נימוקי יוסף על יבמות ז.

גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה. ומיהו מסיח לפי תומו כשר הוא ואפילו היה פסול בעבירה של תורה וכן כתב רי"ף ז"ל פרק האשה רבה ודין הוא דלא גרע מעובד כוכבים מסיח לפי תומו ויש לדקדק בענין שיחתו שלא יהא מכוון להעיד כלל שאילו אמר אמרו לאשתו של פלוני שאני ראיתי שמת בעלה לאו מסיח לפי תומו הוא דהא מתכוון להעיד ולהתיר הוא וכן מוכח בגמרא בסוגיא זו דמקשה וכי תימא שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן והא אמר רב [מנשה] גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה והקשו ז"ל דלמא במסיח לפי תומו ותירצו דמיירי במתני' דלעיל המביא גט שבא לומר בפני נכתב כו' שהוא דרך עדות וכן הקשו מהא דמעשה בלסטים אחד וכו' והשיאו חכמים את אשתו לרבי יהודה דאמר הרגתיו לא תנשא וכו' והקשו ז"ל מאי קושיא דילמא מסיח לפי תומו הוה ותירצו דכיון דאמר אמרו לאשת פלוני מתכוון להעיד הוא:

גזלן דדבריהם. כגון מפריחי יונים ומשחק בקוביא דתנן כל עדות וכו':

מתני' בנדר. שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה ובאתה לחכם להתיר לה ולא מצא פתח לחרטתה:

לא ישאנה. משום חשד:

שהוא ב"ד. כלומר מיאון או חליצה לא עשה חכם זה ביחידי דקיימא לן חליצה ומיאונין בשלשה ותלתא לא חשידי:

ומוקמינן בגמרא מתניתין דקתני לא ישאנה ביחיד מומחה דקיימא לן הפרת נדרים ביחיד מומחה כלומר דגמיר וסביר ונקיט רשותא מבי נשיאה וכיון דיחיד הוא אתי לידי חשדא לפיכך לא ישאנה אבל בי דינא דבי תלתא לא חשידי כדתנן מפני שהוא ב"ד וכתב רי"ף ז"ל ולאו דוקא ב"ד אלא אפילו תרי נמי לא חשידי דתנן עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חששו חכמים לדבר זה אלא רצה אחד מן העדים לקנות אותה שדה או לישא אותה אשה הרשות בידו ולא חיישינן לחשדא והאי דקתני במתני' מפני שהוא ב"ד קמ"ל דמיאון בשלשה לאפוקי ממ"ד מיאון בשנים ולית הלכתא הכי דקיימא לן מיאון [בשנים] כדאיפסיקא הלכתא בפרק אין ממאנין והא דלא חשדינן עדים כשהאחד לוקח השדה או את האשה כדמפרש בירושלמי שאין שנים מצויין לחטוא בשביל אחד וכולן מותרות לבניהם ולאחיהם שאין אדם מצוי לחטוא מפני בנו או מפני אחיו:

איבעיא להו כנס. פרש"י ז"ל אחכם ואמביא גט קאי ואע"ג דלא דמי לעז דשפחה ללעז דמביא גט דאף כי יהיה לעז הנטען מן השפחה אמת השתא כיון שנשתחררה בהיתר קיימא גביה אבל המביא גט אם הלעז אמת אשת איש היא אנן לא מדמינן להא מילתא אלא לומר דלא דמיא לנטען מאשת איש דהתם איכא קלא דלא פסיק או עדי דבר מכוער ורגלים לדבר לחוש אבל המביא גט ומעיד שמת בעלה אין כאן שום הוכחה ושום קול שיאמר כן כדי שישאנה אלא חשש שבלב ורינון לבד שהעם מרננין ומפקפקין לפיכך לא מפקינן לה ברננה דעלמא דומיא דנטען מן השפחה:

[מתני'] וכולן. החכם והמביא גט והמעיד באשה להשיאה דתנן בהם לא יכנוס:

שהיו להם נשים בשעת מעשה ומתו לאחר זמן מותרות לינשא לו. דהשתא ליכא חשד שהרי בשעה שהעיד בה העד או שאסרה החכם היתה אשתו קיימת ולא לישא את זו נתכוון ומיהו אם היתה חולנית כשהעיד חיישינן וכן משמע בירושלמי:

[גמ'] נתגרשו לא. דעל ידי שנתן עיניו בזו שהתיר גירש את אשתו:

קטטה. הא דקתני אפילו נתגרשו כגון דהוי להו קטטה מקמי הכי דעדיין לא נתן דעתו על זאת:

דארגיל הוא. נתגרשו לא שהוא התחיל להקניט את אשתו. אבל היא הקנטתו דארגילה היא אפי' נתגרשה:

קא סלקא דעתך מיתה אמיתה. הא דקתני וכולן שנישאו לאחרים ונתאלמנו קאי נמי ארישא דקתני מת הרגתיו לא ישא את אשתו וקתני דאם נשאת לאחר על פיו ומת השני הזה מותרת לינשא לעד שהעיד זה ואף ע"ג דמתו שני בעליה תנשא לשלישי ולא אמרי' הוחזקה זו שכל הנושאה מת וגרושין או נתגרשו דקתני קאי אגירושין דלעיל דהמביא גט ואשמעינן דאי נשאת לאחר באותו הגט וגרשה השני הזה מותרת להנשא למביא את גטה הראשון:

בתרי זימני הויא חזקה. לקמן בהבא על יבמתו (דף סד:) נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי ומתני' דלא כרבי דאי כרבי נהי דחשד ליכא מיהו לכל העולם אסורה דהוחזקה להתאלמן או להתגרש [ומתרץ] מיתה דקתני הכא שנשאו לאחרים ומתו מותרות לאו אכולהו דלעיל קאי אלא אגרושה המביא גט ואחכם וגירושין דהכא אמת הרגתיו ומש"ה כשנתגרשה משני זה מותרת לשלישי דעדיין לא הוחזקה בחדא ריעותא תרי זימני:

וכ"ש לאביהם. דמותרת ולא חיישינן שמא יזנה מתיר זה עמה:

דבזיז. בוש מאביו הוא וירא ואימתו מוטלת עליו:

אסור באמה. דאף ע"ג דמשום זנות לא מתסרן עליה קרובותיה כדאיתא לקמן בפרק (אין) נושאין על האנוסה (דף צז.) מ"מ לאחר שנשא קרובותיה קיימא נטענת עליו באיסור כרת או איסור מיתה מפני נשואי קרובתה ומפני כן חששו שמא יזנה עם הנטענת שלו על ידי שהיא רגילה בביתו ולא אסרוה עליו אלא בחיי נטענת בלחוד מטעמא דאמרן ודעת הרמב"ם ז"ל דלאו דוקא אמה בתה אחותה אלא ה"ה כל תולדותיהן אמה ואם אמה ואם אביה ובת בנה ובת בתה ותניא בתוספתא דבכל אלו אם כנס לא יוציא כיון שאין כאן חשש איסור שבגופן אלא חשש נטענת שתזנה עמו בסבתה ומ"מ קשיא הכא אמאי מותרות לבניהם ליחוש שמא עצת זמה היא ביניהם לישא את בנו של זה ויהא זה רגיל עמה:

נשי דלא אסרי. שאין האשה נאסרת על בעלה מפני שתזנה עמו קרובתה הילכך לא קפדה אשתו ושתקה וחיישינן:

אבל גברי דאסרי שכיבתן אהדדי. דאשה המזנה אסורה לבעלה קפיד בעל ודחיל האי מיניה:

הדרן עלך כיצד אשת אחיו: