברי ר' יהודה ר"א אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכל מקום ואמרינן שם מאן תנא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות ר"א וצריך לגרוס אמר ר"א ד"ה הא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות ועיין בק"ע שנדחק בזה ולי נראה דלכאורה דלר' יהודה שאומר דמגלח על השלמים אם כן שלמים קרבים תחילה וע"ז אומר מאן תנא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות ר"א פירוש שאומר דלא היה מגלח אלא על החטאת וע"כ החטאת קריבה משא"כ לר"י שאומר דעל השלמים היה מגלח א"כ היה מביא שלמים תחילה. וע"ז אומר ד"ה היא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות והא דקאמר ר"י שמגלח על השלמים היינו על השלמים שמביא לבסוף

והוא כמ"ש הרמב"ם (פ"ח מה' נזירות) תגלחת הטהר' כיצד היא כשיגמור הנזיר ימי נזירו' מביא ג' בהמו' כבש לעול' וכבשה לחטאת ואיל לשלמים כו' ושוחט החטאת תחילה ואח"כ העולה ואח"כ שלמים ואח"כ מגלח וא"כ הא שאמר ר יהודה דמגלח על שלמים מודה דצריך שיקריב החטאת תחילה אלא דמגלח על השלמים. וכמו שכתב שם המ"ל דהנכון כמ"ש הלח"מ והתוי"ט דר"י ס"ל דלעולם חטאת קודמת אלא דס"ל דאינו מגלח אלא על